תועפות ראם/נו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) תי' בתרומה נכתב בכ"י ביני שיטי ומסתמא צ"ל "בן נכר בתרומה". המעתיק. וטעה בזה המעתיק דלהדיא כ' רבינו סי' ס"א "בן נכר בפסח". ובדין בן נכר בתרומה כ' התוס' יבמות ע"א א' ד"ה ואין דאין המרת דת פוסלת בתרומה אלא שהרשב"א בחי' שם כ' דכל דאיכא לאקושי תרומה לפסח מקשינן מג"ש דתושב ושכיר ואין המרת דת פוסלת במעשר דוקא, ומש"כ תיבת בתרומה ביני שיטי הוא מדוקדק דערל תושב ושכיר הוא גם בפסח כמו בתרומה ומ"ש תרומה דנקט ועיין להלן סי' פ"ח שכתב היראים גם לאו לערל במעשר והוא מחשבון הלאוין עכ"ל שם.
(ב) בכורים חוץ לחומה. תודה ושלמים חוץ לחומה, צרופי כו' כצ"ל:
(ג) ליתא בכ"י. המעתיק.
(ד) בדקה ובגסה. אינו במשנה שלפנינו.
(ה) דאיסורא. כ"כ המרדכי בפ' ג"ה שם דלא כמ"ש בנדפס וכל תיקו דאורייתא לחומרא וכבר הגיה שם השם חדש דצ"ל דאיסורא כשיטת היראים בכל תיקו דאיסורא אפילו דרבנן לחומרא ועיין מש"כ לעיל ס"ס י"ד באורך בזה. ובמשכ"ר כאן מיהו לא מחזרינן עלה דאזלינן בתר רובא כו' כ' בעל ווי העמודים דה"ט דהכא אינו מצוי מיעוט עופות בכף עגיל משא"כ במיעוט המצוי לא ניזל בתר רובא היכא דאפשר לברר בבדיקה כמו שנראה מדברי רבינו להלן סי' תנ"ו ובנדפס סי' קל"ז. ובשו"ת עמודי אש סי' ז' אות ג' האריך בתיקו דרבנן דאיסורא בשיטת הפוסקים והביא שם ד' היראים הנדפס עיי"ש.
(ו) ליתא בכ"י. המעתיק.
(ז) צ"ל כירך (הגרא"ד).
(ח) ליתא בכ"י. המעתיק.
(ט) מחטט אחריו כו' מדכ' רבינו אח"ז תולדות ג"ה שומנו וקנוקנותיו משמע מזה דהשתא בדאורייתא קאי וא"כ דעת רבינו דלא כפרש"י חולין צ"ו א' ד"ה ומאי דשייר דרבנן לר"מ. דמדרבנן הוא דבעי ר"מ חטיטה אלא כמש"כ הריטב"א בחי' לחולין שם דלר"מ חטיטת גיד מן התורה ושלש מחלוקת בדבר זה דר"מ סבר כל הגיד מן התורה ור"י סבר עם השופי בלבד ותנא דמתניתין אית ליה דשמואל דלא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד ועיין בתוס' שם צ"ו א' ד"ה מכלל שכ' ולא מסתברא לומר כן כו' גם הרשב"א בחי' כ' וזה תימא גדול דאי קסבר ר"מ דגיד אסרה תורה ואפילו קנוקנות יאסרו כל הקנוקנות דאורייתא ואי קסבר דגיד אסרה תורה ולא קנוקנות מקצת קנוקנות וחטיטת גיד כו' מדאורייתא מנ"ל כו' והשם חדש כ' ואילולא דמסתפינא הי' נראה להגיה משכ"ר תולדות ג"ה קודם תניא ג"ה מחטט אחריו כו' ונמצא דמחטיטה ואילך הוי תולדה כהרשב"א והר"ן והה"מ בפ"ח מהל' מ"א ה"ז עכ"ל אבל לפי גי' הכת"י תולדות ג"ה שומנו, וקנוקנותיו, שומנו דתניא כו' אין להגיה כהשם חדש מיהו י"ל דקנוקנות הוי בכלל חטיטת הגיד ובהא דאר"מ ג"ה מחטט אחריו גם קנוקנות בכלל וכמש"כ התוס' בחולין ע"ד ב' ד"ה חלבו דמחטט אחריו משמע דאסר אפי' קנוקנות וכ"כ הסמ"ג לאוין קל"ט הלכה כר"מ שאומר שג"ה מחטט אחריו שרשיו וקנוקנותיו בכ"מ שהם שכך הורה שמואל לבר פיולי כו' ומש"ה לא אמר רבינו תולדות ג"ה שומנו וקנוקנותיו וחטיטתו.
(י) בערובין [מ"ו ב'] הלכה כר"י בחומרי כו' כצ"ל ועיין סי' ז' ומש"ש אות כ' והעיטור באות ק' קדושין כ' בזה"ל וביראים פסק כר"מ בחומריותיו ולא נהירא לן עכ"ל.
(יא) ואמרינן הני גידין מאי כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס, ודע דרב חסדא אמר שם ל"נ אלא לג"ה ואליבא דר"י דאמר אינו נוהג אלא באחת ובעיא לאכוחי מזה דספוקי מספקא ליה לר"י באיזה מהן נוהג דאי מיפשט פשיטא לי' דהיתירא ליכלי' דאיסורא לשדייה וכ"ה בחולין צ' ב' ותמיהני מזה על התפארת ישראל בפיה"מ שכ' עמש"כ ר' יהודה פ"ז דחולין מ"ג אינו סופג אלא מ' וז"ל מדלא פליג ר' יהודה רק לענין מלקות נראה לי דמודה ר"י דגם בשמאל אסור עכ"פ מדרבנן עכ"ל שהרי מהא דאמרו דאי מיפשט פשיטא ליה דהתירא ליכלי' כו' מוכח להדיא דלר"י בשמאל אפילו מדרבנן מותר דאלת"ה שפיר מתוקמא מתני' כר"י ובירך שמאל דאסור עכ"פ מדרבנן וכאוקימתא דרב אשי ורבינא.
(יב) בש"ס שלפנינו נראה דאביי הוא דאמר הכי. ש"ח.
(יג) נוהג בה כבהמה כצ"ל וכ"ה בנדפס וז"ל האו"ז הל' ג"ה סי' תמ"ד אבל גיד וכל הבא מכוחו אסור כשל בהמה כמו ששנינו בפסחים העצמות והגידין ישרפו לששה עשר וכו' ואמר רב אשי ל"נ אלא לשומנו עכ"ל ואומר אני דביראים יש ט"ס דמש"כ והלשון מוכיח שמטעם גיד נאסר כדתנן שומנו של גיד ובאמת אינו כלל במשנה ואף לפמש"כ בנדפס כדתניא דברי רבינו מוקשין דמאין הרגלים שהאיסור משום גיד מדקאמר שומנו של גיד והלא אי אפשר כלל לומר בא"א שאם יאמר שומן סתם לא היינו יודעין על איזה שומן קאי ועכצ"ל שומן של גיד ולעולם י"ל דהאיסור הוא משום חלב ושרי בחיה וע"כ נראה דכצ"ל ביראים כדתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו לששה עשר ואמר רב אשי ל"נ אלא לשומנו דגיד הנשה דתניא שומנו כו' והשתא א"ש דראיית היראים כמש"כ האו"ז ור"ל מדפירש רב אשי הגידין השנוי במשנה דהיינו שומנו של גיד למדנו דמשום גיד נאסר דאם היה האיסור משום חלב האיך אמרו ע"ז במשנה והגידין והלא אין זה עיקר איסורו אע"כ דאיסור שומן הגיד משום גיד נאסר, ובמרדכי ר"פ ג"ה כ' וז"ל אבל גיד וכל הבא מכוחו אסור בשל חיה כמו של בהמה וכדתנן נוהג בבהמה זבחיה ושומנו ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור עכ"ל ופשוט הדבר דאין ראיה כלל מדתנן נוהג בבהמה וחיה לשומן הגיד דאם נאמר דאיסור שומן הגיד מטעם חלב הוא בודאי מותר בחיה ומש"כ המרדכי וכדתנן אגיד לחודיה קאי ועיין או"ה כלל כ"א דין א' שכ' שם לשון המרדכי אבל גיד וכל הבא מכחו כו' צריכין לנקר כולן בחיה מן התורה כמו בבהמה וג"ה נוהג בבהמה ובחיה כו' והנכון כמש"כ רבינו והאו"ז, והפתחי תשובה ליו"ד סי' ס"ה סק"ג הביא ע"ש תשובת הרדב"ז דחלב של גיד הנשה אסור ג"כ בחיה עיי"ש ולא הביא ד' היראים והמרדכי והג"א ר"פ ג"ה מהאו"ז שכ' כהרדב"ז גם הרדב"ז לא הביאם לראיה לדבריו והווי העמודים העיר על הרדב"ז מדברי הראשונים.
(יד) ליתא בכ"י. המעתיק.
(טו) כרותח דמבושל אלא כו' כצ"ל וכ"כ הריקאנטי סי' ר"ו ע"ש הרא"ם, ולא הביא רבינו ראי' מדאמר רבא חולין צ"ז ב' מב"מ דליכא למיקם אטעמא כגון שמנוניתא דגיד בס' אלמא שמנו של גיד אוסר תערובתו בנ"ט די"ל דלא הי' לפניו הגירסא בדברי רבא כגון שמנוניתא דגיד וכן בספרים שלנו ליתא גם לא הביא מדר"נ שם דאמר גיד בס' ומסתמא משום שמנו קאמר דאין סברא לומר דס"ל יש בגידין בנ"ט דלא כהלכתא דיש לומר דמיירי לבטל גופו של גיד אם נתערב בין הגידין ונימוחו ואינם נכרין דבעינן ס' כנגדו כדאיתא בטוש"ע סי' ק' ס"ב דלא כהפר"ח שם דבטל ברוב והרשב"א בחי' ר"פ ג"ה והר"ן הביאו ראיות אלו דלא כשיטת הרר"מ שבתוס' חולין פ"ט ב' ד"ה אם וצ"ז א' ד"ה שאני וצ"ט ב' ד"ה והלכתא, והנה שיטת ר"ח בתוס' שם צ"ז א' דשמנו של גיד אינו מפעפע וכ"כ הר"ן בשם דעת המפרשים דבשומן גיד ל"ש שמן ול"ש כחוש אינו מפעפע דלא אמרו מפעפע אלא בחלב דוקא אבל בשמנו של גיד לא, מיהו היינו דוקא בצלייה ומליחה מש"כ בנתבשל אסור בנ"ט כשאר איסורין שבתורה ולפ"ז בהנהו אטמהתא דאימלחו בבי ר"ג בשומן גיד הנשה לא היה ס' כנגד השומן [דאם היה שם ס' לא הוי אסר רבינא] ורבינא אסר דס"ל מליח כרותח דמבושל ובבישול בעינן ס' ורב אחא דשרי ס"ל דמליח לא הוי אלא כרותח דצלי ובצלי אינו מפעפע שומן הגיד לאסור בנ"ט מיהו קליפה בעי ואפ"ה קאמרינן רב אחא שרי ועיין בב"י די"א דגם קליפה א"צ ואם נייחס סברת ר"ת להיראים צ"ל דמשכ"ר ובכחוש קאמר פי' דהנהו אטמהתא וכן הירך שנצלה בה ג"ה הי' כחוש ושם אמרינן דשרי ובקליפה לחוד סגי אבל נתבשל או שומן שנצלה ופי' שומן ר"ל דבר השמן כמו חלב אף בצלייה אוסר בנ"ט כשאר איסורים שבתורה וכדאיתא ביו"ד סי' ק"ה סעי' ה' דאפילו חתיכת האיסור כחושה וחתיכת היתר שנצלית עמה שמינה האיסור מפעפע בכולה ולפי"ז משכ"ר שומן הגיד אסור בנ"ט כשאר איסורין שבתורה אנתבשל לבד קאי ולא אמליחא וצלייה והיינו כדעת ר"ת, ושיטת בה"ג הובא בשלטי הגבורים דשומן ג"ה חשיב כחלב גמור לענין פעפוע עיי"ש ובמרדכי פג"ה סי' תרע"ד ובאו"ז סי' תנ"ג הובאו דבריו וגם תשובת ר"י הלבן דמליחה בס' בחלב גמור וה"ה בשומן ג"ה ובהנהו אטמהתא כו' שרי ר"א מטעם דהיה בו ס'. אולם לפי"ז בעי טעמא אמאי אסר רבינא נהי נמי דמליח כרותח דמבושל דמי הלא אף בבישול בס' סגיא והריטב"א בחי' לחולין שם פי' רבינא אסר פי' אסור לגמרי דסבר דמתפשט איסורו בכולו וביטול בס' לא שייך אלא בקדירה עכ"ל ועפי"ז אומר אני אהא דמסיק הגמרא דברי רבינא בקשיא וידוע דעת רב האי גאון ז"ל דכל קשיא יש לה פירוקא ועיין הע"ש ס"ס כ"ד שכ' ליישב ג"כ והנ"ל דרבינא ס"ל כמש"כ הר"ן בשם הרא"ה דאין חלב מפעפע מתבטל בצלי לעולם ואף במליחה אין משערינן בס' מה"ט עיי"ש ובהא פליגי ר"א ורבינא ולדברי כולם מליח ה"ה כרותח דצלי ותו לא אלא דרבינא סבר כדעת הרא"ה ור"א ס"ל כשיטת החולקים עליו ולשיטת בה"ג ודעימיה יתיישב ג"כ קושיית התוס' ד' צ"ז א' ד"ה שאני דבמתניתין מיירי ביש ס' כנגד שומן הגיד וכן במ"ש התוס' להקשות מהא דתנן נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו ותו לא כ' הר"ן בסוגיא דחם בתוך חם ד"ה אסור וז"ל ומה שלא אסרוהו כולו היינו מפני שיש בו ס' לבטלו אלא מפני שנפל למקום ידוע צריך נטילת מקום [עוד כ' שם הר"ן אח"כ דהתם לאחר שסלקו הפסח מעל האור מיירי כו' ומש"ה לא אמרינן בי' מפעפע לאסור את כולו]. ושיטת הרמב"ן הובא בהר"ן וחי' הרשב"א דאפי' בחלב שמן לא אמרינן במליחה מפעפע ובזה יתיישב לדבריו הנהו אטמהתא כו' בפשיטות אפי' אי אמרי' דשומן הגיד דמיא לחלב שמן כבה"ג ולא נצטרך לו מר דהיה שם ס' כנ"ל דא"כ מ"ט דרבינא דאסר אלא דשאני מליחה מצלייה, ורש"י בחולין צ"ט ב' ד"ה והלכתא שכתב אבל שמנו יש בו בנ"ט ואם לא נטל שמנו אוסר ע"כ אי ס"ל כשיטת בה"ג אנתבשל ונמלח ונצלה שזכר בגיד אמר דשמנו יש בו בנ"ט ואי ס"ל כשיטת ר"ת צריך לומר דאנתבשל קאי ולא אנמלח ונצלה דבנמלח ונצלה אינו אוסר אלא כדי קליפה או נטילה וגם המרדכי שם כ' אדברי בה"ג שכתב שמנונית דידיה שנתבשל או נמלח אסור כל מה דבהדיה עד שיעור ששים דיש לדחות דשיעור ס' קאי אבישול ובאו"ז שם העתיק לשון בה"ג שמנונית דידי' שנתבשל או נמלח אסור כל מה דמבשל בהדיה אלא בשיעורא דששים ועיין בהרא"ש פג"ה סי' כ"ד אחר שהביא שם שיטת הרר"מ כ' וז"ל ורש"י לא פי' כן וכן רב אלפס ז"ל וצ"ל לדבריהם דשומנו של ג"ה אינו מפעפע כדאמרינן בגדי כחוש עכ"ל והיינו כשיטת ר"ת אבל המרדכי שם ס"ס תרע"ה כ' אדברי האלפסי שפסק דשמנונית הגיד משערינן בס' וז"ל לדבריו היה צ"ל דבירך היה לבטל שמנונית הגיד בששים עכ"ל והיינו כשיטת בה"ג ועיין תשובת הב"ח ישנות שאלה נ"ד.
(טז) איננו בנדפס והסמ"ג לאוין קל"ט הביא דעת הרא"ם שאוסר ג"ה אף בהנאה מה"ת וכמש"כ התוס' חולין צ"ט ב' ד"ה והלכתא הא' וליכא למישרי נמי מק"ו מחלב שאמרו בפסחים כ"ג ב' דלפמש"כ התוס' שם ד"ה ומה דה"פ וכו' תליא נמי בהא דאמרינן יש בגידין בנ"ט וכמש"כ הפנ"י שם והפלתי סי' ס"ה. והלח"מ פ"א מהל' חו"מ כ' כישוב הפלתי להרמב"ם ועיין הע"ש שאלה כ"ד אות א' ודלא כהשם חדש שכ' עמש"כ בהגמי"י פ"ח מהמ"א אות ז' אבל רא"ם פסק דג"ה אסור בהנאה מדפסיק הלכתא אין בגידין בנ"ט כו' וז"ל משמע דלא פסק רבינו בהדיא הכי כו'.
(יז) אולי צ"ל מאן דפליג [הגרא"ד].
(יח) אבהו כצ"ל בכל הענין.
(יט) כפרש"י חולין צ"ט ב' ד"ה והלכתא. דלא כהרב ר"מ שבתוס' שם צ"ז א' ד"ה שאני וכן פי' רבינו לעיל בגידי דנשייהו פ' שומנן, וכמסקנת היראים כאן גיד אסור בהנאה ושמנו מותר כן פסק הפר"ח יו"ד סי' ס"ה סקט"ז עיי"ש ונ"ל להגיה בסמוך בד' היראים הלכך אין זה כו' ותיבת צריך ט"ס ומשכ"ר בס"ס סוף סברתו ט"ס וצ"ל סברתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |