תועפות ראם/קיט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לקצור וכן הזהיר בפ' אמור ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך כצ"ל וכ"ה בנדפס.
(ב) דתניא. צ"ל ותניא ורבינו כ' לשון הת"כ א"ר ורדימוס ובסמ"ג לאוין רפ"ד כ' וורדימוס בב' ואוין ודלא כמש"כ בפי' רש"י אמור שם אבדימי ב"ר יוסף עיין שבת ד' קי"ח ב', ומש"כ רבינו והסמ"ג בלשון הת"כ והלא כבר נאמר בפ' קדשים תהיו ובקצרכם את קציר וגו' ליתא בת"כ שלפנינו וכבר כ' רבינו מקודם והזהיר ב"פ לעבור עליו בשני לאוין וכ"פ רש"י בפיה"ת שם, דלקי אלאו דפיאה בקיימו ולא קיימו ביטלו ולא ביטלו כמכות ט"ז ב' ושפיר מוקמינן לי' לעבור עליו בב' לאוין ללקות שתים ועיין בסמוך סי' ק"ך שכ' שם ביראים ר' מרינוס ב"ר יוסי עיי"ש ובנדפס סי' קנ"ח אמר אוורדימוס ב"ר מוסי.
(ג) ובאילן החרובים כו' חסר כאן האוג שבמשנה ה' פ"א דפאה ולפמש"כ התוי"ט ריש פ"א דדמאי ד"ה וביהודה האוג י"ל דרבינו חשב כאן דברים השייכים בכל הארצות אך בתוס"ח שם תמהו על התוי"ט דבודאי גם ביהודה חייב דהקלין שבדמאי קתני וא"כ בעי טעמא מ"ש שחסר כאן ולא תנא האוג, והנה מבואר כאן דרבינו לא ס"ל כמש"כ התוס' שבת ס"ח א' ד"ה ואלו ובפסחים נ"ו ב' ד"ה כלל ובנדה ד"נ א' ד"ה למעוטי ע"ש ר"ת דמדאורייתא לא מחייב בפאה אלא בדגן תירוש ויצהר עיי"ש דהא רבינו לא כ' כאן לתולדה שאר אילנות ש"מ דס"ל כהי"מ שכ' הר"ש פ"א דפאה מ"ד דפאה נוהגת בכל דבר מדאורייתא וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"א מהל' מת"ע ה"ב דפאה מאילן הוי מה"ת עיי"ש וכמשמעות הירושלמי פאה פ"א ה"ד וכ"ה דעת הבה"ג בסי' ג' ה' פאה ועיין להלן סי' קל"ח ובנדפס סי' קס"ב שכ' שם היראים דלתדבר"י יש לומר דשאר אילנות פאה דידהו דרבנן דאי לאו הכי מנ"ל אבל בס' החינוך מ' רכ"א כ' בזה"ל וילמוד הרמב"ן ז"ל פאה בכל האילנות מזית שחייב הכתוב בה בפירוש ומכרם שלמדונהו מלשון אחריך עכ"ל אבל יש להשיב כמ"ש בברכות ל"ה א' מה להצד השוה שבהן שכן יש בהם צד מזבח ופירש"י יין לנסכים וסלת למנחות וה"נ זית וכרם יש בהם צד מזבח ושאר אילנות מנלן וכמש"כ בביאור ווי העמודים סי' קס"ב ומש"כ בנדפס סי' קס"ב ותניא בספרי שאר אילנות מנין ת"ל ארצכם ל"י מקומו בספרי והנראה שצ"ל בספרא והוא בת"כ אבל שם אמרו אילנות מנין ת"ל שדך וכמ"ש רבינו סימן זה ע"ש הת"כ ולקמן סי' קל"ח ליתא ותניא בספרי כו' והוא הנכון לדעתי ובס' פאת השולחן סי' ד' סק"ד כ' וז"ל ורוב המפרשים והגדולים הכריעו דאין מה"ת אלא בדגן תירוש ויצהר וכן הכריע הרב פר"ח דכן ס"ל ג"כ לס' היראים סי' קע"ב וכן הכריע הגאון עולם בעל שאג"א בס' טו"א בר"ה ט"ו עיי"ש עכ"ל ואני תמה מה ענין תרומה ומעשר לפאה הנה היראים בסי' קע"ב אמר לענין תרו"מ אבל לענין פאה דעת היראים כמש"כ דלתדר"י דיליף כרם מזית הוי שאר אילנות מדרבנן אבל לדידן הוו מדאורייתא ועיין להלן סי' ק"ס.
(ד) ת"ל בקצרך כצ"ל וכ"ה בת"כ ובחולין קל"ז א' והוא הכתוב בפ' אמור.
(ה) דבכל אלו שדה נקראת כצ"ל [הגרא"ד] ובנדפס איתא בכלל הזה כל אילו ותו ל"מ ואינו מובן והנכון כגי' הכת"י שלפנינו.
(ו) שקצרוה ליסטים כרסמוה נמלים כצ"ל.
(ז) גוים כצ"ל.
(ח) משום רשב"י. כ"ה בנדפס ובת"כ ועיין סי' קכ"ב מש"ש אות ט'.
(ט) בנדפס כתוב דרך הרבים ודרך היחיד והש"ח הגיה שם דצ"ל בהיפך ויפה כיון.
(י) תיבת לעולם מיותר ומש"כ אא"כ הפסיק צ"ל אא"כ חרש.
(יא) ליקצר כאחת כצ"ל.
(יב) כיון כו' בנדפס איתא כיון שאין דרך אילנות להפסיקן ולהחזירן אינן מפסיקין שם שדה אחד בשביל הרחקתן עכ"ל וכ' שם הש"ח ויש קצת גמגום בלשון כו' ונלע"ד שצ"ל להפסיקן ולהרחיקן אינן מפסיקין שם שדה אחד בשביל הרחקתן עכ"ל אולם לפמש"כ כאן בהכת"י שפתי רבינו ברור מללו ועפי"ז נראה להגיה בנדפס כיון שכן דרך אילנות להפסיקן ולהרחיקן אינן מפסידין שם כו'.
(יג) בירושלמי כו' עד מפרש חסר בנדפס ועיין חגיגה ו' ב' תוד"ה שאין ומשכ"ר ר"א ב"ר בנדפס ברבי וכפרש"י שם ברבי גדול בדורו.
(יד) בב"ק ליתא [הגרא"ד].
(טו) בנדפס הגי' דתניא והשם חדש בנה דיק ע"ז דשייך למתני' דפאה כלומר דהך עובדא הוה בדיעבד שלא הפריש פאה עד שעשאן גורן ובהכת"י שלפנינו הגי' תניא והוא מילתא בא"ל.
(טז) למדנו מכאן כו' עד וכל שהוא חסר בנדפס וז"ל הש"מ לב"מ פ"ח א' ד"ה א"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית כו' ולמאי דס"ד השתא דלר' ינאי מירוח אינו קובע קשיין כמה מתני' דמודו דמירוח קובע י"ל דמוקי להו ר' ינאי דרבנן א"נ דהתם בשהכניסן לבית במוץ שלהם שאין ראיית פני הבית קובע אלא בפירות מדוגנים וחזר ועשה מהן גורן בביתו שהוא קובע עכ"ל והנה התי' הראשון הוא כתי' רבינו אבל התי' השני כ' רבינו לדחות מהא דאר"א מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה דפטורה אפי' מירחה אח"כ כמש"כ התוס' בב"מ פ"ח ב' ד"ה לא והוכיחו כן מסוגיא דפסחים דאפי' מירחה אח"כ פטורה.
(יז) וכל שהוא נקרא שדה דתנן כו'. בירושלמי פ"ג דפאה אמרו על המשנה דתנן קרקע כל שהוא חייבת בפאה בזה"ל ר' מנא בעי וליתנן אמר קמה כ"ש חייבת בפאה אלא בגין דתנא בכורים תני קרקע עכ"ל ופי' בס' מלאכת שלמה שבמשניות החדשים דפוס ווילנא דבירושלמי פריך וליתני רע"א קמה כ"ש חייבת בפאה דהא אע"ג דלית לי' שדה מחייב הלוקח דקרינן ביה קצירך. ומשני אה"נ אלא בגין דתנא בכורים ואינך אחריני דמוכרח לתלות הדבר בקרקע תנא קרקע, וכן פי' הגרש"ש בפ"ג דפאה מ"ו דהירושלמי פריך מאי איריא דתני קרקע כ"ש יאמר קמה כ"ש דהא תנן לעיל מ"ה המוכר קלחי אילן כו' עיי"ש בפי' הר"ש דמוכת דאפי' אין לו קרקע ללוקח מ"מ חייב בפאה ועיי"ש שכ' הגרש"ש לתמוה על הרשב"ם בב"ב דק"נ א' ד"ה ואיידי שכ' דבשלמא גבי פאה פאת שדך כתיב קרקע כל שהוא כו' עיי"ש, ובברייתא דירושלמי קדושין פ"א ה"ה אמרו גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו המחזיק בקרקע חייב בכל. בתלוש פטור מן הכל. המחזיק בקמה חייב בלקט שכחה ופאה ופטור מן המעשרות ופי' שם הפני משה המחזיק בקמה חייב בלשו"פ דקרינן גביה קצירך ופטור מן המעשרות הואיל ואין לו חלק בקרקע ולא קרינן גביה תבואת זרעך וגו' וגירסא זו שבירושלמי כ' הר"ש ספ"א דפאה שהיא כתובה ביושר הרי לנו דהמחזיק בקמה אע"ג דאין לו קרקע חייב בלשו"פ דקרינן ביה קצירך וכמש"כ המלאכת שלמה ותמיהני על התפא"י בפי' למשנה פ"א דפאה אות כ' שכ' שם בהפקיר הגפנים במחובר ולא הקרקע דבכה"ג בזכה אחר פטור מפאה דפאת שדך אמר רחמנא והרי אין השדה שלו וכ"כ בפ"ג אות כ"ד עיי"ש, ומה יענה למ"ש בירושלמי המחזיק בקמה חייב בלשו"פ, הן אמת דלפמ"ש בירושלמי דקדושין דהמחזיק בקמה פטור מן המעשרות הואיל ואין לו חלק בקרקע יקשה מזה על מה שפסק הרמב"ם בפ"ב מהל' תרומות הי"א והשו"ע יו"ד סי' של"א סט"ז הזורע שדה הפקר חייב בתרו"מ ופי' הרדב"ז שם והש"ך דאע"פ שהשדה הפקר הדגן אינו הפקר דהא יש לו בעלים וכ"ה בירושלמי ריש מס' מעשרות מיהו יש לומר בזה כיון שזרע אע"פ שאין הקרקע שלו. תבואת זרעך קרינה ביה משא"כ המחזיק בקמה שהוא לא זרע וגם אין לו חלק בקרקע מש"ה פטור מן המעשרות אבל על התפא"י תיובתא גדולה כנ"ל. ומצאתי בשיטה מקובצת לב"ק צ"ד א' בשם הר"ר שמחה שמחלק בין לשו"פ למעשר ומיישב דברי התוספתא כמו שהוא כתובה לפנינו ואף שהר"ש שם כתב ויש ברייתא בתוספתא שאין אדם יכול ליישבה והוא המחזיק בקמה פטור מלשו"פ וחייב במעשר עכ"ז הר"ר שמחה מיישבה וז"ל שם בקמה פטור בשכחה ופאה שחיובן בקמה הפקר פוטרן אבל מעשר שאין חיובן אלא עד שימרח בכרי הרי ברשותו בא לכלל חיוב אבל הכא בשעה שהחזיק בהן שתלשן הרי כבר נתחייבו והפקר פוטרן עכ"ל ולגירסא זו א"ש דברי התפא"י ועיין להלן סי' קכ"ב בביאורי אות ט' ופי' דברי רבינו שמחה כך הוא הנה הוא מפרש הברייתא שבב"ק שם המפקיר את כרמו והשכים לבקר ובצרו ר"ל ואחר הבצירה זכה בו מן ההפקר דלא זכה בהפירות לעצמו עד שיתנם בתוך כליו וזהו ברגע אחר התלישה וברגע התלישה בעת התחלת החיוב עדיין היה הפקר מש"ה פטורין מן המעשרות ומתורץ הא דהמחזיק בקמה אינו פטור מן המעשרות משא"כ בהמפקיר כרמו כו' פטור ממעשר והא דהמחזיק בקמה פטור מלשו"פ משא"כ בהמפקיר כרמו כו' דחייב בלשו"פ ע"ז כ' רבינו שמחה שם דוקא הכא דהחזיק הוא כתיב תעזוב יתירא לחייבו אבל אדם אחר פטור. שו"ר ליישב ד' התפא"י אף לגירסת הר"ש בתוספתא עפ"י מה שראיתי בס' פנים מאירות על הירושלמי דקדושין שם שכ' הא דחייב בלשו"פ אף דאין לו קרקע מ"מ נהי דהקרקע אינו שלו מ"מ גם אינו של אחרים משא"כ באם היה השדה של אחרים היה הזוכה בהקמה פטור גם מלשו"פ עיי"ש ומה שפי' שם בס' פנים מאירות דברי הירושלמי ריש מס' מעשרות הזורע שדה הפקר חייב במעשרות דר"ל דכיון לזכות בה נמצא דזכה בין בגוף השדה ובין בהזריעה קודם שבאה לכלל חיוב מש"ה חייב במעשרות עכ"ל תמיהני שלא ראה ד' הש"ך סי' של"א סקכ"ז שזכרתי למעלה שלא פי' כן.
(יח) להוסיף כו' אחד מס' פי' להוסיף על של תורה דאין לה שיעור מה"ת כמשכ"ר למעלה אבל מדרבנן צריך להפריש אחד. מס' ולפי"ז מה שכ' רבינו כדתנן כו' הכל לפי גודל השדה כו' כ"ז קאי על להפריש א' מששים וכמו שפי' התוי"ט שם ד"ה לפי גודל השדה כו' דלא אשמעינן אלא שלא יפחות מששים עיי"ש ובתוס' רל"נ להגרי"פ אבל בנדפס הגי' תולדה לפאה להוסיף ולהפריש יותר מששים כדתנן כו' וע"כ צ"ל דרבינו מפרש מ"ש במשנה הכל לפי גודל השדה כו' היינו להוסיף על ששים. עוד זאת בנדפס לפי רוב העניים לפי השנה ונראה דלפי השנה היינו מש"כ במשנה ולפי רוב הענוה ומפרש רבינו שהוא מלשון והארץ תענה וז"ש לפי השנה וכאן בהכת"י ליתא לפי השנה.
(יט) שפעמים רבות יותר כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס וקשה דבחולין קל"ז ב' מוכח בהדיא דפאה נוהגת בחו"ל מדרבנן וכמש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' מת"ע הי"ד הביאו הסמ"ג לאוין רפ"ח. ווי העמודים. ובס' פאת השלחן סי' ד' סקכ"א כ' דכוונת היראים על מקומות הרחוקים דסוגיא דגמרא דחולין קאי על מקומות הסמוכים משא"כ במקומות הרחוקים וראי' לזה דביבמות מ"ז א' אמרו והשתא נמי דליכא טיבותא איכא לשו"פ ומ"ע כו' דמשמע משם דבחו"ל ליכא לשו"פ ומ"ע וסתרא לסוגיא דחולין שם ועכצ"ל כחילוק רבינו עכ"ד ועיין ש"ך יו"ד סי' של"ב סק"ב ובהגהות יד שאול שם ועיין בס' העיטור חלק ראשון אות פ' פרוזבול שהביא שם ההיא דחולין קל"ד ב' לוי זרע בכישר כו' וכישר כלים חייבת לשו"פ כו' אלא מי שרצה להחמיר ע"ע ואין לנו מרבותינו הראשונים ראיה מהם עכ"ל ולא זכר הך דחולין קל"ז ב' וצ"ע והשם חדש פי' דברי היראים כמש"כ בפ"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |