תוספות רבי עקיבא איגר/כלאים/ב

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ כלאים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות ו] רובע ממין אחר ימעט. נלע"ד מסוגיא דב"ב (דף צ"ד ע"א) במה דמשני רובע דכלאים כי רובע דהכא דמי. מבואר דדוקא ברובע דהמיעוט הוי רק חומרא דכלאים אבל ביותר מרובע צריך למעט הכל. ואף לחד תירוצא בתוס' שם דקאי ללישנא דקנסא. מ"מ הא כמה פוסקים פסקו כהך לישנא דקנסא כמו שפסק הטור ח"מ רסי' רכ"ט ובהגהות שם. ומ"מ י"ל דכיון דהוי ספיקא אם קיי"ל כלישנא דדינא או קנסא מש"ה במוכר פירות ונמצא יותר מרובע טנופת לסאה מספק לא מחייבינן למוכר לברור כולו היכא דידעינן דלא עריב בכוונה. דשמא כלישנא דקנסא וכמ"ש בב"י שם. והכא בכלאים אזלינן לקולא כלישנא דדינא ואף ביותר מרובע הדין דימעט כיון דמדאור' בלא"ה לא הוי כלאים אזלינן לקולא. ומ"מ לאידך תירוצא דתוס' דקאי גם ללישנא דדינא א"כ בודאי הדין דביותר מרובע יבור כולו. ועיין בשיטה מקובצת דהביא ג"כ כמה שיטות שסוברים דקאי גם ללישנא דדינא. ולדינא יש לדון דהוי כמו ס"ס להחמיר ספק דקיי"ל כלישנא דקנסא וספק דאף ללישנא דדינא צריך לבור את כולו. וחידוש שלא העלו האחרונים כלל מזה. והרמב"ם (רפ"ב דכלאים) כתב זרע שנתערב בו זרע אחר אם היה אחד מכ"ד כו' עד שימעט את החטים או יוסיף על השעורים ואם זרע לוקה. ותמהני דהא מבואר בסוגיא דב"ב הנ"ל דברובע כל עיקר המיעוט הוי רק חומרא דכלאים וגם בירושלמי הובא בכ"מ במקומו מבואר הא דמותר להניף ולא הוי כמבטל איסור כיון דמרבה לבטל מפני מראית עיין היינו דמדאורייתא ממילא מותר כיון דלא עירב אדעתא לזרוע. וא"כ איך כתב הרמב"ם דזרע לוקה הא מדאורייתא לא הוי כלאים וצל"ע ועיין בתשובת מוצל מאש (סי' מ'):

[אות ז] בהרע"ב ד"ה יבור. דמיחזי כמקיים. לפ"ז בב' מינים צריך לבור כל הב' מינים כן כתב הר"ש. אבל הרא"ש כתב די"ל דוקא מאותו מין שהתחיל לבור אם ישייר ממנו נראה כמקיים אבל מין האחר כיון דאין בו רובע ולא התחיל לבור ממנו לא הוי כמקיים:

[אות ח] במתני' אלא ממין אחד. וכשם שאין מצטרפין לאסור כך אין מצטרפין להתיר כגון כ"ב רבעים וחצי חטים וחצי רובע שעורים ונפל לתוכם פחות מרובע עדשים ירושלמי הובא בהר"ש. והרמב"ם בפירושו מפרש כן בדברי ר"ש במתני' שלאח"ז ר"ש אומר כשם שאמרו להחמיר. היינו כמו שאין מצטרפין לחומרא כך אין מצטרפין להקל. ומה דאמר אח"כ הפשתן בתבואה זהו חוזר לדברי ת"ק ואשמעינן דפשתן כזרעוני גינה:

ד

[אות טו] בתוי"ט ד"ה כנגד הפרצה. וכ"כ הר"ש. כדמוכח בשלהי פ"ק דעירובין גבי ג' מדות במחיצות עכ"ל הר"ש. ותמהני מאד הא אדרבא בסוגיא דעירובין שם מבואר ההיפוך דלפי שינויא דרבא דקאמר מדסיפא רשב"ג וכו' מבואר למה דקי"ל כרבנן דגם למעלה שיעור לבוד ג"ט ה"נ היה מקום חשוב להתיר לזרוע בצדו נגד העומד אם הוא רחב ג"ט וצלע"ג. אח"כ מצאתי תה"ל בחידושי הריטב"א עירובין שכ"כ להדיא בשם הר"י והראב"ד וצל"ע על הר"ש והתוי"ט:

ה

[אות ט] שאינן עושין. והרמב"ם בפי' ובחבורו כתב דה"ק דאע"פ שאין עושין עד אחר ג' שנים מ"מ אסור לזרוע בתוך כך מין אחר עד שיעקור השרשים:

ו

[אות י] וקרובין וכו'. וכן במתני' שביעית (פ"א מ"א):

ז

[אות יד] ר"מ אומר וכו'. כתב הרא"ש בירושל' מפרש דלא פליגי ר"מ ור"י בן החוטף אפרתי אלא בתחלת ימיו שנה לר"מ בית סאה ושוב חזר בו ושנה לר' יוסי בית כור:

ח

[אות טז] בר"ב ד"ה בין שורה. והמקום שבין כל שתי וכו'. לשון הר"ש ט"ז אמות היינו בין ב' החיצונות אי נמי יש לפרש בין חיצונה לאמצעי' דכיון דאיכא ג' שורות גלי אדעתיה שבא לנטוע כרם כענין זה ומצטרפין בפחות מט"ז ולא דמי לב' שורות דאין מצטרפין אפילו בשמונה דג' שורות הוי ככרם גדול דקרחה שלה ט"ז אמה:

[אות יז] בתוי"ט ד"ה ראב"י. דשורה אחת הוי כרם. והוי כמו קרחת הכרם ולענין זה כב"ה דקרחת הכרם הוי ט"ז אמה. והא דקאמר שאילו מתחלה נטען הר"ז מותר בח' אמות הא כיון דסבר כב"ש צריך לכל שורה הרחקה ד' אמות. בירושלמי פריך לה ומשני דמותר בח' אמות היינו בח' ומשהו הובא בהר"ש:

י

[אות יג] תבואה בירק. היינו בב' שדות אבל אם לזרוע שורה ירק מצד שדה תבואה סגי בו' טפחים כדאיתא לקמן (במשנה בתרא דפ"ג). הרמב"ם בחבורו:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.