יש סדר למשנה/תרומות/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ תרומות ח

ד

הר"ב ד"ה ושאר כל המשקים מותרים שאין נחש שותה מהן אלא שהדבש והציר והמורייס ושומים כתושים כל אלו הוזכרו בגמרא לאסור שהנחש שותה מהן. להראות מקומן יש בהם משום גילוי ליתן תודע דמ"ש הר"ב ושומים כתושים נזכר בביצה ז' ומ"ש שהדבש והציר והמורייס נזכר בחולין מ"ט. איברא לכאורה לענין ציר משם תבר'. כי ממאי דאמר רבא התם אודי לי מיהת בציר דהא רב פפא ורב הונא ברי' דר"י וכו' מוכח לענין ציר כ"ע לא פליגי דאין בהן משום גילוי. ואולי דהר"ב מפרש דזה שהשיב רב נחמן בר יצחק שם לרבא אודי לי מיהא בדבש דרשב"א קאי כוותיה וכו' כוונתו על אותו הדרך דאמר רבא אליו אודי לי מיהת בציר וכו' ופרש"י וכי היכי דבציר לית הלכתא כוותיה בדבש נמי לית הלכתא כוותיה [ופרש"י מוכרח דאל"כ מה ענין ציר לדבש שהתיר רבא] הכי נמי בסגנון הזה השיב רב נחמן בר יצחק אודי לי מיהת בדבש וכו' וכי היכי דבדבש הלכתא כוותיה דר"ש ה"נ לענין ציר ופליג רב נחמן בר יצחק אדרב פפא ור"ה ברי' דר"י. וקצת רמז שכוון רב נחמן בר יצחק להכי מדלא השיב לרבא הכי השתא או שאני גבי דבש או בלשון אחרת. ומדהשיב באותו לישנא שהשיב רבא משמע קצת דלשון נופל על הלשון ולפי כוונתו של רבא דכולהו בחדא מחתא מחתינהו כן היתה תשובת רב נחמן בר יצחק. ועוד אני מדבר מצאתי און לי ושמחתי למאד כי כוונתי בס"ד לדעת הגדול הב"ח י"ד סי' קט"ז שתירץ אקושי' הב"י על הרי"ף והרא"ש בפ' אין מעמידין שכתבו דמסתברא מהאי מעשה דאלו טרפות דדבש וציר יש בהן משום גילוי. והקשה הב"י דאדרבה משמע דבציר אין בו משום גילוי ותי' הב"ח אחר אריכות קצת ותורף דבריו [כמו שכתבתי למעלה] דמהדר לי' אודי לי מיהת בדבש דהילכתא כוותיה דר' שמעון כיון דר"ש בן אלעזר נמי ס"ל כוותיה דאסור וכי היכי דבדבש הלכתא כוותיה בציר נמי הלכתא כוותיה דאסור ולית הלכתא כר"פ ורב הונא ולפ"ז ניחא דהרי"ף והרא"ש תפסו עיקר כרב נחמן בר יצחק דהלכתא כר"ש דאוסר בדבש כיון דר' שמעון בן אלעזר נמי ס"ל כוותי' וה"נ הלכתא כוותיה בציר ודחו דברי רבא ור"פ ור"ה. ע"כ. איברא הראיי' לזה הפי' שכתב הב"ח ותמה על הב"י דאיך הבין הפשט וכו' ע"ש נעלמו ממני להבין עומק דעתו. שוב מצאתי שגם הפ"ח תמה למאד על הב"ח ע"ש אבל לפי שנתתי קצת ידים מוכיחות מלישנא דרב נחמן בר יצחק דנקט אודי לי מיהת וכו'. ואולי יש לכוון בזה כוונת הב"ח כדי להצילו מהשגה עצומה. וכל זה יתבאר להמעיין. כי קצרתי במובן. ואכתי איכא למידק דלפום הברייתא דמייתי בחולין הנ"ל ס"ל לר"ש בציר וחומץ ושמן ודבש ומורייס דיש בהן משום גילוי. ולמה לא קא חשיב הר"ב כל אלו ונהי דבחומץ איכא לתרץ כמו שכתב הב"י דלאו חומץ ממש קאמר וכו' ע"ש או כמ"ש הב"ח ממשמעות הסוגיא בע"ז ל' אבל אית בהו חלא מיגרי בהו וכו'. אבל הא דלא קחשיב שמן לא ידעתי טעם הדבר. גם ה"ל להר"ב לחשוב אבטיח שנתגלתה דמבואר בע"ז ל' וברמב"ם"א מהל' רוצח דין ז' דאסור' משום גילוי. ולשון הרמב"ם בפירושו כך היא ונתבאר מן הגמרא כי הדבש והציר והמורייס ודומיהם והשומים הכתושים שהן אסורין כשהם מגולים ע"כ. במלת ודומיהם שיורא שייר לשארי דברים. אבל בלשון הר"ב שהשמיט לכל אלה שזכרתי. נעלמו לקוצר דעתי:

ה

תי"ט ד"ה ובקרקעות וכו' וכתב הר"ב ומים מגולין אסור להשקותן לבהמתו כו' פי' הר"ן בראוים לאכילה לפי שהאוכל ממנו נזוק ע"כ. בברייתא דע"ז ל' מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים ולא ירביץ בהן את הבית ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו וכו' אמר מר לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו והתניא אבל משקהו לבהמת עצמו כי תניא ההיא לשונרא [דלא מזיק ליה ארס דשונרא אכיל ליה לחיויא. רש"י] א"ה דחברי נמי (ומשני) דחברי' כחיש (ופריך) דידיה נמי כחיש (ומשני) הדר בריא (ופריך) דחברי' נמי הדר בריא (ומשני) זימנין דבעי לזבוני ומפסיד ליה מיניה. ע"כ הסוגיא והנה הר"ב שכתב [והעתיק כל דברי הברייתא] בזה"ל ומים מגולים וכו' אסור להשקותן לבהמתו ולרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו ולגבל בהן את הטיט ולהשתמש בהן בשום תשמיש. יפלא עליו שלא כתב נמי ולא לבהמת חבירו. ולמה נקט רק אסור להשקותן לבהמתו. מיהו לפי משמעות הסוגיא דטעמא משום בל תשחית ולכך תליא בהדר בריא דשרי אתי שפיר שהשתא במה דהשמיע הר"ב דאסור להשקותו לבהמתו משום בל תשחית מכ"ש בבהמת חבירו דאסורה. שהרי אף בברייתא כבר דקדקו תו' השתא בהמתו אמרת לא בבהמת חבירו מיבעיא ותירצו דזו ואין צריך לומר זו קתני ודרך התנא לשנותם יחד ע"כ. ברם כל זה לפי פשט' דמשמעות דטעמא דלא ישקה משום בל תשחית. אכן לטעם הר"ן שהעתיק התי"ט בקצור. וז"ל הר"ן בע"זן מעמידין [דף ש"מ בדפוס זולצבאך] לא ישקה מהן בהמתו בראוי לאכילה לפי שהאוכל ממנו ניזוק ולא בהמת חבירו אפילו בשאינה ראוי לאכילה משום דמכחיש לה הכי מפרש בגמרא ע"כ הרי דנפקותא רבה איכא דבהמת חבירו אפילו טמאה וכל שאינה ראוי לאכילה אסור להשקות מים מגולין משא"כ בשלו שאינו אסור אלא בטהורה שראוי לאכילה לפי שהאוכל ממנו ניזוק. והשתא טעמא דיהיב מד"ז התי"ט בפי' הר"ב מטעמא שכתב הר"ן לאו לשבח הוא דלטעמיה דהר"ן קשה על הר"ב שהשמיט סיפא דרישא שהעתיק לא בהמתו ולא בהמת חבירו. ואבא היום אל העיון דבטעמא דהר"ן יקשה בסוגיא דע"ז דלמה מוקמי בשונרא. בשלמא לטעמא דבל תשחית שפיר מוקמי דוקא בשונרא דאין בו משום בל תשחית כמ"ש רש"י דשונרא אכיל לי' לחיויא. אבל לטעם הר"ן הוי מצי לאוקמי בכל בהמות שאינן נאכלים. והנה מצאתי ראיתי דעיקר טעמיה שכתב הר"ן שהאוכל ממנו ניזוק הוא מפורש ג"כ בקדמון ממנו והוא לשון רש"י בב"ק קט"ו שכתב בזה"ל ולא ישקה ממנו לבהמתו משום סכנת נפשות שמא ישחטנה אחרי כן ע"כ:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.