תועפות ראם/ע
|
< הקודם · הבא > |
(א) השרץ השורץ. וכל השרץ השורץ על וכו' כצ"ל ובסמוך צ"ל וכתיב ולא תטמאו את נפשותיכם וגו' ודברי רבינו לקוחים מבה"ג סי' ס"ב הל' דגים וכפמש"כ הרמב"ן בסה"מ שורש ט' וככרש"י במכות ט"ז ב' ובנדפס סי' קל"ד חסר לאוין הרבה ועכ"ז סיים הרי ה' לאוין והנכון כגי' הכת"י שלפנינו גם חסר בנדפס כל המשא ומתן של רבינו ויש לשאול כו' עד סוף הסימן שרץ הארץ נקרא כו' והנה כ' רבינו כאן לשון הגמרא דמכות א"ל אביי אכל נמלה לוקה חמש ולפנינו ליתא תיבת ליה אלא אמר אביי ותל"מ הן אמת גי' רבינו א"ל אביי הי' אפשר לפרש דאביי אמר לרב יהודה דמחייב אביניתא דבי כרבא חד מלקות וע"ז א"ל אביי אכל כו' נמלה לוקה חמש וה"ה ביניתא דבי כרבא יש בו ה' מלקות אבל כבר כ' הסה"ד ערך עולא לתמוה עמ"ש בפסחים ק"ד ב' שאביי הלך לראות איך יבדיל עולא בחיי רב יהודה והלא אביי בן גילו של רבא ורבא נולד כשמת רב יהודה עיי"ש ולכן גם גי' רבינו צ"ע ומשכ"ר בסמוך והא איכא בהני לאוין דהוי לאו שבכללות שכולל כו' דכתיב אל תשקצו א"נ בכל השרץ השורץ צ"ל דרישא דקרא נקט ור"ל גם לסה"פ ולא תטמאו בהם דהני ב' לאוין כוללים ועיין הע"ש ריש שאילתא פ"ד שהאריך בדעת הבה"ג ודלא כהרמב"ן ובאמת דברי היראים שלפנינו כאן עדות נאמנה שדעת בה"ג כהרמב"ן.
וראיתי להביא בכאן דברי הראב"ן בספרו סי' ל"ד שכ' שם בענין לאו שבכללות ואעתיק תוכן דבריו ובאותיות מצויינות להקל על המעיין.
(א) לאו שכולל דברים הרבה ואין בהם פרט כגון לא תעבדם וכגון לא תאכלו על הדם דסנהדרין ס"ג א' דהוא לאו שבכללות וכעין אלו כללות לית תנא ואמורא דפליג דודאי לא לקי.
(ב) לאו שיש עמו שנים ושלשה פרטות ואלו לא נפרטו היו נשמעים מן הכלל ולא יצאו לחידוש דבר הוו קראי יתירה לחלק לאו לכל חד וחד ולא הוי לאו שבכללות ולוקה על כאו"א מהפרטים והוא ג"כ אליבא דכ"ע בין לר' ישמעאל בין לרבנן כריתות ד"ד א'.
(ג) בכה"ג דאות ב' אי לקי חד מלקות אכללא נמי לבד הפרטים או לא פליגי בזה אביי ורבא בפסחים מ"א ובנזיר ל"ח ובמנחות נ"ח ובתמורה ד"ז דרבא סבר דבין לר' ישמעאל ובין לרבנן כי היכי דמחלקי פרטי יתירי לאוין לעצמן ה"נ דמחלקי אכל לאו חיוב אלאו דכללא נמי ואביי סבר לעצמן מחלקי אבל לכללא לא מחלקי ואין לוקין על לאו של הכלל.
(ד) לאו שכולל ויש עמו שנים ושלשה פרטות והפרטים יצאו לחידוש דבר ולא מייתרי לא מחלקי למלקות ומיהו אהני פרטא לחייב חד מלקות ולא הוו כמו לא תעבדם ול"ת עה"ד שבאות א' דלא לקי אפילו חדא וזהו ג"כ אליבא דכ"ע.
(ה) לא תאכלו כל נבילה לא הוי לאו שבכללות דכיון דפרט במק"א מה קרוי נבילה וכתב כאן כל נבילה הוי כאילו כתיב לאו אכל מין נבילה ונבילה וכן ל"ת כל מלאכה דשבת כו' כיון דגמרינן מלאכות ממשכן הוי כאילו כתב לאוין אכל מלאכה ומלאכה ולא דמי לכללא דכל שבקדש פסיל בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו דפסחים כ"ד א' דלא כתיב לא יאכל פסולי קדש אלא לא יאכל כי קדש הם הוי לאו שבכללות את"ד הראב"ן. ונ"ל שהראב"ן כ' אותה תשובה לרבינו הרא"ם שכ' שם וז"ל על שהעמקתה איש כלבי בן חניכתי בלאו שבכללות אומר בחורפך לא עיינת ככל הצורך ואזכיר לך השרשים ומהם תחרווח לך השמועה כו' ועל שם ששמותיהם שווים שם רבינו אליעזר ושם הראב"ן אליעזר לכן תיאר אותו "בן חניכתי" ולפי מש"כ הראב"ן בלאו דלא תאכלו כל נבילה אות ה' מיושב שאלת רבינו היראים דאל תשקצו א"נ בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם לא הוי לאו שבכללות דכיון דפרט במק"א מה קרוי שרץ וכתב כאן בכל השרץ הוי כאילו כתב לאו אכל מין שרץ ושרץ בין שרץ העוף ובין שרץ המים ובין שרץ הארץ ודמיא ממש להלאו דלא תאכלו כל נבילה, והנה מש"כ להראב"ן באות א' גם רבינו הרא"ם כ"כ שכ' יש לאו שבכללות דברי הכל פטור כגון ל"ת על הדם כו' וה"ה נמי בלא תעבדם שכ' הראב"ן וכמש"כ התוס' סנהדרין ס"ג א' ד"ה על וככל הני לאוין כן הוא לאו דלא יאכל כי חדש הוא דפסחים כ"ד א' כמבואר כאן בדברי היראים ולפי"ז שפיר הקשו התוס' במכות י"ח ב' ד"ה כל אמאי לא משני מ"ה לא לקי דהוי לאו שבכללות כו' ובס' כרם יהושע למכות שם תמה ע"ד התוס' דהא התם לרבא פרכינן ואיהו סבר דלוקין על לאו שבכללות וכבר קדמו בזה הגרי"פ בס' קשות מיושב תמורה ז' ב' אבל לפ"ד רבינו כאן אין בזה שום תמיהא וכמו כן במש"כ הגרי"פ שם להקשות בפסחים כ"ד א' לק"מ וכ"כ בס' ברית יעקב (חא"ח סי' כ"א) דכל היכי דהלאו כולל כמה דברים כמו לאו דלא יאכל כי קדש הוא דהוי כלל לכל שבקדש פסול דפסחים כ"ד א' וכן בסנהדרין ס"ג א' דלא פרט כל לאו בפ"ע אלא נפיק מילי טובא מלאו אחד לכ"ע הוי בכה"ג לאו שבכללות דאין לוקין עליו.
(ב) על הארץ מיותר.
(ג) לפנינו שם מהופך ועיין מנחות נ"ח ב' תוד"ה ואיכא.
(ד) צ"ל אחר ומשכ"ר אח"כ דחסמא צ"ל דחסימה וכן בסמוך [הגרא"ד].
(ה) עיין מעילה י"ז ב' רש"י ד"ה כי קדש הם ובהגרש"ש שם.
(ו) היך מייתרי כו' הנה גם הרמב"ן בסה"מ שורש ט' ד"ה והמין השלישי כו' כתב ג"כ בנא ומבושל וכן בנזיר הפרטים יתירים ולוקין עליהם על כאו"א עיי"ש ובס' קנאת סופרים שם כ' ע"ד הרמב"ן שלא הבין הייתורים והלא כבר דרשו בו חז"ל פסחים מ"א א' נא ובשל אמרתי לך ולא חי וכיון דלמילף מינייהו על מה שלא נפרט בכתוב קא אתו לא מייתרי כדי שנלמוד חיובא על כל אחד מהם ולגבי נזיר נמי דרשו בו בפ' ג' מינין ד' ל"ד ב' בריבוי ומיעוטי ופרט וכלל ופרט מענבים לחים ויבשים לא יאכל לחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע כו' עיי"ש בדבריו והנה לענין נזיר מיישב רבינו הרא"ם במש"כ כאן ואע"ג דדרשינן ליה בנזיר לפרט וכלל ופרט [כצ"ל] הומ"ל חרצן בלא זג וזג בלא חרצן ועיי"ש בספר מרגניתא טבא באורך ועיין ב"מ קט"ו ב' תוד"ה שנאמר.
(ז) מלקיותיו כפי ענינים שאכל וסוגיא כו' בכריתות פ' א"ל [ט"ו ב'] תמחויין מחלקין כצ"ל.
(ח) לאביי לא לקי כו' מלשון רבינו נראה דלאביי לא לקי כלל דומיא דלא תאכלו על הדם ובאמת בגמרא דמנחות נ"ח ב' אמרו א"ד חדא מיהא לקי וא"ד חדא נמי לא לקי כו' ועיי"ש בפרש"י ותוס' ורבינו היראים לא הביא כלל דברי הגמרא וראה זה מצאתי להראב"ן סי' ל"ד שכ' שם וז"ל והיינו דקאמר בפלוגתייהו א"ד חדא מיהא לקי וטעמא דתרווייהו מפרש ופירושא חדא מיהא לקי אכללא כי היכי דלקי אפרטא בין לר' ישמעאל בין לרבנן היכא דמייתרי קראי וה"ט דרבא הלכך לקי תלת א"ד חדא נמי לא לקי אכללא בין לר' ישמעאל בין לרבנן דלאו מיוחד לאו של הכלל דהוא אל תאכלו כ"א צלי אש כלאו דחסימה שסמכו למלקות כו' וה"ט דאביי עכ"ל והוא פי' חדש לא שערוהו הראשונים והאחרונים ומעתה אומר אני דגם היראים פי' כהראב"ן ולכן לא הביא מחלוקת האיכא דאמרי דאינו אלא פירוש לדברי רבא ואביי ותל"מ ופי' תרתי הוא דלא לקי חדא מיהת לקי, היינו דהייתי אומר היכי דאכל כזית פסח נא ומבושל יהא לוקה ד' א' משום נא ב' משום מבושל ותרתי משום כ"א צלי אש דקאי אנא ומבושל עז"א תרתי הוא דלא לקי חדא מיהת לקי הלכך לוקה שלש וכמו כן באכל זג וחרצן הייתי אומר דלוקה ד' א' משום זג ב' משום חרצן ותרתי משום כללא כל אשר יעשה מגפן היין לא יאכל דקאי אזג וחרצן עז"א תרתי הוא דלא לקי חדא מיהת לקי ומש"ה זג וחרצן לוקה שלש כן הוא ביאור הגמרא א"ד כו' שבפסחים מ"א ב' לפי' הראב"ן וכמו כן יתבאר דברי הגמרא דמנחות נ"ח ב' וגרסינן שם כגירסת הרמב"ן בסה"מ שורש ט' לוקה משום שאור ולוקה משום דבש ולוקה משום עירובי שאור ודבש והם שלש מלקיות ושפיר אמרו ע"ז אח"כ א"ד חדא מיהא לקי וכנ"ל ועיין בס' מרגניתא טבא שם מצויין כ"ד שביאר דברי הרמב"ן שהוא מפרש המעלה שאור ודבש ר"ל שהעלה שאור בפ"ע ודבש בפ"ע בהתראה אחת אע"פ שלא עירבם חייב שלש וכהתוס' מנחות שם ד"ה המעלה וקצת הי' נראה לפרש כו' ואינו נראה בעיני לפרש כן דברי היראים אלא לעולם כמ"ש התוס' שם ונראה לפרש דמיירי שמעלה שאור בפ"ע ודבש בפ"ע ושאור ודבש מעורבין יחד והעלה שלשתן בב"א דאשאור ודבש דבעינייהו לוקה שתים ועל עירובן לוקה אחת לרבא והיינו לוקה שלש ולאביי חדא נמי לא לקי וכפי' הראב"ן.
(ט) עיין ב"מ קט"ו ב' תוד"ה אמר שכ' וי"ל דמכל אשר יעשה משמע שהוא בלשון לאו כו' וזהו דעת רבינו כאן.
(י) לא דמפרשינן אשה לא תתנו מהם לא תתנו נחלקו כו' כצ"ל וז"ל הראב"ן סי' ל"ד אההיא דתמורה ז' ב' מיתיבי המקדיש בע"מ לגבי מזבח כו', ואביי הוי מוקשה לגמרי רבא [נ"ל תיבה זו ט"ס] לא הוי מוקשה בכי אם צלי אש ואמכל אשר יעשה מגפן היין דהכא לא הוי לאו שבכללות אלא לאו גמור דמואשה לא תתנו נפקא כולו ומן מהם נפקא מקצתו והלאו מהדר אתרווייהו והוי כאילו כתיב לא תתנו כולו אשה ולא תתנו מהם דהיינו מקצתו דומיא דכל חלב וכל דם דקאי הלאו אתרווייהו ודאביי דאמר כללא הוי ליתיה עכ"ל ופשיט דכוונת הראב"ן דאף דאביי נשאר בקושיא במעלה איברי בע"מ למזבח מ"מ דברי אביי בכי אם צלי אש ובמכל אשר יעשה מגפן היין דאמר שם אין לוקין על לאו שבכללות לא נתבטלו ומטעם שכ' לחלק ביניהם וגם רבינו היראים כאן רמז לחילוק הראב"ן ועיין להרמב"ן בסה"מ שורש ט' ד"ה והענין מצריך אותי לצרף כו' שכ' שם ג"כ לתרץ מה שבתמורה ז' ב' העלו תיובתא דאביי תיובתא מה שלא עשו כן בשאר מקומות להעלות דברי האומר אין לוקין על לאו שבכללות בתיובתא וז"ל שם והטעם בזה לפי שהלאו הזה הבא באיסור העלאת בע"מ לאו פרטי הוא ואשה לא תתנו מהם ואין כאן לאו כולל אלא שהי' אביי סבור שכיון שלא בא בהקטרת בע"מ אלא לאו אחד א"א לחייב בו שתים אע"פ שנאמר בו בין כולו בין מקצתו ועלה לו בתיובתא לפי שהם דורשים בכתוב הזה שמות חלוקים לאו אחד לא תקריבו אלה לה' ולאו אחר ואשה לא תתנו מהם עכ"ל ועיי"ש בס' מרגינתא טבא שהביא קושיית הזוהר הרקיע על תי' הרמב"ן והמרגנ"ט מיישבו אבל דברי הראב"ן ברורין בישוב קושיית הרמב"ן וזהו דעת רבינו הרא"ם, ודע דמש"כ שם הראב"ן ולאביי נמי מקשי בפ"ק דתמורה כו' ועמד בקושיא מיהו לא איתותב לגמרי דכ"מ שאמר בתלמוד קושיא ולא אמר תיובתא לא נסתרו דבריו אלא שקשה הי' לבעל התלמוד לתרץ עכ"ל צריך לומר כמש"כ הס' קשות מיושב להגרי"פ תמורה שם דלישנא בתרא שינה בזה מל"ק דלא אסיק אלא בקשיא עיי"ש וא"כ הראב"ן אמר דבריו כלישנא קמא ודו"ק.
(יא) (קרינא ביה). מיותר [הגרא"ד].
(יב) לפנינו אר"פ ועיין בתוס' חולין ס"ז ב' ד"ה דיקא ומשכ"ר אלמא רב הונא כו' כשמואל ס"ל עיין בשאילת שלום לשאלתות ס"פ שמיני שכ' דמר"ה אין ראי'.
(יג) וגפנים דגרסינן בברכות כו' כצ"ל וכ"כ המרדכי פא"ט סי' תרמ"ג ולפלא שלא זכר שם רבינו ע"ז.
(יד) צ"ל ושרץ דהוא מילתיה באפי נפשיה וכ"ה בנדפס:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |