תוספות רבי עקיבא איגר/תרומות/ח

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ תרומות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות נ] בהר"ב ד"ה ורבי יהושע פוטר. מפני שזמנו בהול. קשה לי הא לסתם מתני' (פי"ט מ"ד דשבת) סבר ר"י דבמל של אחר השבת בשבת דחייב כיון שלא עשה מצוה. הרי אף דזמנו בהול מחייב היכא דלא עשה מצוה. וצ"ע. ובפסחים (פ"ז) איתא עוד שינוי' דטעמא דר"י דפוטר הכא דתרומה אקרי עבודה. ועבודה רחמנא שרי' כדס"ל בעומד ומקריב דכשרי'. ועוד קשה לי אדקאמר בפסחים (דף ע"ב) ואלא ר"י דתרומה דתנן הי' אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וכו'. וקשה לי אדפריך מסיפא לפרוך מרישא דא"ל מת בעלך מת רבך וביותר קשה על מה דמתרץ התם שאני תרומה דאקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר. וזה שייך בבן גרושה דהו"ל עבודת חלל. אבל אכתי קשה מת בעלך ורבך דהוא זר וצלע"ג:

[אות נא] שם בהרע"ב ד"ה נודע. ולא כשהוא חסר. בקידושין (דף סו ע"ב) אמרי' עלה והא שלום כתיב. אר"נ וי"ו דשלום קטיעא הוא ועיין בריטב"א שכתב דהיינו דהוי"ו כרות ונחלק באמצע מדלא קאמר וי"ו זעירתא היא והסכים לזה בספר אור תורה ובתשוב' בתי כהונה ח"ב ביו"ד (סי' כ"א) כתבו חכמי וויניצי' ליישב דעת הרמב"ם ויתר עמודי ההוראה שהשמיטו דין זה לגמרי דיש לכתוב וי"ו קטיעא היינו משום דס"ל דפירכת הש"ס בעל מום מנלן דפסול היינו לשינויא דשמואל דילפינן דבן גרושה דעבודתו כשירה מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דזרעו בין כשר ובין פסול משמע מש"ה ראוי דגם בע"מ בכלל וצריכא לשינוי' שלם ולא כשהוא חסר אבל לאבוה דשמואל דיליף מקרא דברך ה' חילו אפי' חללים שבך זהו שייך רק לענין חלל אבל בע"מ מה"ת לומר דכשר. ומש"ה ר"י א"ש בעצמו משני כשהוא שלם ולא כשהוא חסר דלשיטתיה הוא דאצטריך לכך. ואם כן לדינא א"צ להך לימודא וממילא אין צריך לדרשא דוי"ו קטיעא. והרב המחבר הוסיף בטעם לשבח דדברי חכמי וויניצי' אינם מספיקים כיון דר"נ אמר וי"ו דשלום קטיעא הוא אף דלאבוה דשמואל ל"צ לדרשא זו מ"מ לא יחלוק על מציאת נוסח הכתיבה. ולזה כתב הוא דודאי לשמואל דילפי' מהאי דרשא דוי"ו קטיעא דבע"מ מחלל עבודתו א"כ הוי עיכוב לכתוב כן אבל למה דקיי"ל כאבוה דשמואל דא"צ לדרשא זו כנ"ל וא"כ הוי"ו קטיעא אתא לענין אחר ולא ללמוד ממנו הלכה אינו מעכב בדיעבד וא"כ י"ל דמש"ה השמיט הרמב"ם ז"ל דמידי דהוי כשאר אותיות זעירות שלא פירשם אלא כ' (בפ"ז ה"ח) ויזהר באותיות גדולות וקטנות וכו' לפי שסמך על המנהג הפשוט הרגיל בין הסופרים ודברי פח"ח. ולעיקר הדין העלה שם דיש לכתוב וי"ו זעירא ולא וי"ו הנחלקת לשנים וע' בתשובתי ח"א (סי' ע"ה):

ח

[אות נב] בתוי"ט ד"ה ספק טומאה. אין לטמא שתיהן וכו'. ומ"מ לענין זה ילפי' מסוטה דלא אזלי' בתר חזקה בספק טומאה ברה"י. ומש"ה שניהן בספק. אבל אם הי' ברה"ר אף דליכא ללמוד מסוטה דספק טומאה ברה"ר טהור. כיון דהכא איכא חד מינייהו טמא. מ"מ כל חד וחד מוקמי' אחזקתי' ושניהם טהורים מדינא עי' במהר"ם לובלין בפ"ק דחולין (דף ט') ועי' מ"ש בגליון (פ"ה מ"ה דטהרות) ובל' הר"ש בפרקין דלעיל:

[אות נג] שם בהרע"ב ד"ה אל יחדש. והלכה כר"ג. עיין בהרע"ב (פ"ג מ"ב דחלה) ובתי"ט שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.