חתם סופר/נדה/עב/ב

חתם סופר נדה עב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה תשיעי בעי שימור וכו' הלשון הזה אין לו שחר הא דברי ר"ל נכונים בטעמם דזיל בתר טעמא מה טעם די"א לא בעי שימור משום שאינו מצטרף לזבה גדולה א"כ ה"ה לעשירי גם כן אינו מצטרף ומה ענין תשיעי לכאן. גם הוא אריכות לשון שלא לצורך. ויש לומר לדעת ר' סעדיה גאון דס"ל אפי' ראתה ג' ימים מפוזרים בתוך י"א יום נמי נעשית זבה גדולה להצריכה נקיים כמ"ש תוספות בשמו לעיל נ"ד ע"א ד"ה ארבעה ע"ש. ולדידיה ע"כ א"א לומר הטעם דמשו"ה צריכה לשמור יום כנגד יום משום שאותו היום ראוי להצטרף עם חבירו. ז"א דאם כן הרואה יום א' תשמור כל הי"א שהרי כולם ראוים להצטרף דהרי אפי' אם תראה בפיזור נמי נעשית זבה גדולה אלא ע"כ הוא גזה"כ בלי טעם. וכיון שהשמירה אינו מטעם צירוף אם כן ה"ה נמי מה שקבלנו הל"מ י"א לא בעי שימור אין הטעם משום שיום י"ב אינו ראוי להצטרף עמו דהרי השימור אינו מטעם צירוף אלא ע"כ גם זה הוא גזה"כ בלי טעם. ואם כן מנ"ל לחדש קולא גם ביום עשירי:

ואולי לזה דקדק ר' יוחנן ואמר מה תשיעי לא בעי שימור משום דאכתי הו"מ למימר מה י"ב דלא צריך שימור לא נעשה נמי שימור לי"א. ה"נ י"א כיון דלא בעי שימור לא נעשה נמי שימור לעשירי וא"כ ממילא דעשירי לא בעי שימור כיון די"א לא נעשה לו שימור לכן [אמר] דז"א דא"כ אחר שלמדת שעשירי לא בעי שימור הדר תאמר שלא יעשה נמי שימור לתשיעי ולא יהיה גם התשיעי בעי שימור וככה תאמר על כל אחד עשר יום וזה א"א לשמוע אלא ע"כ כי היכי דתשיעי ודאי בעי שימור הה"נ עשירי בעי שימור. ויראה דגם ר"ל מודה לסברא זו דר' יוחנן אלא דס"ל הלכות אחד עשר דכך נאמרה הלכה שי"א לא יעשה שימור לעשירי אבל אי לא"ה מסברא בעלמא לא הוה אמר הכי:

ובזה יש לומר מ"ש תוספות דמה ענין פלוגתת ר' יוחנן ור"ל לדר"ע ור"א בן עזריה. ונ"ל דלכאורה צריך להבין דהא דפשיט לנו דלא כרב סעדיה וקיי"ל דבעינן רצופים והיכי רמיזא והיינו מדכתיב ימים רבים והוי סד"א רק ג' ימים אלא דילפינן כל הראויה לספירה ראויה לזבה ותינח אי הני ימים רצופים הם אבל אי נימא דמפוזרים נמי מהני איזה גבול תתן לזה וכמה ימים תהיה ראויה לזבה אלא ע"כ דרצופים קאמר. והשתא אע"ג דאיכא למימר דלבתר דילפינן שכל י"א ימים ראויה לזבה ממילא מהני נמי ג' ימים מפוזרים בתוך הני י"א. מ"מ מנ"ל לומר כן כיון דע"כ בתחלת ההבנה בקרא אינו אלא רצופים כן צ"ל. והשתא יש לומר לרב סעדיה ס"ל נהי דלר"ע דיליף מקרא אה"נ דבעינן רצופים מ"מ לר"א בן עזריה דהלכה למשה מסיני היא מה"ת להמציא קולא דבעינן רצופים דוקא אלא במפוזרים נמי סגי וכיון דקיי"ל כר"א ב"ע בהא אם כן ממילא דבמפוזרים נמי בעינן ז' נקיים. והא"ש דודאי לר"ע דמקראי יליף ליה ולדידיה בעינן רצופים אם כן יש לומר הטעם דבעינן לשמור יום כנגד יום משום דחזי לאצטרופי וממילא מובן דמשו"ה י"א לא בעי שימור משום דלא חזי לאצטרופי ואם כן ה"ה לעשירי דהרי נמי לא חזי לאצטרופי וגם ר' יוחנן מודה בהא. אמנם לר"א ב"ע דהלכה למשה מסיני ולדידיה אפי' במפוזרים נמי בעינן ז' נקיים וע"כ טעם השימור אינו משום דחזי לאצטרופי והא די"א לא בעי שימור גזרת הכתוב בעלמא הוא. משו"ה ס"ל לר' יוחנן דלא שייך למילף עשירי מי"א. משו"ה אתיא פלוגתת ר"י ור"ל דוקא בתר דברי ראב"ע ומיושב קו' תוס' הנ"ל:

ובזה מיושב נמי קו' תוספות לעיל נ"ד ע"א ד"ה תשמש בתישסר כו' שהקשו וז"ל ותו דפלוגתא דר"י ור"ל היא לר"ל עשירי בעי שימור. והא"ש דהרי כ' תוס' שם ד"ה וארבעה וכו' דמזאת הברייתא מוכח דלא כרב סעדיה גאון ז"ל. ולפי הנ"ל נאמר דהך ברייתא אתיא כר"ע דיליף מקרא. ומשו"ה בעינן רצופים. וכבר העלינו דלר"ע מודה ר' יוחנן דעשירי לא בעי שימור וכמבואר ולק"מ:

ובזה מיושב נמי בפ' כיצד צולין פ"א ע"א דפריך לר' יוסי זבה גמורה היכי משכחת לה ומשני בשני בין השמשות ועיין היטב במ"ש תוס' במשנתינו לעיל ע"א ע"ב ד"ה הרואה וכו' עי' היטב. ולכאורה לפי הסוגיא דס"פ במה מדליקין דברואה בשני בין השמשות הו"ל ספק לטומאה. ומכ"ש למ"ד ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא היכי דלא אתחזק איסורא חוץ מטומאה דילפינן מסוטה. והכא בספק ראיה לא ילפינן מסוטה כמ"ש על קו' תוס' לעיל ריש מכילתין ד"ה מעל"ע ועי' עוד לעיל י"ז ע"ב ד"ה ואין וכו' מ"מ קשיא דהוה ליה למימר ג' בין השמשות דיצאנו מידי כל ספק. ועי' היטב שם ס"פ במה מדליקין ל"ד ע"ב תוספות ד"ה ספק וכו'. ונהי דהסוגיא דפ' כיצד צולין אזלא לר' יוסי דס"ל בין השמשות כהרף עין ולדידיה ליכא ספיקא וברואה בין השמשות א"א שלא יהיה פלגא מן היום ופלגא מן הלילה ושפיר משני. מ"מ הא גם לר' יוחנן דס"ל כר' יוסי בפ' כיצד צולין שם. נמי אתאינן להך שינויא. ואיהו ס"ל נמי כר' יהודא בבין השמשות כמבואר שם בשבת ל"ח ע"א א"ר יוחנן הלכה כר' יהודא. ואם כן הו"ל לשנויי בשלשה בה"ש והא"ש דלר' יוחנן דס"ל כראב"ע דהל"מ ס"ל כרבינו סעדיה דלא בעינן רצופים אם כן בלאה"נ לא קשה קו' הש"ס זבה גמורה היכי משכחת ליה אמאי לא כיון דלא בעי רצופים. וע"כ לא הקשה הש"ס אלא לר' יוסי אי ס"ל כר"ע רבו דמקראי ילפינן י"א יום. וליתא לדרבינו סעדיה אבל לר' יוחנן לק"מ קו' הש"ס:

וא"ש נמי בסוף פ"ב דנזיר דמשני הש"ס באמת ברואה ג' ימים סמוך לשקיעת החמה. משום דהתם בעי לשנויי נמי לרב דס"ל התם כר' יוסי ורב אפשר דסבר כר"ע וס"ל נמי כר' יהודה דספ"ב דשבת לכן משני ג' בין השמשות וא"ש וק"ל:

והנה מה שפירש"י שם בפרק כיצד צולין דלמ"ד מקצת היום ככלו מהני נמי שמירת הלילה מבואר מדבריו דודאי מאן דלא ס"ל מקצת היום ככולו לא מהני שמירת לילה וכפשטא דמתני' ספ"ב דמגילה וכמתני' דשמעתין וכמ"ש תוס'. אך דלמאן דס"ל מקצת היום ככלו הא דמהני שמירת לילה. והוא דנ"ל הא דלא אמרינן מקצת היום ככולו בספירה נפ"ל משום דכתיב שבעת ימים וילפינן גז"ש מסוכה ומלואים עי' היטב ר"פ לולב וערבה והתם ז' ימים שלימים בעינן. והנה לכאורה היה נראה מסברא דהכא סגי בספירת לילה. דהא רש"י ספ"ב דמגילה פי' דמדכתיב ז' ימים משמע ולא לילות. וזה יש לדחות נהי דבעלמא ימים ולא לילות מ"מ הכא כתיב ריש הפרשה כי תזוב וגו' ימים רבים והיינו לילה דכתיב על נדתה סמוך לנדתה כבשמעתין. אם כן ימים דהך פרשה היינו לילה וה"ה ז' ימים דסוף הפרשה נמי (לילה) הכי הוא ומנ"ל שצריכה שתמתין עד נץ החמה דיום השביעי. וצ"ל נמי מהך גז"ש ז' ימים ממלואים דכתיב להדיא לילה ויום ולא מהני לילה בלא יום הה"נ הכא בעינן עכ"פ יום וא"כ תינח למ"ד לא אמרינן מקצת היום ככולו משום דאית ליה הך גז"ש. אבל מאן דס"ל גבי זבה מקצת היום ככלו ע"כ לא יליף גז"ש ממלואים. א"כ ממילא מהני נמי ספירת לילה ולק"מ קו' תוס' על רש"י. והא"ש נמי דלא רצה לפרש כפי' ר"ת דזבה ביממא היכי משכחת לה מדאמרינן אימר ביממא תיהוי זבה ובלילה נדה. והא"ש דלפי אותה ההו"א מפרשינן ימים רבים ימים ממש ואז באמת ילפינן גז"ש ז' ימים ממלואים ולא מהני ספירת לילה והו"מ לשנויי דחזיא בלילה וק"ל כי הקצרתי מאד:

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב י"ל דאחז"ל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה וכן לדבר הלכה נמצא מי ששונה הלכות בכל יום ע"כ כל ימיו בשמחה והוא מהנעלבים ואינם עולבים שמחים בה' כל ימיהם למדים במדות ההשתוות ומובטח שהוא בן עוה"ב:

והנה במסכת מגילה מייתי ליה הש"ס הכי ר"ל הוה דרי ליה ההוא גברא דתני ד' סדרים ונצטער ר"ל וא"ל ההוא גברא בעינא דלשמעי' למר א"ל גמירי מינאי האי מילתא דאר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן אפי' רואות טפת דם כחרדל יושבת עליה ז' נקיים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב. ולפי הנ"ל יובן כך כי ר"ל הבין בההוא מרבנן שהוא מאד נכנע נבזה בעיניו ונמאס שהרי תני ד' סדרים ודרי ליה אכתפיה וגם לא היה ניכר במלבושיו שהוא צורבא [מרבנן] וכל זה להיותו נבזה בעיניו נמאס. וזה יקרה להחכמים להיות כל מעשיהם הטובים מעט מזעיר בעיניהם נגד עוצם עבירה קטנה שעשו בילדותן והיא נגד עיניהם תמיד כמ"ש והאריך החסיד בחו"ה. אמנם אע"פ שזה הוא מדרך הצדיקים והחסידים מ"מ יהיה נזהר מעצבות ויהיה לבו שמח בה' תמיד כל היום והיינו דקאמר ליה ר"ל בנות ישראל המה החמירו על עצמן שאפי' על עבירה קטנה המרומזת בטפת דם כחרדל הרי הם כל ימיהם בתשובה דהיינו ז' נקיים שהם שבעים שנות האדם ואתה כאחד מהם בלי ספק. מ"מ הוי יודע כי תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום שהוא שמח וטוב לב הוא מובטח שהוא בן עוה"ב כי אין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה:

ועד"ז אפרש מקראי קודש חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה וגו' טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה כי מלבד קשי ההבנה שבפסוקים אלו עוד צ"ל מ"ט הכא קרי ליה חטא שוגג והכא קרי ליה טומאה מזיד. וי"ל דהנה בטעם היות מרע"ה בהר ארבעים יום וארבעים לילה נחלקו המפרשים כי בודאי לא יבצר מה' ללמדו התורה על רגל א' דהרי בכל זאת כתיב בפ' השבוע ויתן אל משה ככלתו פירש"י שנתנה לו במתנה כחתן לכלה. נמצא בכל האחור והעכוב הזה חזר ונתנה לו במתנה מפני שלא היה יכול להשיגה. ומזה שפטו קצת מדרשי חז"ל שלא היה שם ללמוד אלא לזכך נפשו מכל חלאת עוה"ז וכנתינתה כך נטילתה כמו שנתינת חיית עוה"ז לאדם הוא מ' יום שהוולד נוצר בו כך היה זמן הזיכוך ואחר כך ניתנה לו התורה במתנה בשעה ורגע א'. ואם כדבריהם. הרי זה בבחינת אשה נדה שרואה כל ימיה ופוסקת ברגע א' לבסוף וטובלת ואינה צריכה נקיים. והרי ה"נ היה כל ארבעים יום עדיין מלא מזוהמת עוה"ז ופסק לבסוף וקבל התורה. אמנם מה שנראה יותר להלכה מדברי חז"ל שכבר היה מזוכך ונקי בתחלת עלייתו להר והארבעים יום היו נקיים וזכים וקבל התורה מיד בעלייתו. אלא שהוצרך לחזור אחר לימודו מ' יום כדי שיהיה שמור אצלו ומזה למדו ק"ו אם משה רבינו שקבל תורה מפי הגבורה הוצרך מ' יום לחזור אחר לימודו מה נעשה אנן. והנה לפי דבריהם היה זה בבחינת זבה שיושבת נקיים אחר הפסקת טהרה. ורש"י פי' בפ' תשא היא פ' שבוע הזאת שישראל טעו וחשבו יום העליה בכלל מ' יום וביום מ' לחשבונם ראו כי בא שש ולא בא וכו' והם טעו כי היה להם לחשוב ממחרת עלייתו ע"ש. והנה טעותם היה בהנ"ל כי חשבו שהמ' יום אינם נקיים אלא כימי נדה וידוע כי סוף היום עולה לה בתחלתה ואין תחלת היום עולה לה בסופה. וההיפך בנקיים דזבה דתחלת היום עולה לה בסופה ואין סוף היום עולה בתחלתה. כמ"ש תוס' במתני' בתי' הר"י. וישראל שחשבו ארבעים יום כימי נדה ע"כ חשבו שסוף היום עולה בתחלתו וחשבו גם יום עלייתו להר בחשבון ארבעים יום וטעו בזה כי באמת דעת השני אמיתיות והיה בבחינת זבה ואין יום הראשון עולה לחשבון נקיים. והנה זה הטעות הוא שוגג וטעות אמנם מה שהוא קרוב למזיד מה שטעו עוד ביום מ' כיון שבא שש ולא בא עשו העגל. הא כיון דסוף היום עלה בתחלה א"כ ממילא אין תחלת היום עולה בסופו וצריכין להמתין עד הלילה ומדוע מיהרו בבא שש. אע"כ מרוע לבבם וחשקם לע"ז כמאחז"ל על פסוק ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו זה הביאום לסמיות עינים בזה. וזה חטא חטאה ירושלים הם ישראל נקראו אנשי ירושלים הם חטאו מתחלה רק בשוגג ע"כ לנדה היתה חשבו שהוא בחינת נדה שסוף היום עולה בתחלת החשבון. אמנם טומאתה בשוליה לסוף נולד מזה טומאה ומזיד שלא זכרה אחריתה שתחלת היום אינו עולה באחריתו:

וזה מרומז במה שאחז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשובה ר"ל כי זה שהיה משה רבינו ע"ה למעלה מ' יום בבחינת נקיים היינו בחינת צדיקים גמורים כמ"ש לעיל שכל ימיהם נקיים והם מדומים בעצמם כאלו ראו טפה כחרדל כמ"ש לעיל. ועוד יש לרמז בזה משאחז"ל ויתן אל משה ככלותו כחתן לכלה כי הכלה צריכה ז' נקיים ואחרי ככלות כל ההכנה הגדולה הזאת בועל בעילת מצוה ופורש ותחזור לקדמותה לספור נקיים. וה"נ אחרי שטרח ויגע וזכה לכוון הלכה א' אל האמת לא יאמר כי כבר השיג כי יחזיר ויחזור לראש וימצא בו טעם חדש כדד היונק והיינו כחתן וכלה הנ"ל לכן חתן על כלה גימטריא תרי"ג לרמז על התורה כנ"ל. ה' אלהינו ישימנו מאנשי עבודתו. הזוכים לחזותו. בנועם זיוו הדר עוזו ותפארתו. ותחז עינינו ציון בבנותו. קדוש וברוך יאמרו לעומתו. יצו ה' עלינו את ברכתו. ללמוד וללמד אתו תורתו. לשמור ולעשות את כל מצותיו חקיו ודתו אמן כן יאמר ה':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף