תועפות ראם/ס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) חסר בכ"י. המעתיק. וצ"ל בת"כ תושב זה כו'.
(ב) ליובל כצ"ל.
(ג) קרינן כ"ה בנדפס.
(ד) בירושלמי פי"א דתרומות איתא תני מנין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפי' אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה עכ"ל וכ' הרדב"ז בפי' לרמב"ם פ"ז מהל' תרומות הי"ז בזה"ל והכי משמע שיהי' כל קנינו של כהן עכ"ל ויש להבין מאי משמעותא דילמא להיפך כל שיקנה אפי' מקצת ואולי דר"ל דהירושלמי ה"ק ת"ל וכהן כי יקנה נפש ונפש כוליה נפש משמע כהך דכתובות צ"ז ב' בתולה שלימה משמע ועיין חולין פ"ח א' תוד"ה ור' יהודה, וראיתי להגר"א בהגהותיו לירושלמי סדר זרעים שכ' שם בזה"ל כי יקנה קנין כספו עכ"ל וכ"כ בביאור מלאכת שלמה פי"א דתרומות מ"ט שהעתיק שם לשון הירושלמי ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וסיים שם שיהא קנוי לו לגמרי משמע ונראה ביאור דבריהם עפ"י מ"ש בב"ק צ' א' מ"ט דר"א א"ק כי כספו הוא כספו המיוחד לו וה"נ בכי יקנה נפש קנין כספו כספו המיוחד לו פרט לכשיש לישראל בו שותפות והנה לפמש"כ הרשב"ם בב"ב נ' ב' דכי כספו מיותר כוליה להך דרשא ליכא לפרושי הכא הכי דקנין כספו לאו יתירא הוא דאצטריך לדרשא יבמות ס"ו א' מנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו אולם לפי' הא"נ שכ' שם הרשב"ם מדמצי למיכתב כי כסף הוא כו' א"ש ג"כ הכא מדהומ"ל כי יקנה נפש קנין כסף הוא יאכל בו וכתיב כספו דרשינן כספו המיוחד לו אבל בת"כ ויקרא כ"ב י"א אמרו אוציא את ע"ע שאינו כסף ולא אוציא את של שותפין ת"ל כספו הוא פרט לשחציו עבד וחציו ב"ח, משמע משם דנלמד הך דרשא דירושלמי מתיבת הוא ולא מתיבת כספו וחידוש על רבינו הגר"א שפי' בהגהותיו מתיבת כספו ולא הגיה תיבת הוא שבת"כ אך באמת לשון הגהת הגר"א מזוקק שבעתים דאיצטריך לן ב' מיעוטי לפמש"כ המנחת חינוך מ' ר"פ או"ב בדין אכילת תרומה לעבדו של כהן התלוי בקה"ג מסתבר יותר דחצי עבד וחצי ב"ח אינו אוכל בחרומה כגיטין מ"ב א' איסורא לא קאמרינן משא"כ בעבד של שותפין כהן וישראל מ"מ ביום של הכהן יש על כל העבד להכהן קה"ג כסברת הר"ן בנדרים פ' השותפין עיי"ש מילתא בטעמא לשבח וא"כ אם לא הי' לנו כ"א מיעוט אחד להורות דדוקא המיוחד לו הייתי אומר דאתא להוציא ח"ע וחב"ח שאינו אוכל בתרומה דמסתבר יותר אבל השתא דיש לנו עוד יתורא להורות דדוקא המיוחד לו שמעינן דגם עבד של שותפות כהן וישראל אינו אוכל בתרומה וזהו ביאור הת"כ אוציא את ע"ע כו' ולא אוציא את של שותפין ת"ל כספו ור"ל מדכתיב כספו בוי"ו דרשינן המיוחד לו ואח"כ אמרו הוא פרט לשחציו עבד וחציו ב"ח ואע"ג דמכספו הו"ל למידרש יותר למעוטי ח"ע וחב"ח ואח"כ מן הוא פרט לשל שותפין אך כיון דרבותא יותר להוציא של שותפין שאינו אוכל בתרומה נקטי' בת"כ ברישא ממיעוטא דכספו וכמו תושב ושכיר שבפסוק הקודם והובא כאן בדברי רבינו וכ"כ התוס' בקדושין ד' א' ד"ה ויצאה עיי"ש במהרש"א וא"כ מהנך ב' מיעוטי דהיינו כספו והוא שמעינן דבין ח"ע וחב"ח ובין עבד של שני שותפין דהיינו כהן וישראל אינו אוכל בתרומה והירושלמי שמביא הברייתא לשותפות כהן וישראל שאינו אוכל בתרומה מדכתיב כספו כהגהות הגר"א הוא ממש כלשון הת"כ ובזה מיושב הצע"ג שכ' המנחת חינוך בהשמטות קומץ מנחה שם בדברי הרמב"ם שסותרים זא"ז דמאחר שפסק כר"א דבעינן כספו המיוחד לו וה"נ עבדו המיוחד לו כמבואר ברמב"ם ספ"ב מהל' רוצח ופ"ה מהל' עבדים הט"ו וא"כ הו"ל לפסוק ג"כ דאפי' עבד של שני כהנים לא יאכל בתרומה דבעינן כספו המיוחד לו אבל לפי מה שבארתי לק"מ דלא גלי קרא אלא בח"ע וחב"ח ושל שותפין דהיינו כהן וזר ותו לא ואין לנו להוסיף בעבד של שני כהנים דלא יאכל בתרומה דהא חזינן דגם לח"ע וחב"ח ושל שותפין כהן וזר בעינן תרי מיעוטי למעוטי תרווייהו הא לא"ה הוה אכיל בחדא מינייהו ולא דמי לדין יום או יומים ויציאת ראשי איברים דמחד מיעוטא ממעטינן ח"ע וחב"ח ועבד של ב' שותפין דאין סברא לחלק ביניהם כמו לענין איסור תרומה ודלא כמש"כ בקומץ מנחה שם והת"כ והירושלמי אפשר לומר דאזלי כרבנן דלא בעי כלל כספו המיוחד לו ובמחכ"ת ליתא ואדרבה הת"כ והירושלמי אליבא דר"א קיימי דבעינן כספו המיוחד לו. גם ראיתי בפנים המנחת חינוך שם שהעתיק לשון הת"כ ת"ל כספו פרט לח"ע וחב"ח. גם הק"א בפי' הת"כ חשב דהכל דרשא אחת הוא בת"כ והגרש"ש בגיטין מ"ב ב' תוד"ה מעוכב נמשך ג"כ אחר דברי הק"א ובמחכ"ת לא פי' יפה דב' דרשות המה בת"כ על הראשון אמרו ת"ל כספו ואח"כ אמרו הוא פרט לח"ע וחב"ח וכנ"ל, וראיתי בס' משנה ראשונה למשניות פי"א דתרומות מ"ט שכ' ונראה דאם הכהן וישראל יש להם בהמה בשותפות יכול הישראל להאכילה כרשיני תרומה דה"נ אנן סהדי דניחא לי' לכהן כו' כדלעיל בשכורה ושו"ר שכ"כ הרמב"ם בהדיא פי"א מהל' תרומה דט"ז ואם הי' שותף עמו מותר, ע"כ ואני אומר דמש"כ ושוב ראיתי שכ"כ הרמב"ם בהדיא כו' אין זה ענין כלל לדין דהכא דלשיטת הר"ר משה בר אברהם שהביא הר"ש שם דהא דאין מאכיל ישראל לבהמתו כרשיני תרומה משום דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ואפי' נפש בהמה במשמע כדאמר בביצה כ"א א' ומשמע דוקא דכהן אבל דישראל לא עיי"ש א"כ יש לדמות דין בהמה לדין עבד המבואר ברמב"ם דאם יש לישראל שותפות בבהמה אפי' אחד ממאה בה שאין הכהן מאכילה בתרומה דבעינן כספו המיוחד לו וכנ"ל אולם ממה שאמרו בע"ז ט"ו א' גבי כהן ששכר פרה מישראל דאם שכירות קניא אמאי לא יאכילנה פרה דידיה היא ושכירות לא עדיף משותפות ואדרבה שותפות חשיב יותר שלו דשכירות אינו אלא קנין פירות ותו לא. וראיתי בגלה"ש וציון ירושלים בירושלמי דתרומות שם שכ' ע"ד הכ"מ פ"ז דתרומות הי"ז שציין ת"כ פ' אמור בזה"ל ושם לא מצאנו מבואר כל כך עכ"ל ותמיהני שמבואר בת"כ שציינתי לעיל הך דינא דירושלמי, עוד ראיתי בשו"ת אבני מלואים לקצה"ח סי' י"ז שכתב שם דהתם בדין יום או יומים כתיב כי כספו הוא היינו העבד הקנוי לכך בעינן כספו המיוחד לו משא"כ גבי תרומה דכתיב קנין כספו ולא קאי על העבד הנקנה אלא על כסף מקנתו ואינו ענין לומר כספו המיוחד לו עכ"ל ולפי מה שבארנו לעיל הוא דלא כדבריו ודו"ק ועיין יד שאול יו"ד סי' רס"ז סק"ט שכתב שם דבאמת מצד הכהן המאכיל אף דגוף לא נקנה לו מ"מ כיון דקנין כספו הוא ראוי להאכילו תרומה וכל עיקר הטעם דאסור לאכול בתרומה הוא משום דגופו הוי זר ויש בו זרות לכך הוא אסור לאכול בתרומה ולפי"ז דוקא כל שהוא זר אבל בכהן ששכר פרה מישראל דאי שכירות קניא מאכיל אף שהוא קנין פירות ואף דגוף הפרה אינה שלו מ"מ מאי איכפת לן אם הבהמה אוכלת איסור אף שיש בה צד זרות ואין לומר דהישראל נהנה דז"א דכל שהכהן מותר להאכילה א"כ מותר הישראל להנות וגם מה לו לישראל אם מאכילה תרומה או חולין עכ"ד שם ועפי"ז תבין לענין דברי המשנה ראשונה הנ"ל דאין ענין בהמה לעבד וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |