תוספת יום הכיפורים/יומא/עז/א

תוספת יום הכיפורים יומא עז א

דף ע"ז ע"א

תוספות ד"ה דתנן מנין לסיכה כו' והשתא ק' כו' וק' מהו לשון השתא ק' והלא בלא מתני' דשבת קשה אההיא ברייתא דבנות כותים י"ל דאההיא בריית' לחודא ל"ק דהוי כההיא דאמרינן בעלמא דבר זה כתוב בתורה ושנו בנבאים ומשולש בכתובים אבל כיון דמתני' דשבת גילה לנו דפ' ותבא כמים אינ' ראיה אלא זכר לדב' א"כ השתא ק' מייתי ראיה מדאוריית' דהיא ראי' טובא והדר מייתי ראי' מדברי קבלה שאינ' ראיה אלא זכר בעלמ' ותירצו וי"ל דה"ק כו' וקשה דלפי הך תירוצא דסיכה אסורה מדאוריית' איך קאמ' בשבת מנין לסיכה שהיא כשתיה כו' דכתיב ותבא כמים כו' הו"ל לאתויי קרא דולא יחללו דמשם יש ראיה דסיכה אסורה מן התורה י"ל דהא דסברי התוספות להך תירוצא דסיכה אסורה דאורייתא מקרא דלא יחללו היינו דוקא לענין תרומה דקרא דולא תחללו בפ' אמור גבי אזהרת טמאים בתרומה כתיב אבל לעולם לענין יוה"ך סיכה אינה כשתיה מן התורה אלא מדרבנן משום ותבא כמים בקרבו וכו':

כתבו עוד א"נ קרא דולא יחללו נמי אסמכתא כו' וק"ל דאם איתא דסך שמן של תרומה מן התורה פטו' היכי תנן רפ"ו דתרומות ומייתי לה פרק כל שעה דף ל"ב ובפרק הזהב דף נ"ד דסך שמן של תרומה משלם קרן וחומש והלא בפרק הזהב דף נ"ה שנינו דהאוכל תרומת מעשר של דמאי ומתנה עלה בגמרא וכי עשו חזוק לדבריהם כו' ומדלא מתמהינן על מתני' דסך דמשלם חומש משמע דסך הוא מן התורה והרמב"ם רפ"י דתרומות כתב דסך נפקא לן מדכתיב ולא יחללו לרבות את הסך משמע דס"ל דדרשא גמורה היא מן התורה והך דרשא דדרשי' פ"ק דזבחים קדשי' מחללים קדשים מדכתיב ולא יחללו לא מייתי לה הרמב"ם בפט"ו מה' פסולי המקודשין מקרא אלא כתב מפי השמועה למדנו שהקדשים מחללי' כו' וכן משמע דהך דרשא היא מפי השמועה ואסמכוה דרך אסמכת' בקרא דולא יחללו דפשט הכתוב בטבל ותרומה מיירי מיהו התוס' ריש זבחים דף ג' ע"ב כתבו דקדשי מיותר קא דריש יע"ש ודרשא דטבל במית' מקר' דולא יחללו מייתי לה הרמב"ם פ"י מהלכו' מ"א יע"ש:

כתבו עוד ופר"ת דכל עינויין כו' וק' לזה מדאמרינן לעיל ר"פ תניא אע"פ שאמרו אסו' בכולן לא אמרו ענוש כרת אלא על האוכל ושותה כו' ומדהוצרך לומ' שאין ענוש כרת על שאר עינויין משמע דלכל הפחות יש בהם איסורא דאוריית' ומה שהביא ראיה ר"ת כדאמרי' לקמן מי שיש לו חטטין כו' קשה אמאי לא אייתי ראיה ממ"ש במתני' המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול כו' וע"כ בדליכא סכנה איירי דאל"כ היכי אסרי רבנן ומדשרי ר"א אלמא דאיסורא דשאר עינויין הוי מדרבנן ובמקום רפואה לא גזרו י"ל דבשאר עינויין פשיטא ליה לר"ת דהוו מדרבנן אלא בסיכה הוה ס"ד דהוי מן התורה מכח הראיות דולא יחללו דדרשינן לרבות הסך ומכח קרא דותבא דדרשו בשבת דסיכ' כשתיה להכי אצטריך ר"ת להוכיח דאפי' סיכה היא מדרבנן מכח ברייתא דיש לו חטטין כו' וכ"ש שאר עינויים דהוו מדרבנן ומה שהביא ראיה מההיא דכריתו' ק"ל דהמעיין יראה דשם בכריתות רמי ברייתא דתני מנין לכ"ג שנטל משמן המשחה כו' אהא דתנא כהן שסך שמן כו' ומדפריך מסך שמן של תרומה אסיכה דשמן המשחה משמע דכי היכי דסך שמן המשחה הוי מן התורה ה"נ סך שמן של תרומה הוי מן התורה וכן משמע ממאי דמשני והוצרך לחלק התם ומתו בו כי יחללוהו כתיב כו' ולפיכך בן בתו ישראל מתעגל בו הא לאו הכי משמע דאסו' מן התורה לזר שיסוך משמן של תרומה ולכן ראיה זו דכריתות דמייתי ר"ת לסיועי לשיטתו דסיכה הוי מדרבנן לע"ד אדרבה משם ראיה דסיכה הוי מן התורה וצ"ע ודוק:

תוספות ד"ה מנין לסיכה כו' ונ"ל כו' וק' דלעיל כתבו התוספות בד"ה ומנ"ל דחשיבא עליה כעינוי כתבו ואין להקשות דלמא להתענות כו' ותירצו ויש לומ' דהא לאו עינוי הוא כו' ונמצא דדברי התוספות סתרי אהדדי וצ"ל דמ"ש לעיל אזיל לפי תירוץ השני שכתבו התוספות הכא דותבא אצטריך למילף גבי תרומה דסך כשותה ולפי הך תירוצא לענין סיכה דיוה"ך בקרא דדניאל סגי ולהתענות דקרא אסיכה שלא היה סך כלל סיכה של תענוג ושוב ראיתי בס' גופי הלכות דף י"ב דנתקשה בזה יע"ש ודוק:

גמרא ויאמר אל האיש לבוש הבדים כו' מדברי התלמו' משמע דמה שהשיב לבוש הבדים עשיתי ככל אשר צויתני היה על ענין זריקת הגחלים ומי שיראה הפ' יראה דמה שהשיב לבוש הבדים קאי למה שצוהו והוית תי"ו ואפש' לומ' משום דבקרא כתי' עשיתי כאשר צויתני וקרינן עשיתי ככל אשר צויתני דרשינן מקרא ומסורת דמסורת דרשי' לפי פשוטו דקאי לוהתוית תיו ומקרא דקרינן ככל אשר צויתני דמשמע דלא עשה ממש אשר צוהו אלא קרוב למה שצוהו קאי למה שצוהו על זריקת הגחלים ודוק:

גמרא אמרו ליה אי לא עבדת לא עבדת וק' דאם לא היה עושה שליחותו היה נענש ורש"י תירץ יע"ש ולע"ד נר' במ"ש במדרש ר"פ אמור דגבריאל אמר לכרוב אני אין לי רשות ליכנס למחיצתך אלא עשה עמי צדקה ותן לי ב' גחלים שלא אכוה יע"ש ואע"ג דגבריאל שרו של אש שלמעלה שאני ויש אש אוכלת אש ויראה דהיא ערמה מן ה' לומ' כן לגבריאל שיעשה דבר שא"א לו לעשותו שלא ישרף כדי שיאמ' הנביא לישראל מ"ש ה' לגבריאל ויתייראו ויעשו תשובה ולעולם לא היה רצון ה' שיזרוק הגחלי' והראיה דא"ל דבר שא"א לו לעשותו וגבריאל טעה ושאל הגחלים מן הכרוב וזרקה ונשרף המקדש וזש"א אי לא עבדת לא עבדת כו' ובזה אני מפרש מ"ש בפ' הכונס כי תצא אש מעצמה שלם ישלם אמר הב"ה עלי לשלם כו' דק' דבתחלה אמר כי תצא אש מעצמה ואח"כ אמר עלי לשל' הבער' שהבערתי אלא במ"ש מובן דלפי דלא היה רצון ה' בזריק' הגחלי' אמ' כי תצא אש מעצמ' וכלפי גבריא' דגבריא' היה שלוחו של הב"ה אמר עלי לשלם כו' וה"ז הגדה דתליא בשמעתא דאע"ג דשנינו פ' הכונס השולח את הבערה ביד חש"ו פטו' מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח חייב וגבריאל הוא פקח מ"מ כבר כתבו התוס' פ' מרובה דף ע"ט גבי גנב שה מהעדר כו' דהיכא דהשליח אינו יודע שיש איסו' בדב' חייב המשלח אף בדיני אדם ואפי' לדעת הנ"י דחלק שם על דברי התוס' חייב לפחות בדיני שמים והראיה מדוד שנענש על הריגת אוריה אע"ג דיואב הרגו ומה שיש לעיין בסברת התוס' ונ"י עיין מהריב"ל ח"ג ס"ס ל"ח ומהרי"ט ח"א סימן קי"ו יע"ש ובס' דרשותי פ' עקב הארכתי בזה:

כתבו לי רבנן בכרגא כו' כבר ידוע דת"ח בזה"ב היו פטורים ממסים אך בענין כרגא נחלקו הפוסקים כמ"ש בי"ד סימן רמ"ג וח"מ סימן קס"ג וק"ל למ"ד פטו' מסוגיא דהכא איך כתבו ליה רבנן בכרגא י"ל דכתבו ליה כדי שיתנו הצבור בעד הת"ח אבל הם היו פטורים לפרוע מכיסם אפילו יהיו עשירים כמ"ש הפוס' ודוק:

מאי כן יתן לידידו אלו נשותיהן של ת"ח כו' וק' היכא רמיז' נשותיהם וגם היכא רמיזא דזוכות לעה"ב. י"ל דאם הפסוק כפשוטו דיתן לידידו דהיינו הצדיק שיתן לו שינה מאי רבותא והלא שינה לצדיקים רע להם ורע לעולם ותו לידיד היל"ל מאי לידידו ותו דתיבת שנא כתיב באל"ף וחסר יו"ד והיל"ל שינה ולכן דרש מקרא ומסורת דמדכתיב חסר יו"ד ובאל"ף במקום ה"א הוא בגי' אשה במ"ק והוי כאלו קאמר כן יתן לאשה המנדדת ומה יתן לה שינה ודריש שינה כמקראו ושינה ר"ל עה"ב דכן פטירת הצדיקים ההולכים לעה"ב או כד דמך ר' פ' שפטירתו הוא כאיש שהוא ישן ר"ל שהלך אל המנוחה ואל הנחלה וכונת הכתוב הוא זה שוא לכם משכימי קום שהם הרשעים דמשכימים לבתי הרשעות והם אוכלי לחם העצבים כלומ' הלחם שנותן להם הרשעות שלהם שהם העצבי' וכל מעלתם אינה אלא בעה"ז שיש להם לחם ופרנסה בריוח אמנם הב"ה כן יתן למנדד שינה בעיניו יתן לו עה"ב דרמוז בשינה וזהו לנשותיהם של ת"ח בשכ' שמנדדות שינה מעיניהם להמתין לבעליהן כ"ש הת"ת עצמם דעין לא ראתה שכרם וזאת הסניגורייא לימד גבריאל מסורים בידם והלא מקרא מגנה לרשעי' שהם אוכלי לחם העצבי' דאין להם אלא משען לחם בעה"ז משא"כ ת"ח דמעלתם רמה דכן יתן הב"ה למנדדות שינה דיזכו לעה"ב והם נשותיהם של ת"ח דיזכו לעה"ב ואיך א"כ יהיו מסורים בידיהם זה נ"ל בישוב מאמר זה ועיין מ"ש הרי"ף ודוק:

ואבעיא דרחיצה איקרי עינוי כו' וק' דדלמא לא מקרי עינוי מה שהיה עיף מרחיצ' אלא כלפי שהיה רעב וצמא אמר בכל אשר התענ' אבי וכה"ג הקשו התוספות לעיל גבי דניאל דלמא להתענות לאו אסיכה קאי י"ל דשאני הכא דכתיב בכל אשר התענה דכל בא לרבות דגם עיף מיקרי עינוי ודוק:

ודלמא מנעילת הסנדל אלא אר"י כו' וק' דא"א לו' משתיה דהא כתיב בדוד עיף וצמא אלמא עיף לאו משתיה דהא כתיב צמא י"ל דהמקשה סבר דעיף וצמא הכל משתיה והם ב' מינין דיש בני אדם שהיו צמאים ביות' ונקראים עיף ויש שהיו צמאים ולא הגיעו לכלל עיף ונקרא צמא אי נמי דעיף לחוד הוא משתיה אבל עיף דכתיב גבי צמא מפקינן ליה מפשטיה ומוקמינן ליה בנעילת הסנדל אבל מאי דכתיב מים קרים על נפש עיפה הוא משתיה ודוק:

ונעילת הסנדל מנ"ל כו' ופרש"י ויעש כן בישעיה כתיב וכו' וקשה דלמאי אצטריך להכריח דיחף לא הוי מסוסיה משום דישעיה לא הוה רגיל במרכבת סוסים והלא מגופיה דקרא שמיע לן דיחף הוי ממנעלים דכתי' ונעלך תחלוץ וכו' וכתיב ויעש כן הלוך ערום ויחף י"ל דאם ישעיה היה רגיל במרכבת סוסים ה"א דהק"ק ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלוץ מעל רגליך ומ"ש ויעש כן הלוך ערום היינו ממלבושים ומנעלים מן הכל היה ערום ומשום דלא תימא דהיה הולך ערום ממלבושים ומנעלים רכב על מרכבת סוסים קמ"ל דגם היה הולך יחף ממרכבת סוסים לאפוקי זה בא רש"י ואמר דזה א"א משום דמעיקרא ישעיה לא היה רגיל במרכבת סוסים וא"כ מ"ש שהיה הולך יחף עכ"ל דהיינו מנעילת הסנדל:

מנעי רגלך מיחף כו' מן החטא כו' יראה דהוכרח לומ' פירש זה בפסוק משום דא"א לומ' דהנביא ראה אותם הולכים יחפים וצמאים דלמה זה היו הולכים יחפים ומה ראו על ככה אלא עכ"ל כמ"ש ועיין מ"ש מהרי"ף ז"ל ודוק:

תשמיש המטה דאקרי עינוי מנ"ל כו' ופרש"י ואם תקח מצרות השביעו כו' ונראה דק"ל דלפי הך פירושא ברישא הו"ל לאשבועי שלא יקח עליהם צרות והד' הול"ל אם תענה שלא ישבית עונתן דלא משתעי איניש להזהירו על הקל ולבסוף על החמור ותירץ רש"י דבשלמא אם לא היו צרות היה לקיחת הצרות קשה יות' מהשבתת התשמיש אבל כיון דהורגלו על הצרו' אם יוסיף להם צרות אינו כ"כ קשה ולפיכך הזהירו תחלה על הקשה דהיינו אם תענה דהיא השבתת עונה ואח"כ הזהירו על הקל ואם תקח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף