תוספות רבי עקיבא איגר/שבת/ד

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ שבת ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות סו] במשנה ולא בחול. עי' מ"ש בגליון לקמן (פכ"ג מ"ח):

[אות סז] שם ולא בעשבים בזמן שהן לחים. והא דלא תני ולא בעשבים כשהן לחים כדקתני בסיפא כשהן יבשים לאורויי דדוקא בזמן שהם לחים היינו שהם לחים מעצמם. אבל יש זמן שהם לחים ומותרים כגון מד"א (ש"ל):

[אות סח] שם בהרע"ב ד"ה נעורת. דק דק. עי' רש"י חולין (דף נ"א ע"ב) בהא דאמרי' דקתא חיישינן:

[אות סט] שם בהרע"ב ד"ה ר"י אוסר בדקה. ואסרו להטמין בשבת. דהכי מוכח מדקתני במתני' דלעיל (סוף פ"ב) וטומנין את החמין. הרי דרק בה"ש מותר אבל משהחשיך אסור. והא ליכא למימר דלעיל מיירי במוסיף הבל דזהו אסור משחשיכה אבל בה"ש מותר וכ"ש מבע"י. ומתניתין דהכא מיירי במשחשיכה דהא ממתני' דלעיל בפרקין (מ"ד) במעשה דאנשי טבריא מוכח דמוסיף הבל אפי' מבעו"י אסור וע"כ מתני' (דספ"ב) מיירי במעמיד הבל ואפ"ה רק בה"ש מותר אבל משחשיכה אסור:

ומזה תמוה לי על תוס' (דף ל"ט ע"ב ד"ה ממעשה וכו') דמשחשיכה אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל אסור כדאמר בפ"ב (דף ל"ד). הא י"ל דלעיל קאי למסקנא דהכא דמכח מעשה דאנשי טבריא מוכח דמוסיף הבל מבעו"י אסור וממילא דמתני' ספ"ב מיירי באינו מוסיף הבל ואפ"ה משחשיכה אסור. אבל אלולי הוכחה דאנשי טבריא הוי אמינא דמשנתינו דהכא מיירי במשחשיכה ולעיל (סוף פ"ב) מיירי במוסיף הבל. וצ"ע, ואפשר לומר דתוס' ס"ל דלענין חששא דשמא ימצא קדירתו צונן וירתיחנה לא שייך להקל במעמיד הבל אא"כ דהטעם שמא יטמין ברמץ וא"כ גם בה"ש לתסר דהא בסוגיא פרכי' א"ה בה"ש נמי לתסר ומשני סתם קדירות רותחות בה"ש וזה לא שייך לענין גזירה שמא יטמין ברמץ. וברש"י (דף ל"ד ע"ב) בההיא דמפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל מבעו"י כ' דההיא דתנן אין טומנין בגפת וסתם הטמנה מבע"י הא דלא נקט רש"י הראיה דמוכח דמיירי מבע"י דהא משחשיכה אפי' מעמיד הבל אסור. צ"ל לקושטא דמלתא כקושייתנו הנ"ל דדילמא באמת משחשיכה אסור רק מוסיף הבל. וטומנין את החמין מיירי במוסיף הבל. אך באמת לא היה צריך ראיה לזה דבודאי מתני' דאין טומנין ע"כ לא מיירי משחשיכה דהיאך קתני וטומנים בגיזי צמר הא הוי מוקצה. אלא נראה דרש"י בא לומר דדילמא מתני' דאין טומנין מיירי בבה"ש דמוסיף הבל אסור ומעמיד הבל מותר לזה כ' רש"י דסתם הטמנה מבע"י דהא אסור משחשיכה ובזה מובן דברי רש"י אלו דבפשוטו תמוהים במ"ש רש"י דהא אסור משחשיכה דהא ע"ז אנו דנין דלמא משחשיכה מותר בדבר שאינו מוסיף הבל. ולפי הנ"ל ניחא דזהו ודאי דמשחשיכה אסור באמ"ה דהא מתני' לא מיירי משחשיכה (ומותר בדבר שאין מוסיף הבל ולפי הנ"ל) מדקתני טומנין בגיזי צמר ואם מיירי בבה"ש וקתני דמוסיף הבל אסור. א"כ הא דקתני ספק חשיכה. וטומנין את החמין ע"כ מיירי באמ"ה ומוכח דבודאי לילה אסור גם באמ"ה א"כ ממילא אין דרך הטמנה בבה"ש דמה"ת יצמצם הזמן להטמין בבה"ש דאי יעבור זמן מעט ויחשך יהא אסור לו להטמין. ונכון בעזה"י. אבל מ"מ קשה לי דלמאי הוצרך רש"י לכל זה ולא בפשוטו דהא דאמרי' מפני מה אסור להטמין במוסיף הבל היינו דממעשה אנשי טבריא נשמע דזהו אסור וצ"ע:

ב

[אות ע] תוי"ט ד"ה ומטלטלין. כי היכי דלא תיקשי ממשנה ח' (פ"ק דביצה). כ"כ התוס' וז"ל הא דאמר פ"ק דביצה נותנין העור לפני הדורסן דהתירו סופן משום תחלתן אבל עור דבעי"ט משמע התם דאסור לטלטל וכו'. לכאורה דבריהם תמוהין דמהיכן משמע דאסור לטלטלן הא י"ל דרק ליתן לפני הדורסן בזה הטעם סופן משום תחלתן ובנשחטה מעי"ט אסור דמחזי כעיבוד אבל בטלטול י"ל דבלא"ה שרי. וצ"ל דעיקר קושייתם מדקתני בש"א אין נותנין את העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אא"כ יש עליו כזית בשר וב"ה מתירין א"כ מדאסר ב"ש להגביה משום דאסור לטלטל וע"כ לא פליגי ב"ה רק דהתירו סופן משום תחלתן כמו דהתירו מה"ט ליתן לפני דורסן:

אמנם עדיין י"ל דדוקא בנשחטה בי"ט אסור לב"ש אבל בנשחטה מעי"ט י"ל דשרי והיינו דאף דהעור חזי למזגא מ"מ דמי לעצמות וקליפים דבנתפרקו בשבת הוי מוקצה דמעיקרא שהיה יחד עם הבשר היה אוכל ועתה שנתפרקו הוי מאכל בהמה ובנתפרקו מע"ש שרי דנעשה מקודם מאכל בהמה ה"נ י"ל בעור דבנשחטה מערב יו"ט נעשה מקום מוכן לישיבה מבעוד יום אבל נשחטה ביו"ט נהי דמחזי למזגא מ"מ בתחלה היה אוכל אדם ועתה נעשה כסא לישיבה. ולישנא דהש"ס בביצה סופן משום תחלתן די"ט אין דערב יו"ט לא י"ל דהיינו ליתן לפני הדורסן דמיניה מיירי התם ואסור משום דמחזי כעיבוד אבל לטלטל י"ל דנשחטה מעי"ט שרי יותר. או אפשר גם בנשחטה מעיו"ט ולא הופשט העור מבעי"ט י"ל דבעוד הבשר עם העור יחד הוי כמו עצמות וגרע יותר מן בני מעיים עי' שבת (כ"ט ע"א) אבל נפשט מע"ש הוא דשרי. ואף דבמתני' (סוף פכ"א דשבת) בש"א מגביהין מן השולחן עצמות וקליפין א"כ אם איתא דהעור חזי למזגא ובנפשט מעי"ט שרי גם בנפשט בי"ט לשתרי מ"מ הא אמרי' שם אר"נ אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש וא"כ ב"ש לשיטתיה שפיר סבר דלא יגביהנה ולב"ה לשיטתיה י"ל באמת דהגבהה מדינא שרי אלא דליתן לפני הדורסן דמחזי כעיבוד צריכים לטעמא דסופן משום תחלתן. ואולי דקושייתם לר"נ דס"ל בריש ביצה דמתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ובי"ט ס"ל לב"ש דמוקצה שרי אמאי ס"ל דלא יגביהנה. ועדיין לשון התוס' צ"ע:

[אות עא] שם בהרע"ב ד"ה רא"א קופה. לא יוכל לטלטל הגיזין. והרמב"ם בפי' המשניות כ' ונמצא כמי שטומן בשבת. ולפי"ז גם בטומן בדבר שניטל בשבת אם נתקלקלה הגומא אסור להחזירה והב"י כתב דנראה כן ג"כ מדברי הרמב"ם בחבורו וקבע כן בשולחנו הטהור (בסי' רנ"ט ס"ג) בשם י"א. ותמוה לי הא כבר מוטמן מע"ש והוי מהטמנה להטמנה דקי"ל בסי' רנ"ז ס"ד דאפילו ליטלו כולו ולתת אחר במקומו שרי. וצע"ג:

[אות עב] שם בתוי"ט ד"ה ואינו יכול להחזיר. שמא יטלטל. לשון הרא"ש דודאי יטלטל הגיזין בידו לתקן מושב הקדירה וע"י הקדירה לא יטלטל פן ישפך התבשיל אם ינענע ועי' לקמן (סוף פ"כ) בהרע"ב:

[אות עג] שם בהרע"ב ד"ה ונותן. שמשים מראשותיו. שלא יחמו בחום הקיץ והחמה. רש"י. אבל הר"ן כתב דמותר להטמין שיחום קצת או שלא יתקרר יותר כיון שהוא צונן אינו דרך הטמנה בכך ולא גזרו:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.