תועפות ראם/נט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מן כצ"ל [הגרא"ד].
(ב) מהול כשר כ"ה במכילתא לפנינו והא"צ שם מחקה והנ"ל ליישבה ופי' כמשכ"ר פי' ושומר מה שיש עליו לשמור ז' מצות ואולי כצ"ל כאן וע"ז כ' רבינו פי' כו' והפי' הוא לתיבת כשר ובנדפס סי' ת"י חסר תיבת פי' ומשכ"ר אבל אם הי' כו' תיבת אבל אינו מובן ובא"צ שם הגי' יכול אולם הסמ"ג לאוין שנ"ד כ' בזה"ל למה נאמרו והלא כתיב כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו אלא שאם הוא ערבי מהול כו' וגי' זו נכונה וכצ"ל בדברי רבינו כאן ולפנינו במכילתא כתיב והלא כבר נאמר כל בן נכר ובא"צ שם הגיה ערל ועיי"ש בברורי המדות אות כ"ד והנכון כגי' הסמ"ג דגרסינן תרווייהו וכ"נ מדברי רבינו ובמש"כ בברורי המדות שם ע"ד הרר"א מזרחי כבר קדמו מהרש"א במה"ב ליבמות ע"א ועיין בפיה"ת הרחב דבר להגאון בעל הע"ש [שמות י"ב מ"ה] בזה, ודע דהסמ"ג שם סיים לפי ענין זה [דר' יצחק] אין פירושו כתושב ושכיר האמור בתרומה עכ"ל ובס' הר המריה סי' ק"ד אות ל' כ' לפרש כוונת הגר"א שהגיה תיבת ערל במקום תיבת בן נכר עפ"י מש"כ הריטב"א ביבמות שם דבן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים גרע טפי מנכרי עיי"ש ולכן מחק שפיר הגר"א תיבות בן נכר אבל מערל שפיר קא קשה לי' דהא גם גוי ערל הוא.
(ג) בפסחים [פ"ח א'] שה כו' כצ"ל.
(ד) פי' כו' עס"ס חסר בנדפס.
(ה) תירץ הרב, ב' תיבות אלו נ"ל שהוא ט"ס בכאן ומקומם להלן בסמוך. ודעת רבינו בפי' שה לבית אבות מ"מ דהיינו הך דנדרים שה לבית אבות לאו דאורייתא וכמש"כ התוס' בפסחים פ"ח א' ד"ה שה. ומשכ"ר פי' לאו דאורייתא להצריכו המנאה כו' כן פי' הר"ן והרשב"א נדרים שם דלאו דאורייתא להצריכו המנאה א"כ מ"ש ר' זירא שה לבית מ"מ פי' דהכי אמרה תורה דשה לבית והיינו לקטנים אף שלא מדעתן ובזה אזדא לה קושיית התוס' דפסחים שם וא"ת והיאך מאכיל פסח שלא למנויו כו' דבאמת הכי גלתה תורה שאין צריכין המנאה, אולם התוס' שמקשים כן נראה שמפרשים שה לבית אבות לאו דאורייתא דהיינו שאין האב מחוייב להפריש פסח בשביל בנו הקטן אלא מדרבנן וכן הוא בפי' הריטב"א גיטין כ"ה א' וכן נראה מפי' הרא"ש נדרים שם שכ' בד"ה שה לבית לאו דאורייתא כו' דגדול שהוא מחוייב מן התורה כו' וא"כ מ"ש ר"ז שם שה לבית מ"מ אין לפרש שהתורה אמרה כך דבין מדעתן בין בע"כ דמאחר שחיוב הפרשה בשביל קטנים ליכא כלל מן התורה היאך אפשר שהתורה תרבה לקטנים אפי' שלא מדעתן אלא ה"פ דר"ז אמר מ"ש בתורה שה לבית אתיא שפיר אף בשוחט את הפסח בשביל קטנים שלא מדעתן וזהו מ"מ וה"ט משום דשה לבית לאו דאורייתא להפריש בשביל בנו הקטן כ"א דרבנן ומש"ה לא איכפת לן בקטנים שלא מדעתן ומש"ה שפיר מקשים התוס' דאע"ג דחיוב הפרשת הפסח לאו דאורייתא בשביל קטנים מ"מ איסור דאורייתא שלא למנויו עומד הוא בתקפו ועיין תוס' נדרים ל"ו א' בפי' שאר"ז שם שה לבית לאו דאורייתא הוא שכ' כלומר כו' ובס' שלמי נדרים שם.
(ו) מתניתין בדאמנינהו מעיקרא, תירץ הרב שאמר לבניו כו' כצ"ל ושאלת רבינו היא קושיית התוס' פסחים פ"ט א' ד"ה אלא וגיטין כ"ה א' ד"ה אי וכתי' הרב שכ' היראים כן תי' הפר"ח בספר מים חיים נדפס כעת חידושיו בשס"ח ד' ראם בווילנא עיין גיטין כ"ה א'.
(ז) אפילו ט"ס וצ"ל פי' והוא תי' התוס' פסחים פ"ט א' ד"ה אלא.
(ח) קנוי אלא לענין דלא אמרינן דליזכי כו' כצ"ל. וממה שכ' רבינו ובלא שטר מותר עדיין בשפחה כנענית נראה דס"ל כשיטת הרמב"ן שכ' הרשב"א והריטב"א בחי' לקדושין שם דכי אמרינן דלא נפיק בדברים היינו להפקיעו קנין איסור זה לאוסרו בשפחה אבל קנין מעשה ידיו פקע בדברים דע"ע שמקבל מתנה מיד רבו ויש לו יד זוכה נמי במעשה ידיו ע"י מחילה עיי"ש אולם העיטור כ' באות מ' מחילה על ההיא דקדושין שם דאי לאו גופו קנוי מחילתא גרידתא היא וכי אמר לי' באפי תרי זיל סגי אבל היכא דגופו קנוי הוא גופו משכון ולא מהני מחילה ועיין בחו"מ סי' רמ"א ס"ב, ובש"מ לב"ק קי"ג ב' כ' ע"ש רמ"ה ז"ל דקיי"ל ע"ע אין גופו קנוי ורבא דאמר גופו קנוי הא איתותב פ"ק דקדושין עכ"ל ולא ידעתי המקום דאיתותב ועיי' יבמות ע' ב' תוד"ה אלמא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |