תועפות ראם/תנו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ובחולין כו' כתב בספר קנאת סופרים לסה"מ להרמב"ם שורש ראשון וז"ל בה"ג לא מנה מצות שחיטה למצוה בפ"ע בחולין לפי שהיא מצוה אחת עם שחיטת מוקדשין וכבר מנאה גבי מוקדשין בהדי שאר עבודות שמנאן למצות חלוקות דהיינו יציקות בלילות כו' שחיטות ומדאחשבה למצוה בקדשים לא שייך תו למימני שחיטת חולין מצוה בפ"ע שהרי היא נעשית סניף לשחיטת קדשים דמינה ילפינן לה בהיקש כדאיתא בספרי כאשר צויתך מה מוקדשין בשחיטה אף חולין בשחיטה וכולה חדא מצוה היא שנוהגת בחולין ומוקדשין כו' עכ"ל וזהו דעת רבינו הרא"ם כאן.
(ב) בב' פרקים הראשונים. עיין חולין ט' א' תוד"ה כולהו דלבה"ג עיקור תנינא בפ' כסוי הדם ועיין בדברי רבינו להלן בדין עיקור.
(ג) הסכין ועף כ"ה בנדפס, ובאו"ז סי' שע"ז הגירסא או עף וכן נראה מהכת"י שלפנינו שחיסר תיבת ועף.
(ד) שחיטה אחרת. לפנינו במשנה ליתא תיבת אחרת אלא דבגמרא אמרו מאי כדי שחיטה אמר רב כדי שחיטת בהמה אחרת ופרש"י ולא תימא כדי שיגמור שחיטתו ותו לא ואם איתא דאיתא במשנה כדי שחיטה אחרת מאי חידושא דרב והשם חדש כ' שגי' רבינו במשנה כך היתה כדי שחיטה אחרת וכ"ה בבה"ג וערוך ערך גרם ולפי"ז צ"ל דחידושא דרב הוא שהוסיף תיבת בהמה דליתא במשנה אף לגי' רבינו אולם לפי"ז יקשה בבה"ג שכ' השם חדש והלא הבה"ג כ' כדי שחיטת בהמה אחרת ועכצ"ל דבה"ג כ' לפי מה שפירשו בגמרא ותל"מ א"כ י"ל דגם גי' היראים במשנה היתה כמו שהוא לפנינו אלא שכ' בלשון המשנה לפי אוקימתת רב בגמרא ועיין בסמוך בדין דרסה שכ' שם רבינו ג"כ מקודם בהמשנה כפי' הגמרא וכנ"ל בהערוך.
(ה) מה שהה. צ"ל אם שהה.
(ו) כדי בקור. בנדפס איתא מאי כדי שחיטה אחרת אמרי במערבא כו' ולפי"ז נראה דתיבת בקור שכתוב כאן הוא ט"ס ומיותר וי"ל דזש"ר ואמרינן בגמרא מאי כדי בקור ר"ל למש"ש בגמרא ע"ד ר"ש אם שהה כדי בקור מאי כדי בקור ולא כתב רבינו הפי' שאמרו בגמרא כיון דקי"ל כרבנן ואח"ז כתב רבינו מילתא באפי נפשי' שחיטה אחרת במערבא כו'.
(ז) דר' יוסי בר' חנינא כ"ה בנדפס וכצ"ל.
(ח) לגבי דריב"ח לא. בספר יד מלאכי כללי הרי"ש סי' תק"ע כ' ע"ז שהוא פלא עיי"ש והשם חדש כ' ליישב דברי רבינו דתרי ריב"ח הוו ועיין ספר סה"ד ערך ריב"ח אות ב' ולי נראה דכוונת רבינו לומר דדברי רב ושמואל ור' יוחנן אינם אמורים רק בשיעור שחיטה ובזה אמר רב כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ושמואל פליג עלי' ואמר אפי' בהמה לעוף וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן אפי' בהמה לעוף פי' בשיעור שחיטה ותל"מ אבל ריב"ח בא להוסיף דבעינן גם הגבהה והרבצה ומפרש דמשערין כל חד בהגבהה והרבצה דידי' וזש"ר מתחילה ופסק רי"ג הכי הלכתא כריב"ח ואע"ג דאמר ר' יוחנן אפי' בהמה לעוף פי' וא"כ נראה דליתא לדריב"ח ע"ז אמר רבינו לא קיי"ל כוותי' פי' כר' יוחנן אלא לגבי רב ושמואל ר"ל לענין הא דמיירי רו"ש דהיינו בשיעור שחיטה ובזה שפיר פסקינן כר' יוחנן דשיעור שחיטת בהמה לעוף אבל לגבי ריב"ח דמיירי בענין הגבהה והרבצה לא פי' בהא לא אמר ר' יוחנן מידי דרו"ש ור"י נמי לא פליגי עלי' דלהגבהה והרבצה משערין לכל חד בדידי' וזהו באמת דעת הבה"ג דבד' קכ"ה ע"ד כ' דברי ריב"ח ובד' קכ"ז א' פסק והלכה כר' יוחנן עיי"ש בהגהות ובאורים למהראש"ט וזהו ג"כ דברי היראים.
(ט) כרב צ"ל דרב וכ"ה ברש"י שם וגי' הנדפס רב והלשון מגומגם בנדפס וצריך תיקון וכאן הוא כהוגן ועד לחומרא הוא לשון רש"י והלכך כו' הוא דברי רבינו. הרא"ם.
(י) בריה דרב יהושע. לפנינו בריה דרב נתן ובסמ"ג עשין ס"ג כ' בעי רב פפא.
(יא) במיעוט אחרון בין דושט בין דקנה כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס ופי' רבינו יעקב עיין חולין ל' ב' תוד"ה החליד.
(יב) רוב שני סימנים טריפה כצ"ל ובנדפס ליתא תיבת שני וכ' השם חדש בביאור משכ"ר וברוב קנה בסוף שחיטה אע"ג דשחט רוב סימנים טריפה וז"ל הדר לפרושי מילתא קמייתא דלעיל דקאמר מיעוט סימנים בבהמה כגון רוב קנה קאמר הכא דלא תיקשי הרי שחט רוב הסימן והרי איתכשר לזה אמר רבינו אע"ג דשחט רוב סימן טריפה כיון דמיירי בבהמה דהא רוב כאו"א בעינן בבהמה הלכך מיטרפא ביה בשהייה עכ"ל וא"כ לפי' השם חדש משכ"ר וברוב קנה בסוף שחיטה ר"ל ששחט רוב קנה וקודם ששחט מיעוט בתרא של הקנה דהיינו סוף שחיטת הקנה שהה ותמיהני דלפי"ז אינו מדוייק משכ"ר אע"ג דשחט רוב סימנים והלא לא שחט אלא רוב סימן אחד ובפרט לגי' הכת"י שלפנינו רוב שני סימנים א"א לפרש כן ואני אומר לפרש משכ"ר וברוב קנה בסוף שחיטה פי' אחר ששחט מיעוט הקנה. שהה והי' בסוף שחיטה שמתחילה שחט הוושט והיינו בבהמה ועז"א רבינו אע"ג דשחט רוב שני סימנים טריפה דהא רוב כאו"א בעינן וכמש"כ התוס' חולין כ"ז א' ד"ה חצי על אחד וחצי בבהמה אע"ג דהוי טפי מרוב השנים בין הכל שחיטה פסולה וא"כ אין זה פי' למילתא קמייתא דמתחילה כ' ששהה אחר שחיטת רוב הקנה דהיינו מיעוט סימנים שצריך לשחוט בבהמה ואח"כ הוסיף לומר ששהה אחר שחיטת הוושט ומיעוט הקנה דהוי ג"כ מיעוט סימנים דהא רוב כאו"א בעינן ומשכ"ר הלכך מצטרפא ביה בשהייה ט"ס וצ"ל הלכך מטרפא ביה בשהייה וכ"ה בנדפס.
(יג) דמייתי כ' הגרא"ד שליט"א דט"ס וצ"ל מדלא מייתי תלמודא כו' ובנדפס הגי' דלא סמכינן אההיא מתניתא אלא אמתניתא דמייתי ראי' תלמודא מינה דקתני כו'.
(יד) וראי' אני מביא כו' מלשון זה נראה דרבינו הוא שהביא הראי' מהתוספתא דלא כפרש"י והמעיין בתוס' והרא"ש ובס' הישר לר"ת יראה שר"ת בעצמו הקשה לפרש"י מהתוספתא וכ' בשם חדש דהי' נראה לו להגיה בדברי רבינו שכצ"ל ומביא ראי' רבינו יעקב דמכשר כו'. ומשכ"ר בלשון התוספתא אחרים אמרו רוב אחד כו' לפנינו ליתא הב' תיבות אחרים אמרו וכן בנדפס איתא אחד או רוב אחד כו' ונראה שהי' כתוב בדברי רבינו בר"ת א"א ור"ל אחד או וטעו המעתיקים ופשטו הר"ת אחרים אמרו ובאמת אינו. והנה לפי לשון התוספתא שהביא רבינו כאן י"ל דאין מינה ראי' דלא כפרש"י דיש לפרשה דלא מיירי כלל ששהה אחר שחיטת הרוב ואח"כ גמר המיעוט אלא ה"ק אע"פ ששהה זמן מרובה פי' שנמשכה השחיטה משך זמן מרובה שחיטתו כשרה והוא כמש"א רבא חולין ל"ב א' והובא בדברי רבינו מקודם השוחט בסכין רעה אפי' כה"י כולו כשרה ובדלא שהה אולם להרא"ש שהביא לשון התוספתא שחט רוב גרגרת בעוף עכצ"ל דהתוספתא מיירי ששהה זמן מרובה ואח"כ גמר כל הב' סימנים או רובן כי היכי דלא תיקשי לראב"א חולין כ"ח א' דאמר אחד בעוף וושט ולא קנה וכן התוספת והר"ן כתבו להדיא בלשון התוספתא אע"פ ששהה זמן מרובה וגמרה שחיטתו כשירה.
(טו) מיעוט ראשון ואחרון בנדפס חסר תיבת ואחרון והגיהו השם חדש שם ויפה כיון שכ"ה בכת"י לפנינו ומשכ"ר מיעוט ראשון פי' השם חדש דאתא לאפוקי ממש"כ הב"י יו"ד סי' כ"ד משחיטות אשכנזיות דאפי' למ"ד דשהי' כשירה במיעוט קמא דקנה אפ"ה דרסה אסור לזה כ' רבינו וכאשר הכשרנו בשהיה מיעוט ראשון כו' כך הוא כשר בדרסה.
(טז) צמר מסובך או תחת מטלית כו' ולפנינו בגמרא הגי' להיפך תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו וגי' רבינו מחוורת דצמר מסובך דמיא יותר לגוף הבהמה כעור לבי רב דאמרי תחת העור איני יודע ואח"ז מספקי להו גם תחת מטלית אף שאינו מגוף הבהמה כלל וכ"ה ברא"ש פ"ב דחולין סי' ה' ועיי"ש במעי"ט.
(יז) נבילה. נראה לי דר"ל ספק נבילה אולם השם חדש כ' פי' דברי רבינו דהוא ודאי נבילה וכדעת הבה"ג שכ' חלדה ה"ד כגון דקשחיט טבחא ועיל רישא דסכינא בין משכא דחיותא לסימני או בין סימנא לסימנא כו' ודקדק הר"ב פר"ת בסי' כ"ד סק"י שסובר דתחת העור מיקרי חלדה ודאי כו' ומש"ה לא הביא רבינו דאבע"ל אלא תחת צמר ומטלית דהנהו הוא דקיימי בתיק"ו ולחומרא אבל בהא שתחת העור לא נכנס בגדר הספק אלא פשיט לי' לאיסורא עכ"ד והסמ"ג עשין ס"ג כ' אמנם אם שחט באמצע הסכין אין נראה שיהא קפידא אם ראש הסכין מכוסה מן העור מאחר שהסכין מקום ששוחט בו כנגד הסימנים אינו מכוסה והרר"א ממיץ הי' מחמיר בענין זה עכ"ל והתבו"ש בסי' כ"ד סקט"ו חשב שהרא"ם החמיר לכתחילה להרחקה בעלמא וז"א דמבואר הוא כאן בדברי רבינו הרא"ם שאעפ"י שהסכין מגולה כנגד הסימנים נבילה אלא דאנן לא חיישינן לדברי הרא"ם כ"א לכתחילה עיין שו"ע יו"ד סי' כ"ד סעי' ט' ובפמ"ג שם. והרוקח סי' ש"פ כתב כדברי הסמ"ג ולא זכר שם שרבו הרא"ם הי' מחמיר בענין זה וחידוש הוא בעיני.
(יח) אנטיגנוס דתניא העיד ר"ח בן אנטיגנוס על מוגרמת כו' כצ"ל ופי' רבינו דכוונת ר"ח על מוגרמת דתנן ובנדפס הגי' דתנן במתני' ועיין בהגרש"ש חולין י"ט א' עמ"ש בגמרא והלכתא כרחב"א כו' ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנ"ג.
(יט) כיון. בנדפס כגון. וכוונת רבינו להגרים שליש אמצעי ששם מיפק חיותא דבהמה והיינו שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש.
(כ) בשחיטה. צ"ל דשחיטה ובנדפס איתא בשחיטה וחיותא בהגרמה וצ"ל שם בשחיטה דחיותא בהגרמה והאי נמי הוא הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ובשניהם פסק רבינו דטריפה כמש"ו דקימ"ל כר"ה ורב יהודה לחומרא דתרווייהו והשם חדש פי' דברי רבינו באופן אחר.
(כא) הלכך. צ"ל הלכתא.
(כב) שמעלה הסכין כו', הנה רש"י בחולין ט' א' פי' לשון הגרמה שמכריע ידו לצאת חוץ ממקום הכשר שחיטה והכלבו בהל' שחיטה פ"ג כ' שם פי' רבינו ועוד פי' ענין הטיה כפרש"י בחולין ועיין פרש"י במלכים שם שפי' גרם אורליו בלע"ז לשון פגם. והגרמה שבהלכות שחיטה מן הלשון הזה הוא ששוחט והולך ויורד ונראה כמין גבשושית למעלה עכ"ל.
(כג) בר יהודה. בנדפס ליתא ולפנינו בחולין שם ר' חייא בר יוסף.
(כד) נבלה קודם שחיטה. כ' השם חדש לדקדק עמשכ"ר קודם שחיטה ונעשית נבילה קודם שחיטה תרי זימני קודם שחיטה למ"ל ודחק בישוב הדברים ולדעתי פשוט דמשכ"ר ונעשית נבילה קודם שחיטה דר"ל דנעשית נבילה מחיים ללקות עליה משום נבילה וכמש"כ רש"י בב"ק ע"ח ב' ד"ה המעכב בשחיטה וז"ל דבר שאם ניטל הימנה נעשית בו נבילה מחיים כגון וושט או קנה או הירך וחלל שלה עכ"ל ומש"ש רש"י אח"ז או כבד כו' נמשך למטה למה שסיים שם דלא מתיר לה שחיטה דהיינו דבר שעושה אותה טריפה ותל"מ ורש"י כ' בדרך לא זו אף זו דשני האופנים אלו הוי בכלל דבר המעכב בשחיטה ובס' מנחת חנוך בראש הספר בהשמטות למצוה ע"ג כ' לתמוה ע"ד רש"י דהא ניטל הכבד והמעיים ל"ה נבילה כלל רק טריפה לחוד ואיך כ' רש"י דהוי נבילה אפיי' מחיים ובמחכ"ת טעות הוא בידו דהפי' הפשוט בפרש"י כנ"ל ומש"ש עוד דגם גבי וושט אין זה פשוט דהוה נבילה מחיים ועיין ש"ך יו"ד סי' ל"ג וצ"ע עכ"ל הנה בהגהות יד שאול ביו"ד שם כ' לחלק בין ניטל הוושט לניקב הוושט וזהו לדעתי כוונת רש"י בבכורות ג' א' ד"ה נבילה שפרש"י שם כגון שיש חלק לנכרי בוושט או בגרגרת שלו דר"ל שחלק הנכרי הוי הוושט או הגרגרת וניטל הוושט או הגרגרת הוי נבילה מחיים ואזדא לה מש"כ בספר שי למורא למס' בכורות ע"ד רש"י שם להוכיח דס"ל לרש"י דנקובת הוושט הוי נבילה דז"א דרש"י לא כתב אלא בניטל ותו לא.
(כה) ברבי. ט"ס הוא וצ"ל ברם כו' אותו האיש כו' ושחיטה כשירה אי אפשר כו' וגי' רבינו בדברי ר' יוחנן שם יביא בהמה אחרת ויקיף ועיי"ש בתוד"ה יביא והרא"ש פ"ב סי' י'.
(כו) גמירי לה. בנדפס הגי' הלכה גמירי לה ופי' שם השם. חדש דמש"ה הוסיף רבינו לומר הלכה כו' שדעתו הוא כדעת רש"י דפי' גמרא הוא הלמ"מ וא"כ הכא בחולין דקאמר החמשה דברים גמרא ביאר רבינו ואמר הלכה גמירי לה דהוא הלכה למשה מסיני כפרש"י ועפי"ז בארתי בב"מ ע"א א' שאמרו שם בגמרא גר נמי גמירי דמיקני קני דלא מיקני לא קני דהב' תיבות אלו דמיקני קני הם מיותרות לגמרי דאין בזה שום חידוש כלל כ"א מה שאמרו דלא מיקני לא קני דהיינו גר שאינו נקנה בע"ע גם הוא אינו קונה ע"ע ותל"מ עוד קשה מה שחידש רנב"י דגר אינו קונה בע"ע ודינו כישראל אבל קונה ודינו כנכרי דמנ"ל הא דאם גר אינו קונה בע"ע לא ייקנה כלל ואם הדין הוא דקונה יהי' קונה לגמרי ובאמת הש"מ הביא בשם הריטב"א שזהו שאמר רבי ג"צ האמור לענין מכירה א"י מה הוא פי' שאינו יודע הסבר לסברת רנב"י שאמר אינו קונה ודינו כישראל אבל קונה ודינו כנכרי עיי"ש וכקושיין והנ"ל עפ"י מה שפרש"י יומא ל"ב א' גמירי הלמ"מ ועיי"ש בתוס' וכן בב"ק ג' ב' בחנ"צ דהלכתא גמירי לה פרש"י למשה מסיני ובחולין כ"ז א' כנ"ל ועיין קדמת העמק ריש השאלתות אות ב' מש"כ בזה וה"נ מה שאמרו בב"מ שם גמירי פי' הלכה למשה מסיני וכל ההלכה הוא על הגר דמיקני [פי' כשהגר נקנה בע"ע מעצמו ומדעתו דאז לא קפדינן אף שאינו שב אל משפחתו כמו שכתבתי בתועפות ראם סי' ל"ד אות ח'] קני [פי' קונה ג"כ בע"ע מעצמו ומדעתו דהיינו בחייו של גר הקונה] דלא מיקני [פי' בע"כ כשב"ד מוכרין אותו שאז הדין שאינו נקנה בע"ע] לא קני [פי' בבן של גר שקנה ע"ע שגם שם הוא שלא מדעתו שהבן לא קנהו כ"א מה שיירש מאביו הגר שאחרים משעבדים לו בע"כ לא קני ואין הע"ע עובד את הבן] ורבי חשב ההלכתא גמירי לה דמיקני קני דלא מיקני לא קני כפשוטה מש"ה אמר א"י מה הוא ורנב"י מתרץ לה כנ"ל וכ"ז הוא בגר אבל אשה שהיא נקנית בע"כ דנמכרת ע"י אביה היתה קונה הע"ע אלא דלאו אורח ארעא ועיין מל"מ פ"א מהל' עבדים. אולם כאן בהכת"י לא כ' רבינו תיבת "הלכה".
(כז) דבדק בנדפס דשחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה מסקינן אם שיבר כו' וכצ"ל.
(כח) בגמרא דייקינן הא דמין לע"ז תנינא להא דת"ר שחיטת מין לע"ז כו' והגרד"ט בחי' לחולין שבס' מילי דברכות בד' ד' כ' דהברייתא מיירי בעע"ז דוקא ולכך אסרינן שחיטתו אף בהנאה אבל מומר להכעיס לדבר אחד אפי' למ"ד דמין הוי היינו לענין מורידין ולהשבת אבידה דמיירי התם בהכי אבל מ"מ אין נכלל בהך ברייתא דתני שחיטת מין לע"ז דאיך שייך לומר דלהכעיס לד"א ולע"ז לא חזינן כלל דפקר דיהי' שחיטתו אסורה בהנאה ויהיה חמיר טפי מנכרי גמור דשחיטתו אינה רק נבילה ולא איסורי הנאה כו' וכ"כ הסברא ברורה בעיני עד שאני תמה על ביאורי הגר"א ליו"ד סי' ב' סעי' ה' דתלי זה בזה דלמ"ד מין הוי א"כ נכלל בברייתא דשחיטת מין לע"ז דלע"ד ליכא למימר הכי כו' עכ"ל ותמיהני על תמיהתו שלא שת לבו לדה"ת ע"ז כ"ו ב' סד"ה וחד והרי"ף והרא"ש שם והטור יו"ד סי' קנ"ח דלענין מורידין והשבת אבידה דמיירי התם בהכי אין חילוק כלל אי אמרינן מומר להכעיס לד"א מין הוי או מומר הוי דאף למ"ד מומר הוי מורידין ואין משיבין אבידתו וכ"כ הגר"א בביאוריו לחו"מ סי' רס"ו וא"כ למ"ד שהוא מין היינו לשארי דברים דלא איירי התם בהכי וה"ה לענין שחיטת מין דהוי לע"ז וכ"ה ברש"י הוריות י"א א' ד"ה הר"ז מין ומורידין אותו לבור ושחיטתו לע"ז והפמ"ג לאו"ח בריש פתיחה כוללת שלו חלק הד' אות ב' כ' ע"ד רש"י וז"ל ובשו"ע י"ד סי' ב' ה"ה כנכרי משמע דמותר בהנאה וצ"ע וי"ל דתליא בפלוגתא אי סתם מחשבת נכרי לע"ז עכ"ל וע"ד רבינו הגר"א דבאמת למ"ד מין הוי נכלל בהך ברייתא, ומלשון הגמרא דע"ז שם נראה כהגר"א שאמרו וח"א אפי' להכעיס נמי מומר הוי אלא איזהו מין זה העע"ז משמע להדיא דלמ"ד להכעיס מין הוא הרי הוא באופן אחד עם אותו מין דלמ"ד להכעיס מומר הוי וכי היכי דעע"ז אסרינן שחיטתו אף בהנאה ה"ה או"נ להכעיס למ"ד שהוא מין שחיטתו לע"ז, דומה לזה כ' התר"י פ"ו דברכות ע"ד רש"י שם מ"א ב' ד"ה פת הבאה בכסנין וז"ל דכיון דהוצרך לברך אחריו בנ"ר האיך אמר ואין טעון ברכה לאחריו שהרי טעון הוא הברכה הראויה לו כו' וכיון שמברך עליו לאחריו הברכה הראויה לו הרי טעון הוא ברכה לאחריו כשאר כל הדברים עכ"ל דכוונת דבריו דעכצ"ל דאינו טעון ברכה לאחריו דפת הבאה בכסנין דמיא לאינו טעון ברכה לאחריו דאמרי ר"ה ור"נ דכן הוא משמעות הגמרא דרב ששת פליג על ר"ה ור"נ דס"ל בתאנים וענבים בתוך הסעודה דאינו טעון ברכה לאחריו ועז"א רב ששת דתאנים וענבים בתוך הסעודה טעון ברכה לאחריו ואין לך דבר שאין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד משמע להדיא דכי היכי דתאנים וענבים שבתוך הסעודה דאמרו ר"ה ור"נ דאין טעון ברכה לאחריו היינו דלא טעון ברכה כלל ואפי' בנ"ר ה"נ פת הבאה בכסנין דאמר רב ששת דאינו טעון ברכה לאחריו דכלל לא ודלא כמש"ש בחי' אנשי שם ע"ד התר"י וז"ל לא ידעתי מאי קושיא היא זו לא יהא הלשון הזה כולל יותר ממה שאמרו גבי אורז ולבסוף ולא כלום ובאמת מברך בנ"ר כו' דלפי מה שבארתי שפיר הקשו הת"רי.
(כט) וטעמא כדתנן כו' כ"כ רא"ג שאילתא קכ"ד ועיי"ש בהע"ש אות ד' והפר"ח ליו"ד סי' ב' סס"ק א' כתב ולי נראה דמהא דדרשינן בפ' השוחט גבי נפלה סכין ושחטה פסולה שנאמר וזבחת ואכלת כו' מההיא דרשא גופא ממעט שחיטת נכרי כו' והיינו כדברי רבינו והשאלתות וכבר העיר בזה השם חדש.
(ל) כוונתי תיבה זו ט"ס ובנדפס איתא כוונת גברא וכ' שם השם חדש דט"ס וצ"ל כח גברא וכאן שכתוב תיבת כח הוא כהוגן אבל מה שניתוסף תיבת כוונת הוא שיבוש.
(לא) ותנן שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשירה ומסקינן [כ"ח ב'] אחד בעוף או כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל.
(לב) ועוד א"א לצמצם. נראה דרבינו ס"ל דגם בידי אדם א"א לצמצם דלא כמש"כ התוס' חולין כ"ח ב' ד"ה לפי ועיין בשו"ת עמודי אש סי' ב' אות י' באורך ובירושלמי רפ"ק דעירובין אמר רב שחיטה מחצה למחצה כשרה ולמה אמר פסולה מפני מראית העין ובאו"ז סי' ש"ע הביא הירושלמי באורך.
(לג) או נר כ"כ הראב"ן סי' רי"א ובשבה"ל השלם הל' שחיטה דין א' וכ"כ הרדב"ז בשו"ת ב' אלפים קכ"ט ל"ד אבוקה גדולה אלא ה"ה נר המאיר וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ עכ"ל ועיין בפמ"ג סי' י"א ש"ד אות ב' מה שפי' בדברי הרמב"ם פ"א מהל' שחיטה דין כ"ח והוא דלא כמש"כ הרמב"ם בפיה"מ שלא זכר שם אבוקה אלא אור הנר והתבו"ש שם סק"ו הסכים להפר"ח דבנר אחד אין ראוי לכתחילה לשחוט לאורו וממה שאמרו בפסחים ח' א' ואבוקה לא והא"ר כו' ולא אמרו והתניא לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה ואוקימנא בשאבוקה כנגדו נ"ל ראי' משם לדעת היראים ודעימי' ודו"ק.
(לד) דהא חכמים נמי כו' עיין תבו"ש סי' א' אות י"א שכ' שם להסביר ראיית רבינו, והאו"ז סוף הל' שחיטה כ' ופי' רבינו יצחק זצ"ל דכל אותן המצויין לבוא צריך שידע או אם חכם הוא שאם יבוא דבר שינוי לידו שילך אצל בקי דיו עכ"ל.
(לה) בקיאין הן דאר"נ [י"ב א'] האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דאע"ג כו' כצ"ל, ונראה מדברי רבינו דדוקא דאזל לעלמא דלא אפשר לבודקו אבל אם הוא לפנינו דאפשר לבודקו לא סמכינן ארובא וכמו שדקדק הר"ן מדברי הרי"ף בפ"ק דחולין עיי"ש.
(לו) ושחט ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומדאתי רב נחמן לטעמא דאינש אחרינא שמע ואזיל ושחיט למדנו כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל והמעתיק דלג מן ושחט הא' לושחיט הב' וחיסר מה שבנתיים וראיית רבינו הוא מדאר"נ שחיטה א"נ אינש אחרינא שמע ושחט כו' דלשון שמע מיותר דלא הול"ל אלא שחיטה א"נ אינש אחרינא שחיט רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן משא"כ בתרומה אי נימא אחר תרומה הו"ל תרם שלא מדעת דאין תרומתו תרומה ותל"מ וכ"כ באמת רא"ג שאילתא קכ"ד ומזה למד רבינו הרא"ם דאם לא שמע ואזיל ושחיט דהו"ל שלא ברשות בעלים בההוא ל"א רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ודלא כהתוס' חולין י"ב א' ד"ה הרי שאבדו לו גדייו דה"ה נגנבו כו' ובתוספתא קתני בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו' ודעת רבינו כהרמב"ם פ"ד מהל' שחיטה ה"ח שכ' אבד לו גדי או תרנגול ומצאו שחוט בבית מותר שרוב כו' דמשמע להדיא מדבריו דבנגנבו ס"ל דאסורה מדהשמיט לדברי התוספתא ולא כתב רבותא יותר ולדברי רבינו הרא"ם נראה שכיון האו"ז הל' שחיטה סי' שס"ז שכ' שם ויש שרצו לומר דהא דסמכינן ארוב מומחין היינו באבדו דוקא אבל נגנבו שכבר באת ליד רשע אמרינן איהו לא גמיר ושחיט ואסור ותשובה לדבריהם דתניא בתוספתא פ"ב דמכלתין נגנבה תרנגולתו כו' ועיין בס' בית הלוי ח"ב סי' א' שהאריך להסביר דברי היראים והרמב"ם ובשו"ת מחנה חיים ח"ג סי' ס"ד אות ג'. מש"כ כאן ותניא הרי שאבדו לו גדייו כו' בנדפס הגי' ותניא נמי הרי כו' נראה מלשונו שם שכ"ז נמשך למש"כ מקודם דאי ליכא למיתלי דשחט שלא בגזל בההוא ל"א דרוב מא"ש מומחין הן אבל לפמש"כ כאן ותניא הרי כו' י"ל דמילתא באפי נפשי' הוא וכלשון העיטור שלפנינו שכ' בהל' שחיטה בזה"ל ורבינו יעקב דאמר אבדו דוקא דמאן דשחטו סבר ייאוש בעלים היא אבל מצאו אימר דבעה"ב היא ואזרקיה לא דייק לן כו' ונראה דמשכ"ר דוקא אבדו תנן שהשוחט חשב יאוש בעלים הוה בהן הוא מלשון רבינו יעקב כמש"כ העיטור על שמו אלא מה שסיים העיטור אבל מצאו אימר דבעה"ב היא ואזרקיה אין זה מדברי רבינו יעקב אבל רבינו היראים אינו מדייק כן אלא אבדו דוקא כו' אבל לא נשחטו בביתו ועיין מש"כ הגאון ר' מאיר יונה בלוח הטעות והשמטות שבס"ס העיטור חלק ראשון אות כ' ובבכור שור בחי' לחולין די"ב ובשו"מ מהד"ת סי' מ"ח.
(לז) ומדבריות. ליתא בנדפס וגם במשנה שלפנינו ליתא אולם בתשו' גאונים קדמונים לריט"ע ד' ברלין תר"ח כתוב שם בסי' י' לשון המשנה ולא לתוך מדברות וכמשכ"ר הרא"ם כאן וראה זה חדש הוא וכבר כתב הט"ז יו"ד סי' ד' סק"ד ודבר פשוט שאין איסור אלא בשוחט לשם הר אבל בשוחט בהר מותר עכ"ל וא"כ הה"נ דוקא השוחט לשם מדבריות אמרו חולין ל"ט ב' דשחיטתו פסולה אבל בשוחט במדבר שפיר דמי וצע"ג גי' רבינו ותשו' הגאונים.
(לח) מיהו כו' בנדפס נלקה בחסר והמרדכי ספ"ב דחולין כתב ע"ש רבינו כמש"כ כאן ודלא כהראב"ן סי' רכ"ד שכ' דאין שוחטין לתוך הכלים כלל. וכ' השם חדש מדכ' רבינו מיהו אם שחט שחיטתו כשרה תיכף אחר רישא דמתני' קודם דינא דאין שוחטין לתוך הגומא משמע דס"ל בשוחט לתוך הגומא אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקוהו כהרמב"ם.
(לט) וכה"ג כו' ט"ס יש כאן וז"ל רש"י שם והראשון נראה בעיני דכה"ג לא מיקרי תפיסת יד עכ"ל וכצ"ל כאן ומשכ"ר ע"ש רב יהודאי כי היכי דתפיש לי' אינש בד' אצבעי וסיים רבינו וכן פרש"י בשם רבינו יעקב בר יקר רבו כ' ע"ז השם חדש דבבה"ג שלפנינו בדקכ"ז גרסינן בתרתי אצבעי וכ"כ הש"ח בשם שיטה כ"י לחולין שכ' שם ולר"ת נראה כלישנא בתרא שבפרש"י וה"פ בה"ג ויש לסמוך ע"ד כו' עכ"ל אולם לא ראה השם חדש ספר או"ז הגדול הנדפס בימינו וז"ל בהל' שחיטה סי' שע"ד וראיתי כתוב בה"ג וטבחא דשחיט חיותא לימשח ארבע אצבעי מתותי טבעת הגדולה ולשחוט ע"כ ה"ג והיינו שכ' רש"י בשם הזקן עכ"ל האו"ז והוא כדברי היראים וכ"ה בבה"ג שלפנינו ד' ווארשא תרל"ה בד' קכ"ו א' ודלא כמש"כ בהגהות וביאורים שבסוף ספר הבה"ג שם דלא נוכל לפרש דבריו אושט מדברי בה"ג בד' קכ"ז א' דבאמת כ' האו"ז שם ובה"ג אחרים ראיתי כתוב כדי תפיסה היינו כי היכי דתפיס לי' אונש בתרתי אצבעי עכ"ל ה"ג עכ"ל האו"ז וא"כ הרי לנו דב' נוסחאות. הם בבה"ג ותל"מ. עוד כ' הש"ח עמשכ"ר וראי' לד' אצבעות דאמרינן בא"ט כו' בזה"ל ורבינו גריס בגמרא כדי תפיסת יד ולהכי מייתי לה לראייה לדברי בה"ג ולפרש"י בשם רבו כו' אמנה התוס' בדמ"ד א' בד"ה כדי כו' לא גרסי תפיסת יד אלא תפיסה סתם עכ"ל ואין זה לפי גירסת הכת"י שלפנינו שכ' רבינו בההיא דד' נ' ב' כדי תפישה ואפ"ה מייתי מיני' ראי' לפרש"י בשם רבו ולא ס"ל חילוק התוספת.
(מ) בטרא כ"ה גי' הערוך ולפנינו בטדא ודע דבנדפס איתא פי' ד' אצבעות ובשור הגדול ויש פי' רבינו שלמה זצ"ל שראיתי שכ' אצבע בתורא פי' אפי' בשור הגדול כו'.
(מא) ובשאר בהמות ועופות כו' הנה התוס' בחולין מ"ד א' ד"ה כדי כ' תימא דבעוף מאי ופי' ריב"ם ד' אצבעות בראמים גדולים מכאן ואילך כל חד וחד לפי מה שהוא גדול עכ"ל וכ"כ הרוקח בסי' ש"פ עיי"ש ודברי היראים האלו הביאם הגרד"ל בהגהותיו שם והשם חדש כ' ע"ד היראים שיחיד הוא בסברא זו ואני מצאתי לו חבר בשבה"ל השלם הל' שחיטה סי' ז' שכ' בזה"ל צריך להניח לצד הראש כג' וד' אצבעות כו' ואם הוא עוף קטן שכל צוארו אינו ב' אצבעות ראוי לשחיטה מצד הראש מתורבץ הוושט ולמטה עד מקום ששיער הוושט תורבץ הוושט הוא פחות מגרגר שעורים וגדול מגרגר חטים ובלע"ז נקרא אינגלוטידורי ואינו מקום שחיטה עכ"ל והוא כד' רבינו הרא"ם אלא שהשבה"ל כ' כן בעוף ורבינו כ' ובשאר בהמות ועופות ותל"מ.
(מב) פפא. לפנינו פפי.
(מג) פי'. צ"ל פסק וכ"כ הסמ"ג ופסק רי"ג בה"ג שאדם המשתכר לא ישחוט כו' ובנדפס איתא כתב רי"ג כו' והמרדכי ריש חולין כ' בשם רבינו ברוך מהלכות שחיטה שהביא אלדד הדני ואם שכור פגול ומסדור הלשון שם נראה שהוא מחשש הברכה אולם לדעת בה"ג הוא משום דרסה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |