תועפות ראם/תט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) או בבהכ"נ או לבהמ"ד. הנה הפמ"ג במ"ז לאו"ח סי' קנ"ג כ' כי קדושת בהכ"נ ומדרש מדרבנן הוא ולא מן התורה עיין ר"ן למגילה כ"ו ב' גבי מתנה במאי תפקע סיים קדושת ביהכ"נ מדבריהם הוא משמע לא מה"ת עכ"ל ובריש סי' קנ"א כ' ודע דמורא מקדש מ"ע הוא עיין ר"מ פ"ז מהל' בית הבחירה אבל מורא בהכ"נ דרבנן הוא ואהי להם למקדש מעט ומיהו משום נדר י"ל דבר תורה הוי אא"כ התנו דאז ליכא משום נדר ואפ"ה בישובן לא מהני תנאי מדרבנן עכ"ל ועפי"ז כ' בא"א סי' קנ"ב סק"ו ואני מסופק אם ניתץ אבן מביה"כ או בהמ"ד דרך נתיצה והשחתה אם לוקה דומיא דמקדש דלא תעשון כן לה"א ל"ד מקדש ונ"מ דמפסל לעדות וצ"ע עכ"ל וכן כ' הרשב"א בחי' למגילה כ"ו ב' ע"ש הרמב"ן דבהכ"נ עשו אותו כתשמישי מצוה שנזרקין לאחר מצותן עיי"ש כדברי הר"ן שם וכ"כ האו"ז ח"ב סי' שפ"ו דבהכ"נ אין בו משום תשמישי קדושה כ"א ארון הקודש תשמיש קדושה הוא וע"ד רבינו הרא"ם אינו כן שהשוה כאן בהכ"נ ובהמ"ד למקדש שינהג בהם מורא וכיבוד וכן לעיל סי' ק"ד בדין הקדש כ' וכשם שאסור להנות מן ההקדש כך אסור להנות מן בתי כנסיות. ובתי מדרשות שנתייחדו לתפלה לדרשה שגם זה הקדש וכ' שם הברייתא תשמישי קדושה נגנזין כו' מבואר דדעת רבינו דבהכ"נ ובהמ"ד תשמיש קדושה הוא ולא תשמיש מצוה והאשכול ח"א סי' כ"ד כ' ויש מי שאומר שאסור לנתוץ ולהרוס דבר בבהכ"נ מה שאינו לצורך בנין כיון דהשוו חכמים קדושתו למקדש ע"כ ולרבינו הרא"ם אצ"ל דהשוו חכמים כיון דמן התורה הוא כך והנחל אשכול שם כ' ע"ד היראים הנדפס סי' שכ"ד שלא מצא לו חבר דבהכ"נ קדושתו מן התורה יהא עיי"ש מיהו אף לדעת רבינו אין קדושתן שוה כמש"כ ופירשו חכמים כל אחד לפי סברתו לפי חומר קדושתו הרי דאין חומר קדושתן שוה ולפי"ז אין לתפוס על שיטת רבינו הרא"ם מהא דתניא בתוספתא דמגילה אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להם פדיון וא"כ מ"ש בהכ"נ דחלופא וזבינא שרי שהקשה הרמב"ן הביאו הר"ן שם דבאמת לאו לכל דבר שוה בהכ"נ ובהמ"ד להר הבית הלשכות והעזרות אע"ג דכולן קדשי מדאורייתא ובתשו' ר"ב סי' ו' כתב דקדושת בהכ"נ דאורייתא ולקושיית הרמב"ן איך מותר למכור וזט"ה במא"ה אפי' למשתי ביה שכרא ש"ד כתב דהא לא אריא שהרי אפי' במקדש בעצמו אמרינן תמידין שלא הוצרכו לצבור יכולין לשנות דלב ב"ד מתנה עליהם ובשו"ת ב"א להרב דקאפוליא חאו"ח סי' כ"ג או"ד שדא ביה נרגא ע"ש.
(ב) תיראו ותניא ביבמות פ"ק [ו' ב'] ומקדשי תיראו לא כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל ודע דבנדפס כתב דכתיב בפ' קדשים וכ"ה בת"כ שם אך כאן בהכת"י כתב דכתיב בפ' בהר סיני וכ"כ הסמ"ג עשין קס"ד כתוב בסוף פרשת בהר את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו ותניא ביבמות כו' ונ"ל דה"ט דנקטו מן המאוחר ולא ממה דכתיב בפ' קדשים דבסוף פ' בהר סיני לעיל מהך קרא דאת שבתותי תשמרו וגו' כתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה ודרשינן מגילה כ"ב ב' עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על אבנים של בהמ"ק ולכן שפיר דרשו על מש"כ אח"כ ומקדשי תיראו לא ממקדש אתה ירא להשתחות לו אלא ממי שהזהיר על המקדש פי' מן הקב"ה.
(ג) מקדש מקדשי מקדשיכם בנדפס ליתא אולם בת"כ איתא.
(ד) אחרון. בנדפס בפ' בני העיר [כ"ט א'] וכן בנדפס סי' שפ"ו כ' במגילה פ' בני העיר ובהכת"י לעיל סי' ק"ד איתא במגילה פ' אחרון ועיין תוי"ט רפ"ג דמגילה שיש נוסחאות דפ' בני העיר הוא פ"ג דמגילה, ולשון הפסוק כצ"ל ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם.
(ה) שמואל בר רב יצחק וכ"ה במנוה"מ סי' קט"ז ובנדפס א"ר יצחק וכ"ה לפנינו.
(ו) בריה דרחב"א בנדפס אמר רחב"א.
(ז) ובזמן שהשכינה שורה כצ"ל פרש"י שבהמ"ק קיים וכ' הגרש"ש דהיינו דוקא בבית ראשון דביומא ספ"ק אמרינן דשכינה לא שרתה בבית שני אולם בס' אפ"י דרוש כ"א אות ו' כתב לחלק בין גלוי שכינה להשראת שכינה והשראת שכינה היתה גם בבית שני עיי"ש.
(ח) ואין הלכה כר"ע אלא כר' יהודה קיימל"ן כו' הסמ"ג עשין קס"ד כ' וקי"ל כר"ע וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מהל' בהב"ח וכ"כ הרשב"א בחי' ר"ע אוסר בכ"מ וקי"ל כוותי' וכדפסק רבה עכ"ל ועיין בב"י או"ח סי' ג'. והנה הטו"א במגילה כ"ח א' כתב דלר' יהודה דאמר בזמן שבהמ"ק קיים אסור בזמן שאין בהמ"ק קיים מותר ע"כ דס"ל קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא דאי קידשה לע"ל אין לחלק בין בזמן שבהמ"ק קיים לאינו קיים עיי"ש שכתב דהנפנה ביהודה דמדרבנן בעלמא הוא אפי' בזה"ב ס"ל דלא גזרו בחורבנה הואיל וקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא עיי"ש ועדיין. קשה דמה יענה על ר' יוחנן שאומר דאינו אסור רק בזמן שהשכינה שורה ואילו בזבחים ק"ז ב' אמר ר' יוחנן המעלה בזה"ז חייב דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ועיין בארצה"ח סי' ג' אר"י סק"ד ומש"כ לעיל סי' רע"ז.
(ט) כוותיה וגם רב נמי קאי כוותיה ואע"ג דאמרינן התם רבא שדא לבני מזרח ומערב פי' לפנות עליהם ואמרינן דכר"ע ס"ל שאוסר בכ"מ לא קי"ל כוותיה דהא כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל והמעתיק טעה בין כוותיה הא' לכוותו הג' וגי' היראים רבא וכ"ה בכת"י פ' כמש"כ בהגהות ד"ס לברכות שם.
(י) ראש כדתניא הנפנה כו' פי' לצד בבל ומן הצופים כו' כ"ה בנדפס ובס' ארצה"ח סי' ג' אר"י סק"ג הביא דברי רבינו הרא"ם בספר יראים מצוה שכ"ד וז"ל יפנה צפון ודרום ולא מזרח ומערב פי' לצד בבל (ט"ס וצ"ל היכל) עכ"ל ובס' הר המריה פ"ז מהל' בהב"ח אות ט"ו הביא ג"כ ד' היראים סי' שכ"ד בזה"ל כדתניא הנפנה לא יפנה צו"ד אלא מזרח ומערב פי' לצד בבל וכ' ע"ז אולי צ"ל להיפך וכ' שם עוד ע"ד היראים וז"ל הבין דהקלות ראש היינו הא דנפנים ומדברי כל הראשונים מבואר דאינו כן ויחידאה הוא עכ"ל.
(יא) ולא במנעלו ולא בתרמילו כ"ה ביראים הנדפס ובת"כ פ' קדושים ודע דבמשנה ובת"כ שם כתוב ובפונדתו ופי' כמו והפונדא רפכ"ט דכלים עיי"ש בהרע"ב ב' פירושים ובס' תשב"ץ קטן למהר"ם מר"ב כ' בסי' ר"ב ומוחה לילך בסכין ארוך לבית הכנסת לפי שהתפילה מארכת ימיו וזה מקצר ימיו, וכן מוחה לילך עס כיסו לבית הכנסת כדאיתא בברכות פ' הרואה לא יכנס אדם להר הבית באפונדתו כו' עכ"ל וא"כ דעת מהר"ם בר"ב דאפונדתו אסור בבית הכנסת כמו להרה"ב ולא כן דעת הרמב"ם בפי"א מהל' תפלה ה"י והש"ע או"ח סי' קנ"א סעי' ו' שכ' דמותר לכנס בבהכ"נ במקלו ובתרמילו ובאפונדתו ועפי"ז יש להבין ד' המג"א שם סק"ח שכ' עמש"כ היש נוחלין שלא ליכנס בו בכיס מגולה בזה"ל אבל בב"י בשם א"ח כתוב דשרי וכן נראה דלא גרע מאפונדתו עכ"ל והלא דברי הי"נ שם הוא משם התשב"ץ והגהות הרר"פ שם שכ' מיהו אין לחוש כ"א בגלוי ולדעת התשב"ץ באמת גם אפונדתו אסור כמו להר הבית וא"כ מה זה שכ' המג"א להכריע כהאו"ח ודלא כהי"נ דלא גרע מאפונדתו אנה מצא דגרע אה"נ דשניהם שווין לאיסורא בבית הכנסת למהר"ם. והנ"ל לפרש בדברי המג"א דהנה נוסחת האו"ח בשם הר"מ שכ' הב"י הוא בזה"ל והגיה עליו הרר"פ מיהו אין לחוש כ"א בגילוי הראש ע"כ וכ"כ הכלבו בסי' י"א וז"ל והר"ף כ' שיש למחות שלא לכנס בבהכ"נ בגולוי ראש עכ"ל ולפי"ז חולק הרר"פ על התשב"ץ אבל נוסחא שלפנינו בהגהות הרר"פ על התשב"ץ שם מיהו אין לחוש כ"א בגילוי וכן העתיק הכלבו בסי' י"ז ולפי"ז הוא מפרש דברי התשב"ץ דמה שהי' מוחה לילך עם כיסו לבית הכנסת היינו בכיס מגולה ואפשר דקאי. גם אסכין ארוך שאסר מהר"ם וכמש"כ בהגהות י"נ שם וז"ל כתב בהגהת תשב"ץ אם הוא מכוסה מותר עכ"ל וקאי שם עמש"ש אל תכנסו בסכין לבהכ"נ ועתה מבואר כוונת מג"א שכ' אבל בב"י בשם או"ח כתוב דשרי דר"ל דלפי מה שהעתיק נוסחת הרר"פ א"כ אין לחוש כ"א בגילוי הראש ותל"מ וע"ז כ' המג"א וכן נראה ור"ל דלא כגי' הי"נ בהגהות הרר"פ דלפי גי' הי"נ להרר"פ להגיה דאין לחוש כ"א בכיס מגולה פשיטא היאך הו"א לאסור אפי' בכיס מכוסה דלא גרע מאפונדתו ואפונדתו הוא בגילוי כפרש"י שבת דק"כ א' וא"כ על חנם הגיה הרר"פ אלא ע"כ כהב"י בשם או"ח דהרר"פ בא לחלוק דאין איסור כלל בכיס מגולה וה"ה אפונדתו לבית הכנסת כ"א להר הבית זהו כוונת המג"א. והנה רבינו לא כתב תולדה בזה ועיין בפי' משנה אחרונה למשניות כלים פ"א מ"ח שכתב דהא דאין נכנסין להר הבית במנעלו ופונדתו י"ל שאינו אלא מדרבנן עיי"ש.
(יב) רב. לפנינו ס"ב א' אמר רבא.
(יג) משום שנאמר לפנינו ליתא משום ועיין במבוא התלמוד כשאומר שנאמר היא ראי' גמורה מהפסוק וכשאומר משום שנאמר היא אסמכתא ועיין בפי' המשניות להתפא"י (ספ"ח דברכות) מש"כ שם בנו של המחבר והגרד"ל בפדר"א (פכ"א בהגהות אות ו') כ' דמוכח מבכורות ט' א' דלשון משום אינו דרשא פשוטה מקרא המפורש במקומו אבל מ"מ דאורייתא היא וה"נ י"ל דעיקר הלימוד הוא ממ"ש ביבמות ו' ב' בזמן שאין בהמ"ק קיים מניין ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם ולדין בהכ"נ ובהמ"ד הוא אסמכתא בעלמא ועיין לעיל אות ח' מש"ש ועיין סי' שכ"ז.
(יד) אין אוכלין בהן כו' בנדפס הגי' ואין אוכלין בהן וכן לעיל סי' ק"ד איתא בכת"י אין אוכלין בהן ובנדפס שם סי' שפ"ו הגי' ואין אוכלין ורש"י במגילה שם כ' אין אוכלין בהן כו' ולא גרסינן ואין אוכלין בהן דכולהו פירושא דקלות ראש הן לשון קלות שמקילין אותה והרמב"ם פי"א מהל' תפלה ה"ו כתב אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה ואין אוכלין בהן כו' וכ"כ הטור ושולחן ערוך או"ח ריש סי' קנ"א והוא דלא כגי' רש"י ולא ידעתי מה הי' לו לב"ת שכ' ע"ד הטור שם בזה"ל ורצה לומר כל אלו אף אכילה ושתיה בכלל ק"ר הוא וכן פרש"י עכ"ל הב"ח ומי הכניסו לתגר זה ואיך לא הרגיש דתליא בחילוף הגרסאות. ונראה דגי' היראים הנדפס עיקר דאח"כ כ' רבינו ומפרשין קלות ראש חשבונות של רשות דממשכ"ר ומפרשין נראה דהוא פירוש למ"ש בברייתא בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש דהיינו חשבונות של רשות ומדה"ת דמגילה כ"ח ב' ד"ה ואעפ"כ נראה דחשבונות לא הוי ק"ר כ"כ כמו אכילה ושתייה עיי"ש וא"כ לפ"ד רבינו דפי' ק"ר דברייתא הוי חשבונות של רשות הוי זו ואצ"ל זו שמתחילה אמרו אין נוהגין בהן ק"ר ואח"כ אמרו אין אוכלין בהן ואין שותין בהן כו' וי"ל דפי' חשבונות שכ' רבינו הוי חשבונות של רבים דאוושא מילתא טובא והוי גנאי ביותר מאכילה ושתיה כמש"כ הרא"ש שם וא"כ הוי לא זו אף זו וה"נ לפי' הרמב"ם הנ"ל ובנדפס חסר ומפרשין ק"ר חשבונות של רשות וגם יש שם ט"ס.
(טו) מפני הגשמים. כ' הברכי יוסף לאו"ח (סי' קנ"א) וההיא דתענית (די"ט א') גבי חוני המעגל שנכנסו להר הבית מפני הגשמים שאני ועיין בבתי כהונה (ח"א בסי' טו"ב דף ע"ד) עכ"ל ועיין בטורי אבן למגילה שנתקשה בזה וסיים ושם אפרש ולא זכינו לראות דבריו בזה בס' גבורת ארי לתענית:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |