אלשיך/קהלת/י

אלשיך קהלת י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זבובי מות וכו' משיב שלמה ואומר הלא אמרתי כי טובה חכמת היצר הטוב מכלי קרב היצר הרע הם המשחיתים אשר נעשו בעבירות הבאים לעוזרו להחטיא ומי יתן ולא היו רק כלי קרב אך הנני רואה כי גדול כח היצר הרע שאת זבובי המות הם המשחיתים הנעשים בעונות זמה וכל עונות מתק תאוה שעל כן נראים זבובים שהולכים אחר כל מתוק כן אלה מחטיאי אדם בדבר עריבות זמה ודומה לה מעין מה שנתהוו מהם שהם גורמי המות כנודע כי ע"כ נקראו זבובי מות הנה גדול כח היצר הרע המספיק להבאיש זבובי המות שיעלה באשם עד הגיע ריח סרחונם אל מי שבאים להחטיא שהוא בראם ומעשים נפשו בטומאתם עדי עוד יוסף ליטמא בחטא באופן שעל ידם נעשו כדבר טבעי וא"כ איזה חכמת יצר הטוב יוכל למנוע החטא. או יאמר זבובי מות על הנשים שגרמו המות להיות כזבוב שהולך אחר המתוק כחוה כד"א ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה וכו' והנה היצר הרע הבאיש ריח נשיו להחטיאו עד שקצף הוא יתברך עליו והכתיב ויעש הרע עד גדר שהיה סיב' שהביעה שמן רוקח יקר וכו' והוא כי ב' כתרים היו לו לשלמה א' כתר מלכות המתייחס לנזר שמן רוקח שנמשח בו וכתר תורה והנה ידוע שכתר תורה גדול מכתר מלכות ואמר שלמה ראה מה גדול כח היצה"ר שהספיק על ידי מה שהבאיש זבובי מות עד שהביע ודבר שמן רוקח הוא כתר מלכות נגד כתר תורה הגדול ממנו כקורא עליה ואומר אצ"ל שכתרי גדול מכתרך כי אם שהלואי לא חכמת לך כי הלא יקר מחכמה ולא ממציאות חכמה כי אם גם אשר היא מכבוד שהוא חכמת הכבוד כמשז"ל אין כבוד אלא תורה וז"א מכבוד ולא אמר ומכבוד טוב ממנה היה לך סכלות מעט כי הלא גודל חכמה הפילו שע"כ אמר אני ארבה ולא אסור מש"כ אם מסכל החכמה היה שלא היה אומר כן כי על רוב חכמה הוציא עצמו מכלל השאר ואין כח יצר הרע גדול מזה שיכול להכניע מעלת התורה עד אומרם כי סכלות מעט יקר ממנו. משיבה רוח הקודש ואומרת אל תאמר כן שהיה טוב לך סכלות מעט לבלתי תחטא בלא ירבה לי נשים אדרבא נהפוך הוא כי הנה לב חכם לימינו כי עתה שחכמת נטית אל צד הימין כי אמרת אני ארבה ולא אסור דהא מיהא כחפץ לבלתי סור לבבך היית מש"כ אם היית בסכלות מעט שאדרב' אפילו בכוונה לסור לבב היית עושה כי לב כסיל לשמאלו ולא עוד כי אם וגם בדרך שהוא כאו' בהדרך שהוא על דרך ידוע שהוא דרך ה' בעשותו מצות לבו חסר שעוש' הפעול' בלי כוונת הלב כ"א מצות אנשים מלומדה ויחוייב טעות במעשה ויצטרך לומר לכל רואה טעותו כי סכל הוא מסכל התורה ולא יתמהו בטעותו או שמן הסתם הוא חושש' שמא הוא טועה על סכלו התורה ואומר לכל סכל הוא ושלא יתמהו אם הוא טועה באופן שאין מקום לומר שיקר מחכמה הוא סכלות מעט:

ד

יאמר אם רוח המושל הוא שגברה בך רוח מושל והשתרר יעלה לרדוף אחר השררה והממשלה מקומך אל תנח וברח מן השררה או גם כי תשתרר לא יגדל ערכך בעיניך ולא תגדיל כסא כ"א מקומך השפל שהיה לך עד כה אל תנח כי מרפה השפלות הזה יניח לך מלחטא חטאים גדולים המתרגשים בשררה ולא בלבד במזיד או בשוגג שהוא בידיעת אשר תעשה אלא שתשגה ותחשוב שהדבר מותר כי השררם תביאך לחטא כ"א במה שלא תכוין כי הנה יש רעה על האדם שאינה שגגת הוראה לחייב את הזכאי בחשוב שהיא חייב כי אם גם מה שלא עלה על לב השליט כי דרך משל היה מזכיר מיתת' חרב ושמעו עבדיו פתאום וחשבו שהיה גוזר להרוג בחרב את אשר לפניו או איש שהזכיר בקרוב ויקומו בפתע עלי ויהרגוהו נמצא נתרגש על ידי המושל ההוא דם נפש במה שלא כיון ומה גם באשר יכוין והנה אין זה נקרא רק למושל לכן יעצתי תברח משררה או גאוה ותתרחק מכמה מיני חטאים גדולים וש"ת גם אם אשתרר ואהיה שפל כערך מקומי הראשון לא אמלט נחשי מכיוצא בזה לכשל בגזרת שררה מזיד או שוגג או כשגגה שיוצא אל תחוש כי הלא ניתן הסכל הוא הסכלו' להשתלשל חטא במרומים רבים הוא בכמרומי שבת בגאוות גדולות ע"כ יעצתי כי ועשירים בשפל ישבו פן יתגאו בעושרים ויאבדו. או יאמר אם רוח המושל בך הוא היצר הרע שהגיע עד גדר העשות בעל הבית להשתרר בך אל תתיר לו הרצועה עד גדר שתנח מקומך שבגן עדן לאחר כי אם תחזור בך ומקומך לאחר לא תתן כדרך הרשע שהצדיק נוטל חלקו שבגל עדן לזרים ושמא תאמר הלא גם אם אחטא הלא מרפא התשובה בידי אם תאמר כך כי מרפא הידוע של תשובה לא יוכל לרפאות את הכל כי יניח מלרפא חטאים שוגג גם אם יהיו חטאים גדולים ולא תשוב מהם ושמא תאמר הלא בשובי אשית לבי לשוב מהשוגג כמזיד ומה גם הגדולים לז"א הנה יש למטה מהשוגג הטבעי עוד אחר קל הימנו והוא חטא גדול ואדם דש אותה בעקביו מלשוב ממנו והוא כי יש רעה וכו' יהיה כשגגה היוצא וכו' והכוונה לומר משל בזה ובכיוצא בזה וזה אמר כשגגה שיוצא כלו' כזה וכדומה לה כלומר כמו שגגה שיוצא וכו' כי ממשל משל הוא ואשר איעצך לבל תפליג לחטא עד גדר תניח מקומך והוא כי הנה דע לך כי ניתן הסכל הוא הסכלות לחטא במרומים רבים הם המתרוממים ומתגאים כי בם אוה היצר הרע למושב לו להחטיאו לכן זאת עצתי כי לא בלבד דלים כ"א גם ועשירים בשפל ישבו וייטב להם. או יאמר ע"ד זה אם רוח המושל הוא היצ"הר יעלה עליך השמר פן תפליג עד גדר תנח מקומך והוא מה שאז"ל אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש וכו' וילך למקום שאין מכירים אותו וכו' כי מרפא השנוי מקום אם תפליג עד יתגבר לא יתקן את הכל כי יניח חטאים גדולים שוגגים שאדם דש בעקביו ע"כ טוב טוב לבלתי בא אל הגדר ההוא כי אז לא יזלזל לבלתי הרפה מהחטאים הנזכרים והשאר קרוב אל הקודם:

ז

אמר מעין אשר ראה עולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה אלא ששם היה שנתעלף וראה אותו העולם ואת אשר הכיר פה עליונים ראה אותם תחתונים ואת התחתונים עליונים אך שלמה ברוח קדשו היו לפניו אשר הם גרועים ועבדים למעלה ראה אותם פה על סוסים ואשר הם למעל' שרים ראה אותם כעבדים אך אין זה רק על הארץ אך על השמים נהפוך הוא ואפשר שעל הגלות התנבא שהיו המלכיות על סוסים וישראל היו כעבדים על הארץ ואמר הנה חופר גומץ הוא פרעה שחפר גומץ להפיל בה את ישראל באו' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו בו יפול שנטבע בים מדה כנגד מדה וזהו בו יפול אך מה שקשה לי הוא כי ופורץ גדר הוא נ"נ שפרץ גדר ירושלים וב"ה שהראוי הוא ישכנו נחש מיד כי אם העם חטאו הבית המקדש מה חטא וכן מסיע אבנים הוא מי שאמר ערו ערו עד היסוד בה והסיע האבנים להלאה משערי ירושלים יעצב בהם ולמה לא נעצב כ"א האריך לו אך מהמן ויון לא הוקשה לו כי לקחו חלקם מיד וכן בוקע עצים הוא אדריאנוס בביתר שבקע עצי ה' צדיקים גדולים ותינוקות של בית רבן שהיו בלא חטא ת' מלמדים בכל א' מת' כנסיות יסכן בם ולמה לא נסתכן כאשר היה בפרעה והשיב אם קהה הברזל לומר הנני מביא לך ראיה כדי ללמוד מהם תשובה ממקים שבאת' כי אמרת שכאשר פרעה נפל בגומץ שחפר כן היה ראוי לאחרים והלא גם פרעה היה ראוי ילקה מאז בקש להרוג את משה והוא כי אם קהה הברזל כאשר בא פרעה להרוג את משה שקהה החרב כי נתקשה צוארו הנה היה כי והוא משה לא פנים קלקל שלא קלקל צלם אלקים מפניו עם היותו בבית פרעה וקדושתו היא סמכתהו אך עם כל זה ראוי להקשות כי לפי גודל קדושתו היה ראוי שלא בלבד ינצל משה כ"א גם וחיילים יגבר להרוג את מבקש נפשו כאשר היה באברהם עם אמרפל וחבריו שהיו מבקשים נפשו כי הלא לא יגרע מאברהם כ"א אדרבה ויתרון הכשר חכמה כי חכמה עושה יתרון הכשר והוא היתה במשה בעצם אך הטעם שלא השליטו בפרעה להפילו הוא כי הנה אם ישוך הנחש הוא פרעה למשה בלא לחש לא כן היה כי אם ע"י מה שלחש לו לפרעה דתן בלשון הרע שאמר שהרג את המצרי ועל כן להיות שאשמת הדבר על דתן לא נאשם פרעה כן הדבר בכל הגליו' הנזכר כי מה שלא פקד ה' על עושי הרע הוא כי עונו' ישראל גרמו כי ואין יתרון לבעל הלשון הוא דתן שאינו כ"כ גדול שעונו יספיק להאריך לפרע' יותר מישר' שחטאו בימי נ"נ וחבריו שלפי יתרונ' מוסיפי' כח באויב להארי' לו:

יא

או אפשר התחיל להשיב מפסוק אם קהה וכו' והוא כי אומר מסיע אבנים ובוקע עצים הוא על טיטוס ואדריינוס לומר איך השליטם ה' ולא נפלו בשחיתותם והענין כי הנה ישראל נתברכו בקול כי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. ונבא אל הענין אמר אל תתמה איך ניתן כח להם על ישראל כי אם קהה הברזל מלמשול על ישראל הוא על כי והוא ישראל לא פנים קלקל כי היה להם שנאת חנם בלב והיו מראים אהבה לפנים וזהו לא פנים קלקל ומי יתן והיו מקלקלים הפנים כי אם מראים פני אהבה ובקרבם ישימו ארבם וע"כ וחיילים יגבר הברזל הנזכר וגם שבדור ההוא היתה בו תור' הלא ויתרון הכשר נעשה על ידי חכמה אך חכמה שאינה מביאה יתרון הכשר לאו תורה היא כי כך היא דרכה של תורה שאת והב בסופה ות"ח מרבים שלום בעולם ושמא תאמר הלא ישראל נקראו תולעת יעקב שכחם בפיהם לכלות את כל הקמים עליהם ולמה לא הועיל למו תפלה כי הלא אם ישוך הנחש הוא בלא לחש אך כשיש לחש למה ישוך האם ואין יתרון לבעל הלשון בתפלה כנגד השנאת חנם מאחר שהיה בהם חכמה והלא דברי פי חכם חן שמוצא חן בעיני המקום לז"א אל תתמה ושפתות כסיל בשפתי חלקות ושנאת הלב תבלענו כי מה שמשביח בתפלה פוגם השפת חלקות כי זה וזה בדבר שפתים כי תחלת דברי פיהו בשפת חלקותם סכלות עוד יתכן מפסוק לב חכם לימינו וכו' עד פסוק עמל הכסילים תיגענו וכו' דרך נמשך מראש ועד סוף והוא כי בא כמוכח כדרכו ברוב המקראו' והוא כי הנה כנגד ג' בנים דבר אחד חכם ואחד רשע ואחד שאינו יודע תורה ומתאר אותם לחכם וכסיל והוא אשר לא עם הארץ הוא כ"א נמשך אחר כסילו' מעשים אשר לא טובים והשלישי מסכל התורה קרא סכל ואמר כי זה תוארם כי לב חכם לימינו נוטה אל הכשרון ולב כסיל תמיד לשמאלו נוטה אל השמאל והסכל מסכל התורה אצ"ל בחושבו לעשות רעה כ"א גם בדרך שהסכל הולך לתומו לבו חסר כי חוטא בבלי דעת כחסר לב כענין רבי עקיבא במת מצוה ואומר ומכריז לכל כי סכל הוא שלא יאשמוהו כי בער הוא מאיש וסיפר דרך ויכוח מעמד שלשתן והוא כי החכם מתחיל ומוכיח לכל אחד לפי רשעתו והנה אל הכסיל אמר אם רוח המושל הוא היצה"ר יעל' עליך ומתחיל להשתרר בך אל תניחהו עד אשר לא תוכל לו כ"א מקומך אל תנחהוא שלא תשליטנו בך עד גדר שמקום גן עדנך תניח לאחר כמז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן ואל תבטח באמור כי אחר שתרשע תחוש על רעתך שאבדת גן עדנך ותירש פי שנם בגיהנם ומיראה תבא לשוב ולרפא שברך אל תבטח במרפא זה כי מרפא יניח חטאים גדולים כי לא תהיה תשובה שלמה כי לא תעלה מגדר עשות זדונות כשגגות וישארו השגגות עליך בלי כפרה לכן טוב לך בטרם יכבד עליך שוב מאהבה ולא תנוח אפילו חטא אחד שלא תתקן והנה כל זה אמרתי לך בהנחה שאחר שתפליג ברעה יהיה לך מקום לשוב וצויתיך תשוב מעתה וכל שכן כי שמא לא תפנה כי מי יודע אם תבא לך מיתה פתאומית ותמות בלא תשובה כלל כי הלא יש רעה ראיתי תחת השמש פתאום כשגגה שיוצא מלפני השליט לכן עשה ואל תאחר וככלותו החכם ליעץ את הכסיל שם פניו לדבר אל הסכל מסכל התורה ועוסק בטובות העה"ז לתומו כי לא ידע שלמות גדול ממנו לסכלותו ואומר לו ניתן השכל במרומי' וכו' והוא כנודע כי כל טובות העה"ז ניתנו למ"ה שמעולם הפירוד אך לא לישראל גוי אחד שמעולם האחדות כי ע"כ ישראל נאמר ברבויי' נפש אחד כל נפש ששים ושש ובעשו נפשות ביתו וע"כ יעקב ואחיו חלקו העולמות אחד העולם הזה ואחד העולם הבא כי אשר חלק אלוה ממעל הוא לא יאות לו רק חכמת התורה לידבק בו יתברך וז"א ניתן הסכל הוא סכלות טובות העולם הזה במרומים המתייחסים לרבים כענין נפשות ביתו וע"כ ועשירי' שזכו בשפל ישבו כדי שיזכו באותו העולם וא"כ למה זה תמאס בתורה שהיא חלקך ותמשך אחר מה שאינו שלך ואחרי ספרו מאמר החכם אל הכסיל ואל הסכל בא ויספר תשובתם והתחיל בתשובת הכסיל ואמר ראיתי עבדים והוא ע"ד מז"ל מה ראה אחר שיצא לתרבות ראה י"א שראה אחד שאמר לו אביו יביא לו גוזלות והלך לקן צפור ושלח האם ולקח הבנים ונפל מן האילן ומת ואמ' הנה זה כיבד את אביו ושלח את האם וכו' שהם ב' מצות שבהם אריכות ימים והיכן אריכות ימים של זה וי"א שראה לשון רבי ישמעאל לוחכה את העפר וכו' ודומה לטעמים אלו הנה כי ראותי צדיק ורע לו רשע וטוב לו הסב לו להתפקר וזאת תהיה טענת הכסיל המתפקר לחטא באומר הנה ראיתי עבדים להיות עבדים לפחיתות כשרותם על סוסים ושרים בני אל חי כעבדים על הארץ וכן חופר גומץ היה ראוי בו יפול וכן פורץ גדר ישכנו נחש ולמה אינו נושכו וכן מסיע אבנים מרשות חברו לשלו ראוי יעצב בהן ולמה יאריכו לו וכן בוקע עצים של פירות חברו יסכן בהם כלומר שע"כ מתפקר באומר איה אלהי המשפט עד כה תבא תשוב' הכסיל וכהתימו משיב הסכל על תוחכתו ואומר אם קהה הברזל וכו' לומר הנה לי ב' טענות אחד כי טוב לי שלא למדתי חכמה כי הלא האם קהה הברזל ואינו חותך לא יאשם כי והוא לא פנים קלקל שלא עשו לו שיהיו פניו שחוזות לחתוך וחדודו עב כי קלקל הוא כד"א נחושת קלל עם היות שוחילים יגבר כשהיא קלל כי חרב וכלי מלחמה מגבירים חילים על שכנגדם כי הוא יתרון הכשר חכמה כי כיתרון קליל פני החרב וחדודו על כשלא פנים קלקל והוא עב כן יתרון אל ההכשר היא החכמה כי אשר אין לו חכמה לא ידע איכה יעבור את ה' באופן שידמה אל הברזל קהה שלא יאשם אם לא יחתוך כן אני אם לא למדתי חכמה לא אאשם אם לא אעשה מצות כי לא ידעתי לעשותם ועוד טענה שנית כי גם לא אעשה עבירו' כי האם ישוך הנחש הוא נחש הקדמוני הוא יצרה"ר בלא לחש שהוא למי שאינו נבין לחשי' חכם בתור' לא תהיה תפארתו רק לפתות איש חכם כי כשאין לחש אין יתרון ותפארת לו לבעל הלשון הוא הנחש שפית' בלשונו את אדם ואשתו כנודע מרז"ל כי הנחש הנאמר שם הוא סמאל שנתלבש בנחש והוא בעל הלשון וכן ארז"ל שהגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וזהו ואין יתרון לבעל הלשון כלומר וא"כ טוב לי כי לא ישית לבו לפתותני היצה"ר כאשר אם חכמתי. או שיעור הכתוב אם ישוך הנחש הטבעי הוא בלי לחש אך אם עושים לו לחש לא ישוך ואם כן הוא היצה"ר אין יתרון לו על הנחש הטבעי וזהו ואין יתרון לבעל הלשון הוא היצה"ר הוא סמאל אשר היה בעל הלשון לפתות בלשונו את אדם וחוה כי הנחש הטבעי לא היה מדבר ולכן אחר שאין יתרונו רק על החכם טוב לי שלא למדתי חכמה אחרי שמוע כל דבריה' בא שלמה להכריע ביניהם ואמר הנה דברי פי חכם חן במאמרו שאמר לכל אחד מהם אם רוח המושל וכו' ניתן הסכל וכו' אלא שכשפתות כסיל' תבלענו את הכסיל עצמו בדבר שפתיו כי ע"י שמשים פקפוק בהשגחה ושסומ' על כך להתפקר הוא מבלע את עצמו כי הלא תחלת דברי פיהו סכלות באומר ראיתי עבדי' וכו' שמסכל כי העבד נבזה הוא שוט ליסר את השרים בהעותם שיוליכם כעבדים על הארץ ואחרית פיהו באו' חופר גומץ וכו' מסיע וכו' הוא הוללות רעה זהוא מאמר שלמה למעלה באו' כי גם יודע אני שטוב ליראי האלהים שייראו מלפניו והוא כ"א היה נעשה פתגם מעש' הרעה מהרה הוא שא"כ לא היו יראים יראי ה' מלפניו יתברך כי אם מחמת העונש ועל תשובת הסכל באו' אם קהה הברזל וכו' אמר והסכל ירבה דברים כלומר דברים בלי דעת והוא שלא ידע האדם מה שיהיה לו שחושב שלהיותו משולל חכמה לא יענש בבית דינו יתברך ושגם לא יחטא כי לא ישוך הנחש ואשר יהיה מאחריו שהוא אחרי מותו מהעונש גם שנדע אותו מי יגיד לו מעתה כי לא ישמע ולא יאבה להאמין ומה שיהיה מאחריו הוא כי עמל הכסילים תיגענו וכו' והוא כי השמים מושב המלאכים נקרא עיר כד"א עיר גבורים עלה חכם. ונבא אל הענין אמר אוי לו לסכל ההוא החושב שהוא פטור מן הדין ולא ידע כי בצאת נפשו כי ימות יקולע בתוך כף הקלע כי הכחות טומאה משחיתים אשר ברא בעונותיו אשר עשה שיקרא כסילים על כי בסכלות עשאם עולים זדון ועמל הכסילים ההם שיזרקוהו זה אל זה שהוא בתוך כף הקלע מייגעים אותו בין הארץ ובין השמים בצאת הנפש מהגוף עד שיבהלוהו ולא ידע ללכת אל עיר היא השמים כנודע כי רואים פני שכינה טרם צאת נפשם ובצאתה שכינה שחשבו לעלות עמה מסתלקת ומשחיתים אשר פעלו סוחבים וממרטים וזורקים אותה בין זה לזה כבתוך כף. הקלע וזה להם מיד ומה גם אחרי כן בגיהנם:

טז

הנה בן חורין אינו מקביל אל נער אך יתכן אומר נער הוא לשון משרת משועבד אל אדוניו כד"א גחזי נער אלישע ופירה נערו וכאלה אין מספר שהוא לשון משרת ונבא אל הענין והוא כי ידוע כי אשר ישתעבד ליצרו הרע יקרא משועבד כמשרת ועבד לו אך אשר ישתעבד ליצרו הטוב עושי רצונו תמיד הוא יקרא בן חורין ולא משועבד כי אין לך בן חורין כעוסק בתורה ומצות כי העושה רצון יצרו הטוב עושה רצון קונו והאדם הוא חלקו נמצא עבד לעצמו והוא גדר החרות בעצם והענין ללמד דעת את השר ומנהיג את העם כי בו תלויה תרבות טובה או רעה כי אשר הוא שלם ידריכם לעשות עיקר מהנוגע אל הנפש וההפך בבלתי שלם שילמדם לעשות עיקר מענייני הגוף וזה יאמר אי לך ארץ שמלכך נער משועבד אל זולתו הוא היצה"ר שנעשה בעל הבית משתרר עליו ומלכך לו כנער משרת ומאליו יובן כי על היצה"ר ידבר כי המשרת את יצרו הטוב בן חורין יקרא ומאשר הוא נער משרת היצה"ר נמשך כי ושריך הם הקרובים אליו בבקר יאכלו שיעשו עיקר בבקר מצרכי הגוף ואת עבודת ה' ישליך אחרי גוו כמשז"ל על פסוק ואותי השלכת אחרי גווך אחר שאכל ושתה זה ונתגאה וכו' אך אשריך ארץ שמלכך בן חורין משעבוד היצה"ר כי צדיק וכובש את יצרו הוא כי על ידי כן ידריך את שריך הם הקרובים אליו שבעת יאכלו היא בעת הידועה לת"ח אחר קביעותם וזה בגבורה והיא עובדא דההוא ינוקא דספר הזוהר שאמר לחכמים שעל שולחנו שלא יאכלו לחם עד יקנו אותו בגבורו' דברי תורה תחל' וזהו בגבור' ולהיו' שלפעמי' מוציאי' הגבורה כדרך הלוחמים לאהבת ניצוח וקנטור לז"א ולא בשתי שלא תהיה הגבורה בכוונת מלחמה רק להשיג האמת ואהבה בסופה וזהו ולא בשתי מלשון שות שתי השער' שלא הית' גבורתם בתור' להלחם כי אם להוצי' האמת לאמתו:

יח

בעצלתים וכו' הנה ידוע כי כל טובה שבאה לעול' היא ע"י השכינ' שמקבל' זכיות ישראל והיא עשירה מהם ומעלה אותן למעלה ומקבלת שפע מלמעלה כגשם בעתו ויתר טובת לעולם ונבא אל הענין והוא כי ע"י ב' עונות גשמים נעצרים א' על העדר צדקה כמז"ל נשיאים ורוח וגשם אין בעין איש מתהלל במתת שקר שהוא כמשז"ל פוסקים צדקה ברבים ואין נותנים. ב' אמרו על המתעצל בהספדו של אדם כשר כמשז"ל על שאול שלא נספד כהלכה ועל שתי אלה יאמר בעצלתים שהם ב' עצליות עצלות מצדקה ועצלות מהספד אדם כשר ימך ויתרושש משפע מים המקרה במים עליותיו מהמטיר על הארץ ואם יש שפלות ידים שיש נותני צדקה ומשפילים ידיהם ומתן בסתר ידלוף הבית רביבי מטר על הארץ כי מתן בסתר יכפה אף ויתכן באומר ל' דלף שלא בכל המקומות יהיה כי אם בעיר א' יהיה מתן בסתר ולא יבעיר אחרת על עיר א' ימטיר שבה המתן בסתר ולא בזולתה וזהו לשון אומרו ידלוף הבית כי כאשר בדלוף הבית אינן כי אם במקום הדלף ולא בשאר הבית כן יהיה מטר על עיר א' ולא על עיר אחרת:

יט

קורא תגר על אוכלים ושותים ושמחים ולא ישמחו לב דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ואומר הנה לשחוק עושי' לחם שהוא משתה כד"א עבד לחם רב והענין כי אמרו רז"ל לא נברא יין כי אם לנחם אבלים וכן מצוה מן התורה לשמח לב העניים אמר הנה לשחוט שהיא שמחה שאינה של מצוה כי אם של שחוק וקלות ראש עושים משתה ולא לאבילות שהוא הפך השחוק וכן יין שלהם ישמח הנקראים חיים ולא את העניים הנחשבים כמתים כמשז"ל עני חשוב כמת ומה עושה הקב"ה שהכסף יענה את הכל כי העשירים מרימים קול בשחוק והעני מרים קול בכח על דלותו כי הוא תאב לכל דבר ואלו אוכלים למעדנים על שמחת שחוק וקלות ראש אז הכסף יענה את ב' הכתות כי יוסר מבעלי השחוק וילך אל העני נמצאו נענים שניהם לאיש כמשפטו או יאמר הנה לשחוק ושמחה אין עושין מן הדין אלא לחם אך לא יין כי יין לא נברא כי אם לנחם אבילים וזהו ישמח חיים הם האבלים הנשארים חיים ולכן על הבלתי עושים כי אם גבורים לשתות יין הכסף יענה כאמור. גם אחר דברו על העשיר שלא יהנה את העני ועל העני הבלתי נהנה ואמר הכסף יענה את הכל בא ומדבר על לב כל א' ואל העני אמר מה שאמרתי שהקב"ה יענם ויתן לך מכספו אך בזאת כי גם במדעך כלומר אין צריך לומר להוציא בשפתותיך כי אם גם במדעך תוך לבך ודעתך מלך אל תקלל באמור למה לא יעשה תקון למלא חסרון עניי ארץ וגם בחדרי משכבך לא תקלל את העשיר האוכל למעדנים ולא יתן לך כי אז לא יתקנו לך מן השמים ואל תתמה כי איך יקרך עין במה שאפילו לא תוציא בשפתיך למלך ולא מחוץ לחדרי משכבך לעשיר כי הלא דע כי עוף השמים הוא נפש שבקרבך יוליך את הקול שבלבך ומדעך לפניו יתברך כדרכו בכל לילה כי הנפש תקרא כה כמפורש אצלנו על ובענפוהי ישכנון ציפרי שמיא ומה שהוצאת בשפתיך בחדרי משכיתך בעל הכנפים הוא המלאך גבריאל יגיד דבר למעלה ותענש ואחר דברו אל העני ידבר אל העשיר ואומר שלח לחמך וכו':

כ

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.