תוספות רי"ד/נדה/עב/ב

תוספות רי"ד נדה עב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל הטהרות שנעשו על גביו בין ברה"י ובין ברה"ר טמאות פירש המורה בין שהמקום עומד ברה"י ובין שעומד ברה"ר ואינו נ"ל דלא מפלגי בין רה"י לרה"ר אלא גבי טהרות אי קיימי ברה"י אי קיימי' ברה"ר ואיתיליד בהו ספק מגע דומיא דסוטה אבל המקוה כל היכי דקאי לא איכפת לן ונ"ל דהאי בין ברה"י ובין ברה"ר לא קאי אלא אטהרות שנעשו באותן כלים והוטבלו שם בין אם היו הטהרות ברה"י ובין אם היו ברה"ר ואע"ג דכל ספק מגע דרה"ר טהור הכא טמא משום דלא חשבינן ליה ספיקא אלא וודאי כדמפרש לקמיה ולישנא דמתני' נמי הכא משמע דאטהרות קאי ולאו אמקיה מדלא תני בין שעומד ברה"י וכו' אלא שנעשו על גביו ברשות היחיד:

דאילו מעת לעת שבנידה חולין לא אוכלין ולא שורפין פי' אע"ג דכל ספק טומאה ברה"י גמרינן לה מסוטה דטמא טומאה ודאית ושורפין הני מילי במידי דאיתחזק ביה טומאה וספק נגע בטהרות ספק לא נגע דומיא דסוטה דאיתחזק בועל התם דספק בעל ספק לא בעל אבל במידי דלא איתחזק ביה טומאה כגון הכא אע"ג דאיכא ודיא מגע לא מצינן למיגמר לההוא ספיקא מסוטה אלא ספיקא דרבנן הוה נמי ולא שרפינן עליה תרומה וקדשים ומש"ה מקשי' ממקום דהוה ודאי מגע וס' טומאה ומ"ש התם דטמא טומאה ודאית ושורפין עליה והכא תולין עיין בפ' קמא דפסחים במה"ק שפירשתי דוודאי מגע ספק טמא חמיר מספק מגע וודאי טמא ואפילו ברה"ר טמא אלא טעמא דמעת לעת משום דלא חזינן שום טומאה ואינה אלא חומרא דרבנן משום הכי מקילין בה אפילו ברה"י:

הרי חסר לפניך פירש אי הוה בעי הוה מתרץ ליה מיד אע"ג דאיכא למימר העמד מקוה על חזקתו כיון דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו הוה טומאה ודאית אבל כאן מש"ה טהורה משום דאיכא למימר העמד טהרות על חזקתן ולא נטמאו אלא משום דמהדר לפרוכי חזקה דמקוה דאינה חזקה משום דאיתרע וכי פריך ליה דאי הכי חזקה דאשה נמי איתרע והיכי סמכי עלה ב"ש הדר נתרצו דהכא אזלי' בתר חזק' דטהרות והכא בתר חזקה דטמא וה"ג לא התם איכא תרתי לריעותא וכו':

היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך פי' המורה להיות סומך עליה והולך ושותה שאר חביותיו ועיין מה שכתבתי עליו בפ' עשרה יוחסין במה"ק ובפ' המוכר פירות במה"ק ועיין בפרק הגוזל ומאכיל במהדורא רביעא בתרא שהקשיתי ותירצתי האי יכול לתרום שלא מן המוקף:

מכדי ספק טומאה ברשות היחיד היא פי' האי ודאי דמי לסוטה דאיכא התם ספק טומאה ודאית וספק מגע:

מי אמר ר' יונן אפילו ביולדת דבזיזה למיטבל א"נ אטו ראתה ודאי מי אמר ר' יוחנן פי' אמר ר' יוחנן אפילו ילדה שהיא בוש' לטבול מאליה בלא תביעת בעלה מפני שילדה ועכשיו היא רוצה להתחיל ולטבול לבעלה וא"ל אטו אילו הניחה בעלה טמאה דודאי ראתה מי אמר רבי יוחנן דמחשב ימי וסתה ובא עליה דאמרי' בודאי טבלה לא אמר ר' יוחנן אלא שהניחה טהורה דספק ראתה ספק לא ראתה ואם תימצא לומר ראתה אימור טבלה אבל היכא דודאי ראתה מי יימר דטבלה הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי והיכי דילדה נמי בודאי שהיא טמאה ולא אמר ר' יונן בהניחה ודאי טמאה:

אין הולד מתעכב אחר חבירו כלום פי' אשה היולדת תאומים ושניהם נגמרים צורתם או לשבעה או לתשעה חדשים אחרי שיצא האחד אין חבירו מתעכב לצאת אלא יוצא אחריו מיד אך אם האחד נגמרה צורתו לשבעה והאחד לתשעה כדבעינן למימר לקמן והיכא דאין ימים בין זה לזה שיש לתלות בכך אין לתלות השוליא בולד אחר אלא בולד הראשון והאי דאמר ביבמות בההוא ששהתה אחר נסיעת בעלה י"ב חדש וילדה והכשרי ר' את הולד דאימור נשתהה ג' חדשים יתירים במעי אמו הני מילי בדליכא בהדי' ולד אחר דנפק אבל כשהן תאומים ונפק חד מנייהו קים ליה לרב שאין הולד מתעכב אחר יציאת חבירו כלום:

ילדה ואח"כ הפילה א פי' מכאן ועד עשרה ימים אינה חושש לולד אחר פי' אם ילדה בן קיימא ואח"כ הפילה שוליא אפילו מכאן ועד עשרה ימי אין חוששין לולד אחר כדאמרינן שאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום אלא ודאי שוליא זו מולד הראשון הוא ולא חיישינן לולד אחר:

הכי אמר רב אין תולין את השוליא אלא בדבר של קיימא פי' בולד ש קיימא אבל שליא הבאה אחר הנפל אין תולין אותה בנפל הראשון אלא אנו חוששין לולד אחר ודלא כ' יהודא דאמר לעיל שכל שלשה ימים הראשונים תולין את השוליא בנפל הראשון ומש"ה חזא ביה שמואל בישות שלא אמר' משמיה דרב נמצא עכשיו דשוליא הבאה אחר הנפל אין תולין אותה בנפל ואפילו תוך שלשה ימים אלא חוששין לולד אחר ואם באה אחר בן קיימא אפילו עד עשרה ימי תולין אותה באותו הולד ואין חוששין לולד אחר ופתרון המורה לא נראה לי:

דתנן איזהו מת שיש לו רקב כולי פי' הא מתני' ר' שמעון הוא אבל רבנן לית להו האי סברא דדבר אחר נעשה לו גכגילון כדתני' לקמן מלא תרוד ועוד עפר קברות טמא ור"ש מטהר כך עלה בלבי במהד"ק. אבל במהדורא בתרא התבוננתי וראיתי שאינו נכון להעמיד האי מתני' דלא כרבנן כאשר אני עתיד לבאר:

מלא תרוד ועוד עפר בית הקברות פירש המורה לאו רקב של מת ממש אלא כגון שנקבר בכסותו או בקרקע בלא ארון ויש כאן מלא תרוד עפר ועוד מאותו עפר דהוו מעורבין רקב ועפר ואינו נ"ל דהא אמרן לעיל זהו עת שאין לו רקב נקבר בכסותו או בארון של עץ כולי ואין לומר דההיא ר' שמעון היא ולא רבנן כדכתב במהדורא קמא דא"כ מאי דאמר רבא היינו טעמא דר"ש סופו כתחילתו כולי אי לאו כולי עלמא היא אכתי בתחלתו נמי איכא למבעי מאי טעמא אלא ודאי בתחלתו כולי עלמא לא פליגי דדבר אחר נעשה לו גנגילון ומבטלו ולא פליגי אלא בסופו והאי דתניא מלא תרוד ועוד עפר בית הקברות כגון שנקבר בארון של אבן שאין לו גנגיון ולבסוף ירד הרקב מן הארון ונפל לתוך הקבר וליקט ממנו מלא תרוד ועוד מעורב שאי אפשר שלא יהא בו מלא תרוד רקב ואעפ"י שנתערב בו לבסוף עפר לא נתבטל ואזדו רבנן לטעמייהו ור"ש לטעמיה:

אמר ריש לקיש שפיר שטרפו במימיו נעשה כמת שנתבלבלה צורתו וטהור פי' ויש לומר דהיינו טעמא דר"ש דמתני' בנימוק משום דנתבלבלה צורתו:

א"ל ר' יוחנן לריש לקיש מת שנתבלבלה צורתו דטהור טבלן. פי' דאי מנימוק דר"ש יש לומר משום דבטל ברוב אבל שפיר שטרפו במימיו דקאי בעיניה ולא נתערב בדבר אחר מנין:

בנות כותים נידות מעריסתן כולי למעוטי איש מאודם אי קשיא והא בכל דוכתא אמרינן ו' יתירה לרבות קאתי והכי אמרינן דאתי למעוטי. תשובה ה"נ לרבות קא אתי דהאי ו' מרבה כאלו הוה כתב אשה אחריתי ואלו הוה כתב אשה אחריתי לא הוה ממעטינן מינה איש ה"נ למעוטי איש קאתי:

א"כ מאי תלמוד לומר איש איש דיברה תורה כלשון בני אדם ו' נמי דכתב ואשה גבי זבה לא קא דריש ורבנן דרשי בהאי לזכר ולנקבה כדאמר ר' יצחק בפירקן דלעיל לזכר לרבות מצורע למעיינותיו ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה:

אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום א' לביאה מנין ת"ל ואיש עיין בערך ק"א בקונטרס שני דסיפרא:

ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש כולי ועל ספק בגדי עם הארץ פירוש בגדי עם הארץ טמאים מספק ולא מפני שהן בועלי נידות שנשי ע"ה מראות דם לחכמים הן אלא כדאמרי' גזירה שמא ישבה עליהן אשתו נדה וכותי נמי לא חשוב מעם הארץ והכא בכותי חבר והיא נזהר מאשתו נדה שלא תיגע בבגדיו וראיתי שאמר ר"ת דע"ה לאו כזב שוי' רבנן ולא עביד מדרס ועיין בפ' הניזקין במהדורא תנינא הראית שהבאתי שעם הארץ הוא כזב לכל דבריו ועיין בה' כ"ד בספר הלקט שתירצתי שם כל הקושית המוכיחות שעם הארץ אינו כזב:

בכותי שטבל ועלה כולי אעפ"י שע"ה עשאוהו כזב לכל דביו כיון שטבל טהר ולא מצריכין ליה למיעבד שבעה ספורין דנימא עכשיו ניטמא בזיבות והאי כותי נמי כיון דטבל טהר מאותה טומאה אבל נשארה עליו טומאת בועל נידה מאי דליכא בעם הארץ ואההיא טומאה לא מהני טבילה אלא למימני' ז' יומי והדר למיטבל ומיהו קלישא האי טומאה דלא שרפינן עלה תרומה וקדשים משום דהיא ספק ספיקא:

בנות צדוקים כולי דין אחד יש לצדוקים ולכותים שכשם שהכותים אין להם מדרש חכמים כך הצדוקים ובבנות כותים לא פליג רבי יוסי למימר דהרי הן כישראל דמסתמא בנות כותים בתר אבהתייהו גרירי:

או דילמא כיון דאכלו שקצים ורמשים חביל גופייהו ומיסרחא פירוש כדאיתא בפ' ב' דע"ז דגוים איידו דאכלו שקצי' ורמשי' חביל גופייהו:

בעי ר' יוסף ראיה ראשונה של מצורע וכו' אי קשיא וליפשוט מדאמר רבא לעיל זובו טמא אפילו לב"ש דאלמא מקום זיבה מעיין הוא תשובה לעולם מהתם לא תיפשוט דכיון דטומאה דרבנן הוא לאו בתר מעיין אזלי דהא קריו טהור אפילו לב"ה כדמפרש התם טעמא והלכך מטומאה דרבנן לא פשטינן לטומאה דאורייתא:

אמר אביי מנא אמינא לה כו' קשיא לי אמאי לא תיסתייע אביי ממתניתא דטועה דשמעית מינה דימי הלידה שאין רואה בהם אינן עולין לה למנן שבעה עיין מ"ש בפ' דלעיל בה' טועה במהדורא בתרא ונ"ל דכיון דתניא כוותיה דאביי הילכתא כוותיה והלכך כל היולדת צריכה לישב שבעה נקיים בלא ימי הלידה שמא יולדת בזוב היא וימי הלידה אע"פ שאין רואה בהן אינן עולי וימי טהרתה אם רואה בהן נמי אינן עולין דהא פסקינן לעיל הלכתא כרב דאמר מעין אחד הוא והלכך עד שלא נטהר המעיין לא יקראו ימי הטוהר הילכך צריכה לספור ז' נקיים אחר לידתה:

והלן והטמא והיוצא והנותר פירש המורה והנותר בשר שנותר חוץ לזמנו והקטירו. ואינו נ"ל דמה בשר הוא זה אם הם איברי עולה היינו לן דלן שייך בין בדם בין באימורים בין באיברי העולה ואם הוא בשר קדשי קדשים כגון אשה וחטאת או בשר קדשים קלים שנותר חוץ לזמנו לא מיבעיא נותר שירד אלא אפילו לא נותר אלא עומד בזמנו אם עלה ירד דאמר מר כל שממנו לאישים הרי זה בבל תקטירו. והכי תנן בפ' המזבח מקדש ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים כולי. ונ"ל דלא גרסינן נותר ובסיפרא דהוי דוכתה לא תני נותר:

כל הנשים מיטמאות בבית חיצון. כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור אושיעא כולי קשיא לי דהא מהכא שמעינן דפרוזדור לא חשיב מקומו בלוע דהא אלו הושיטה החיה במעי האשה ונגעה בעובר טהורה משום דהיא טומאה משום דהיא טומאה בלועה ולא מטמינן לה אלא משום גזירה שמא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור דתו לא מיקריא טומא' בלועה א"ה גבי דם נמי אמאי אוקי ר' זירא לשמעתיה כשיצא לחוץ משום קושי' דאקשי ליה ר' ירמי' טומאה בלועה היא הא קא חזינן ממילתיה דרב אושיעא דאינה בלועה ונהי דבמגע לא מיטמיא משום דהוא מגע בית הסתרים במשא מיהת תיטמא דהא דם הנדה מטמא במשא ותו לקמן דאיבעיא לן אותו מקום של אשה בלועה הוה או בית הסתרים הוה ופליגי בה אביי ורבא אמאי לא פשטינן לה מדרב אושעיא דפרוזדור לא הוה מקומו בלוע אבל מן הפרוזדור ולפנים הוה מקומו בלוע דהא חיה לא מיטמא אם היה בחדר אך אם היה בפרוזדור ואין לומר דוקא גבי עובר חשבינן לפרוזדו' כבחוץ אבל לגבי דם לא דמאי שנא דם מעובר כי היכי דעובר מקום רבותי' לא הוה אלא בתוך החדר ולא בפרוזדור הם ה"נ הדם מקום רבותיה לא הוה אלא בחדר ולא בפרוזדור ותו הא לקמן פשיט. עיין לקמן במהדורא בתרא:

למאי נפקא מיניה כגון שתחבה לה חבירתה כזית נבלה באותו מקום אי קשיא אמאי לא אמר נפקה מינה כדרב ירמיה דמאר ליה לר' זירא בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא חשובה לגבי עובר פשיטא לן דלא הוה כבלועה וטעמא דמילתא מיגו דחשיב ילוד לעין לטמא את אמו ולענין שאם היה בין השמשות דלא דחיה מילתו בשבת חשיב נמי ילוד לענין טומאה לענין לטמא החיה שנגעה בו שם ואעפ"י שאלו היה שם כזית נבלה ותימצא לומר דבלוע הוה ואם נגעה בו החיה אינה טמאה לגבי עובר מת היא טמאה מיגו דהוי כילוד לטמא את אמו משום לידה ואפי' בלילדה יבישתא ולגבי דם נמי פשיטא לן דהוא בלוע דכיון דדם מבפנים קאתי מתוך החדר דהיא בלוע אכתי בבית החיצון בלוע הוה ולא הוה גילוי עד דנפיק לברא אבל כזית נבלה דקאי בחוץ והוה גלוי והשתא כשמכניסתו שם הוא נעשה בלוע קא מיבעיא לן אי חשיב בלוע ואינו מטמא אי חשיב גלוי ומטמא כבתחלה והלכך אע"ג דפשיטא לן דר' ירמיה דהוה בלוע לגבי דם איבעיא לן לגבי כזית נבלה ואע"ג דפשיטא לן ערב אושעיא דלגבי עובר הוה גלוי איבעיא לן לגבי כזית נבלה:

פיסקא ומיטמאין בכל שהן כולי שאני אבר דכולה במקום עדשה קאי דהא אלו חסר אבר מי קא מיטמא פי' המורה תדע דמשום חשובותא דאבר הוא דהא אלו חסר פורתא האי אבר דהוה בציר מכעדשה מי מטמא הוי אומר לא. ואינו נ"ל דאדרבה מהכא מוכח דשיעור עדשה הוה עיקר דהא אי חסר פחות מכעדשה אינו מטמא אבל אי חסר ואית ביה כעדשה מטמא ונ"ל דבאבר מן החי עסקינן דבעינן עד שיהא האבר שלם אבל אי חסר פורתא אע"ג דאית ביה שיעור בכעדשה טהור ואי לא חסר ואע"ג דלית בה כעדשה טמא נמצא שהחשיבות האבר גורמת לו טומאה זו ולא תליא בשיעורא:

פיסקא בת שלש שנים מתקדשת בביאה כולי עד ניסת לכהן אוכלת בתרומה פי' בתרומה לא מתוקמא דהא יתומה שהשיאוה לדעתה בעינן וכל שאינה יודעה למשור קידושיה אינה צריכה למאן כדתנן ביבמות ולא מיקדשא למיאון אלא בת חמש ובת שש ובת שבע כדאמריןנ בגיטין שלש מידות בקטן כולי ולא מתוקמיה מתני' אלא כשקידשה אביה שהן קידושי תורה ואפילו הכי באירוסין לא לא אכלה מדרבנן עד שתיכנס לחופה ואתא מתני' לאשמעינן דחופה הראויה לביאה שמה חופה ומאכלת בתרומה אעפ"י שלא נבעלה כדתנן בעדיות ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אעפ"י שלא נבעלה אבל פחות' מבת שלש שאינה ראויה לביאה אין חופתה חשובה להאכילה בתרומה:

פיסקא בת אחת עשרה שנה ויום אחד כולי למאי הילכתא אילימא לנדרים לא כלפני זמן דמי ולא כלאחר זמן דמי אי קשיא אמאי לא מצי למיבעיא בעיתיה לנדרים הכי דהא דתנן ובודקין כל שתים עשרה אע"ג דהביאה סימנים היא דתוך הזמן כלפני זמן או דילמא כשלא הביאה סימנים היא אבל אם הביאה סימנים לא בעיא בדיקה דתוך הזמן כלאחר זמן חשובה אין ודאי דמצי למיבעיא הכי אלא הכי קאי פשוט ליה הא קחזינן לתנא דידן דלא אדכר סימנין במתני' אלא שנים וחילק שנת י"ב משנת י"א ומשנת י"ג בין הביאה סימנין ובין לא הביאה סימנין אלא לעונשין איכא למיבעיא הכי משום דתנא תלי מילתא בסימנין כדתנן בפרק דלקמן תינקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה כולה:

מה נפשך אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי אי דרבנן איסורא נמי ליכא פירש אי מופלא סמוך לאיש דהוא עובר בכל יחל הוא מדאורייתא דדרשינן כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל מלקות נמי ליחייב ואי דרבנן דמדאורייתא אע"ג דנדרו נדר הני מילי דמיענשי אחרים עילויה ואיהו נמי לכי גדיל אבל בעודו קטן כיון דלא מיחייב בשאר עונשין לא מיחייב נמי אהאי ולא דרשינן כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל והמורה פירש אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מכי יפליא ונדרו נדר מילקא נמילילקי דהא כל מאן דנדרו נדר קאי עליה בבל יחל ואינו נ"ל דהא כי מתרצינן לקמן אלא הבמ"ע כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים ופירש המורה אבל לדדי' לא לקי ואחרים הוא דלקי על ידו אכתי איכא לאקשויי הכיאי מופלא סמוך לאיש דאורייתא דהוה נדר איהו נמי לילקי ואי מדרבנן הוה נדר אחרים נמי לא לילקי דהא לקמן אמרינן דטעמא דמאן דאמר אין האחרים לוקין משום דקסבר דנדר המופלא מדרבנן היא אבל מדאורייתא אינו נדר כלל אלא לאו ש"מ השתא ס"ד דנדר המופלא מדאורייתא הוא והאי דאמר מה נפשך הכי פירושיה אם הוא מן התורה לדרוש כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל וחייב הוא מלקות ואם לאו לא מיחייבו אלא אחרים אבל הוא לא:

ולא היא דהא מתרץ אלא הב"ע וכולי ומוקים לה דהוא מדאורייתא ואי אכל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל קאי היכי אמרינן דאחרים לוקין ולא הוא אלא לאו ש"מ אמופלא סמוך לאיש קאי אם נדרו נדר דאורייתא ומעיקרא ס"ד דאי נדרו נדר הכי נמי דעובר בבל יחל והשתא מתרצינן דלא דרשינן כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל אלא אחרים דבני עונשין נינהו לוקין על ידו ואיהו דלאו בר עונשין הוא לא לקי:

מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא קשיא לי דאי מדרבנן היכי אמרינן יכול יהא חייב על הקדישו קרבן ומי איכא קרבן דרבנן והא קא מיית חולין בעזרה ואמאי איצטרך זה הדבר למעוטי' אלא לאו ש"מ דתנא מופלא סמוך לאיש דאורייתא סבירא ליה:

אי דאורייתא קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצוון עליו להפרישו פי' דאע"ג דנדרה נדר מדאורייתא הני מילי לאיחיובי אחרים על נדרה אבל איהו גופא מיגו דלא מיענשא בשאר עונשין בהאי נמי לא מיענשא:

בהילכתין דלעיל סברוה קסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא כולי פי' ובהא פליגי ר' יהודא ור' יוסי דר' יהודא סבר מופלא סמוך לאיש דרבנן ותרומה דאורייתא ולא אתי גברא מדרבנן ומתקן טיבלא דאורייתא ור' יוסי סבר מופלא סמוך לאיש דאורייתא ומתקן טיבלא דאורייתא והאי דאמר אביי ת"ש הכי קא פשיט דתנאי נינהו אי נמי מר' יוסי קא פשיט משום שקיי"ל ר' יוסי נמוקו עמו ומהדר לא קסבר ר' יוסי תרומה בזה"ז דרבנן פי' ודכולי עלמא מופלא מסוך לאיש דרבנן ובהא פליגי דר' יהודא סבר תרומה בזה"ז דאורייתא ור' יוסי סבר דרבנן וליכא לפרושי דר' יוסי מילתיה דר' אתא לפרושי ולאפליגי דלא אשכחן בכה"ג אלא לר' יהודא כי אמר בד"א או אימתי שבא לפרש דברי חכמים אבל ר' יוסי לעולם לא בא לפרש דברי ר' יהודא:

תניא נמי הכי אמר ר' צדוק כולי פירש המורה תניא נמי הכי דאתחתון סמכינן ו קשיא לי אטו סייעתא בעינן לאתויי ממתניתא למתניתין ולא אמרינן לעולם תנ"ה אלא לאיתויי סייעתא לאמורא אבל למתני' לא והנכון בעיני דלא גרסינן נמי הכי אלא תניא בלחוד:

תוך הפרק אין נשים בודקות אותן קא סבר תוך הפרק כלאחר הפרק קשיא לי ר' נחמן בר יצחק דמהדר בפירקן דלעיל לאוקמה כתנאי דאיכא תנא דסבירא ליה תוך הפרק כלאחר הפרק דמי ודחינן ליה דכולי עלמא תוך הפרק גלני הפרק דמי אמאי לא אייתי ראיה מהא דהא ר' יהודא בפירוש סבירא ליה דתוך הפרק כלאחר הפרק דמי ויש לומר דהכא נמי איכא לדחויי הכי לעולם תוך הזמן כלפני זמן דמי והאי תוך הפרק דקתני הן ימי נעורים דהיינו ששה חדשים שבין נערות לבוגרות והכי קאמר ר' יהודא לפני הפרק דהיינו לפני ימי הנעורים שלא הגיעה לי"ב שנים ויום אחד שהיא קטנה ואפילו הביאה ב' שערו' שנת י"ב דתוך הזמן כלפני הזמן דמי נשים בודק' אותן דאי משתכחי לאחר שנת י"ב שומא נינהו לאחר הפרק נמי היינו אחר י"ב שנים וששה חדשים דעברו ימי הנעורים נשים בודקות אותן וסמכינן עלייהו משום דכיון שהגיעה לכלל בוגרת חזקה שהביאה ומהימנן אבל תוך הפרק דהיינו באותן ששה חדשים אין הנשים בודקת אותן ולית ליה חזקה דרבא אי נמי יש לומר והוא שעודן בו קאמר כר' יוסי בר' יהודא וכדכתבינן בפירקן דלעיל במילתא דר' יוסי:

פיסקא אמר ר' חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהא בעזרו יותרת שיש בו עצם כולי פירוש שכלל זה לא נאמר אלא באצבע יתירה אבל כל רמ"ח אברים שבאדם כל אחד מהן מטמא במגע ובמשא ובאהל כדתנן בפ' קמא דאהלות רמ"ח איברים באדם כולי עד כל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאהל במת אימתי בזמן שיש עליהם בשר כראוי ואם אין עליהם בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באוהל ולא הוזכרה צפורן אלא גבי אצבע יתרה שהיא יתירה על רמ"ח איברים ואי לית בה צפורן לא מטמאה באהל:

ואמר ר' יוחנן נמנו וגמרו שאין נלקחין בכסף מעשר ואין מיטמאין טומאת אוכלין אי קשיא ופלפלין לא מיטמא טומאת אוכלין והא תנן בסוף פ"ק דטבול יום הקצה והשמשוום והפלפול ר' יהודא אומר אף אפונים לבנים טמאים בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטמאות לק"מ דהתם כשהן מחוברין על הפת מיירי דאגב חיבור הפת חשיבי אוכל אבל באנפי נפשייהו לא וכן תני התם גרגר מלח קטן שהוא טמא בטבול יום ואין צ"ל בכל הטמאות ואע"ג דמלח אלו בר קבולי טומאה הוא שהרי ממעט בחלון שבין בית לבית שלא יהא בו טפח על טפח כדאית' ברי' לא יחפור אפ"ה משו' דקאי על הככ' חשוב אוכל ויש שהוא חשוב ובעומדו על הככר לא מקבל טומאה כגון אפונים שחורים דתנן התם ר' יהודא אומר אף אפוני' שחורי' טהורים באב הטומאה ואין צ"ל בטבול יום והא אפונים שחורים בפ"ע אוכל הן ועל גבי הככר טהורין משום דקפיד עלייהו ולא מנח להו התם אלמא אין ללמוד מעל גבי ככר:

אמר שמואל בדקה בקרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם טהור שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה פי' דוקא אם הרגישה וידעה שיצא הדם מבשרה אז היא טמאה אבל אם לא הרגישה שיצא מבשרה כגון זה שנמצא הדם בקרקע טהורה היא דאומר לא בדקה יפה ובקרקע הוה האי דם מעיקרא ולקמן מקשי' ליה מכתמין דמתני' וסתרינן למילתיה:

ת"ש נמצאת אומר שלש ספיקות באשה על על בשר' ספק טמא ספק טהור טמאה על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהורה. ובמגעות ובהסטות הלך אחר רוב ימים אם טמאים טמאה. ואע"ג דלא ארגיש פי' אם נמצא הכתם על בשרה ספק טמא שיש לומר מגופה וספק טהור שיש לומר מעלמא אתי היא טמא דאמרי' מגופא אתא:

ובחלוק תלינן לקולא ואמרינן מעלמא אתי ולקמן נפרש היכי דמי דבבשרה תלינן לחומרא ובחלוק לקולא דהא במתני' משוה אותם בין אם נמצא על בשרה בין על חלוקה אם נמצא כנגד התורפה היא טמאה דאמרי' מגופה אתא ושלא כנגד בית התורפה טהורה דאמרי' מעלמא אתא:

ובמגעות ובהסטות הלך אחר רוב ימיה פי' ואם לא נמצא הכתם לא על בשרה ולא על חלוקה לא על הכלי שנגעה בו או שהסיטה אותו אנו הולכין אחר הרוב הרי שלשה ספיקות חלוקין. מאי הלך אחר הרוב לאו אם רוב ימיה טמאין טמא ואע"ג דלא ארגישה פי' אם רוב ימיה של אשה טמאין על ידי כתמין גם זה אנו דנים בכתם כאלו נמצא על בשרה וטמא דאמרי' מגופה אתא ואע"ג דלא ארגישה ולא ידעה שיצא מבשרה הוא טמא ומהדר לא אם רוב ימיה טמאין בהרגשה הויא טמאה דאימור הרגישה ולאו אדעתא פי' אם רוב ימיה הוא רגילה לראות דם ומרגשת בו כיון שהוא עלולה לראות רוב ימיה אנו תולים שגם כתם זה שעל הכלי מגופה יצא ולא הרגישה בו ופתרון המורה לא נרא' לי:

במטלניות שאין בהן שלש על שלש דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים אי קשיא והא תנן בפרק כ"ח דכלים בגדי עניים אע"פ שאין בהן שלש על שלש הרי אלו טמאים מדרס תשובה התם מיירי בבגד שלם שאינו בטל ואע"פ שהיא עשויה קרעים קרעים ותדע דהא מדרס תני ושיעור המדרס ג' על ג' אלא ודאי מפני שהוא בגד שלם ואע"פ שהוא עשוי קרעים קרעים העני לובשו וטמא אפילו מדרס אבל לעולם מטלית קטנה שאין בה שלש על שלש לא חזיא אפילו לעניי' לטלותה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---