תועפות ראם/קנח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הסימן קנ"ח כתוב בכ"י פאריז בסוף הספר וחסר באמצע הספר כי נשמט ע"י הסופר. יאפ"ז.
(ב) בהם במחובר אלא כו' כ"ה בנדפס וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' שמיטה ויובל הל' כ"ד והרמב"ן בפי' החומש פ' בהר שלא יהא אדם שומר שדהו ונועל בפני עניים בשביעית ואפילו רוצה להפקיר אותם בשעת לקיטה אלא יהא השדה כל השנה מזומן ומופקר לעניים כך שנו במכילתא כו' וא"כ מה שסיים רבינו אלא כל הקודם זכה ורשאי הזוכה לשומרן עד זמן הביעור כו' נראה דגם במחובר אם זכה אחד אין חבירו רשאי ליקח ממנו עד שעת הביעור. אלא דאין זכייה במחובר דרחמנא אפקריה דמה"ט תמהו התוס' בר"ה ט' א' אהא דתנן שומרי ספיחים בשביעית משום עומר ושתי הלחם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה א"כ אסור כיון דמשומר ואמאי לא אמרינן מן המותר לישראל עיי"ש בד"ה וקציר ובהגרש"ש שם ומה שתמה שם הגרש"ש עמש"כ התוס' ולא היו שומרין אותן אלא מבהמה וחיה ועוף וז"ל תימא דהא צריך להפקיר אף לבהמה כדכתיב ולבהמתך כו' וכ"מ להדיא בירושלמי רפ"ו דפיאה הביאו הר"ש עיי"ש עכ"ל הנה הפנים יפות ויקרא כ"ה ז' כתב לתרץ קושיית התוס' דב"מ דנ"ח א' ד"ה לשמור דמאכל אדם היה מותר לשמור מן הבהמה וחיה דמה שראוי למאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה כתענית ד"כ הובא במג"א סי' קע"א סעיף קטן א' עיי"ש ואומר אני דזהו כוונת התוס' דר"ה הנ"ל ומיושב תמיהת הגרש"ש [ועיין הגרש"ש שבת ע"ו א' ברש"י ד"ה לחים ובס' הנד"מ לוית חן בחידושים כ"כ מדנפשיה] ונראה לי דלפמש"כ רבינו להלן בסי' זה וספיחים אסורים אפילו קודם זמן הביעור דקיי"ל כר"ע כו' והוא מה"ת כשיטת ר"ת שבתוס' פסחים נ"א ב' ד"ה כל א"כ אינם ראוים למאכל אדם ושפיר דמי להאכיל אותן לבהמה ובפי' משנה ראשונה למשניות רפ"ח דשביעית נסתפק לאחר שגזרו חכמים על הספיחים לאוסרן בשביעית אי שרי לעשות מלוגמא מן הספיחין האסורים עיי"ש שנוטה לומר כיון דמדאורייתא שרי באכילה וממילא חל עלייהו איסור מלוגמא מדאורייתא לא מצו רבנן למישרינהו וכ"ז אינו אלא להרמב"ם אבל לרבינו שפסק כר"ע דספיחים אסורים מה"ת בודאי מותר לעשות מלוגמא מן הספיחים האסורים ומאכיל גם לבהמה ומה מאד נפלאתי על התוס' דתענית ו' ב' ד"ה עד שכתב ולר"ע דאמר ספיחי זרעים אסורים כו' צ"ל דמוקי לה ולבהמתך ולחיה וגו' בספיחי אילנות ולאו דוקא תבואה קאמר אלא כגון תבואת הכרס דהיינו אילנות אבל ספיחי זרעים אסורים עכ"ל והוא תמוה דאדרבה תבואה ממש קאמר קרא ואפ"ה שפיר כתב קרא דלבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול דלאכילת אדם ספיחי זרעים אסורים אבל לבהמה וחיה מותרים וא"ש הא דכפל קרא תהיה כל תבואתה לאכול דלכאורה הוא מיותר דכבר כתב בפסוק הקודם והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך וגו' ולבהמתך וגו' והפנים יפות שם עמד בזה אבל לפי הנ"ל מיושב היטב דהא לר"ע דס"ל דספיחים אסורים קודם הביעור צ"ל דהא דכתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדיך וגו' לא קאי אספיחי זרעים אלא אשאר פירות האילן כמש"כ מהר"ם בדה"ת דפסחים שם ולכן יפה אמר הכתוב ולבהמתך וגו' תהיה כל תבואתה לאכול ואפילו ספיחי זרעים וכנ"ל ודלא כמהר"ם שם שסיים דבלא"ה צ"ל לדידיה הא דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך דדרשינן מזה כלה לחיה מן השדה וכו' דהיינו אחר הביעור מיירי בשאר פירות שאינם ספיחים דהא ספיחים אסורים לדידיה אפילו קודם הביעור עכ"ל ותלי תניא בדלא תניא ונראה דמהר"ם נמשך אחר דברי הר"ש בפ"ט דשביעית מ"א שכתב שם וצריך לדקדק לר"ע במאי מתוקם דין ביעור דדרשינן מכלה לחיה בשדה כו' ובפירות האילן משכחת לה שפיר אבל בתבואה לא משכחת לה כלל כו' וכבר כתב השעה"מ בפ"ד מהל' שמיטה ויובל ה"ב ע"ד הר"ש דצ"ע דאפילו לר"ע דספיחים אסורים יש בו דין ביעור לאוסרם בהנאה. ועיין ר"ה ט' א' תוד"ה וקציר של שביעית שכתב פי' הריב"א בקציר ספיחים שהביאו שליש בשביעית כו' דספיחים לא אזלינן בתר הבאת שליש וכי אסרינן ספיחין מהן לא נזרע היינו דנלקטין בשביעית ועיי"ש בהגהות חידושים מהג"מ שמחה אבד"ק דעסויא וא"כ היוצא מדברי התוס' שם דקציר ספיחים שהביאו שליש בשביעית היוצא למוצאי שביעית מותרין באכילה ולפי"ז יתיישב גם בתבואה מאי דכתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וגו' ור"ע לשיטתו דהיינו בקציר ספיחים של שביעית היוצא למוצאי שביעית דלא אזלינן בתר הבאת שליש לענין איסור אכילה בספיחין וז"ש התוס' שם בד"ה שאח"ז וקציר של שביעית היוצא למו"ש דוקא כי אורחיה אסור לקצור אבל ע"י שינוי מותר. דהא אין בקציר זה איסור ספיחים דנלקט אחר שביעית וכנ"ל ומה שסיימו שם אפילו בשביעית כדאיתא בת"כ כו' ע"כ דמיירי נמי בהנך דלית בהו איסור ספיחין כמו ענבי נזירך דאין בהם משום ספיחים ולחנם דחק השעה"מ שם בדה"ת ודו"ק. ונראה דדעת רבינו כבה"ג שחשב במנין המצות שלו סי' נ"ד הפקר שביעית לעניים ובסי' קנ"ט ביעור שביעית וזש"ר צוה הקב"ה שיפקיר' אדם את פירות שביעית כו' עד זמן הביעור ואז צריך להוציאם ולהפקיר מה שזכה. וא"כ הנה הנם ב' מצות עשה. א) הפקר שביעית. ב) ביעור שביעית. ועיין חולין ק"כ ב' תוד"ה היכא שכתב ובשביעית עשה כלה לחיה מן השדה כו'.
(ג) ואז. וכ"ה בסמ"ג עשין קמ"ח דלא כמש"כ בנדפס "ואין" וכבר הגיה שם הש"ח דצ"ל ואז.
(ד) מה ת"ל לפי שנאמר ואכלו כו' מנין אף לעשירים כצ"ל [הגרא"ד] ובנדפס יש כאן דלוג רב מן אביוני עמך הראשון להב' שכתוב אח"ז.
(ה) עשירים אוכלין כו' כ"ה גירסת הר"ש והרמב"ן בפי' התורה והתוס' בפסחים נ"ב ב' ד"ה מתבערין וכמש"כ הכ"מ בפ"ז מהל' שמיטה ויובל ה"ג אבל בנדפס הגי' בדברי ר' יוסי א' עניים ואחד עשירים אין אוכלין כו' וכ"ה גי' הרמב"ם שם ובפיה"מ פ"ה דשביעית מ"ג והשם חדש הקשה על היראים שכתב בדברי ר"י אחד עניים וא' עשירים אין אוכלין אמאי הביא התוספתא דסוף שביעית שכתוב שם וחוזר ומכניס לתוך ביתו כו' אולם לגי' הכת"י א"ש.
(ו) לפנינו ד"א [הגרא"ד] ובסמ"ג שם כגי' הכת"י והנדפס.
(ז) פי' כו' ר"ל דוקא להאכילה בידים אסור אבל אם מעצמה הולכת ואוכלת א"צ למונעה כהתוספתא פ"ה דשביעית. ש"ח.
(ח) וכו' שדה שנטייבה פי' עבוד כו' כצ"ל ובנדפס חסר מכאן אמרו כו' עד לכם והשם חדש כ' יש לתמוה על רבינו אמאי שביק סיפא דברייתא ולא אייתי אלא רישא כאילו היא הלכה פסוקה מאחר דפליגי ב"ש וב"ה בברייתא ובמתני' בשביעית וקיי"ל כב"ה עכ"ל ומי יגלה עפר מעיניו ויראה נוסחת הכת"י דנכונה מאד. ודע דבביאור ענפי יהודה לס' והזהיר סדר בהר פי' דלדברי הרמב"ן בפי' החומש משמע דע"י נטייבה עבר על איסור ששמר פירות שביעית כו' עיי"ש.
(ט) זלחין. כ"ה בסמ"ג ובנדפס זלפין והיינו הך כדאי' שבת צ"ה א' שרא זילחא במחוזא ודע דבירושלמי רפ"ז דשביעית אמרו יצאת אלונתין שאינה אלא לתפילן ונ"ל דצ"ל שאינה אלא לזלפין והיינו הך דת"כ ובב"ק ק"ב א' לאכלה ולא לזילוף ודרך אלונתית לזלף ולרבץ את הבית בה כמ"ש בירושלמי ספ"ו דברכות המרבץ אלנתית בתוך ביתו א"צ לברך ואלונתין היינו אלנתית ועיין ערוך ערך אלנטית ופי' רא"פ שם תמוה. וכתב השם חדש והנה מדמפיק ליה מהאי קרא דכתיב ביה ולבהמתך ולחיה וגו' תהיה כל תבואתה לאכול משמע דבין מה שהוא לאכילת אדם בין מה שהוא לאכילת בהמה אין עושין ממנו זילוף אבל בסוכה מ' ובב"ק ק"ב מייתי הך ברייתא ומפיק לה מקרא דוהיתה שבת הארץ לכם לאכלה דכתיב גבי אדם כו'. וכ"כ התו"ה לתמוה על דרוש הת"כ זה עיי"ש ואני אומר די"ל דגם אותו פסוק ולבהמתך וגו' תהיה כל תבואתה לאכול מיירי במאכל אדם וכמש"כ לעיל עמשכ"ר פי' לא יאכיל אדם פירות אדם לבהמה דדוקא להאכילה בידים אסור אבל אם מעצמה כו' עיי"ש מהתוספתא שביעית פ"ה שאמרו שם הלכה הבהמה תחת התאינה ואכלה מאליה אין מחייבין אותה להחזירה שנאמר ולבהמתך וגו' תהיה כל תבואתה לאכול ור"ל תהיה היינו ממילא ולא שתתן להם ודו"ק.
(י) וזמני הפירות אימתי כלו לחיה כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס.
(יא) ואומר כצ"ל.
(יב) שיכלו כצ"ל וכ"כ התוס' בפסחים נ"ב ב' ד"ה מתבערים לשון התוספתא.
(יג) אסר כצ"ל.
(יד) אינו כו' כתב האו"ז ח"א סי' של"ב השיב רבינו יצחק ב"ר אברהם זצ"ל להרב ר' יהונתן הכהן זצ"ל כתבת כלה לחיה מתי בשביעית או בשמינית כך פיר"ת בשמינית כדתנן עד מתי נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית עד שתרד רביעה שניה ואי בתבן וקש של שביעית האיך אפשר שתהא נקצר במרחשון תבואה שגדלה שליש בששית ועוד תניא אוכלים בענבים כו' ובתמרים עד הפורים ואי בשביעית א"א להנות אא"כ בששית הלכך ע"כ שנת שמינית היה ביעור כל אחד כו' עכ"ל ונראה דמש"כ האיך אפשר שתהא נקצר במרחשון תבואה שגדלה שליש בששית ט"ס הוא וצ"ל תבואה שלא גדלה שליש בששית וכ"כ ר"ת בס' הישר להשיג על פרש"י והביאו בס' פאת השלחן סי' כ"ב וז"ל ואין לומר בתבן וקש של שנה ששית שלפני שביעית קאמר דהביא שליש בששית לא היה נוהג בה איסור שביעית דקתני חייב לבער אע"כ בשמינית כו' עכ"ל וז"ש ועוד תניא כו' ואי בשביעית א"א להיות [כצ"ל] אא"כ בששית ור"ל ובששית לא היה נוהג בה איסור שביעית דקתני חייב לבער הלכך ע"כ שנת שמינית כו' וגם רבינו כאן הביא ראיות אלו ומש"כ בדברי רבינו בתמרים עד החג נראה דט"ס הוא וצ"ל עד הפורים וגי' רבינו תם במשנה ז' פ"ט דשביעית עד מתי נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית כו' ועיין להר"ש שם ותוס' תענית ו' ב' ד"ה עד ומש"ש התוס' וס"ל כמ"ד ספיחי זרעים מותרין הנה רבינו כאן כתב לעיל אבל ספיחים שאינם נאכלים כגון תבן וקש יש להם דין ספיחי אילנות להתירם עד הביעור כו' שלא כדה"ת דתענית. וגי' היראים במשנה שם מאימתי נהנין ושורפין כו' ובנדפס חסר מן וספיחים אסורים אפילו קודם זמן הביעור כו' עד ובאיזה פירות. ועיין בתשו' מהר"ח או"ז סי' קע"ג שמיישב שם פרש"י דפסחים.
(טו) שמנינו ואינו כו' כ"ה בסמ"ג עשין קמ"ח וכצ"ל כאן ובנדפס הגי' כל אלו שמינו אינו כו' וחסר שם מן פי' למעוטי עד כל אלו ועיין בע"ז שם תוס' ד"ה תורניתא פר"ת כו' וכ"ה דעת רבינו כאן דלא כפרש"י שם.
(טז) ת"ל תהיה כ"ה בנדפס ועפי"ז הגיה הגרא"ד בצד הכת"י תיבת תהיה והגהתיה בפנים אבל בסמ"ג עשין קמ"ח הגי' ת"ל היא הרי היא בקדושתה וכ"ה לפנינו בת"כ והרמב"ם בפי' וחיבורו העתיק תהיה בהוייתה תהא.
(יז) שמיטין רבי יהודה היא דתניא כו' כ"כ בנדפס והוא תמוה והשם חדש שם הגיה והוא מבואר כאן וכ"כ התוס' ערכין ל"ב ב' ד"ה מנו.
(יח) אע"פ שאין יובל ת"ל וספרת לך וגו' ומנין עשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל כו' כצ"ל וגם בנדפס לקה בחסרון זה מן ת"ל הראשון לת"ל הב' גם חסר בנדפס מן ודלא כרבי כו' עס"ס ועיין סמ"ג עשין קמ"ז שכתב שם כלשון רבינו כאן ועיין סי' קס"ד וסי' שמ"ה.
(יט) ע"כ כתוב בסוף כת"י פאריש. המעתיק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |