תוספות רבי עקיבא איגר/כלאים/ט

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ כלאים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות לד] והקנבוס. בתוס' ישנים ביומא פרק בא לו הביא ראיה דאין הכוונה למה שאנו קורין קנבוס דהרי לעיל (פ"ב מ"ה) מבואר דקנבוס אינו עושה אלא לג' שנים וזהו אינו בקנבוס שלנו:

[אות לה] בר"ב ד"ה מותר. לערב עמהן פשתן וכו' נתבטל ברוב כו'. ואף שיש היתר עכשיו שיוכל ללבשו בלא פשתן ועי' בתשובת הר"ן (סימן נ"ט). ותימה על הר"ן נדרים (דנ"ב ע"א) שכתב ליישב דברי הרי"ף שכתב בפת שצלאו עם בשר בתנור א' דאסור לאכלו בחלב דריח הוי כמו משהו. ולא בטל דהוי דבר שיל"מ דאפשר לאוכלו עם בשר אף דבמין בשא"מ אינו בו דין דשיל"מ. היינו דוקא בדבר שאסור עכשיו ולמחר יהיה לו היתר. אבל בדבר שיש לו עכשיו היתר לא בטל אף במבשא"מ ע"ש וצע"ג ועי' בהגהות ש"ע יו"ד (סי' צ"ט) במ"ש הש"ך שם (ס"ק כ"ב) בשם הת"ח דמים שנתערבו בחלב דמותר ליתנם לבשר. וע' בתשובה שלי (סי' ר"ז וסי' ר"ט) ושם הארכתי בזה בעזה"י:

[אות לו] בתוי"ט ד"ה אם רוב. ובמידי דיבש ביבש מין במינו. ול"נ דהכא לא תלי בזה. דאף אם הוי אינו מינו הא גם במין בשא"מ מדאורייתא בטל ברוב רק מדרבנן בעי' ס' דחיישינן שמא יבשלם ויתן טעם וזהו ל"ש הכא:

[אות לז] בא"ד ובתר שמא אזלינן. כ"כ הרמ"א בהגהת ש"ע סימן צ"ח וכבר תמה שם הש"ך ע"ז:

ב

[אות לח] בר"ב ד"ה הכרים. מותר להציעו תחתיך. ואף דמדרבנן אסור שמא תכרך נימא על בשרו מ"מ הכא דהוי קשין לא גזרו רבנן. ומ"מ לא הוי קשין לגמרי ע' בהרע"ב לקמן מ"ד:

ג

[אות לט] בר"ב ד"ה אסורים משום כלאים. לפי שיש להן בית ראש. וכן הוא בש"ע. ותמיה לי דאף באין לו בית ראש ואינו דרך מלבוש מ"מ כיון דהוא על גופו והוי העלאה ומנין שלא יתלכלכו בגדיהם ליתסר כמו מרדעת על כתיפו דאינו דרך מלבוש ואסור אפילו להוציא הזבל דאינו דרך חימום רק להצילה מטינופות. ועיין בפרישה וט"ז. וצ"ע:

ד

[אות מ] לא יתן המרדעת. והא דלא הוי דבר שאינו מתכוון כמו במוכרי כסות היינו דמכוין הוא ליטול המרדעת כדי שלא ילכלך בגדיו וגם זה מקרי נהנה מכלאים כדאיתא בירושל' דאסור ליקח ביצה חמה בבגד כלאים דכיון דניצל מלכוות בחום הביצה הוי כניצל במניעת הקור ש"ך ביו"ד (סי' ש"א ס"ק ח'):

[אות מא] בר"ב ד"ה תכריכי המת. חפשי מן המצות. והא דלא הוי לועג לרש דזהו רק בציצית ששקול כנגד כל התורה א"נ בכה"ג דלגבי המת לא הוי דרך חימום בכה"ג גם בחי ליכא איסור תוס' נדה (דף ס"א):

ה

[אות מב] שלא יתכוונו. ומ"מ בעינן בענין דלא הוי פסיק רישא תוס' בשבת (דף כ"ט) אבל הר"ן (פ"ד דחולין דף רצ"א) כתב להתיר אף בפ"ר וע' מ"ש בגליון בשבת (פ"ה מ"ג):

ז

[אות מג] בר"ב ד"ה ומנעל. קרויים של זרב. מלשון שרב דזיי"ן ושי"ן מתחלפין ע' תי"ט (רפ"י דמקואות):

ח

[אות מד] בר"ב ד"ה נוז. בשתי תכיפות. דעת הרמב"ם באף בלא קשר חייב. ובקשר חייב אף בתכיפה א' וקשר ב' ראשי חוטים אהדדי. ודעת הטור דבעינן תרתי ב' תכיפות וקשר ב' ראשי חוטין להדדי. ודעת הפרישה והט"ז דהטור מיירי דוקא בחוט משי שמחבר צמר ופשתים יחד וקושר רק ב' ראשי חוטי המשי בזה הוא דלא מהני קשר לחוד. אבל בתוכף חוט פשתים דרך חוט צמר אף בתכיפה א' וקושר ב' ראשי חוטי פשתים להדדי הוו כלאים. והמג"א בהלכות ציצית לא ס"ל כן:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.