תוספות רבי עקיבא איגר/נדרים/ג

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ נדרים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות כב] בהרע"ב ד"ה שניהם רוצים. ולא היה בלבם. ואם מעמידים דבריהם דבדוקא נדרו אסורים. הר"ן בשם ירושלמי:

ג

[אות כג] תוי"ט ד"ה הדירו חבירו. בגמרא פרכינן הא לא"ה לא. ק' לי מטעם זרוזי אסור במעמיד דבריו שנשבע בדוקא כמש"ל במתני' א' א"כ הא י"ל דמתני' דהכא מיירי במעמיד מש"ה מותר רק בחלה מטעם אונסים וצ"ע:

ד

[אות כד] בהרע"ב ד"ה ולמוכסין כו'. ואסור לברוח מן המכס כו'. עיין בר"ן:

ה

[אות כה] בתוי"ט סד"ה אם אינן. דאל"ה אימת קדשי. ע' בסוגיין דעל קושיא א' דאימת קדשי (דאף מספק לא הוי הקדש דהא האילן עומד לקציצה ובודאי יקצץ באיזה זמן). מוקי לה באומר אם אינם נקצצות היום דבעבר היום ולא נקצצו הויין הקדש. אלא דעל קושיא למאי למימרא פשיטא דחל הקדש ויש להם פדיון כמו כל הקדישות בזה מוקי דראה רוח סערה וכו' וכדכתב הרע"ב דסד"א דמסיק אדעתיה דלא מתנצלן ומש"ה נדר ולא גמר בלבו להקדישן. קמ"ל:

[אות כו] בהרע"ב ד"ה אין להם כו'. לכשאפדם יחזרו כו'. ודוקא בפדאן הוא אבל בפדאן אחר אף אם קנה אותם המקדיש אח"כ ממנו מ"מ אינם חוזרות וקדושות. ודעת הרשב"א דבאמר בפירוש אף אם יפדנו אחר ואקנם ממנו יקדשו חל ההקדש ולא מקרי דשלב"ל. אלא דבסתמא בלישנא דעד שיקצצו אין דעתו על פדאן אחר. ודעת הר"ן דאף בפי' שיקדשו לא חל ההקדש:

[אות כז] בתוי"ט ד"ה אין להם כו'. אינן צריכים פדיון. ובר"ן כ' עוד בשם ר"מ קורטבי וז"ל דלהך מ"ד אם פדאן קודם שיקצצו אינו חוזרות וקדושות דהא בהא תליא דלמ"ד אחר שיקצצו בעיא פדיון דא"א להקדש שתפקע בכדי א"כ במה דאמר עד שיקצצו ע"כ דהיינו לענין שאם יפדם יחזרו ויקדשו אבל למ"ד דמשנקצצו פקע' קדושתן בכדי זה שאומר עד שיקצצו לא בא לומר דיחזרו ויקדשו אלא לומר שיהיו קדושות עד אותו זמן ואח"כ תפקע קדושתן וכי תנן במתני' אין להם פדיון היינו דמאותו זמן ואילך א"צ להם פדיון ומקודם מהני פדיון. אבל הרמב"ם והרשב"א ס"ל דלכ"ע לא מהני פדיון קודם שיקצצו:

ז

[אות כח] בהרע"ב ד"ה מי שהחמה. מדלא קאמר מן הרואים. והא דלא אמרי' דמש"ה לא אמר מן הרואים שלא יהי' גם דגים ועוברים בכלל. דאף בלישנא רואי חמה אין דגים מתמעט דהם רואים החמה רק אין החמה רואה אותם. תוס'. וכן הוא ג"כ בעוברים ט"ז (* עיין בתוי"ט מ"ח אסור בקרחים מ"ש בשם ר"ן אין מן הצורך לתירוץ הט"ז. ואפשר שזה כוונת התוספות שלא תירצו על עוברים. ורבינו הביא בכאן ס' הט"ז מחמת שהקשה בדבור הסמוך על הר"ן. ואפשר ליישב קצת:

ח

[אות כט] בתוי"ט ד"ה אסור בקרחים. דהיינו אנשים וכו'. ק' לי דנימא באמת דשחורי הראש דוקא קאמר למעט קרחי' ובעלי שיבה ומש"ה לא אמר מבעלי שער דאזי לא היה ממועט רק קרחי' ולא בעלי שיבה. וצ"ע:

יא

[אות ל] תוי"ט ד"ה שאיני נהנה לישראל. אבל אומה שלימה ל"ג. בתשובה כתבתי להקשות דמנ"ל לדמות אומה שלימה לאומה ישראל. הא י"ל דהטעם דלא גזרו הכא דכמו דמצינו בסוגיא דבב"מ דאסרו רבית עו"ג משום שלא ילמוד ממעשיו. ופירשו שם הא דשאר מו"מ שרי היינו דאפשר לעשות כן ג"כ ישראל אבל רבית דיהי' עסקיו רק עם עו"ג חיישינן שילמד ממעשיו א"כ י"ל מש"ה ל"ג דא"כ יצטרך לעשות כל עסקיו עם עו"ג ויש בזה קלקול וחשש דילמוד ממעשיו אבל באומה אחרת אין ראי' להמכר:

[אות לא] שם תוי"ט ד"ה לוקח ביותר כו'. בזבינא מציעתא. אבל בזבינא חריפא הוי הנאת לוקח לחוד ובזבינא דרמי על אפיה הוי הנאת מוכר לחוד. וכל זה דוקא בשוה בשוה אבל בלוקח בפחות בכל ענין הוי הנאת לוקח ובלוקח ביותר בכל ענין הוי הנאת מוכר:

[אות לב] במשנה שדוחה את הנגעים. אף דבקציצת בהרת עובר על ל"ת ועשה. שבת פרק ר"א דמילה. וכ' תוס' שם הא דלא ילפינן מיניה בעלמא דעשה דוחה לל"ת ועשה. דמה למילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.