תוספות רבי עקיבא איגר/שבת/ה
|
< הקודם · הבא > מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
[אות עד] בהרע"ב ד"ה במה יוצאה. על שביתת בהמתו. דכתיב למען ינוח וגו'. ומיהו לאו דל"ת מלאכה אתה ובהמתך ליכא אלא במחמר אחר בהמתו. תוס' (נא: ד"ה במה). ואני מסתפק[1] אם נשים מצווין על שביתת בהמתן היכא דליכא משום מחמר כיון דהוי רק עשה. י"ל דהוי מ"ע שהז"ג דנשים פטורות אף דחייבות בקידוש היום מהקישא דזכור ושמור י"ל דדוקא בקידוש דהיינו הזכירה אבל בשאר מ"ע י"ל דפטורות[2]. ועי' בהר"ן (פ' כל כתבי מד. מדפה"ר) שכתב דכל מילי דשבת נשים שווין לאנשים[3] שביאר הריטב"א באופן אחר ולדבריו אין מקום לדימוי המנ"ח. ועי' בב"י בא"ח (סס"י רצ"א) וצ"ע[4].
(אמר י"מ התלמיד: בדין הנ"ל שמסתפק רבינו כמו כן מצאתי שמסתפק בזה הפרי מגדים בא"ח (סימן רמ"ה)[5] ובספרו תיבת גמא (פ' בשלח)[6]. ולי העני צריך עיון דמלשון הגמרא גבי פרתו של ראב"ע של שכנתו וכו' מיחה בה כו' לשון שכנתו ולשון בה מוכח בהדיא דנשים מצווין על שביתת בהמתן ומוכח כסברת הר"ן הנ"ל[7]):
[אות עה] שם בהרע"ב ד"ה בחטם. חוטם הנאקה. אבל נאקה באפסר לא כיון דלא מנטרא בי' הוי משאוי. וכן גמל בחטם. דכל נטירותא יתירה הוי משאוי וכן דבר שהוא לנוי הוי משאוי וכההיא דסוף פירקין. ודעת הר"ן דנוי הרגיל בחול אפילו בשבת שרי. זולת דבר שאינו רגיל בו בכל אלא מקצתם עושים כן לעתים אסור. ומיניה מיירי בסוף פרקין ומיישב בזה קושיות תוספות בפרקין (מ"ד) והובא בתוס' יו"ט ד"ה ולא בזוג:
ב[עריכה]
[אות עח] במשנה אבל לא לחלב. היינו לשמור החלב בדדיה שלא יזוב לארץ ובזה שרי לת"ק דהוי כמו רחלים כבונות דחשבינן ליה מלבוש אע"פ שאינו עשוי לצורך עצמן אלא לשמור הצמר. אבל ברוצה שיקבל הכיס החלב הנוטף מדדיהן גם הת"ק מודה דאסור דהוי משאוי במה שנושאת החלב והוא מלאכה הצריכה לגופה. תוס' בשם הר"ר פורת:
[אות עו] ברע"ב ד"ה בזמן וכו'. מערב שבת. ומוכח כן מסיפא דמתני' אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ואי בשאינה קשורה כלל פשיטא שאסור אלא ע"כ דבזמן שאינה קשורה לו מע"ש קאמר הגמרא. והא דלא דייק מרישא דבזמן שהיא קשורה לו דפשיטא דבעי קשורה י"ל דה"א דבא לומר בהיפוך דיוצאת בקשורה אפילו בקשורה בשבת. תוס':
[אות עז] ברע"ב ד"ה צרורות. שלא יטפטף החלב. ובתוס' הקשו דהא במה שהבהמה נושאת החלב הוי משא ואסור משום שביתת בהמתו. ולזה פירשו דמיירי הכל שקושר בשביל שלא יסרטו דדיהן וליבש היינו בזמן שאין חפץ בחלב שרי לפי שמהדקו אבל לחלוב שאינו רוצה שיתייבשו אינו מהדק וחיישי' דלמא נפל ואתי לאתויי:
ג[עריכה]
[אות עט] ברע"ב ד"ה ובלבד שלא יכרוך. דכי כריך להו הוו כלאים. וס"ל למתני' כר"י דבדבר שא"מ אסור, פירש"י. ובשלטי הגבורים כתב דהוי פסיק רישא דא"א דע"י אחיזתן שלא תחמם ידיו ועי' מ"ש בכלאים (פ"ט מ"ה):
- ↑ נדפס גם בחידושי רע"א (שבת נא:).
- ↑ וכן הסתפק המנ"ח (מצוה לב, אחר מוסך השבת אות ח).
- ↑ כוונת רבינו שמשמע מדבריו שגם לענין שביתת בהמתו נשים שוות לאנשים. ובתוספת ביאור כתב רע"א בתשובה (ח"ג סימן פ): ולענ"ד הא בר"ן שבת פרק כל כתבי שבכל מעשה איש ואשה שוים כדילפינן מזכור ושמור, וכל חיובי דשבת בכלל, עכ"ד. ומאידך יעויין במנ"ח שם שרצה להוכיח לאידך גיסא שמכח דבעינן היקש לענין קידוש היום משמע שבלא"ה נשים היו פטורות.
ובמנחת חינוך תמה באמת מה יהיה הטעם בכך שיהיו חייבות בעשה זה, וביאר לפי דעת הריטב"א בקידושין (כט.) שאין נשים פטורות במ"ע שהזמן גרמא אלא במצוה שבגופו ולא במצוה בדבר אחר, וה"נ בשביתת בהמתו הויא מצוה בדבר אחר. ויעויין תורת חיים (סימן רמו סקי"ג) - ↑ בעיקר הספק יעויין במנ"ח שם שכתב ליישב ע"פ הצד שאשה פטורה משביתת בהמתו, את קושיית התוספות בע"ז (ד"ה ושמעה) למה בעינן לאסור מכירת בהמה גסה לגוי משום נסיוני שעי"ז יבוא לידי איסור מחמר, בלא"ה ייאסר משום שביתת בהמתו בשעת הנסיוני, עי"ש מה שיישבו. ואם אשה אינה מחוייבת בשביתת בהמתו א"ש דבעינן לאסור מכירת בהמה גסה גם ע"י אשה. ורבי אליהו גוטמכר (נדפס במשניות דפוס וילנא) הוכיח לאידך גיסא שמכח שהתוספות לא יישבו כן מוכח שאכן נשים חייבות בשביתת בהמתו.
- ↑ אינו שם. וכן יש שציינו לדבריו בפתיחה שנוקט שנשים אינן מצוות על שביתת בהמתו, ובספרי השו"ת הקשו על דעתו ומאידך העירו שאינו בנמצא. ובאמת דבריו נמצאים להיפך בסימן תר"ח (משב"צ סק"א): "וכל מצות עשה של שבת נשים חייבין". וכן בסימן ש"ה (משב"צ סק"א) כתב: ואם נשים מוזהרים על זה, למאן דאמר לאו - פשיטא. ואף למאן דאמר עשה, וקידוש היום איתקש שמירה וזכירה, מכל מקום יליף דלכל מילי שוין אנשים ונשים.
- ↑ שם הזכיר הספק בלי לפרש הצדדים. ובביאור חלון התיבה העמיד הספק כפי שהעמיד בדבריו (סימן רמו משב"צ סק"ו) שנחלקו המפרשים אם שביתת בהמתו בעשה גרידא או גם בלאו. וכך אכן העמיד הספק גם בספרו ראש יוסף (שבת נא:). אמנם בפמ"ג העמיד הספק כסברת רבינו וכפי שצויין לעיל.
- ↑ הראיה ממעשה דשכנתו של ראב"ע, הביא גם התפארת ישראל (בועז אות ב), יעוי"ש שהציע לפרש שלדעת רע"א לא היתה אסורה שכנתו של ראב"ע בהוצאת פרתה אלא מדרבנן, ודחה פירוש זה מכמה טעמים; חדא שהוא דוחק גדול שהרי המשנה כללה דין פרת שכנתו עם דין פרת איש ומשמע שדין אחד לשניהם, ובפרט שהיה לרע"א לציין למשנה זו ולפרש דהיינו מדרבנן. ועוד דחה, שאם כן כיצד יתכן שכיון שלא מיחה בה קראו האיסור על שמו, הרי בכך לקה בכפליים כי לגבי שכנתו לא היה האיסור אלא מדרבנן ואילו מעת שנקרא על שמו הרי האיסור איסור דאורייתא, ויחשדוהו ויוציאו לעז על אותו צדיק שחטא בכפל. ע"ש שהאריך בזה. וכן הוכיח המנ"ח (שם).
ובפירוש רבי אליהו גוטמכר דחה הראיה שהמשנה עוסקת בבהמה היוצאת לרה"ר בין בפני עצמה ובין באופן שמחמר אחריה, ויש לומר שהמבואר במשנה 'ויוצאין שלא ברצון חכמים' היינו באופן של מחמר ולכן שייך אף באשה.
ורבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים (או"ח סימן שה סק"ב) ביאר שלו זו בלבד שאין להוכיח ממעשה זה, הלא להיפך יש ראיה ממעשה זה שנשים פטורות משביתת בהמתו. שאל"כ לא יעלה על הדעת שראב"ע - שהיה נשיא ושר התורה - לא ימחה בשכנתו העוברת על איסור שבת, אע"כ שאינה מצווה ולכן לא מיחה בה, ומה שמבואר במשנה שהיה לו למחות בה, הוא משום שלאו כולי עלמא גמירי דינא ויודעים שאשה אינה מצווה על כך, וכן שכשיוצאת פרה משכונתו יתלו שהיא מפרותיו ולא פרת שכנתו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |