תועפות ראם/מז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) יקריב כצ"ל ובת"א יש נוסחאות שתרגם בל"ר עיין לחם ושמלה:
(ב) פרט כו'. בכריתות ד"ד א' אמרו למעוטי בהמה טמאה, וחיה ועופות ילפינן מדבר הלמד מעניינו וכי כתיב קרא בעניינא דקדשים כתיב אלא דלרבנן דר' ישמעאל לאו מכרת לא ילפינן דבר מעניינו הלכך אי לא כתיב שור וכשב ועז ה"א חיה במשמע וכדברי הת"כ הכא ולפי"ז קשיא מנ"ל למידרש הך דר"ז חולין קי"ז א' כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז ואליה אינה נוהגת לא בשור ולא בעז להכי שרי והביאו רבינו להלן והא לפמשכ"ר הך דת"כ מנ"ל למידרש כר"ז ועיין במעי"ט פ"ז דחולין סס"ג אות ז' שיישב שם הך דר"ז לפמ"ש בכריתות שם אבל לא לדרשת הת"כ ונ"ל דרב זביד יליף מדכתיב שור וכשב דהוי"ו של וכשב יתירא אע"כ להך דרשא דבר השוה בשור וכשב ועז ולפי האב"א דכריתות שם נלמד הך דרב זביד מפרטא יתירא ואמרו שם ור' ישמעאל א"ל א"כ לימא קרא כל חלב שור וכשב [ומהתם ממעטינן אליה דבעינן דבר השוה בשניהם. פרש"י ] עז למ"ל ש"מ לחלק והמעי"ט שם התעורר דלרבנן דס"ל דאינו חייב אלא אחת א"כ עז למ"ל ותי' שם וז"ל וי"ל כדאמרינן לעיל מינה דצריכא לכולהו דלא מצינא למילף חד מאינך כו' ואין דבריו נראין כמש"כ בס' מים קדושים לכריתות שם דהא ילפינן שור שור משבת וממילא ידעינן נמי עז. וחיה ועוף ובהמה טמאה ממעטינן דבענינא דקדשים כתיב וממילא ידעינן דלהכי כתיב כבש דניליף דבר השוה לשניהם והנ"ל דלרבנן דר"י ל"ק ועז למ"ל דאצטריך למ"ש כאן בת"כ לרבות את הכלאים דר"ל גם כשב ועז ביחד שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם חלבן אסור ובזה יתבאר מש"א בת"כ ואם נפשך לומר ת"ל מן הבהמה לרבות כלאים דר"ל ואם נפשך לומר דבעינן קרא לחלק לחייב על כל אחת ואחת כר' ישמעאל ת"ל מן הבהמה לרבות כלאים ודו"ק ויעויין בס' נחל אשכול ח"ג צד ע"א אות י"א:
(ג) וכ"ה בנדפס ת"ל שור או כשב או עז ופי' דבריו ת"ל בויקרא כ"ב כ"ז שור או כשב או עז דשם בא "או" למעט כלאים וא"כ כאן דלא כתיב תיבת או כ"א שור וכשב ועז יש לרבות כלאים ולפנינו בת"כ הגי' ת"ל שור וכשב ועז והיינו המקרא שכתוב כאן ודא ודא אחת היא ועיין בהתו"ה:
(ד) והלכה כר' יוחנן. ראיתי בס' ברית שלום עה"ת פ' עקב עה"פ ארץ חטה ושעורה וגו' שכ' בביאור הגמ' חולין דצ"ח א' שאמר שם רב אשי למר בריה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה ודקדק שם דבתחילת דבריו אמר לא תזלזל בשיעורא דרבנן ש"מ שהוא מדרבנן ולבסוף קאמר חצי שיעור אסור מה"ת מכל חלב ועוד דקדק מה שאמר לאו אמינא לך כו' איפה אמר לו כן ולכן כ' שם דבאמת חצי שיעור הוא מדרבנן וקרא דכל חלב אינו אלא אסמכתא בעלמא והכי א"ל רב אשי לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן שהרי ר' יוחנן אמר חצי שיעור אסור מן התורה מכל חלב והרי קא חזינן אף דקיי"ל באמת שהוא מדרבנן מ"מ הרי יש לו סמך מה"ת ע"כ אינו מן הראוי לזלזל בו כמו שאמרתי לך בברכת הטוב והמטיב [ברכות מ"ה ב'] רב אשי עני ליה בלחישה כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב לפי שברכת הטוב והמטיב וחצי שיעור תרווייהו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא א"כ חדא דינא אית להו וז"ש לאו אמינא לך כו' עכ"ד והנה זה ברור כשמש דלר' יוחנן ח"ש אסור מה"ת וקרא דכל חלב אינו אסמכתא בעלמא דהא ריש לקיש בר פלוגתיה דר' יוחנן ס"ל חצי שיעור דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כמש"כ רבינו הרא"ם כאן והוא מבואר בגמרא דיומא שם וא"א לזוז מזה ועכצ"ל דכוונת הברית שלום דרב אשי ס"ל כר"ל דח"ש מדרבנן דלא כר' יוחנן וא"כ קרא דכל חלב לדידיה אסמכתא בעלמא ודמיא להטוב והמטיב דג"כ דרבנן ומ"ש ברכות מ"ח ב' אשר נתן לך זו הטוב והמטיב אסמכתא בעלמא הוא וכשם שרב אשי ענה אמן דבונה ירושלים בלחישה כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב כך אמר בחולין לבריה לא תזלזל בשיעורא דרבנן כו' ומ"ש ועוד האר"י ח"ש אסור מה"ת פי' דר' יוחנן ס"ל שאסור מה"ת ואנן אף דלא קיי"ל בזה כר' יוחנן מ"מ אסמכתא בדאורייתא יש לזה מרבויא דכל חלב כן הוא ביאור דברי הברית שלום לשיטת רב אשי אבל להלכה קיי"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מה"ת כמבואר בפוסקים ובודאי גם מהברית שלום לא נעלם שיטת כל הפוסקים וכפסק היראים, מיהו התוס' בשבועות כ"ב ב' ד"ה אהתירא כ' אפי' לר' יוחנן דאמר ח"ש אסור מה"ת אתיא בעיא דרב אשי דמסתמא כר' יוחנן ס"ל דקיי"ל כותיה כו' והס' ברית שלום לא ס"ל כן ועכ"פ לא קשה מה שהקשה בביאור ווי העמודים לס' יראים הנדפס סי' קי"ט אדברי התוס' דשבועות וז"ל וקצת תימא על התוס' בשבועות דכ"ב כו' דהא רב אשי בפג"ה דצ"ח א' סובר כר' יוחנן עכ"ל דלפי' ס' הברית שלום אדרבה רב אשי ס"ל כר"ל. ודע דביומא שם אמרו ה"נ מסתברא [דדרשא דכל חלב לרבויי אינו אלא אסמכתא] דאי ס"ד דאורייתא כוי ספיקא הוא צריך קרא לאתויי ספיקא וכ' שם בתו"י נראה דהו"מ לדייק איפכא דבשלמא אי ח"ש מה"ת עיקר קרא לח"ש אבל אם ח"ש דרבנן קרא דכל חלב למאי אתא מיהו שמא יש להעמידו לדרשא אחרת עכ"ל וצ"ל דהתוס' ס"ל דכוי וח"ש מחד כל נפקא דלפמש"כ התו"ה פ' צו סי' קל"ז בביאור הת"כ דכוי וח"ש לאו מחד קרא נפיק אלא. א') מכל חלב ויקרא ג' י"ז. והב') מכל חלב דשם ז' כ"ג, אין התחלה כלל לקושייתם ובשו"ת ע"א סי' צ"ו כ' שם להסביר ענין דכוי וח"ש לרבויינהו מכל משמע דדעתו ג"כ דתרווייהו מחד כל נפקא והרמב"ם בפ"ז מהל' מ"א הט"ז כ' וא"ת שהחוטין והקרומות אסורין מן התורה בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהם אלא מ"מ ויהיו כחצי שיעור שהוא אסור מה"ת ואין לוקין עליו עכ"ל ולשיטת התוס' כוי וח"ש מחד כל והחוטין והקרומות מאידך כל. ובהג"א ספ"ז דשבת כ' דהמוציא אוכלין פחות מכגרוגרות אין בו חיוב אבל מ"מ אסור מה"ת דח"ש אסור מן התורה כדמשמע פ' בתרא דיומא עכ"ל וצריך להבין מאי כדמשמע והלא מבואר הוא שם דלר' יוחנן ח"ש אסור מה"ת מיהו כבר כתב המעי"ט ריש מס' ברכות על הרא"ש שכתב בלשון דמשמע ובלשון דמוכח על מה שהוא מפורש בהדיא עיי"ש עי"ל דכוונת ההג"א דגם לענין שיעורי שבת ח"ש אסור מה"ת ועיין מש"כ הח"צ בתשובה סי' פ"ו דמ"ש בשבת ע"ד א' וכי מותר לאפות פחות מכשיעור היינו מדרבנן דלא כפרש"י שם דהוא מה"ת עיי"ש ושפיר כתב ההג"א כדמשמע פ"ב דיומא דאין לחלק ביניהם. ועיין במהריט"א למס' בכורות הל' חלה אות ז'.
(ה) חסר בנדפס עד מה נקרא חלב ועיין להלן סי' קע"ו. ובסי' רס"ט רמזו רבינו בקיצור ועיין בברכ"י חא"ח סי' תר"מ שהקשה ע"ד התוס' דסנהדרין פ"ו א' ד"ה בני שכ' שם כולו משוחרר וגר לא ממעטינן מבני ישראל ותמהו שם ממק"א כמשכ"ר כאן דמאי קשיא להו דהא משמע מלשון הברייתא דסנהדרין פ"ה ב' תניא אידך כו' דמיתורא דאחיו מרבינן להו דכל הני גר ומשוחרר אחים הם בתורה ובמצוות וכ"כ הרמב"ם פ"ט דגניבה דין ו' אולם בהגהות מצפה איתן לסנהדרין פ"ו א' כתב דלפמש"כ התוס' בב"מ קי"א ב' ד"ה מגרך א"נ מאחיך ולא כל אחיך כו' א"כ ממעטינן גר ואף דלתי' א' אינו מיעוט מ"מ רבוי נמי לא משמע ולא מצי לאפוקי ממיעוטא דבנ"י.
(ו) לך כ"ה בנדפס אבל בת"כ הגי' כמש"כ כאן ובסמ"ג לאוין קל"ח הגי' אסרתי לך.
(ז) לדעת היראים חלב הדפנות לא הוי תותב קרום ונקלף דלא כהתוס' חולין צ"ב ב' ד"ה אמר וגם הסמ"ג לאוין קל"ח כ' ונראה שמה שהוצרך למעט חלב שע"ג דפנות זהו לפי שדומה לשאר חלב גמור שהוא כשמלה פרושה וקרום דק יש עליו ונקלף החלב מעל הבשר בקל שאלו הם סימני חלב בחלב המכסה את הקרב עכ"ל אבל רבינו לא ס"ל כן אלא דלהכי איצטריך למעוטי כי היכי דלא נימא דכל שומן קרוי חלב שהוא מובחר שבבהמה ובס' תוס' העזרה לת"כ ויקרא ג' ג' הביא ד' היראים דכאן וקלסיה.
(ח) הקרב כו' ט"ס וצ"ל הכרס שקורין פנצא כו' כפרש"י חולין נ' ב' והכרס הקרוי פנצא כו' וכן הגיה השם חדש בנדפס ומשכ"ר כאן ונקרא טילא בלע"ז ליתא בנדפס אך כ"כ רש"י חולין מ"ט ב' ד"ה חלב. שחלב שעל הקרב שקורין טילא וכ"פ רש"י שם צ"ג א' ד"ה המסס. עיקר חלב המכסה את הקרב שקורין טיילא ושם ח' ב' ד"ה קרמא פרש"י קרום טילה ובזבחים פ"ה ב' פרש"י דוקין טיל הרי לנו דטילא הוא בלע"ז לכל דבר המכסה יהיה חלב או קרום בין עב בין דק ודלא כהת"ש סל"ט ס"ק כ"ו שכ' שם דטילא דק הוא דהא גם חלב המכסה את הקרב נקרא טיל"א בלע"ז וכ"כ בס' מאירת עינים להגאונים מפרשי הים סוף ענף ג' ס"ק כ"ג שהשיגו על הת"ש. והנה רבינו כתב כאן וחלב שע"ג הטחול שמחובר לקרב הוי מחלב המכסה את הקרב ואמרי' עליה בג"ה אסור מדאורייתא וחייבין עליו כרת ובאמת ד"ז כ' רבינו בסוף הסי' שכתב שם וקרום שעל דד הטחול פי' למעלה כו' ור"ל למש"כ כאן וא"כ יש להבין דברי רבינו שכתבן כאן ולא סמך על מה שיכתוב זה בסוף וביותר יפלא שלא כ' כאן גם הא דאר"י א"ש חולין צ"ג א' חלב שעל המסס ובה"כ אסורין וענוש עליו כרת וזהו חלב שעל הקרב ופרש"י שם אותו חלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס ובית הכוסות עכ"ל ואף שכ' רבינו ד"ז בסמוך מ"מ קשה מ"ט כ' החלב שע"ג הטחול כאן אע"ג שכתבו אח"ז ולא עשה כן בחלב שעל המסס ובה"כ והנראה לי מזה דדעת היראים כרבינו אפריה ב"ר יצחק בר פלוגתיה דרבינו יואל ב"ר יצחק הלוי בחלב שתחת הקרום הדבוק לכרס המובא ביו"ד סי' ס"ד ס"ט ועיין באו"ז הל' טריפות סי' תי"ג שהביא שם לשון רבינו אפרים בתשובתו לרבינו יואל וא' מראיותיו שם כ' בזה"ל ועוד קרום שעל הטחול אמרו שעל הדד אסור וענוש כרת ופי' רבינו שלמה מפני שהוא דבוק לחלב הכרס אלמא שחלב הדבוק לכרס אסור שאפילו קרום של טחול אסור בגינו עכ"ל ובהע"ש שאילתא ס"ח אות ד' כתב דזה ראיה שאין עליו תשובה עוד כ' שם רבינו אפרים שנית לרבינו יואל וז"ל אשר על כרחין הא דמרבה חלב שעל הדקין לאו מחלב המכסה מרבי אלא מכל חלב אשר על הקרב דדקין הסמוכין לכרס בריש מעיא באמתא קרויין קרב וכן שעל המסס ובה"כ נמי מפני שקרויין קרביים לא בעיא דומיא דמכסה אלא מכל חלב אשר על הקרב איתרבו. אבל קיבה יש לה שם בפ"ע ואינה קרויה קרב כלל ומש"ה איצטריך לרבות חלב שלה דומיא דחלב המכסה הואיל ופרטו הכתוב מכלל כל חלב ופירש המכסה את הקרב. דומיא דהכי יש לך לרבות במק"א שאינן על הקרב כגון קיבה ודדמי לה אבל היכא דאיקרי קרב לא בעי תותב קרום ונקלף עכ"ל וא"כ רבינו הרא"ם דס"ל כרבינו אפרים דבכלל המכסה את הקרב הויא פריסה שמונח כמכסה והקרום שתחת המכסה והוא על חלב הנקלף וחלב שתחת הקרום הדבוק לכרס שפיר כ' אח"ז וחלב שע"ג הטחול כו' כראיית רבינו אפרים מזה שחלב הדבוק לכרס אסור ובמכוון לא כ' היראים כאן חלב שעל המסס ובה"כ דבהו לא בעינן דומיא דמכסה אלא מכל חלב אשר על הקרב איתרבו ומש"ה כתבן רבינו אח"כ אחר ואת כל החלב אשר על הקרב ולא בכאן. אולם היראים כאן כתב בסמוך בחלב שע"ג הדקין בזה"ל ויען שחלב שע"ג הקרב שקורין טילא מתפשט על חלב הדקין הסמוכין לקיבה באמתא מרבינן ליה מכל החלב אשר על הקרב ומצריך ליה גרידא וכן פרש"י בחולין מ"ט ב' ברה"ע מפני שחלב שעל הקרב שקורין טילא מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל מואת כל החלב ע"כ וכפמש"כ השבו"י ח"ג חלק יו"ד סי' ס"ו בכוונת רש"י וז"ל שם דהרגיש רש"י בזה, הדקין היוצאין מן הקיבה שהם רחוקים מן הקרב שהוא המסס ובה"כ מהיכי תיתי יהיה בכלל הרבוי לכך פרש"י מפני שחלב שעל הקרב וכו' מחובר בו לכך מרבינן מהאי פסוקא וזה מדוקדק מלשון רש"י לכל מעיין היטב בדבריו כו' דבאמת חלב גמור דאורייתא הוא ע"פ רבוי דקרא רק שנותן טעם דלמה מרבינן כן בכלל החלב הקרב עכ"ל כן יתפרש כוונת דברי היראים ואף דלפמש"כ רבינו אפרים דדקין הסמוכין לכרס בריש מעיא באמתא קרויין קרב א"כ אין לתמוה שוב מהיכי תיתי יהיה בכלל הרבוי ואת כל החלב אשר על הקרב מ"מ כ' היראים לרווחא דמילתא פרש"י ודלא כהפלתי בסי' ס"ד סק"ו שהביא שם דברי המרדכי שהוא דברי היראים והוכיח מדבריו דלכך ריש מעיא באמתא בעי גרירא כחמת התפשט החלב שעל הקרב ומתפשט בכל האמה ולא דלכך מרבינן מואת כל החלב אבל לא נ"מ בהתפשטותו כדברי השב יעקב וגם הוכיח הפלתי מזה דאינו אסור רק מה שלמעלה מן הקרום כיון דנתן גבול דאסור כפי התפשטותו והא למטה מקרום אינו מתפשט כלל ואינו בוקע חלוני קרום וכיון דאינו מתפשט מהיכי תיתי לאסור והיינו כדברי הרמ"א שם סעי' ט"ו שא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחייא שתחתיו עיי"ש בפלתי. וכעת יצא ביאור זר זהב לאו"ה סי' כ' אות ט"ו וכ' שם להוכיח מד' האו"ז סי' הנ"ל שצריך לגרוד חלב ריש מעיא עד היסוד עיי"ש ובביאור תוס' העזרה להת"כ פ' ויקרא דיבורא דנדבא פי"ד תמצא ככל דברי הז"ז שכ' להשיג על המגיה במל"מ והז"ז לא ידע במי שקדמו, ורא"ג בשאלתות סי' ס"ח כ' וז"ל ריש מעיא באמתא בעי גרירה מ"ט תותב קרום ונקלף הוא עכ"ל וכ' התוס' העזרה לת"כ שם דר"ל דחשבינן ליה תותב לפי שיונק מחלב המכסה שהוא תותב אבל הדבר ברור שחלב הדקין בעצמו אינו תותב וכעדות רבינו אפרים במרדכי עכ"ל ובהע"ש שם אות ד' השיג עליו ועיי"ש שפי' קיצור דעת רבינו אפרים דבחלב הדקין יש שם ג"כ ג' חלבים אלו. חלב התותב. וקרום. והדבוק. והיינו דבעי גרידא ועיי"ש שביאר דעת השאלתות כרבינו יואל בר פלוגתי' דרבינו אפרים ובמחכ"ת אינו כן דמבואר באו"ז שם בתשובת רבינו אפרים לרבינו יואל שכתב שם דגם דעת השאלתות כוותי' דחלב הדבוק לכרס אסור וגם מבואר בדברי רבינו אפרים שם דבחלב הדקין לא בעינן תותב קרום ונקלף. והנה ראיתי בס' שונה הלכות ביאור לבה"ג שכ' שם ע"ד רבינו היראים שכ' וקי"ל כדברי שניהם לאיסור כו' ובחלב שעל הדקין קי"ל כר"ע כו' דלכאורה תמוה הא אף ר"י מודה בזה לר"ע כפרש"י חולין מ"ט ב' ד"ה תותב דבחלב שעל הדקין לא נחלקו ר"י ור"ע וביאר בס' הנ"ל כוונת דברי רבינו דר"ע ור' ישמעאל בחלב הדקין פליגי בהא דלר"י איסורן מצד עצמן שהרי קרום ונקלף הם ונפקי מקרא דהמכסה את הקרב ור"ע ס"ל דכיון דאין בהם תותב דחלב הדקין אינו תותב לגמרי אלא דוקא בראשן הוא תותב ואח"כ אינו אלא קרום ונקלף הרי לא נאסרו מקרא דהמכסה את הקרב אלא מרבויא דכל החלב ואין איסורן מחמת עצמן אלא מסבת היותן נוגעין בחלב אשר על הקרב וזש"א ר"י א"ש ריש מעיא באמתא בעי גרירה וזהו חלב שעל הדקין דהוא אתא לאשמעינן דהלכה כר"ע כהלכתיה וכטעמיה דחלב הדקין עד אמה אינו אסור מצד עצמו אלא מפני שדבוק לכרס שהוא חלב איסור ולכך נקט בעי גרירה כלומר כדין בשר כשר שנגע בחלב דבעי גרירה כדי קליפה ה"נ בעי גרירה ולא שהוא עצמו אסור מיני' וביה ולזה סיים וזהו חלב שעל הדקין ופירש"י שם שנחלקו בו ר"י ור"ע ור"ל כנ"ל דמ"ס דאיסורו מצד עצמו ומ"ס דאיסורו מצד אחרים ואתא רב יהודה לפסוק כר"ע דאין איסורו מצד עצמו אלא מפני שדבוק לכרס ובלע מחלב איסור ועיי"ש שכ' נ"מ לענין דינא דאם איסורו מעצמו היכא דנפל כזית תרבא בקדירה צריך לשער בס' כנגדו ולדברי האומר דאסור משום בליעת איסור אין אנו צריכין לשער ס' כנגד אותה חתיכה אלא כנגד מה שבלע דוקא וסגי בהכי עכ"ל והנה אף שבזה מיושב הצ"ע שבגליון הש"ס להגרעק"א חולין צ"ג א' סתירת פרש"י ז"ל אבל אין נראין לי דבריו בדעת רבינו היראים דהרא"ם כתב כאן בלשון הגמ' בעי גרידא ולא כ' גרירה כלשון הבה"ג והרא"ש ועיי"ש במעי"ט גם לפ"ד רבינו להקל אתא ולא להחמיר ואינו במשמע דברי היראים כ"א שפסק להחמיר בחלב שעל הדקין כר"ע ובאמת כן תמה הכנה"ג על הסמ"ג וסמ"ק ואו"ה שכתבו דפסקינן כר"ע להחמיר בחלב שעל הדקין והלא אף ר' ישמעאל מודה לו בזה והשם חדש כ' עמש"כ היראים בנדפס חלב שעל הדקין פי' שריבה אותו ר"ע מכל החלב דרצונו לומר ולא מק"ו וכ"כ התו"ה פ' ויקרא סי' קס"ח בביאור מש"כ רש"י בחולין צ"ג א' וזהו חלב שעל הדקין שנחלקו בו ר"י ור"ע באלו טריפות פי' שנחלקו אם מרבינן לי' מן כל או ידעינן לי' מכש"כ מחלב שעל הקיבה אבל לדינא לא נחלקו. ולפמש"כ הפלתי שם לחדש אי ר"י מודה בדקין או לא תליא בהנך ב' אוקימתות דחולין נ' א' דלמ"ד באקשתא פליגי א"כ חלב שעל הדקין מכש"כ אסור מן חלב שעל קיבה דקיבה אינו מחובר לחלב התותב כלל רק הכל נקלף משא"כ דקין מחובר בראשן לחלב תותב וא"כ פשיטא דאסיר אבל לאידך לישנא דאקשתא לכ"ע אסור ופרש"י דהוי תותב רק פליגי באייתרא י"ל בזה ס"ל לר' ישמעאל לאסור דהוא סמוך לאקשתא שהוא תותב והוא אבר אחד משא"כ לדקין אף שאדוק בתותב מ"מ שני אברים הם ולכך להך לישנא לר"י דמרבינן דאייתרא תו לא מרבינן חלב שעל הדקין וא"כ רבינו שכ' מקודם דבאייתרא פליגי מסתבר דר' ישמעאל פליג אדקין ושפיר אמר רבינו דאפ"ה הלכתא כר"ע להחמיר אך בתוס' העזרה שם צד ע"ו ב' דפוס ווילנא תר"ה דחה דברי הפלתי אלו עיי"ש. סוף דבר משכ"ר בדין ריש מעיא באמתא דבעי גרידא היינו דצריך גרידא לגמרי היינו הקרום ומה שתחתיו עד קרום הדקין ממש וזש"ר וחלב המכסה את הקרב הוא מתפשט על הדקין [היינו מה שהוא על הקרום] ומקום פשוטו אמר רב יהודה דבעי דקין גרידא [היינו בסכין כל מה שתחת הקרום עד קרום הדקין ממש] ושנה רבינו דבריו פעם שנית וכ' אח"כ ויען שחלב שע"ג הקרב כו' מתפשט על חלב הדקין הסמוכין לקיבה באמתא [מש"ה] מרבינן ליה מכל החלב אשר על הקרב [אף שהוא רחוק מן הקרב] ומצריך ליה גרידא מדכתיב ואת כל החלב אשר על הקרב והוא חלב גמור דאורייתא וכמו שכ' השבו"י כנ"ל.
(ט) חסר בכ"י. המעתיק.
(י) שניהן לאסור. כ"ה בנדפס ונכון. ומ"ש אח"כ בגיד הנשה ט"ס וצ"ל בא"ט [נ' א'].
(יא) בנדפס "חמיר".
(יב) בנדפס איתא בדין ודחק הש"ח לפרש תיבת בדין ואח"כ כ' להגיה שצ"ל ואנן בתר מנהג בבל גרירן ובאמת פשוט שצ"ל בידן כמבואר כאן.
(יג) גרידא וזהו חלב שעל הדקין פי' שריבה אותו ר"ע מכל החלב והדקין דבוקין בקיבה מצד אחד וחלב המכסה את הקרב הוא מתפשט על הדקין ומקום כו' כצ"ל וכן הוא במרדכי בפ' ג"ה ע"ש היראים.
(יד) ואמנם יש לפרש כו' עד ואליה חסר בנדפס והמרדכי שם רמז לדברי הכת"י שלפנינו שכ' בפ' ג"ה ע"ש היראים עד ואמנם וכ' אח"כ ושוב חזר ונסתפק בהדורא דכנתא עיי"ש בספר יראים עכ"ל ונראה ברור שכיון למשכ"ר ואמנם יש לפרש כו' עד גמירא אבל בנדפס אין זכר מזה ואחר כעובי דינר כתוב שם וז"ל ואם לא עשה כן עבר ע"ד תורה ויש פי' אחר לחלב שעל הדקין וזה נראה בעיני עכ"ל והמגיה במשל"מ פי"ג מהל' שגגות דין ה' בנה דיק עמש"כ היראים עבר על דברי תורה ובס' תוס' העזרה סתר את בנינו כמו שכתבתי למעלה ואיני יודע מי כתב דברים אלו בהיראים אם לא המסדר הר"ר בנימין א"כ הול"ל אמר בנימין צעיר כו' כדרכו בהגהותיו ליראים וה' הטוב יכפר. והשם חדש כ' עמש"כ המרדכי ושוב חזר ונסתפק כו' לא ידעי פירושו כו' בדברי רבינו שלפנינו ליכא להאי ספיקא ומרן בב"י הביא לשון המרדכי ולא הביא הך סיומא דלישנא אמנם הרב דמש"א בדרכ"ז העתיק כל לשון המרדכי וסיומו יע"ש עכ"ל וכ"ז גרם לו משום שלא היה לפניו הכת"י של היראים שלפנינו דעכשיו יודעים אנו בבירור כוונת המרדכי דקאי על רבינו שחזר ונסתפק כנ"ל ודע דהב"ח בשו"ת הישנות סי' קי"ח כ' דמלישנא דשמואל פג"ה דקאמר ריש מעיא באמתא בעי גרירה משמע להדיא דאין כולו אסור דא"כ הול"ל ריש מעיא באמתא אסור דהכי קאמר שמואל באידך מימרא לשם לישנא דאסור ואמאי קאמר הכא לישנא דגרירה אלמא משמע דלא בעי אלא גרירה מלמעלה שהוא הקרום עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא אבל שאר שומן הדבוק בכרכשא מותר גמור הוא ואין ספק אצלי כו' שכך היתה הקבלה בידם חכם מפי חכם עד חכמי התלמוד כו' עכ"ל וכ"כ הפליתי דלשון בעי גרירה משמע גרירה בעלמא עד הקרום ולמטה מהקרום הוא חלב טהור עי"ש.
(טו) דלא כסה"ת בהל' איסור והיתר סי' מ"ג שכ' כטעם רב אשי ואחריו נמשך הט"ז סי' ס"ד סק"ו וכבר תמה על הט"ז הפמ"ג במ"ז שם ויש ליישב דברי ס' התרומה דלאו טעמא קאמר לאליה אלא מביא ראיה משם לשומן שבתוך יותרת הכבד.
(טז) מותר איני והאמר ר' אבא אר"י א"ש האי תרבא דתותי מתני אסור אמר אביי מאי טעמא כו' כצ"ל.
(יז) וכן פרש"י כו' עד להתירו חסר בנדפס ודע דגם הטור יו"ד סי' ס"ד הביא פירש"י עד וגם בעיני נראה שחפוי בשר גמור הוא וכ"ז הוא מלשון רש"י ולפנינו לשון רש"י וגם בעיני נראה דחפוי גמור הוא ורבינו יואל בתשובתו הראשונה לר"א שבאו"ז ח"א הל' טריפות סי' תי"ג העתיק פרש"י כמו שכ' הטור ולפלא על הב"י שחשב דמ"ש הטור וגם בעיני נראה כו' הוא דעת עצמו שכ' שם הב"י וגם בעיני רבינו נראה דחפוי גמור הוא ונראה בט"ס בב"י וצ"ל וגם בעיני רבי נראה כו' וכ"ז הוא מלשון רש"י שכן היה בנוסחאות ישנות בפרש"י כמש"כ בחכמת שלמה ומש"כ באו"ז שם ובארץ אשכנז נוהגין בו איסור ט"ס הוא וצ"ל נוהגין בו היתר כמבואר בלשון רש"י. ובמה שרבינו יואל הביא ראיה מפרש"י אלו להתיר חלב הדבוק לכרס מטעם שהקרום חופה אותו והוי חפוי בשר ע"ז כ' רבינו אפרים בתשובתו שם לרבינו יואל ואשר נתלית ברבינו שלמה שאמר בחלב שעל הכסלים חפוי בשר גמור הוא דוקא אותו [כצ"ל] חלב שבכסלים כמו שאומר בגמרא ולא שבתוך הכסלים כדאמר נמי ולא בתוך הכליות משום דבשר חופהו לא משום קרום כו' כדאמר חלב שהבשר חופה אותו מותר ולא אמרינן שהקרום חופה אותו עכ"ל ויש להבין דחוי של רבינו אפרים דהא רבינו יואל ה"ר ממש"כ רש"י וכשכלה למטה אותו בשר יוצא ממנו קרום עב ולבן כו' ותחת אותו קרום עב יש חלב כו' שחפוי בשר גמור הוא ומזה למד דה"ה לחלב הדבוק לכרס שהקרום חופה אותו יהא מותר ומה ענה אותו ע"ז רבינו אפרים. ובס' מי שלמה בסוף הספר בדיני חלב הפנימי כתב באמת דלרבינו אפרים האוסר לא מיחשב חפוי בשר ואסור דלא כרש"י והשיג על הרמ"א שכ' בסי' ס"ד ס"ז ויש מתירין דמחשב חפוי בשר דלדידן דנהיגין כר"א האוסר אי אפשר לפסוק כן ואין דבריו נראין כלל דא"כ הו"ל לרבינו אפרים להשיב לרבינו יואל בקיצור ואשר נתלית ברבינו שלמה אין הדין כרבינו שלמה ותל"מ אע"כ דגם רבינו אפרים מודה לאותו דין שכ' רש"י שאותו קרום עב ולבן חפוי בשר גמור הוא ועפמש"כ בס' באה"ט ויקרא ז' כ"ג בזה"ל וכתב הרמב"ם בהל' מ"א פ"ז דהחוטין והקרומים אין אסורין מה"ת וכן דעת כל הפוסקים. ולפי"ז א"ש דעת הפוסקים שחושבין הקרום העב לחפוי בשר עכ"ל והשם חדש הפריז על המדה להוכיח ממ"ש היראים שהקרום תורת בשר עליו דר"ל שהקרום בעצמו מותר באכילה ואין דבריו מוכרחין דאע"פ שהקרום אסור מדרבנן מ"מ שפיר חשבינן הקרום העב לחפוי בשר וכבר כתב רבינו אפרים שם דהני תלתא קרומין משום תרבא שאמרו בחולין צ"ג א' וחד מינייהו דכפלי קא מני אותן שאסורין מדרבנן אבל אותן שחייבים עליהם כרת אינו מונה וא"כ א"ש דחוי ר"א לר"י דרבינו אפרים לשיטתו דהקרום של אותו חלב הדבוק לכרס אסור מה"ת וחייבין עליו כרת מש"ה לא מיחשב לחפוי בשר כ"א לחפוי קרום וחפוי קרום לא מהני מידי משא"כ חפוי קרום שבפירש"י שמדין תורה מותר באכילה ואינו אסור אלא מדרבנן שפיר מודה לזה גם ר"א שחפוי בשר גמור הוא כפירש"י ופסק הרמ"א כהיש מתירין שריר וקים דלא כמש"כ הס' מי שלמה וכן רבינו היראים שכתבתי לעיל דס"ל כרבינו אפרים ואפ"ה כ' כאן כפירש"י.
(יח) ליתא בכת"י הב' תיבות שמוסגרות. המעתיק.
(יט) כמאן דשרי. לפנינו חולין צ"ב ב' אמר אביי כוותי' דרבי אסי מסתברא פי' שאמרו שם מקודם רבי אסי גאים ליה וז"ל השם חדש ולגי' רבינו לא ראיתי מי שגורס הכי שמדברי רבינו מוכח דלא הוה גריס דברי האמוראים דממרטט ולא דברי ר"א דגאים ליה אלא דברי האוסר והמתיר ופסק כמאן דשרי וא"צ אפי' לנוטלו וכש"כ שא"צ לחטט אחריו עכ"ל. ולי נראה בפשיטות דרבינו מפרש כהרר"י שהביא הר"ן והרא"ש דאביי דינא דאורייתא קאמר ולאו לאפוקי מדרבה ור' יוחנן דמדינא אינהו מודו לרב אסי אלא לאפוקי ממאן דאסר בפלוגתא דרבי ור"ח ומש"ה לא הביא רבינו דברי האמוראים וכ' דברי אביי בלשון מסתברא כמאן דשרי דר"ל לאפוקי ממאן דאסר ודינא דאורייתא קאמר ומעולם לא היה לרבינו היראים שינוי בגירסא אלא שכ' דברי אביי כפי פירושן ותל"מ.
(כ) שמונח תתת הקרום בנדפס ליתא וכ' תחת זה תיבת שומנה.
(כא) מפני שאינו כשר כו' כדתניא לעיל ויותרת הוא הבשר כו' איבדש בלע"ז ויש מסירין הקרום כו' כצ"ל [הגרא"ד] ועיין חולין מ"ו א' רש"י ד"ה במקום.
(כב) וכליות דכתיב בהן על כו' עיין בחולין צ"ב ב' תוד"ה אמר שכ' שם ומיהו איכא למימר שאני לובן כוליא שממעט ליה קרא שעל הכליות ולא שבתוך הכליות ובאמת רבינו בעצמו כתב כן ובספר שונה הלכות לבה"ג עמד ע"ד התוס' שלא ראו תירץ הרא"מ בעצמו וכתב שם דדוחק גדול הוא לומר דמש"כ התוס' ומיהו איכא למימר כו' אינם דברי התוס' כ"א דברי הרא"מ'. ובאו"ז ח"א סי' תמ"ח כתב על שם רבינו יהודה ב"ר יצחק הנקרא שירליאון שכתב בשם רבו דאין לומר דהיינו משום דמיעטו קרא מדין חלב אבל אי לא הוה קרא הוה אסור כיון שקרב. דהא כיון שהיינו יכולין להעמיד מיעוט דעל הכליות לחלב שאינו כלל על הכליות ומוקי לה לחלב שבתוך הכליות ש"מ שאין לאוסרו מטעם שהוא קרב עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין ד' האו"ז דהא מה שאמרו בגמרא שעל הכליות א"ר ולא שבתוך הכליות מידרש מדכתיב ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן ולא כתיב ואת שתי הכליות ואת חלבהן ככתוב בפ' צו [ח' כ"ה] ש"מ דאשר עליהן ולא שבתוכן קאמר וא"כ אי אפשר כלל להעמיד מיעוט דאשר עליהן לחלב שאינו כלל עליהן דא"כ לכתוב ואת חלבהן דנשמע נמי הך דינא ופשוט. ומה שהקשו התוס' שם ע"ד הרא"מ דלפ"ז ליתסר שומן האליה שקרב עם האליה כו' ראיתי להיד אברהם להגאון בעל מ"ל ליו"ד סי' ס"ד סעי' י"ב בהג"ה שכתב קושיא זו אינני מכיר דהא מסקינן בש"ס פכ"ה שם דמחוורתא כר"ז דאמר טעמא דשרי חלב האליה דא"ק כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשור וכשב ועז וא"כ שפיר קאמרי הרא"מ ור"ת דשומן היותרת שקרב עם היותרת בשור וכשב ועז אסור וכן ראיתי בס' יראים להרא"מ עצמו סי' קמ"ד שזה טעמו באמת ודלא כמו שהביאו התוס' וכבר קדמו בזה המעי"ט להרא"ש פ"ז דחולין סוף סי' ג' אות ז' וכ"כ בס' תוספת העזרה ביאור לת"כ פ' ויקרא דיבורא דנדבה דף ע"ד ב' מדפי הספר דפוס ווילנא תר"ה וז"ל שם ואף שהקושיא שהקשו התוס' והרא"ש על דבריו דא"כ אליה תיתסר כבר ישבה הרא"מ ז"ל בעצמו שם דשאני אליה שאינה שוה בשור וכשב ועז דאף המקשה דס"פ כה"ב הוה ידע דמטעם שקרב בכבש לית לן למיסר אלא דהוה ס"ד למיסר מטעם דאיקרי חלב ותי' לו רב זביד דכל חלב שור וכשב ועז מיעוטא הוא דהכי א"ר שוה ליקרב הוא דאסור הא שאינו שוה אע"ג דאיקרי חלב מותר ורב אשי תי' דלא איקרי כלל חלב סתמא אבל בדבר השוה בשור וכשב ועז אע"ג דלא איקרי חלב יש לאסור אבל מ"מ אין הכרת לדבריו ז"ל ושפיר נוכל לומר כדעת התוס' והרא"ש והסמ"ג ז"ל שם שהתירו וסברתם נכונה מאד כו' עכ"ל ויפה נוסחת הכת"י בכאן ואין לדקדק היתר מדאמרינן בשלהי כה"ב כו' ודלא כמש"כ בנדפס ואין לדקדק תיתסר וט"ס שם וצ"ל ואין לדקדק תיתשר והוא היתר ככתוב כאן בהכת"י ודלא כהשם חדש שפי' דברי הנדפס ככתוב תיתסר ועיין מש"כ הנחל אשכול ח"ג צד ע"א אות י"ג וכבר קדמו בזה הכנה"ג בטוי"ד סי' ס"ד בהגהת ב"י אות צ"ו ועיין בביאור שונה הלכות לבה"ג ובביאור ענפי יהודה לס' והזהיר לס' ויקרא כתב דלדעתו דברי התוס' והרא"ש שהקשו ע"ד ס' יראים נכונים דלא כהמעי"ט שתמה על דבריהם וז"ל הענפי יהודה דגם רב זביד אינו חולק על רב אשי בזה דחלב שאסרה התורה הוא דוקא חלב סתמא וחלבו האליה חזינן דהתורה ריבתה בכל חלב לה' בחלב סתמא אבל אם יש לחלב שם אחר כגון שומן יותרת הכבד אין לאסור ושפיר הקשו ע"ד ספר יראים עכ"ל.
(כג) דשוה כו' עד והשיב חסר בנדפס.
(כד) אסור ט"ס וצ"ל שריא.
(כה) וכן פי' הרמב"ם בהקדמתו לס' קדשים והרשב"ם בפי' החומש והרי"ץ גיאות בהל' יוה"כ כ"כ בשם רב האי, חצרא היא יותרת הכבד והיא אצבע קטנה שבקצה כף ידו של אדם כו' על שמה נקרא חצר הכבד כו' היותר קטנה היא דומה לאצבע קטנה עכ"ל.
(כו) רב אסי כצ"ל וכ"ה לפנינו חולין צ"ב ב'.
(כז) מכאן עד ואמר ר"י חסר בנדפס והסמ"ג לאוין קל"ח והמרדכי פ' ג"ה הביאו לשון היראים כפמש"כ כאן בהכת"י וכ"ה בהגמי"י פ"ז מהמ"א אות ג' עיי"ש.
(כח) להזהיר כצ"ל.
(כט) כן פרש"י ובס' רמ"ח אברים להד"ר יהודא ליב קאצענעלענסאן צד ע"ד בהג"ה כ' להגיה בפירש"י דצ"ל קליבוסתא הנקא ועל עוקץ פירש"י עצם קטן הוא ומונח על עצם שקורין הנקא כו' עיי"ש.
(ל) בנדפס כתוב ובדלין והשם חדש שם כתב להגיה ולא ראה במרדכי בשם היראים שכתב וגדילין כמש"כ כאן וא"ש וא"כ דעת רבינו היראים דלא כהרמב"ם פ"ז מהמ"א דין י"ג דחוטי העוקץ אסורין משום דם ובמחכ"ת השם חדש שהגיה ביראים דכצ"ל ודבר נראה שאין אסורין (פי' משום חלב) שאין סמוכין ובדלין מחלב הכליות וא"כ ודאי שאין אסורין משום חלב אלא משום דם עכ"ל וטעות הוא בידו.
(לא) רב הונא. לפנינו בגמרא אמר רב כהנא וכ"ה בנדפס וברי"ף הגי' ואמר אביי ואיתימא רב יהודה ומש"כ כאן ה' קרמי הוו בנדפס איתא ה' קרמי איכא בחיותא וכ"ה בשאלתות סי' כ"ד ועיי"ש בהע"ש אות י"ד וכ"כ השם חדש שכ"כ בפי' תועפות רא"ם על השאלתות עיי"ש בש"ח.
(לב) עליו דכיון דמחובר לקרב חלב שעל הקרב הוא כ"ה בנדפס. ועיין כרתי סי' ס"ד סקי"ג שפי' מ"ש קרום שעל דד הטחול והוא הצד הגס חייבין עליו דהיינו כשיש חלב דבוק בכזית דקרום עצמו אינו אסור רק מחמת חלב הדבוק בו עכ"ל אבל החכ"א כלל כ"ח סי' ה' כתב מלשון הגמרא והפוסקים משמע שחייבין גם על הקרום ולא ככו"פ עכ"ל וכן מבואר באו"ז הל' גיד הנשה סי' תמ"ח שהביא שם פירש"י עמ"ש בחולין צ"ג א' כוליא אכוליא נמי ל"ק הא בעילאה הא בתתאה וז"ל פי' רבינו שלמה עלאה חלב ממש שעל הקרום, תתאה קרום הדבוק לכוליא כו' וקשה לר"י בר"ש זצ"ל דהא קרום קתני ועוד אם הוא חלב ממש פשיטא [כצ"ל] דהוא אסור דהוי חלב שעל הכליות ונראה לרבינו יצחק ב"ר שמואל דעלאה היינו קרום שעל החלב שעל הכליות, ותתאה היינו סמוך לכליות שתחת החלב ואע"ג דבטחול אין חילוק בין קרמא עלאה לקרמא תתאה של חלב שע"ג הדד. היינו לפי ששם חלב יותר מדאי ודומה יותר מן החלב עצמו עכ"ל הרי דס"ל דקרום פי' קרום ממש ולא חלב ורבינו כתב כאן בדין קרומין וקרום שעל דד הטחול פרשנו למעלה דאסור מה"ת וחייבין עליו והיינו משכ"ר למעלה בלשון וחלב שע"ג הטחול שמחובר לקרב כו' אסור מדאורייתא וחייבין עליו כרת וצ"ל דגם כן דעת היראים דקרום בכלל חלב. ובנדפס איתא וקרום שעל דד הטחול פי' למעלה אסור מן התורה כו' וא"כ משכ"ר פי' הוא פירוש לדד הטחול דהיינו למעלה אבל גי' הכת"י פירשנו למעלה דאסור מן התורה כו' ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |