הון עשיר/תרומות/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ תרומות ח

א

ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. הכא לא קתני באו ואמרו לו כמו באחריני, לגלות דגדול כבוד הבריות, ולא יאמר לו כן כי מלבין פניו, אלא יודיעו לו הענין על ידי תחבולה. ועוד לא דמי האי לדלעיל, דהתם אותו ענין שאמרו לו אז נתחדש, אבל הכא כן היה מתחילה, אלא שלא היה דבר זה ידוע ועתה נתגלה ונודע:

היה עומד ומקריב. לרמוז דהעבודה מעומד (עי' זבחים כג:), קתני עומד:

ב

פשפש. ה"ה לכל דבר מאוס, הרמב"ם וכתבו התי"ט, והוא מהירושלמי (ה"א מא:). וכמדומה לי דנקט התנא פשפש, לרבותא דאע"ג דאפשר שאינו פשפש ממש, כי יש לחם שיש לו זה הריח, ובדידי הוה עובדא כמה פעמים, אעפ"כ יפלוט ולא יחוש להפסד תרומה. והתי"ט כתב טעם אחר, במאי דאמרו בש"ס (נדה נח:) דטעמו כריחו וכו'. ודע דגרסינן נמי בה (שם) ארכו כרחבו, וצ"ל דהוא בעיגול, דלא יש בעולם בריה מרובעת כדאיתא בירושלמי (מעשרות פ"ה ה"ג כה:):

ג

ר"א אומר יגמור. ה"ג בתרי בבי, דהכי מפורש בירושלמי (ה"ב מב.) תני ר' נתן אומר לא שאמר ר' אליעזר משום שהתחיל בו בהיתר, אלא שר"א אומר ימתין עד מוצאי שבת או עד שיצא חוץ לחצר ויגמור. והכי מוכח ממאי דאקשינן ותרצינן דר"א אר"א בביצה דף ל"ה ע"א. ומ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' מעשר (הכ"ג), בהא דחשיכה לילי שבת, ואם הניחן לאחר שבת, הרי זה גומרו. בהניחן בכוונה איירי, דבהא אפילו ר"י יודה, כי מגלה דעתו בזה דלא היה כוונתו מתחילה לאוכלו בשבת, אף כי אוכלו היה סמוך לחשיכה, ובהניחה סתם או שכחו הוא דפליגי, דר"י מדמה ליה לתנוקות שטמנו וכו'. ואפשר דעל הדין ההוא הסמוך לו סמך רמב"ם, ולא הזכיר דעת ר"י בפי' בזה, כן נלע"ד ודוק:

ד

שלשה משקין אסורין. מנינא למעוטי שאר משקין משבעה משקין, דלא תימ' תנא ושייר, ושאר כל המשקין אשאר משקין חוץ משבעה קאי:

ושאר כל המשקין. לאפוקי אוכלין, דהיינו שומים כתושים, כמ"ש הר"ב. אבל הדבש והציר והמריס דאסר הר"ב, ר' שמעון היא, והאי תנא פליג עליה, כדמשמע בפ' אלו טריפות דף מ"ט ע"ב:

כמה ישהו. ארישא קאי, וה"ה אמאי דאתא מדיוקא דסיפא דמ"ש.

ה

שיעור המים. המשקה הראשון הנזכר לעיל נקט, אבל ה"ה לשאר משקין האסורים, וכן פסק הרמב"ם בפ' י"א מ"ה רוצח ושמירת הנפש. ועוד נראה לומר דרמז לנו התנא בשנותו מים, ולא קתני סתם שיעור משקין המגולין, טעמא דר' יוסי. ומשום דדימה ביטול ארס הנחש לביטול הטומאה המטהרת במים, שכמו שאין הטובל בתוך הכלי אעפ"י שיש בו כמה סאין יוצא מידי טומאתו, אין הארס מתבטל בהם לעולם, וכמו שהמקוה שהוא בקרקע מטהר הטמא בארבעים סאה, כן ארס הנחש מתבטל בהם, ולפי זה ארבעים סאה דקאמר ר"ל דבשיעור זה מתבטל, כפירוש הר"ב, וה"ט נמי דמעין המושך אפילו כל שהו אין בו משום גלוי (ירושלמי ה"ג מד.), ואפשר שאף ר"י מודה בזה, כי כן המעין מטהר בכל שהוא:

ו

כְכר. כף ראשונה שוא. ופירושו שהם עבים ככר של מטה, דאי לא תפרש הכי, כככר הל"ל:

אחד גדול ואחד קטן. מלתא באנפי נפשה היא, והכי קאמר אחד שיהיה פרי גדול ואחד שיהיה פרי קטן או תלוש או מחובר, שאירע בו ניקורים, כל שיש בו ליחה אסור. דאילו קאי אפירות דלעיל אחד גדולים וכו' הל"ל. ובזה נחה קושית התי"ט, שכתב דכיון דקתני אפילו הם ככר, למה אצטריך תו אחד גדול ואחד קטן, ע"כ. והא דפירט התאנים ודומיו, נראה דרמז לנו דנזהר בהם, דבהם שכיחי ניקורים יותר מכולהו, וה"ט נמי דהקדים תאנים לענבים שלא כסדר הכתוב, דבתאנים שכיחי נקורים יותר מבענבים, מלבד הטעם האחר שהתאנים מתבשלים קודם הענבים:

ז

המשמרת של יין אסורה וכו'. גרסינן בירושלמי (ה"ג מג.) המשמרת של יין, ר' נחמיה אומר אם היתה פקוקה מלמעלה אעפ"י שהיא פתוחה מלמטן. ר' יהודה אומר אם היתה התחתונה מכוסה אעפ"י שהעליון מגולה מותר, מפני שארס נחש עומד בשבכה ועמד מלמעלה. א"ר אלעזר בשלא טרף אבל אם טרף אסור, ע"כ. ופירושו לע"ד הוא, אם היתה פקוקה מלמעלה, דהיינו מכוסה, אעפ"י שהיא פתוחה מלמטה, כי נקבי המשמרת פתוחים הם שדרך שם יורד המשקה לכלי התחתון, מותרת, ולא חיישינן שיעלה הנחש במשמרת דרך מטה, ואף כי רחוקה היא מן הכלי שהיין יורד לתוכו, ואותו כלי פתוח שדרך פתחו יורד היין בתוכו, אין בו משום גלוי הואיל והיין היורד בו דרך נקבי המשמרת עושה טיף טיף, ואמרינן בע"ז דף ל' ע"ב אמר שמואל מי טיף טיף אין בהם משום גלוי, ופסקה הרמב"ם בפ' י"א מ"ה רוצח ושמירת הנפש (ה"ח). מכלל דאם היתה המשמרת מגולה יש בה משום גלוי, ואעפ"י שהיא מכסה פי הכלי שבו יורד היין, לא אמרינן שיהיה הארס נשאר למעלה במשמרת ושהיין יורד ממנה נקי. ור' יהודה אומר אם היתה התחתונה מכוסה וכו' מותר, דס"ל דאמרינן הכי, והא דבעי כסוי לתחתונה, אפשר דהוא משום דאמרינן בש"ס הנ"ל אמר רב אשי והוא דעביד טיף להדי טיף טיף. ופי' רש"י שהטפות יורדות זו אחר זו תכופות ורדופות, ופסקו הרמב"ם בפ' הנ"ל, וחיישינן דילמא לא יהיו הטיפות היורדות תכופות ורדופות תדיר, כי לפעמים יתעכבו השמרים. א"ר אלעזר הא דאמרינן שארס נחש עומד בשבכה, היינו כשלא טרף, שלא עירב היין שבמשמרת אחר שנתגלה, לשון בצים טרופות, אבל אם עירב בתוך המשמרת אסור, שעל ידי סכסוכו ביין מערבב הארס בתוכו ומורידו דרך נקבי המשמרת עם היין, כן נראה פי' שיטה זו, אלא שצריך לגרוס ר' יהודה במקום ר' נחמיה, ור"נ במקום ר"י. שהרי דעת ר"י דהכא הובאה בבבלי בסוכה דף נ' ע"א וכן בבתרא דף צ"ז ע"ב בשם ר' נחמיה, וכן ממשנתנו זאת משמע דהיתר גלוי המשמרת הוא ר' נחמיה, ויהיה א"כ ת"ק דאסר, ר"י בר פלוגתיה.

ועתה נדקדק לישנא דמתניתין, דקתני המשמרת של יין אסורה, ולא קתני יין מגולה שסננו אסור ור"נ מתיר. ונראה דמתניתין אתא לאפוקי מדר"א דאמר דדוקא אם טרף אסור, ולפי זה אם נתגלה כבר והוא נתנו במשמרת לסננו יהיה אסור, שהרי מתערב בנתינתו לתוכה ויורד הארס עם היין. אבל אם לא נתגלה היין במקום אחר אלא במשמרת עצמה, שלא נטרף אלא נח היין במקומו אחר שנתגלה, לר"א יהיה מותר. ות"ק ס"ל דאפילו הכי אסור, ולפיכך אמר המשמרת של יין אסורה, פי' דהגילוי הבא במשמרת עצמה אסור, אעפ"י שלא נטרף היין אלא שנח במקומו, וכ"ש אם נתגלה במקום אחר והוא טרף היין ונתנו במשמרת. ור"נ מתיר מ"מ, אפילו נתגלה במקום אחר, ע"י סינון המשמרת, כמבואר בש"ס דסוכה דף הנ"ל בפי' דזו היא סברת ר"נ. וה"ט דלא תנן ור"נ מתירה, דומיא דרישא דקתני אסורה, דהוה קאי אמשמרת שנזכרה, שהיין נתגלה בה דווקא, אבל אם נתגלה במקום אחר וסננו לא התיר, אלא קתני מתיר דמשמע בכל ענין אפילו נתגלה במקום אחר. נמצא לפי זה דמתניתין כלה רבותא קמל"ן, לת"ק דאסר אפילו בנתגלה במשמרת עצמה שלא טרף ביין, ולר"ן דמתיר אפילו נתגלה במקום אחר והוא טרף ביין לסננו במסננת:

ורבי נחמיה מתיר. כתב הר"ב, דאין הלכה כרבי נחמיה. וכן פסק הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פ' י"א דה' רוצח (הי"ד) דלא כותיה, ואסר משקין מגולין אפילו סננן במשמרת. ותימא דבש"ס דסוכה הנ"ל קא טרח הש"ס לאוקמי מתניתין דסוכה, דנשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור, כר' נחמיה. וכן בבתרא דף הנ"ל, על האי דאמר רב אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, קא מקשה הש"ס למעוטי מאי, אי למעוטי וכו', אי למעוטי מגולה סכנה היא, ופי' רש"י ואפילו בלא קידוש אסור לשתותו, אלא למעוטי וכו', ואב"א למעוטי מגולה ובמעביר במסננת ולר"נ דמתירו בשתיה להדיוט, קמל"ן דהואיל ואסור לגבוה משום הקריבהו נא לפחתיך כדאיתא בסוכה הנ"ל אסור נמי לקדוש. ומימרא זו דרב הלכתא היא וכן פסקה הרמב"ם בפ' כ"ט דה' שבת, ועליו אני מתמיה הפלא ופלא דהעתיק בלשונו המימרא דרב בצורתה, וקאמר עלה ויש מי שאומר דלא נאמר יין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהם, עכ"ל. והאי מגולה היכי דמי, אי דלא סננו, הא בפי' אמרו בש"ס דלא אתא למעוטי האי דהא סכנה היא, ואי דסננו הא אינו צריך למעוטי אלא לר"נ דמתירו בשתיה כמבואר בש"ס הנ"ל, והוא ז"ל כבר פסק בה' רוצח דלא כותיה ואסרו אפילו בשתיה, וא"כ אינו צריך מעוט לקדוש. ויש שרצו לדחות דאין זו סתירה להרמב"ם, הואיל ומביא' בשם יש מי שאומר, כלומר וליה לא ס"ל. ולא נחה דעתי בזה, דע"כ לא קאמר ויש מי שאומר, אלא לאפוקי ממאן דאסר ליין שנתערב בו דבש ושאור הואיל ואינו ראוי לינסך כמבואר בריש דבריו ע"ש, וקאמר דיש מי שמתירו בשלא היה ראוי מפני תערובתו, ואומר דלא אתא להוציא אלא יין האסור מחמת עצמו ולא מחמת תערובתו והוא המגולה ודומיו, אבל אף הוא ז"ל ס"ל דאתא להוציא אלו, כי מבוארים הם בש"ס, אלא דהמגולה לדידי' דפסק דלא כר"ן לא הוצרך למעוטי, וא"כ קשה אמאי הזכירו כלל, וצ"ע. כל זה חדשתי מכח קושיא שהקשה לי בני אברהם שמואל יצ"ו אמאי קתני המשמרת של יין אסורה, דנראה דהמשמרת היא האסורה, ואינו כן כי היין הוא האסור, ואגב דקדוק דמשמרת דקדקתי דקדוק זה דפסק ר' נחמיא:

ח

יניחנה במקום תורפה. ממה שכתב התי"ט בשם רש"י, נראה דמצוה שיעשה כן, כדי שלא יצטרך לשהותה ויבא לידי תקלה:

ט

מודה ר"א ור"י. וכה"ג תנן במשנה י', אע"ג דר"י הוא המודה, הזכיר אף ר"א, אגב סיפא דקתני ואם לאו ר"א אומר וכו'. אבל בברייתא גרסינן לר' יהושע, ובשבת דף כ"א א' שקיל וטרי עלה ע"ש:

י

שאם יכול. ובחבית שנשברה, קתני אם יכולים לשון רבים. וטעמא, שכשנשברה היא שופכת ממקומות הרבה ואין אדם אחד יכול לבדו להציל, משא"כ כשנשפכה שאינה שופכת אלא ממקום אחד:

יא

היה עובר ממקום למקום. רמז לנו שכל הדרכים בחזקת סכנה, משום הכי לא קתני סתם היו ככרות של תרומה בידו ואמר לו עכו"ם וכו':

על הסלע. ולא על הארץ, משום בזוי אוכלין. דאעפ"י שהוא מניחו בידים, כל שהוא בארץ מקרי ביזוי, כנראה מההוא מעשה דר"ג דעירובין דף ס"ד ע"ב דמיניה אנו למדין דאין מעבירין על האוכלין, והא דבזמן הזה מעבירין מפני כשפים הוא, כדאיתא בויקרא רבא פרשה ל"ז:

יב

וכן. האי וכן קאי אמעש' לא אעיקרא דדינא, דהא הכא לא פליגי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.