תורה תמימה/קהלת/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ קהלת ט

ב

לצדיק ולרשע. לצדיק זה נח, ולרשע זה פרעה, אמרו בשעה שיצא נח מן התיבה הכישו ארי והיה צולע, וכשבא פרעה לישב על כסא שלמה הכישו ארי והיה צולע, זה מת צולע וזה מת צולע, הוי, מקרה אחד לצדיק ולרשע. (מ"ר)

לצדיק ולרשע. דבר אחר לצדיק אלו בניו של אהרן, ולרשע אלו עדת קרח, אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים ואלו נכנסו שלא במחלוקת ויצאו שרופים. (שם)

לטוב ולטהור ולטמא. לטוב זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, ולטהור זה אהרן שהיה עסוק בטהרתן של ישראל, ולטמא – אלו המרגלים שהוציאו דבה על הארץ, ואלו ואלו לא נכנסו לארץ ישראל. (שם)

ולזבח וגו'. ולזובח זה יאשיהו דכתיב (ד"ה ב׳ ל"ה) וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים, ולאשר איננו זובח – זה אחאב, שבטל קרבן מעל גבי מזבח, זה מת בחצים וזה מת בחצים. (שם)

כטוב כחטא. כטוב זה דוד דכתיב ביה (ש"א ט"ז) וטוב ראי, כחוטא זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ד׳) וחטאך בצדקה פרוק, זה בנה ביהמ"ק ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה, הוי מקרה אחד כטוב כחוטא. (מ"ר)

הנשבע וגו׳. הנשבע זה צדקיהו דכתיב ביה (ד"ה ב' ל"ו) אשר השביעו באלהים, כאשר שבועה ירא זה שמשון שנאמר (שופטים ט"ו) השבעו לי, זה מת בנקור עינים וזה מת בנקור עינים. (שם)

ד

אשר יחבר. א"ר אחא, יבחר כתיב, מי יבחר יצר טוב מיצה"ר אלו הצדיקים, מי יבחר יצר רע מיצר טוב אלו הרשעים. (שם)

אשר יחבר וגו'. א"ר יוחנן, יבחר כתיב, אל כל החיים יש בטחון, שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה, מת – אבדה תקותו, דכתיב במות אדם רשע תאבד תקוה. (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א)

אל כל החיים. אפילו אלו שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון, להחיותן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר (ירמיהו נ״א:ל״ט) וישנו שנת עולם ולא יקיצו. (שם שם)

כי לכלב חי וגו'. כשנח נפשיה דדוד ביום השבת שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה, שלחו ליה, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תנוק וטלטלו, הרי – כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. (שבת ל׳ ב׳)

כי לכלב חי וגו׳. אמר ליה אנדרינוס קיסר לר׳ יהושע בן חנניה, אנכי טוב ממשה רבך לפי שאני חי והוא מת, אמר ליה ר׳ יהושע, היש בכחך לגזור שלא יבעירו בני מדינתך אש שלשת ימים, אמר ליה, אין, אזיל וגזר, לערב עלו על בית חומה וראו עשן עולה, אמר ליה רבי יהושע מה זה, אמר ליה, שר אחד נחלה ואמר הרופא שכל זמן שלא ישתה חמין לא יתרפא, אמר ליה ר' יהושע, אתה עודך גוזר בטלה גזרתך, ומשה רבינו גזר עלינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ועדיין לא נתבטלה גזירתו, ועורך אומר שאתה טוב ממנו. (מ"ר)

ה

כי החיים וגו'. ר׳ חייא ורבי יונתן הוו אזלי בבית הקברות, הוו קשדיא תכלתיה דר׳ יונתן, אמר ליה ר׳ חייא דליי׳ כדי שלא יאמרו המתים למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו, אמר ליה, והכתיב והמתים אינם יודעים מאומה, אמר ליה, [אי אתה יודע מדרשו של פסוק זה], כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפילו במיתתן קרויים חיים, שנאמר (שמואל ב כ״ג:כ׳) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו, אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי, והמתים אינם יודעים מאומה – אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים, שנאמר על פי שנים עדים יומת המת, המת – והא חי הוא, אלא המת דמעיקרא. (ברכות י"ח א׳ וב')

ו

גם אהבתם וגו'. גם אהבתם שהיתה לעבודת כוכבים שלהם גם שנאתם ששנואין להקב"ה במעשה ידיהם, גם קנאתם שקנאוהו בעבודת כוכבים שלהם, וחלק אין להם עוד לעוה"ב, אבל ישראל יש להם חלק ושכר טוב, שנאמר לך אכול בשמחה לחמך. (מ"ר)

ז

לך אכל בשמחה וגו'. אמר רב הונא בריה דר׳ אחא, בשעה שהתנוקות נפטרין מבית רבן, בת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך – נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחח, ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ובתי מדרשות בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך – כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחח. (מ"ר)

לך אכל בשמחה וגו׳ – זו פרשת חלה, ושתה בלב טוב יינך – זו פרשת נסכים, כי כבר רצה האלהים את מעשיך, זו הכנסת ישראל לארץ, שנאמר (פ׳ שלח) כי תבאו אל ארץ וגו׳. (שם)

לך אכל בשמחה וגו׳. רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא באברהם אבינו, בשעה שקרא אליו המלאך אל תשלח ידך אל הנער וגו׳, היה מהרהר בלבו שמא פסלות היה בבני ולא נתקבל לקרבן, יצתה בת קול ואמרה לו אברהם אברהם, לך אכול בשמחה לחמך וגו׳, כי כבר רצה האלהים את מעשיך – רצה האלהים את קרבנך. (שם)

לך אכל בשמחה וגו׳. רבי לוי פתר קרא בראש השנה ויוהכ"פ, ערב ר"ה גדולי הדור מתענין והקב"ה מוחל שליש עונות, ובימים שבין ר"ה ויוהכ"פ יחידים מתענין והקב"ה מוחל עוד שליש, וביום הכפורים מתענין כולם והקב"ה מוחל להם את הכל ובת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך וגו׳ כי כבר רצה האלהים את מעשיך – כבר נשמעה תפלתכם. (שם)

ח

בכל עת וגו׳. תנן התם, רבי אליעזר אומר, שוב יום אחד לפני מיתתך, אמרו לו תלמידיו, וכי אדם יודע באיזה יום ימות, אמר להו, כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. (שבת קנ"ג א')

בגדיך לבנים וגו'. בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, א"ר יוחנן בן זכאי, אם בבגדים לבנים ובשמנים טובים הכתוב מדבר הרי כמה בגדים לבנים ושמנים טובים יש להם לעובדי כוכבים, הא אינו מדבר אלא במצות ובמעשים טובים, בכל עת יהיו בגדיך לבנים – מן העבירות ושמן על ראשך אל יחסר – ממצות ומעשים טובים. (מ"ר)

בגדיך לבנים וגו'. דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית ושמן על ראשך אל יחסר – אלו תפלין. (שבת קנ"ג א׳)

ט

ראה חיים וגו׳. האב חייב ללמד את בנו אומנות, מנלן, אמר חזקיה, אמר קרא ראה חיים עם אשה וגו׳, אם אשה ממש היא [מקיש אומנות לאשה] כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות, ואם תורה היא [מקיש אומנות לתורה] כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות. (קדושין ל׳ ב׳)

ראה חיים וגו׳. אמר רבי משום עדה קדושה, ראה חיים עם אשה אשר אהבת – קנה לך אומנות עם התורה. (מ"ר)

ראה חיים וגו׳. תנן התם, רבי יהודה אומר, מתה אשתו של אדם אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים זה אחר זה כנגד ג׳ פעמים חיים חיים חיים שכתוב כאן. (שם)

ראה חיים וגו׳. א"ר יהושע בן לוי כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חיים, שנאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת. (שם)

י

כל אשר וגו׳. רבי מנחמא בשם ר' בון מסרס האי קרא – אם יודע אתה שאין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה – כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. (שם)

יא

כי לא לקלים וגו׳. [יש אומרים ביעקב אבינו הכתוב מדבר], כי לא לקלים המרוץ – אתמול וישא יעקב רגליו, והיום – ויאסוף רגליו אל המטה, ולא לגבורים המלחמה – אתמול ויגש יעקב ויגל את האבן, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית, והיום – וישאו בני ישראל את יעקב אביהם – בגופו, וגם לא לחכמים לחם – אתמול ויזבח יעקב זבח בהר ויאכלו לחם, והיום – שובו שברו לנו מעט אוכל, וגם לא לנבונים עושר – אתמול ויפרץ האיש מאד מאד, והיום – ויכלכל יוסף את אביו, וגם לא ליודעים חן – אתמול ידעתי בני ידעתי, יודע אני מעשה יהודה בתמר, מעשת ראובן בבלהה, והיום – אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים. (מ"ר)

כי לא לקלים וגו׳. דבר אחר כי לא לקלים המרוץ זה עשהאל, אתמול (ש"ב כ׳) ועשהאל קל ברגליו, והיום – (שם) ויכהו אבנר באחרי החנית. ולא לגבורים המלחמה – זה אבנר, דכתיב (שמואל א כ״ו:ט״ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, והיום – (שמואל ב ג׳:ל״ג-ל״ד) הכמות נבל ימות אבנר, וגם לא לחכמים לחם – זה שלמה, אתמול (מלכים א ה׳:ב׳) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח, והיום – (קהלת ב׳ י׳) וזה חלקי מכל עמלי, יש אומרים בקדרה ויש אומרים במקל, וגם לא לנבונים עושר – זה איוב, אתמול – (איוב א׳:ג׳) ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ומקנהו פרץ בארץ, והיום – (שם י"ט) חנוני חנוני אתם רעי, וגם לא ליודעים חן – זה יהושע, דא"ר אחוה בריה דר׳ זירא, שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו, אחד במנוי הזקנים שאמר לו משה המקנא אתה לי ואחד במעשה העגל שאמר לו אין קול ענות גבורה וגו'. (מ"ר)

כי לא לקלים וגו'. דבר אחר כי לא לקלים המרוץ – זה משה, אתמול טס ברקיע ועולה כעוף, שנאמר ומשה עלה אל האלהים, והיום – כי לא תעבור את הירדן הזה, אפילו חבל של נ׳ אמה לא היה יכול לעבור, ולא לגבורים המלחמה – אתמול (תהילים ס״ח:י״ג) מלכי צבאות ידדון, ואפילו מיכאל וגבריאל היו ייראין ממנו, והיום – (פ׳ עקב) כי יגרתי מפני האף והחמה, וגם לא לחכמים לחם – אתמול ויגדל משה ויצא אל אחיו, מהו ויגדל – שהיתה גדולתו להפנים ולהוציא, והיום – קראן לו ויאכל לחם, וגם לא לנבונים עושר, אתמול מחצב של ספיר גלה לו הקב"ה בתוך אהלו וממנו נתעשר, והיום – בשעת גזר מיתה כל העושר הזה לא עמד לו, וגם לא ליודעים חן – אתמול כי מצאת חן בעיני, והיום אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. (שם)

כי עת ופגע וגו׳. כי עת ופגע יקרה את כולם – עת היא שפוגעת באדם ומערערת בו כל הדברים האלה, מה יעשה ילך ויעסוק בתפלה ובתחנונים והוא נצול. (שם)

כי עת ופגע וגו׳. רב הונא שאל לשמואל, מהו זה דכתיב כי עת ופגע יקרה את כולם, אמר ליה, פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה ופעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך מי שסידר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבינו, ולבסוף נאמר לו הן קרבו ימיך למות. (שם)

יב

במצודה רעה. א"ר ברכיה, וכי יש מצודה רעה ומצודה טובה, אלא זו חכה, לפי שיש לך מצודה שהיא צדה בים ולא ביבשה, ביבשה ולא בים, אבל החכה צדה בים וצדה ביבשה, שהיא יורדת לגרונה של דג וחונקתה. (שם)

יג

חכמה תחת השמש. א"ר שמואל בר אימי, זו מחשבתן של רמאים ברמאותם, כגון המערב מים ביין, עושים קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה. (מ"ר)

יד

עיר קטנה וגו'. א"ר אמי, מאי דכתיב עיר קטנה וגו', עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אבריו, ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע [ולמה נקרא מלך גדול, שהוא גדול מיצ"ט י"ג שנה], ומצא בה איש מסכן חכם זה יצר טוב [ולמה קורא אותו מסכן שאינו מצוי בכל הבריות ואין רובן של בריות נשמעין לו], ומלט הוא את העיר בחכמתו – זו תשובה ומעשים טובים, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא – דבשעת יצה"ר לית דמדכר ליה ליצ"ט. (נדרים ל"ב ב')

עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה – זה העולם, ואנשים בה מעט זה דור אנוש ודור המבול, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה הקב"ה, ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם – זה נח, ומלט היא את העיר בחכמתו, שהיה אומר להם, הוי, ריקים, למחר מבול בא עשו תשובה ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו ואנכי אזכרנו, שנאמר ויזכר אלהים את נח. (מ"ר)

עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה – זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו המצרים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה פרעה הרשע, ובנה עליה מצודים גדולים, ומצא בה איש מסכן חכם זה יוסף, ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר לפרעה ויפקד פקידים וגו׳, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ. (מ"ר)

עיר קטנה וגו׳. דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף, ובא אליה מלך נחל וסבב אותה – זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים אלו ג׳ גזירות שגזר, שלא יכנס עבד למצרים ולא יכנס אדם בשני חמורים ולא יכנוס אדם מבלי שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו, ומצא בה איש מסכן חכם זה יהודה, ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר אנכי אערבנו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, שנאמר ואת יהודה שלח לפניו. (שם)

עיר קטנה וגו׳. דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו ישראל שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ובא אליה מלך גדול זה פרעה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, שגזר גזירות קשות, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה, שנאמר כה אמר ה׳ כחצות הלילה וגו', ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר ולקחו מן הדם וגו', ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו שנאמר (ישעיהו ס״ג:י״א) ויזכר ימי עולם משה עמו. (שם)

עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה זה סיני, ואנשים בה מעט אלו ישראל, ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים אלו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה [שנאמר (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם], ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר לא תגע בו יד, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, דכתיב (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי. (מ"ר)

עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה זה סיני, ואנשים בה מעט אלו ישראל, ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים גדולים שנאמר אלה אלהיך ישראל, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה שנאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך וגו', ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו, אנכי אזכרנו, שנאמר (תהילים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ. (שם)

עיר קטנה וגו׳. דבר אחר, עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה צבור ׳ ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם – זה הזקן החכם או החזן, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו – מפני שיבה תקום וגו׳. (שם)

טז

וחכמת המסכן בזויה. א"ר יוחנן, וכי חכמתו של ר׳ עקיבא שהיה מסכן בזוית היתה, אלא זקן שהיא יושב ומסכן דבריו, כגון זקן שדורש לא תכירו פנים במשפט והוא מכיר, לא תקח שוחד והוא לוקח, לא תלוה ברבית והוא מלוה. (שם)

יז

דברי חכמים וגו׳. דברי חכמים בנחת נשמעים אלו הדרשנים, מזעקת מושל בכסילים – אלו המתורגמנים שעומדים על הצבור. (שם)

דברי חכמים וגו׳. דבר אחר דברי חכמים בנחת נשמעים, זה עמרם ובית דינו שאמרו מה הנאה יש לנו שאנו יולדים ומשליכים ליאור ונמנו וגמרו אחר השער והגדר עד כאן העולם יתקיים – מזעקת מושל בכסילים, זה פרעה שהיה גוזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא אשגחו על גזירתו. (מ"ר)

יח

טובה חכמה וגו׳. טובה חכמה – זו חכמתו של יעקב אבינו, מכלי קרב – של עשו הרשע. (שם)

טובה חכמה וגו׳. דבר אחר טובה חכמה – זו חכמתה של סרח בת אשר מכלי קרב – של יואב, שנאמר (שמואל ב כ׳:ט״ז) ותקרא אשה חכמה אל יואב, אמר לה, ואת מי היא, אמרה ליה, אנכי שלומי אמוני ישראל, אני היא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל, מיד ויען יואב ויאמר חלילה וגו׳. (שם)

טובה חכמה וגו׳. דבר אחר טובה חכמה – זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה מכלי קרב – של סנחריב, שהיה מכין את העם לתפלה ולדורן ולמלחמה. וחוטא אחר יאבד טובה הרבה זה סנחריב – דכתיב (ד"ה ב׳ ל"ב) וישב בבושת פנים. (שם)

וחוטא אחד וגו׳. ת"ר, לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, לפיכך, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – בשביל חטא אחד יחידי שחטא אבד ממנו טובות הרבה. (קדושין מ׳ ב')

וחוטא אחד וגו'. רבי אליעזר ב"ר שמעון אומר, לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם מחצה צדיקים ומחצה רשעים וכאלו הוא חציו חייב וחציו זכאי, לפי שהעולם נדון אחר רובו, לפיכך, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה. (שם שם)

וחוטא אחד וגו'. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – זה עשו הרשע שאבד כל הטובות ומתנות של עוה"ב. (מ"ר)

וחוטא אחד וגו׳. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – זה שבע בן בכרי. (שם)

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---