תועפות ראם/ל
|
< הקודם · הבא > |
(א) בנדפס סי' קצ"ח.
(ב) ועל בת ישראל. חסר בנדפס וכוונת רבינו לומר אע"ג דלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין היינו דוקא לפסול חללות אבל לא לפסולי קהל כממזר וכמש"כ התוס' קדושין ע"ו א' ד"ה צריך. אך לא ידעתי למה לא כתב הרא"ם כן בסימנים הקודמים פ"ד וכ"ש דגם שם מוזהרות בנות ישראל שלא ינשאו לפ"ד וכ"ש ודוחק לומר דרבינו מוציא דלא כמשמעות פרש"י קדושין שם ומש"ה העמיד דבריו כאן. עוד זאת אדרש מדוע בפ"ד וכ"ש כתב רבינו הרא"ם אזהרתם בלשון הכתוב לא יבא פ"ד וכ"ש משא"כ כאן בממזר שינה וכתב הזהיר כו' שלא ישא בת ישראל כו' ולכאורה הוא למותר דלא הול"ל אלא הזהיר הכתוב על הממזר דכתיב כו' והפי' של לא יבא הוא שוה לפ"ד וכ"ש ואפשר משום דבפ"ד וכ"ש אפילו נסב איתתא ואית ליה בני בכשרותא ולבסוף הוה או פ"ד או כ"ש אזהר רחמנא עליה בלא יבא ושם לא שייך לומר השי' לא יבא דהיינו שלא ישא כו' אלא לא יבא דהיינו בעילה לחוד מש"ה סתם רבינו שם הדברים כלישנא דקרא משא"כ הכא דהוי ממזר מתחלת יצירתו פי' לנו הרא"ם דלא יבא הוא שלא ישא בת ישראל בביאה וקדושין וכשיטת הרמב"ם פט"ו מא"ב ה"ב דלא יבא ממזר היינו בקידש ובעל דוקא וכן בכל חייבי לאוין לבד כה"ג באלמנה ודלא כהראב"ד שם דבביאה לחודא לקי אלא יבא ממזר. וז"ל הראב"ד שם והדין נותן שהביאה תיאסר כדי שלא ירבה ממזרות בישראל ופ"ד כדי שלא תזנה אשתו תחתיו והממזרות רבה עכ"ל ובספר מעין החכמה כתב ע"ד הראב"ד וז"ל הוא תמוה בעיני דאדרבה מטעם זה יתכן לומר שלא תאסר ביאת פ"ד כ"א אחר קדושין דבלא קדושין ל"ש חשש ממזרות כו' עכ"ל ולענ"ד לק"מ דהראב"ד ס"ל דהעיקר מה שאסרה תורה בדין פ"ד וכ"ש היינו כשנעשה פ"ד וכ"ש תחת אשתו והטעם הוא כדי שלא תזנה אשתו תחתיו והממזרות רבה. וממילא אחר שאסרה תורה ל"ש בין שנעשה פ"ד אחר שנשא אשה ול"ש אם נעשה פ"ד מקודם ככל הטעמים שנותנים בדיני התורה דאף כשהוא באופן אחר דלא שייך האי טעמא מ"מ הדין דין אמת וא"כ יפה כתב הראב"ד ללמוד מזה דהעיקר לא יבא הוא הביאה דכשנעשה פ"ד אחר שנשא אשה לא שייך הלאו דלא יבא כ"א על הביאה וכנ"ל. ובטעם הראב"ד מיושב קושיית התוס' יבמות מ"ט א' ד"ה וכתיב עיין בדבריהם דלפי מש"כ הראב"ד הוי פ"ד נמי משום ממזרות ואינו מיקרי הפסק.
(ג) רי"א כו' חסר בנדפס בטעות. וגם כתב שם וטעם שלו במשנה תורה דדרשינן סמוכין והוא ט"ס וצ"ל וטעם כולן דדרשינן סמוכין במשנה תורה.
(ד) עיין יבמות ד' א' ותוס' שם ד"ה דא"כ.
(ה) מלא יקח ולא יגלה ממזר. בנדפס הגי' מלא יקח עד לא יגלה כו' והיינו כגי' התוס' שם ד"ה לכתוב בשם ר"י עיי"ש אבל הגירסא שבכאן הוא כגי' ר"ח שהביאו הרשב"א והריטב"א בחי' שם.
(ו) ונכרי כו' עד סוף הסימן חסר בנדפס.
(ז) ר' יוחנן ור' אלעזר ור"ח כו' כצ"ל.
(ח) יש לשאול כו' עיין תוס' קדושין ע"ה ב' ד"ה השתא והוא קושיית הירושלמי ס"פ אלמנה לכה"ג כמש"כ הפנ"י שם.
(ט) אמר כו' צ"ל דאמר כו' ממזר לאו משום כו' דכל היכא דקרי כו' לא להוי לקוחין כו' כצ"ל.
(י) ומנין כו' עד בהוריות מובא גם בסמ"ג לאוין קי"ז בלי זכר שם הרא"ם ע"ז. וז"ל החינוך (מ' תק"ס) לא יבא ממזר בקהל ה' כלומר שלא יבא לישא אשה מבנות קהל ה' אבל להכנס עמהם בכל מקומות מושבותיהם ולישא וליתן עמהם בכל הדברים מותר באמת כאחד מבני ישראל וכבר אמרו ז"ל [משנה סוף הוריות] שממזר ת"ח קודם בקה"ת לכהן ע"ה ע"כ והוא כדברי רבינו כאן דל"י בביאת ערוה ובבעילת איסור הכ"מ. ונראה לי דמש"ה נקטו במשנה שם ממזר ת"ח ולא אלו השנויין אחריו במשנה שם דכוונת משנתינו הוא לאשמעינן דמאי דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' אין הפי' שלא יתערב עמהם בכל דבר שבקדושה אלא הפי' הוא שלא ישא אשה מבנות קהל ה' ותו לא מידי ומה שאמרו בגמרא שם י"ג א' מה"מ כו' דא"ק יקרה היא מפנינים כו' פי' מה"מ דהוא קודם עז"א דא"ק כו' מפנינים מכ"ג שנכנס לפני ולפנים ופי' הרי"ף בע"י דהוא שייך לממזר דכתיב ביה לא יבא כו' והכה"ג הוא בהפכו שנכנס לפני ולפנים מכ"מ הממזר קודם והגרש"ש שם והתפא"י בפי' למשנה שם כתב דדוקא נקטו ממזר משום דגם הוא מטפה כשרה אבל נתין ואינך לא ודבריהם צריכין חזוק דאדרבה עיין בבבא קמא ל"ח א' תוד"ה הרי שנראה מדברי התוס' דאף לענין זרע אחר שייך יקרה היא מפנינים ועיין הון עשיר ודוק.
(יא) דקהל דהוראה כו'. נראה שהוא תי' אחר לבד מש"כ מקודם דקהל ה' שאני והוי כמו ועוד ועיין בבאר שבע להוריות שם שהאריך ג"כ כשאלת הרא"ם. ובנו של הרב הגאון מוהר"ר ירוחם יהודא ליב שליט"א מד"א דמחנינו המופלג בחכמה כמוהר"ר משה יחי' אמר לתרץ קושיית היראים. דרב אסי שאמר בהוראה הלך אחר רוב יושבי א"י ויליף לה מן ויעש שלמה בעת ההיא את החג וגו' היינו משום דבאמת שם היתה הוראה לאכול ולשתות ביום הכפורים שזדונו כרת ושגגתו חטאת כמפורש במועד קטן ט' א' ועז"א הכתוב קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לאשמעינן דהני הוא דאיקרי קהל ולמאי נ"מ והיינו ע"כ משום דכיון דהנך איקרו קהל היו חייבין להביא פר חטאת הקהל כדין הורו ב"ד ועשו כל הקהל על פיהם אי לאו דיצתה ב"ק ואמרה להם כולכם מזומנים לחיי העוה"ב כמבואר במ"ק שם ובזה מיושב ג"כ מה שדקדקו התוס' הוריות שם בד"ה קהל גדול מלבוא חמת וז"ל אע"ג דד"ת מד"ק לא ילפינן הא הוי גלוי מלתא בעלמא עכ"ל התוס' ולפי הנ"ל אין זה גילוי מלתא בעלמא אלא דעיקר דינא אשמעינן שם דאי לאו שהיה הסכם הקב"ה על ידם היו חייבין להביא פר חטאת הקהל כדין משום שהורו ב"ד לעשות לאכול ולשתות ביום הכפורים ועשו הקהל יושבי א"י על פיהם. ומה מאד מסכים לזה נוסח הכ"י שכ' בד"ס הוריות ב' ב' וז"ל הקמ"ל דעד שיורו לרוב קהל שבארץ ישראל עכ"ל ודפח"ח. ובביאור דברי רבינו בתי' האחרון אשר לכאורה אין הבנה לדבריו שכתב שיש לומר בהוראה הקפיד הכתוב ביושבי א"י דאוירא דא"י מחכים דמאי שייטה להמעשה דתלוי בהקהל כהוריות ג' א' מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בבית דין אבל באמת דבריו מתבארין עפמש"כ התוס' בסנהדרין ה' א' ד"ה דהכא בשם ר"ת במילתא דאיסור והיתר דבני א"י חכימי טפי דאוירא דא"י מחכים אנן כייפינן להו ועבדינן כוותייהו כפסחים נ"א א' וא"כ כיון שעשו רוב יושבי א"י כהוראת ב"ד שוב לא חיישינן ליושבי חו"ל דבודאי גם הם יעשו כיושבי א"י ושפיר קרינן בהו ועשו הקהל וא"כ אין ד"ז שייך כ"א בהוראה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |