תועפות ראם/קנא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) פה כתוב בכ"י הוצרכתי להודיע בס'. המעתיק. ופשוט דכוונת היראים דהך דגזל הגר יש לכתוב בסוף אחר ביכורים וז"ש הכת"י הוצרכתי להודיע בסוף.
(ב) כפל כצ"ל.
(ג) ואין חומש אלא בשבועה כצ"ל.
(ד) החזירו לחצאין לא יצא כו' כצ"ל. הרמב"ם בפ"ח מהל' גזילה ואבידה דין ו' השמיט דין זה דאם החזיר חצאין לא יצא וכ' בס' ערוך השולחן להגרי"מ עפשטיין לחו"מ סי' שס"ז סעי' י"ז בזה"ל והרמב"ם ז"ל השמיט זה ולא ידעתי למה עכ"ל וכבר קדמו בזה בס' מנחת חינוך מ' קכ"ט והקדימם כבר היש"ש לב"ק שם הביאו הגרי"פ בס' אומר השכחה והנ"ל לתרץ דלמ"ד אין דנין אפשר משאי אפשר עיין מנחות פ"ב א' א"כ גזל הנר שהחזירו חצאין יצא דאע"ג דקריי' רחמנא אשם מ"מ שאני אשם דא"א להקריבו לחצאין משא"כ גזל הגר ואין לומר דע"כ הקישן הכתוב כנדה ל"ז ב' דהא י"ל הא דקריי' רחמנא אשם אינו אלא לענין שאם החזירו בלילה לא יצא ושאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר משא"כ לענין חצאין ורבא דנקט גם החזירוהו חצאין ל"י אזיל לטעמי' בב"ק ע"א א' דאמר טובח ע"י אחר חייב בד' וה' דא"ק וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר הרי דאע"ג דמכירה אי אפשר כ"א ע"י אחר ס"ל דדנין אפשר משא"א וא"כ הרמב"ם דפסק כמ"ד אין דנין אפשר משא"א כמבואר מדבריו פי"ג מהל' א"ב ה"ו יפה השמיט דין זה ועיין בשו"ת שפת הים ח"ג סימן ב' בנידון הך דרבא ס"ל דיליף אפשר משא"א ובמלא הרועים ח"ב ערך דנין אות כ' ובשו"ת בית יצחק להג"מ יצחק יהודה שמעלקיש ח"ב חיו"ד סי' כ' אות ב' כ' בפשיטות דרבא ס"ל אין דנין אפשר משא"א עיי"ש והנ"ל כתבתי ועיין להלן סי' תי"ג אות ב' מש"ש.
(ה) דכתיב איש אשר יתן כצ"ל והוא מה שכתוב במדבר ה' י' איש אשר יתן לכהן וגו' ונדרש גם במשנה דב"ק דק"י א' לענין גזל הגר עיי"ש אבל לפנינו בגמרא איתא דכתיב האשם המושב עד שיהא השבה לכל כהן וכהן ותו לא מידי וגי' רבינו בדברי רבא שני לימודים האחד איש אשר יתן לכהן נתינה כתיב ביה ואין נתינה פחות משו"פ והב' המושב לכהן עד שתהא השבה לכל כהן וכהן ולא ידעתי למ"ל ב' דרשות לזה. ומשכ"ר יש לתמוה כו' עס"ס ליתא בנדפס סי' שנ"ט אבל שם סי' של"ג כ' רבינו מזה ויש שם חסרון הניכר וכצ"ל שם מה נתינה דעלמא בכזית אף נתינה דהכא בכזית יש לשאול דכתיב ראשית כו' והנה רבינו תי' שם על שאלתו וז"ל נתינה שהיא בתשלומין בשו"פ שאין נקראין תשלומין פחות משו"פ וגבי תרומה ה"ט כיון דבכל המעשרות יש להם שיעור וכאן לא נתן שיעור יש לומר בכל שהוא עכ"ל ועיין מנחות ס' א' תוד"ה מי שהאריכו בזה וז"ל התוס' שם וק"ק בתרומה דכתיב תתן לו אמאי חטה אחת פוטרת את הכרי ניבעי כזית כנתינה דשמעתין כו' ותי' היראים הנדפס אין מספיק כלל לתרץ קושיית התוס' ושאלת היראים, דמ"ש היראים וגבי תרומה ה"ט כו' וכאן לא נתן שיעור כו' אינו מובן דגם כאן נימא דנתן שיעור תתן לו כדרך נתינה דהיינו בשוה פרוטה וצ"ל דכוונת היראים דדוקא נתינה שהיא בתשלומין כמו איש כי יאכל קדש או גזל הגר הוי בשו"פ שאין נקראין תשלומין בפחות משו"פ משא"כ נתינה שאינו בתשלומין אפי' בכל שהוא וכמו שנראה כן מדה"ת גיטין כ' א' ד"ה דילמא אבל רבינו כאן בהכת"י כ' לתרץ בענין אחר דלקיים מצות נתינה דתתן לו לא אמר שמואל בכל שהוא וכמש"כ התוס' רי"ד בחי' לקדושין נ"ח ב' והובא דברי התוס' רי"ד במל"מ פ"ו ממת"ע ובפנים יפות בפ' שלח. והנו"ב מ"ת חיו"ד סי' ר"א כ"כ מדנפשי' ולא ראה שקדמוהו בזה כאשר העיר הגאון רצה"ח בהגהותיו לב"מ מ"ז א'. ובס' מעה"ח במ"ע של מעשר עני כ' דדברי ר' ישעי' בחידושיו מורה ע"ד הרמב"ן ז"ל לסה"מ סוף שורש י"ב שחושב הפרשה ונתינה בדברים הטובלים לשתי מצות עיי"ש ובזה נ"ל לתרץ קושיית המל"מ שם להר"ר ישעי' הנ"ל מההיא דהקשו בירושלמי ריש מס' פאה על מתני' דא"ד שאין להם שיעור אמאי לא תני נמי תרומה בהדייהו דלפי סברת הר"ר ישעי' הא גבי תרומה איכא שיעורא מן התורה דהיינו שיפריש כדי נתינה ולפלא על הגאון מהר"ש לנדא שכ' בנו"ב שם ע"ד אביו בזה"ל ולפי"ז מתורץ נמי מה שתמהו התוס' במס' מנחות ס' א' למה לא חשיב תרומה בהדי הנך דאין להם שיעור ולפ"ד הגאון אאמ"ו ז"ל לא מצי לחשוב תרומה דאכתי יש בו שיעור לכתחילה בכדי נתינה לכהן עכ"ל ובמחכ"ת הוא סבר דתמיהת התוס' הוא ובאמת ז"א דמש"כ התוס' שם והא דלא תני לה בהדי הנך דאין להם שיעור כו' מדברי הירושלמי הוא ומזה הוכיחו התוס' דבירושלמי משמע דאין לה שיעור כלל וא"כ אדרבה לדברי הנו"ב מוקשין דברי הירושלמי וזהו קושיית המל"מ לסברת הר"ר ישעי' הנ"ל אולם לפ"ד הרמב"ן הנ"ל אתי שפיר דכמו שחשב במשנה דפאה שם "והראיון" דלחד שינויא בירושלמי שם היינו דוקא ראיית פנים אבל היוצא מחיוב זו והוא שיקריב שם קרבן עולה יש לו שיעור דבר תורה עיין בחגיגה ז' א' ובתוס' שם א"כ לפי"ז הו"ל למיתני במשנה נמי "והתרומה" ויהיה פירושו נמי הפרשת תרומה שזהו אין לו שיעור להוציא מידי טבל ונ"מ בכהן עצמו שיש לו כרי שא"צ להפריש כ"א כל שהו להתיר הכרי מאיסור טבל ואין בכלל זה מצות נתינה שהיא מצוה אחרת ויש לה שיעור, והנה הנו"ב שם בחידושו זה כתב ליישב הברייתא דספרי שדורשת מן המקרא שיעור לחלה דכתיב תתנו לה' תרומה עד שיהא. בה כדי מתנה לכהן דדרשא גמורה היא מדין תורה עיי"ש שזהו תורף חידושו שם אבל רבינו היראים אע"ג שגם הוא חידש כאן לקיים מצות נתינה דתתן לו לא אמר שמואל בכל שהוא עכ"ז כתב לעיל סי' קמ"ח על ההיא דספרי שם דנראה לו אסמכתא בעלמא ואפשר ליישב כמש"כ הנו"ב שם על מש"כ הרמב"ם ריש פ"ה מהל' בכורים וראשית זו אין לה שיעור מה"ת אפי' הפריש כשעורה פטר את העיסה כו' ומד"ס שמפרישין א' מכ"ד מן העיסה כו' וז"ל הנו"ב והנה לפי הנראה שעכ"פ שיהיה ראוי ליתנו מתנה הוא מן התורה אלא שחכמים שיערו שבחלק כ"ד הוא כדי מתנה ועיקרו מד"ת ופירושו מד"ס עכ"ל וא"כ גם כוונת היראים שהשיעור הוא אסמכתא בעלמא וכן משמע לשון היראים שם ויש בספרי ברייתא דורשת מן המקרא שיעור לחלה ונ"ל אסמכתא בעלמא כו' דר"ל דהשיעור הוא אסמכתא בעלמא אבל מה שדרשו תתנו לה' תרומה עד שיהא בה כדי מתנה לכהן אינו אסמכתא כ"א דרשה גמורה ועיין לשון הרדב"ז שם בחי' להרמב"ם וז"ל שחטה אחת פוטרת הכרי אבל אם בא לעשות המצוה כתקונה תן לו כדי נתינה ושיערו חכמים כמה הוא כדי נתינה לכל דבר ודבר עכ"ל וכתב עליו בביאור ווי העמודים סי' קפ"ג וז"ל ולא זכר מ"ש רבינו [היראים] והסמ"ג דהוי אסמכתא עכ"ל ולפי מה שבארתי יש לכוין דברי היראים עם דברי הרדב"ז ודו"ק עוד כתב הווי העמודים שם וז"ל וה' מנחת יהודה פ' שלח לך כתב בשם ר"ת דנתינה משמע אפי' כל שהוא ובחלה נפקא לן מיתורא דכיון דמיקרי תרומה אמאי כתיב בה נתינה הא כתיב נתינה בתרומה אלא לתת שיעור בחלה עכ"ל וא"כ לדעת ר"ת הספרי דאורייתא קאמר ועתה יתבארו לנו דברי הרשב"א בחי' לשבת דט"ו עמש"ש שמאי אומר מקב לחלה וז"ל כתבו משמו של ר"ת ז"ל דכיון דכתיב חלה תרימו תרומה ותתנו לכהן בעינן שיהא בה כדי נתינה דאין נתינה פחותה מכביצה ושמאי והלל אזיל בתר אוכלין בכביצה כו' וכוונת ר"ת כמש"כ המנחת יהודה על שמו דנתינה משמע אפי' כל שהוא אלא דבחלה נפק"ל מיתורא דקרא דכיון דמיקרי תרומה אמאי כתיב בה נתינה בפ"ע אלא לתת שיעור בחלה וז"ש הרשב"א ע"ש ר"ת ג"כ דכיון דכתיב חלה תרימו תרומה ותתנו ור"ל דתתנו מיותר הוא דהא כתיב בתרומה נתינה לכן בעינן שיהא בה כדי נתינה כו' ותיבת לכהן נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל לכן דהא לא כתיב לכהן אלא לה' והיינו דרשת הספרי לפי שיטת ר"ת דדאורייתא קאמר והיינו דוקא בחלה ובס' ענף יהושע לשבת שם תמה ע"ד הרשב"א בשם ר"ת דהא בתרומה נמי כתיב תתן לו ואפ"ה אין לו שיעור ועיי"ש מה שתי' לפי שיטת הנו"ב הנ"ל וכ"כ בס' אשי ישראל למס' שבת שם ובמחכ"ת לא ראו במש"כ המנחת יהודה בשם ר"ת דשאני חלה בזה מתרומה גם הספר דבר מצוה סוף שורש י"ב שתפס להע"י שנעלם מאתו דברי הרמב"ן בשרשיו לספר המצות עיי"ש לא דבר נכונה דהא הרמב"ן גם בתרומה ס"ל כן ואין זה שיטת ר"ת, והנה ראיתי להשם חדש ריש סי' קע"א שכתב שם עמש"ש היראים צוה הקב"ה לתת תרומה לכהן וז"ל הגם דתחילת המצוה הוא ההפרשה ואח"כ היא הנתינה מ"מ רבינו לישנא דקרא נקט כדכתיב תתן לו ואתא לאודועי לן דאינו נמנה לשתי מצות דהיינו ההפרשה והנתינה אלא הכל נמנה למצוה אחת כו' ודעת רבינו נראה כדעת הרמב"ם כו' עכ"ל הש"ח ואין דבריו נראין לפי נוסח היראים כת"י שלפנינו כנ"ל ובביאור ענפי יהודה לס' והזהיר ס' בהר כתב דאם מצות נתינה ומצות הפרשה ב' מצות הן או לא תליא בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן בספרי פ' שלח פ' ק"י והובא בסה"מ שורש י"ב וברמב"ן שם דאליבא דר' יאשי' שם יש לנו מצות הפרשה ומצות נתינה אבל אליבא דר' יונתן שם כפלה התורה למצוה זו למען תהיה חובה אלו דבריו שם ועיין בגליון הש"ס וציון ירושלים לירושלמי רפ"ג דבכורים שהביא דברי התוס' רי"ד והמל"מ ומשכ"ש אך באמת הוא דבר שא"א לאומרו דא"כ האיך מקשה בירושלמי דלמה לא תנינן תרומה עמהם הא שאני תרומה דיש לה שיעור נתינה עכ"ל לפמש"כ מקודם א"ש הפוך בה כו'.
(ו) לאו אכל נתינה כו' אנתינה דפסחים דכתיב ונתן לכהן כו' כצ"ל.
(ז) עיין יומא כ"ד א' תוד"ה מתרומת שתי' בא"א.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |