תועפות ראם/נ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הוא כצ"ל.
(ב) ותימא לי כו' עד ועונש חסר בנדפס ועיין בפסחים כ"ד א' תוד"ה הא שהביאו דברי רבינו אלו ומש"כ התוס' שם ותירץ כו' הנה רבינו כאן כ' תי' זה. ע"ש ומורי עניו תירץ כו' וכתירוץ זה כ' הראב"ן בספרו סי' ל"ב לחתנו הר"ר שמואל עיי"ש והסמ"ג לאוין של"ה כ' תירץ התוס' בלשון פירש הר"י עיי"ש והריטב"א בחי' למכות י"ד ב' כ' דלבתר דידעינן דכתיב לאו בהדיא בחטאת למדה על כל המקרא שלוקין עליו בדבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד.
(ג) פרק ב' דזבחים [כ"ט א'] לגבי כו' נפקא לאו כו' כצ"ל.
(ד) מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה ונו' ודרשינן בזבחים [כ"ח ב'] ואם האכל יאכל בשתי כו' שלמיו מה שלמים מפגליה כו' כצ"ל.
(ה) ממנו כו' שנים ואי זה כו' לי' בז"ב פי' זמן במה ובנותר כו' כצ"ל.
(ו) הלן כצ"ל.
(ז) רבא כצ"ל דרבה ס"ל לא תרד אלא לחד לישנא הדר בי' רבה לגבי רבא וכ"ה בנדפס סי' שפ"ז ועיין בסמוך אות ט' שקיימתי גי' הכת"י.
(ח) כשירה אבל באברי חטאת ששחטה כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס סי' שפ"ז ומש"כ שם בנדפס ושמעתי מרבינו יעקב ז"ל כו' כ"כ התוס' במנחות ע"ט א' ד"ה והדר ע"ש ר"ת.
(ט) דרבה ורב יוסף כ"נ דצ"ל אבל לא ידעתי מש"כ רבינו ועל אותה משנה נמי מייתינן פלוגתא כו' דאיתא במנחות דאם עלה תרד ולא תרד מה ענין מחלוקת דרבה ורב יוסף שבמעילה ב' ב' לפלוגתת רבה ורבא דמנחות ע"ט א' והתוס' במעילה שם ד"ה עלו כתבו ע"כ קאי אדרום דאחוץ לזמנו וחוץ למקומו לא קאי דהא משמע פ' המזבח מקדש דלכ"ע לא ירדו כו' ולפמש"כ רבינו עכצ"ל דגירסתו במנחות ע"ט א' רבה אמר תרד רבא אמר לא תרד וכמשכ"ר למעלה רבה אמר תרד ודלא כגי' הנדפס שכ' לעיל דהא במעילה ב' ב' רבה אמר אם עלו ירדו. גם צ"ל דהך דמעילה אחוץ למקומה קאי דבחטאת ששחטה חוץ לזמנה לא פליגי במנחות שם דבין לרבה בין לרבא אם עלתה לא תרד.
(י) משום צ"ל שם.
(יא) משמע דבאמורים מיירי כו' כצ"ל.
(יב) ראיתי להעיר כאן בפרש"י זבחים מ"ז א' ד"ה שמעתי שכ' שם אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול הוי פיגול. וראיתי בס' מים יחזקאל פ' צו שכתב להקשות למה לא פרש"י על השחיטה ששחט השוחט בשתיקה וחשבו הבעלים עליה דהא עיקר פיגול גבי שחיטה כתיב וכתב שם לדייק מזה דדוקא בקבלה הבעלים מפגלין אבל לא בשחיטה לפי שהשחיטה כשירה בזר וא"כ למה לא שחט הוא בעצמו במחשבת פיגול א"ו גלי דעתיה דעיקר הוא מחשבת השוחט משא"כ קבלה דפסולה בזר והוצרך לכהן לקבל ע"כ מחשבת בעלים מפגלים. ובמחכ"ת הרמה שגגה הוא בידו דלהדיא פרש"י חולין ל"ת ב' שהבעלים מפגלין אם חשבו על שחיטת כהן או על זריקתו ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוי פיגול הרי דגם בשחיטה הבעלים מפגלין גם משכ"ש בקושייתו דהא עיקר פיגול גבי שחיטה כתיב לא דק דבזבחים י"ג א' אמרו בברייתא יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד מניין לרבות שחיטה וקבלה ת"ל אם האכל יאכל כו' הרי דשחיטה וקבלה שניהם שקולין ורבינן להו ועיקר פגול גבי זריקה כתיב. והנראה בעיני דרש"י בזבחים שפי' שהבעלים מפגלין בעבודת כהן רבותא נקט דלא מיבעיא בשחיטה שהבעלים רשאין ג"כ לשחוט פשיטא שהיו יכולים הבעלים לפגל לר"א ב"ר יוסי אלא אפי' בקבלה שפסולה בזר והו"א דבאותה עבודה מסולק יד הבעלים ממנה קמ"ל דאפ"ה לר"א ב"ר יוסי אם חישבו הבעלים על פיגול בשעת קבלת הכהן בשתיקה הוי פגול, וק"ל ע"ד רש"י בחולין שפי' אם חשבו על שחיטת "כהן" והלא שחיטה בזר כשירה וי"ל דכלפי מ"ש ר' ישמעאל במדרש וי"ר פכ"ב ס"ז והכהן שוחט ומקבל אע"פ שהבעלים יושבים ומחשבים כל היום [מחשבת פגול. יפ"ת] אין הכל הולך אלא לאחר השוחט והיינו כר' יוסי חולין שם מש"ה תפס רש"י בר"א ב"ר יוסי דפליג עלייהו ואמר שמעתי שהבעלים מפגלין ג"כ באותו אופן אם חשבו על שחיטת כהן ומ"ש במדרש והכהן שוחט כבר כתב היד"מ שם דבמדבר לא הותר לזר לשחוט לר' ישמעאל דנאסרו בבשר תאוה אולם צ"ל לפי"ז דלר' ישמעאל מה שכתוב בתורה ושחט את בן הבקר וגו' והקריבו הכהנים דש"מ מקבלה ואילך מצות כהונה משא"כ שחיטה כשרה בזר כברכות ל"א ב' היינו על שם העתיד בכניסתן לארץ דהותר להם בשר תאוה ולא בעינן שחיטה בכהן וא"כ קשה מאי מקשו בחולין י"ז א' אלא לר"ע מאי ושחט נימא דכתב ושחט על שם העתיד משנכנסו לארץ דנאסר להם בשר נחירה וצ"ל דהאמת משנו קדשים שאני:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |