תועפות ראם/לד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בנדפס סימן ר"ה.
(ב) בבני וכ"כ בסו' הסימן והוא ט"ס וצ"ל מבני.
(ג) שגופו קנוי לישראל אבל הנמכרים וכו' כן הוא בנדפס ובסמ"ג לאוין פ' וכצ"ל כאן.
(ד) מותר בשפחה. עיין מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג שם שכ' ק"ק מאי הוא מותר לימא הכי אבל עבד עברי מוסר לו רבו כו' כמו שמסיק אח"כ ונ"ל דה"ק אפי' היכא שאין רבו כופה אותו שיקח שפחתו מ"מ מותר לו ליקח מאחר שהותרה הותרה אבל אין לומר שאפי' במוכר עצמו שאין רבו מוסר לו שפחה כו' מ"מ אם רצה העבד ליקח שפחה מותר שהרי כ' הספר לקמן עשין פ"ג שאסור כו' עיי"ש והנה בדברי רבינו הרא"ם שפיר יש לנו לומר דס"ל כשיטת הרמב"ן והריטב"א בחי' לקדושין ט"ו א' שאפי' במוכר עצמו מותר בשפחה אלא שאין רבו כופהו בכך וכ"כ הריטב"א שם כ' א' שאם אין לו אשה ובנים אין רבו כופהו ליתן לו שפחה כנענית אבל הוא מותר בה דומיא דמוכר עצמו. ועיין מל"מ פ"ג מהל' עבדים ה"ד שתמה ע"ז מתמורה ל' א' שאמרו שם הבמ"ע כגון דל"ל אשה ובנים דתניא כו' אלמא דכי ל"ל אשה ובנים אסירא וליכא למימר דשאני התם דהוי בע"כ של עבד ומש"ה אסירא דכיון דהותרה לו ברצונו איך יתכן לומר דמשום כפיית האדון יאסר והנית בצ"ע ויש לי לתרץ דברי הראשונים עפ"י מש"כ הרמב"ם שם ה"ה ואינו יכול ליתן לו שתי שפחות ועיי"ש בכ"מ שמקורו מהמכילתא ולפי"ז יש לנו לומר שאין היתר לע"ע בשתי שפחות לישא מעצמו מאחר שלא מצינו לו היתר כי"ב בכפיית האדון והשתא א"ש דשם בתמורה דאוקמינן כגון דל"ל אשה ובנים מיירי ג"כ דהעבד נשא שפחה אחת מדעתו וא"כ השתא כשהאדון משיאו שפחה לטובת האדון לולדות רשאי. אך כשאין לו אשה ובנים שאין לרבו למסור לו שפחה לולדותיה אזי יש איסור להעבד לישא אותה מרצונו כיון דכבר יש לו שפחה אחת ואיסור הוא לעבד לישא שתי שפחות כנ"ל. וראי' לדבר דדעת רבינו כהרמב"ן והריטב"א מדכ' בסמוך וא"ק ימכר בע"ע ויהא מותר בשפחה כנענית אלמא דס"ל דאף שהוא מוכר את עצמו מותר בשפחה ועיין תוס' ב"ב י"ג א' ד"ה כופין שכ' וא"ת אמאי כופין וימכור עצמו בע"ע למ"ד בפ"ק דקידושין מוכר א"ע רבו מוסר לו ש"כ כו' דדעת התוס' הוא דלא כהריטב"א אלא כהסמ"ג והרמב"ם דכל היכא שאין רבו מוסר לו אסור מעצמו וכ"ה בתוס' קדושין י"ד סע"ב דאל"כ לא מקשים שם מידי. ועיין קדושין ס"ט א' בתוס' שם.
(ה) קדש. כצ"ל.
(ו) יש לשאול כו' עיין תוס' גיטין שם בשם ר"ת ובב"ב י"ג א' ד"ה כופין בשם ר"י כתי' הרא"ם. ובנדפס חסר מכאן עס"ס.
(ז) בעבד עברי כצ"ל.
(ח) הא ל"ק כו' כן תי' התוס' פסחים פ"ח א' ד"ה לישא והתוס' בב"ב שם דחו תי' זה דבבית שני נהג יובל ועיין גיטין ל"ו א' תוס' ד"ה בזמן ועיין חי' הרשב"א שם באורך. והתוס' בחגיגה ב' ב' ד"ה לישא הא' כ' ולמכור עצמו לא מצי כדי לישא שפחה דהא גר אינו נמכר בע"ע דבעינן ושב אל משפחתו וליכא כדאי' בא"נ וכ"כ התוס' בגיטין מ"א א' ורבינו שלא תי' כן י"ל דס"ל דהא דאין גר נקנה בע"ע היינו שאין ב"ד מוכרין אותו כדאמרו בקדושין ט"ו א' דאין הכתוב ושב אל משפחתו מדבר אלא במכרוהו ב"ד אבל הוא מוכר את עצמו אף כשהוא גר ומשוחרר. וכ' עוד התוס' בחגיגה שם וז"ל ועוד מאחר דלא קיים פריה ורביה ביהדות לא נסבינן לי' כנענית לצד חירות שבו ודכוותי' מצינו בפ"ק דקדושין אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ עכ"ל ומדברי התוס' אלו ראי' למש"כ המל"מ פ"ג מהל' עבדים ה"ד דצריך שיהא לו בנים ג"כ דלא כמשמעות פרש"י דאם הי' נשוי אף אם אין לו בנים רבו מוסר לו שפחה עיי"ש והגרש"ש בקדושין כ' א' לא ראה דה"ת אלו דמשמע דהעיקר הוא אם קיים העבד עברי פ"ו רבו מוסר לו ש"כ. ואשה מצרכינן משום שבת. מיהו לשיטת רמב"ן והריטב"א ורבינו הרא"ם שכ' באות ד' אין שייך טעם התוס' דא"כ מ"ש דמדעת עצמו מותר בשפחה ודוק.
(ט) שלא כו' חסרון דברים יש כאן וכצ"ל שהיובל נוהג ובבית שני לא הי' היובל נוהג שלא כו'.
(י) שיהא חלוט לו כו' שיהא חולש מעותיו כו' כצ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |