מהרש"א - חידושי אגדות/יומא/עז/א

מהרש"א - חידושי אגדות יומא עז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מיכאל סרחה אומתך כו'. שהוא שר של ישראל כדכתיב בדניאל מיכאל שרכם וגו'. וא"ל די לטובים שבהם שהם יהיו ניצולים וא"ל אני שורף ולטובים כו' הטעם שהיה להם למחות כדאיתא בפ' במה בהמה:

לבוש הבדים וגו'. הוא גבריאל כפרש"י והוא מלאך ממונה על האש כמפורש בפ' ע"פ ובכמה דוכתין וגם הוא מהפך בזכות ישראל כמפורש שם ולכך לא לקחם בעצמו רק ע"י הכרוב כדי שיצטננו הגחלים ואלמלא כו' לא נשתיירו כו' כי האש הוא הפורענות הגדול שבכל הפורעניות כמ"ש ברפ"ק דב"ק ואילו לא נצטננו הגחלים היה האש מכלה הכל ולא היה נשתייר כו' וכמ"ש מזמור לאסף וגו' קינה מיבעי ליה וקאמר שאמר שירה על שכלה חמתו על העצים ואבנים והותיר לנו שריד ופליט שנאמר ויצת אש בציון וגו' וז"ש כמעט כסדום היינו וגו' אלמלא שנצטננו הגחלים היינו ח"ו כלים באש כסדום שנאמר בהם וה' המטיר גפרית ואש וגו' וע"י שנצטננו לא כלו באש רק עצים ואבנים:

ומחיה ס' פולסין דנורא כו'. כתבנו טעם בשיעור זה בפ' הפועלים וע"ש:

א"ל אי עבדת כו'. נראה לפרש כמפורש בקרא וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ואחז"ל וכי יש שמאל למעלה כו' אלא מימינים מלמדים זכות ומשמאילים מלמדים חובה וה"נ מלמדים זכות על ישראל הוו אומרים אי לא עבדת וכו' ומלמדים חובה היו אומרים אמאי לא עבדת כדפקדוך ושקר אמרת עשיתי ככל אשר צויתני ונמצא כל צבא השמים הסכימו להוציאו מאחורי הפרגוד:

ועיילו לדוביאל שרא דפרסאי כו'. נקרא דוביאל ע"פ מ"ש במס' ע"ז פ"ק ובפ' עשרה יוחסין שהפרסיים דומין לדוב שהם מסורבלים כדוב כו'. ואמר

ואוקמיה בחריקיה כו' עומד לנגדי כ"א יום וגו'. לנגדי כמו במקומי או מנגד וענין כ"א יום יש לכוין כי הצרה שעל שונאי ישראל הם במספר כ"א יום כמ"ש מקל שקד אני רואה וגו' שגידולו כ"א יום כשיעור הימים שבין י"ז בתמוז לט"ב. ואמר

ואני נותרתי שם וגו'. הוא הוראה שיהיו ישראל משועבדים תחת יד מלכי פרס. ואמר

עמד גבריאל ואמר שוא לכם משכימי וגו' אלו נשותיהן של ת"ח כו'. מפורש פ' אע"פ ומייתי ליה הכא דר"ל דאינו ראוי שיכתבו גם רבנן בכרגא:

א"ל יבא שנאמר ואני באתי בדבריך כו'. האי קרא מקמי קרא דמייתי לעיל ושר מלכות פרס עומד וגו'. ולפי הדרש דהכא צ"ל דאין מוקדם ומאוחר וק"ל:

בלעה כו'. יש לזה רמז ג"כ בקרא דכתיב סוף הענין ועתה שבאתי תוך הפרגוד אשוב להלחם עם דוביאל שר פרס למרמא הכתב מידיה ומסיים בענינא ואני יוצא והנה שר יון וגו' גם שהועילה מלחמתי נגד שר פרס נגד שר יון לא הועילה ועל זאת נפק וצוח עוי עוי כו':

מנעי עצמך מן החטא כדי כו'. נראה לפרש העונש מן הדומה שאמר מנעי מן החטא הוא חטא של ג"ע שכינה הכתוב ע"ש הרגל כמ"ש בפ' המוצא תפילין אקרא דאץ ברגלים חוטא כדי שלא תבא לעונש שיבאו רגליך לידי יחוף ומנעי לשונך שהוא כלל הדבור מדברים בטלים שלא תבא לעונש הגרון שהוא אחד מכלי הדבור וכן פי' הרי"ף בע"י ודייק דלא שייך מניעה ברגל או בגרון שהם עומדין באדם והכי הל"ל מנעי יחף מרגליך וק"ל:

שעינה מביאות אחרות כו' מפורש בח"ה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---