תועפות ראם/מה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בנדפס סי' רי"א.
(ב) נשא כצ"ל.
(ג) ומחזיר. הוא"ו יתירה וט"ס.
(ד) אצלה מעיקרא לאפוקי כו' כצ"ל.
(ה) וזה כו' בנדפס חסר עד מעיקרא בטעות כי דילגו מן מעיקרא הא' להב'.
(ו) שיכול להיות זר כו' כצ"ל.
(ז) מטעם איסור זה. תיבות אלו חסרות בנדפס אבל הם עיקר גדול דהנה בס' זכר החיים להרב הגאון מהר"ח כהן ר"פ דרוש ז' בהג"ה כ' להקשות דלכאורה הרי בפשיטות משכחת לה במחזיר גרושתו זר אצלה מעיקרא כגון שקדשה פחותה מבת ג"ש וגירשה ע"י אביה בקטנותה כמבואר באהע"ז סי' קמ"א ואח"כ קדשה אביה לאחר פחותה מבת ג"ש ומת וא"כ הוה זר מעיקרא וניחא ליה דעד כאן ל"א משום דהיא קטנה פחותה מבת ג"ש מקרי אינה ראויה רק לגבי אחר אבל לא לגבי בעל שכבר קידשה ודוגמא לדבר בקדושין ד"ט בעל עושה בעולה שלא כדרכה עיי"ש ושם בפנים הספר הקשה לרבינו דהא גם במחזיר גרושתו יכול להיות זר אצלה מעיקרא והיינו לסברת אביי קדושין נ"א א' דקדושין שא"מ לביאה הוי קדושין וא"כ מצינו גבי מ"ג זר מעיקרא כגון שקידש אחת מב' אחיות ולא פי' איזה מהן ואביהן קיבל הקדושין כשהן קטנות נמצא דעד הקדושין הי' זר מעיקרא משום קטנותם ומשקידש ונתן גט לשתיהן אליבא דאביי דס"ל דהוי קדושין ושתיהן צריכות גט אסורין עליו ג"כ מספק אחות גרושתו ואח"ז נישאת אחת מהן והשנייה מתה ואחר מות בעלה אסורה לזה שקדשה קדושין הנ"ל מחמת איסור מחזיר גרושתו משניסת אבל לא משום אחות גרושתו דהרי כבר מתה אחותה ואילו עבר זה ונשאה פסלה מן התרומה שהרי זר הוא אצלה מעיקרא עכ"ל אבל לפי מש"כ כאן בלשון רבינו הרא"ם במ"ג שאינו יכול להיות זר מעיקרא מטעם איסור זה ור"ל דבעינן שיכול להיות זר אצלה מעיקרא מטעם איסור זה של עכשיו דהיינו מחזיר גרושתו אין התחלה כלל לקושייתו דזה לא משכחת לה דבאופן שצייר קודם שנשאת לאחר אינה אסורה לו אלא מספק אחות גרושתו. והוא ברור. אולם הא"מ לאה"ע סי' ו' סעי' ח' סק"ג הקשה לדעת הרא"ם כאן דמשיטת הש"ס יבמות ט"ו ב' בבני צרות לב"ש שאמר שם ר' יהושע צרות מתירא אני כו' בני צרות אני מעיד לכם עיי"ש מבואר דיבמה לשוק לא נתחללה ומשום דלאו זר אצלה מעיקרו והרי לשיטת הרא"ם יבמה לשוק נמי יכולה להיות זר אצלה מעיקרו מטעם איסור זה בשקדשה אביה פחותה מבת שלש ונעשית יבמה לשוק בעודה קטנה פחותה מבת ג' דאז הו"ל זר מעקרו ותי' שם דבמחלוקת שנויה דהאי תנא דברייתא יבמות ס"ח א' דלא חשיב פצוע דכא בהדי פסולין ס"ל דפ"ד נמי לא הוי זר מעיקרו וא"כ סוגיא דיבמות ד' ט"ו נמי ס"ל הכין ומש"ה יבמה לשוק לא חשיב זר אצלה אבל דברי רבינו להך מתניתין דפ"ד נמי פוסל כדמשמע הא ידעה משנעשה פ"ד לא יאכלו וא"כ מוכח דכל שהי' יכול להיות זר אצלה מעיקרא פוסל וה"ה יבמה לשוק נמי פוסל. ומה שהקשה שם עוד האבני מלואים עיין מש"כ בסי' ל"ט אות ה' ואות י'.
(ח) ידעה לא יאכלו. הנה רש"י פי' שם דמש"ה לא יאכלו דשויוה חללה בביאתן שהרי נבעלה לפסול לה וכן פי' שם דנ"ז א' ד"ה הואיל ומאכילה בלא ידעה כו' אבל כבר הקשו על פרש"י הרשב"א והריטב"א מהא דקי"ל קדושין ע"ז ב' אין חללה אלא מאיסור כהונה בלבד ועיין ס' חזות קשות יבמות ד"ע א' שכ' ע"ד הגרעק"א שם דברים שאין בהם ממש וראייתו מד' ס"א א' כהן שאירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג כו' הוא על דרך עורבא פרח. ובתפארת ירושלים יבמות פ"ח אות ע"ב תי' דבפסולי קהל כגון פ"ד לא בעינן זר אצלה מעיקרא עיי"ש ולא זכר שכן כ' הרשב"א והריטב"א שם ומרומז בד' הנ"י ג"כ כמש"כ בס' כתונת פסים שם. אבל הגרש"ש תי' קושיית הגרעק"א באופן הא' מתרי טעמי כתי' רבינו הרא"ם כאן אלא שלא זכר שם הרא"ם ע"ז. עוד תי' שם הגרש"ש דזה תלוי בפלוגתת ר"מ ור"י בכריתות סד"ו ולר"מ לא בעינן זר מעיקרא וכ"כ בשו"ת ע"א סי' ע"ח אות י"ב.
(ט) רביעי ט"ס וצ"ל ד'.
(י) לו. חסר הקו בצדו לר"ת וצ"ל לומר ועיין בתוס' יבמות ס"פ ד' אחין ושם מ"ד ב' ד"ה ה"נ. ובנדפס חסר מן ותנן נמי עד ותולדתה ולכן כ' בשו"ת מלבושי יו"ט לאה"ע סי' ט' אות י"ב וכן הרר"א ממיץ סי' רי"א בספר יראים פסק להדיא כמ"ד דבאונס ל"מ זונה וכ"כ שם סי' ז' שיטה ב' בשיטת הר"ר אליעזר שהנו"ב שכ' דהרר"א סובר דכל באונס ל"מ זונה ואינה אסורה לבעלה הכהן אלא משום לאו דהוטמאה כיון אל האמת כו' והוסיף שם קימחא באות ב' לומר דהר"א ז"ל סובר דגם בנאנסה מפסולים ל"מ זונה עיי"ש וכן ראיתי להרב הגאון ריש"ן בס"ס זכר החיים אחר שהאריך שם בדברי היראים כ' דס"ל להיראים כל"ב דרבא יבמות נ"ו ב' דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה ולא משום זונה כו' וכ"ז גרם להם שלא הי' לפניהם הכת"י שאנו עתה בו.
(יא) התרומה כצ"ל.
(יב) כהן. בנדפס חסר תיבה זו ולכן דבריו שם לעו.
(יג) לשון הנדפס כאן מתוקן יותר וז"ל שם דאמרי' בע"ז פ"ב הא דתנן האשה כו' וכצ"ל כאן הא דתנן בכתובות [כ"ו ב'] האשה כו'.
(יד) ומוכחינן מיני' דלא שני לן כו' כ"ה בנדפס.
(טו) וכ"כ כו' עד ובוזי חסר בנדפס. ועיין תוס' ע"ז כ"ג א' ד"ה ותו והרא"ש שם דלא ס"ל כהרא"ם ובהגה"א פ"ב דכתובות סו' סי' כ"ט הביא דעת הרא"ם והחולקים עליו בקוצר ועיין תה"ד סי' רמ"ב ועיין במהרי"ק שורש ק"ס הובא בב"ש אה"ע ס"ז סקל"ד שכ' די"ל ה"ג לא פליג על כל הפוסקים דהתירו אם נתיחדה אלא כל הפוסקים איירו ביחוד א"א אז אין אוסרין ביחוד אבל פנויה שנתיחדה אסורה אבל מדברי רבינו כאן מבואר דאפילו בא"א אסורה אם נתיחדה אפילו פ"א והביא ד' בה"ג ע"ז וע"כ הוא חולק על כל הפוסקים. עוד כ' שם המהרי"ק לתרץ דבה"ג איירי כשנתייחדה לשם זנות היינו דדיברה דברי תפלות וזנות ונתייחדה אז נאסרה ותי' זה נראה ג"כ בדברי רבינו כאן וכמו שביאר הב"ש שם דלא כח"מ ועיין פנ"י כתובות י"ג א' ובק"א שם ועיין אבני מלואים שם סק"ז שהאריך בדברי מהרי"ק.
(טז) זעירי נסתרה מה כו' כצ"ל.
(יז) פ"א כצ"ל.
(יח) ונסתרה אלא באשת ישראל כצ"ל:
(יט) ליה. צ"ל לה.
(כ) ונשאר בתיקו. כ"כ הרא"ש בפ"ז דכתובות סו' סי' ט' בשם הראב"ד ודלא כמש"כ התוס' סוטה שם ד"ה ש"מ ועיין מ"מ וכ"מ פכ"ד מהל' אישות הט"ז וב"ש אה"ע סי' קט"ו ס"ק י"ט כ'. וכן בתשב"ץ קטן למהר"ם מר"ב סי' תס"ח כתב עוברת על דת הבעל אסור לקיימה עיי"ש ראיותיו אבל אם אין אנו יודעין הדבר כי אם על פיה ושואלת תשובה כתב שם וז"ל מותר לקיימה כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומיהו בכתובות לא משמע כן עכ"ל וראיתי בכלבו סי' קכ"ד דין כ"ז שהעתיק שם דברי מהר"מ וליתא שם הנך חמשה תיבות "ומיהו בכתובות לא משמע כן" וכוונת מהר"מ נראה לי דקאי על ראש דבריו שכ' עוברת על דת הבעל אסור לקיימה כו' ע"ז כ' ומיהו בכתובות לא משמע כן וכמש"כ הרא"ם כאן קיי"ל כר"א דאמר כתובות ט' א' אין האשה נאסרת על בעלה שלא בקינוי וסתירה. ועיין הריטב"א והרשב"א בחי' לגיטין פ"ט א' עמ"ש בגמרא מה להלן דבר ברור כו' ובחי' ליבמות כ"ד ב' ובהרא"ש יבמות שם. ומש"כ הרא"ש שם וקשה לר"ת דהא אמרינן במס' סוטה ד' ב' דאין האשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קנוי וסתירה כו' כוונתו כד' הרא"ם כאן שה"ר ג"כ מסוטה שם דבסתירה לחוד לא מיתסרא ועיין או"ז ח"א סי' תרנו"ו.
(כא) דעלמא. פי' לעולם ובנדפס סי' קצ"ד כ' רבינו בזה"ל איסורא דעלם דקיי"ל בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אינו מחול עכ"ל ועיין סנהדרין פ"ח ע"א תוד"ה קינויו מחול שכ' היינו דוקא קודם שנמחקה המגילה אבל לאחר מכאן א"י למחול ובהגהות מהרצה"ח שם והגרש"ש תמהו ע"ד התוס' דאף לאחר סתירה א"י למחול אבל כוונת דברי התוס' פשוט דאפילו למ"ד לאחר סתירה נמי מחול מ"מ היינו דוקא קודם שנמחקה המגילה אבל לאחר מכאן לכ"ע א"י למחול. ובדברי רבינו כאן חסר העיקר בדברי ר"ח וכצ"ל כר"י בר"י ומיסתתרא וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר כו' וכ"כ שם רבינו אלא שחסר שם תיבות "בזמן הזה".
(כב) לחוד לא מיתסרא כצ"ל וכ"ה בסמ"ג עשין מ"ח.
(כג) ובוזי כו' לא קאי אדסמיך לי' כ"א על כל העמוד של עריות ובנדפס הוא ס"ס רל"ג יען כי לפי סדור הנדפס שם הוא סוף עמוד הביאה. ורבינו נקט לשון הפסוק משלי י"ט ט"ז בוזה דרכיו ימות וגם חז"ל דרשו זה המקרא לענין זה עיין נדה ט"ז ב' דר"ל יליף מכאן דאסור לאדם שישמש מטתו ביום אך ר' יוחנן שם יליף לה ממקרא דאיוב והלילה אמר הורה גבר וראיתי פה להעיר דלכאורה קשה אמאי לא מייתי ר' יוחנן ראיה שאסור ממה שאמר הוא בעצמו במגילה י"ג א' עה"פ בערב היא באה ובבקר היא שבה אך באמת משם אין ראיה שנהג כמנהג פרסיים שצנועין בדבר אתר ברכות ח' ב' ומטעם זה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן כתובות מ"ח א' כמו שפי' בס"ס קה"י. והנה אותו הצניעות שמשמשין מטותיהן בלבושיהן אסורה לנו מן הדין וא"כ אין ראי' לענין הדין תה"מ ביום עד דיליף ר' יוחנן ממק"א.
(כד) להסתכל. עיין בס' מנחת שמואל למס' ברכות בהלכה ברורה ד' נ"ח ב' ובהע"ש סו' ח"א בהשמטות. ומש"כ הרא"ם כאן ואסמכוה אקרא כו' הנה התוס' ע"ז כ' ב' ד"ה שלא. כ' דדרשא גמורה היא ולא אסמכתא כדמוכח בכתובות מ"ו א'. ואפשר דהך מילתא שלא יהרהר כו' ויבא לידי טומאה כו' הוא מטעם סמוכין דסמוך לונשמרת מכל דבר רע כתיב כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה והך דאסמכוה שכ' רבינו נמשך על סיום דבריו שלא יהרהר כו' ויבא לידי טומאה כו'.
(כה) שצריך הכתוב. בנדפס שהצריך הקב"ה.
(כו) נפשותינו כצ"ל ומדברי רבינו נראה שמפרש מה שאמר משה שמא חזרתם לקלקולכם הראשון כפרש"י של מעשה שטים לזנות כו' ודלא כמהרש"א בח"א שם. ולי נראה דט"ס בגמרא שם הנך תיבות ויקצף משה על פקודי החיל ותו לא מידי.
(כז) ע"ז. ט"ס וצ"ל עבירה.
(כח) בנדפס כאן כתוב שנאמר מצא אשה מצא טוב ויוסף שפטפט ביצרו זכה למלוכה. ותו לא מידי וחיסר המסדר הר"ר בנימין מכאן וע"ס שהוא דברים הסותרים להעתקתו דו"ק ותשכח.
(כט) עיין שילהי סנהדרין כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם ורב יוסף שאמר בגמרא שם מאן רשעים גנבי פי' גם גנבי הם בכלל רשעים המביאים חרון אף בעולם וכמ"ש במס' שמחות פ"ב ועיין שאילת יעב"ץ סי' ע"ט שרב יוסף מרמז למ"ש בכתובות כ"ז א' א"ר כגון נשי דגנבי עיי"ש. ודברי היערות דבש ח"ב דרוש ה' דף ק"ל ב' הוא על דרך הדרוש ולא לפי הפשט כלל. ועיין בב"ה יו"ד סי' שע"ה ס"ה.
(ל) ומה. ט"ס וצ"ל מה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |