תוספות רבי עקיבא איגר/גיטין/ה

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ גיטין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות מט] הרע"ב ד"ה וכתובת אשה. ממה שהאיש רוצה לישא כו'. ובנדוניא מחלוקת הפוסקים אם הוא ג"כ בזיבורית:

ב

[אות נ] במשנה מנכסי יתומים. לאו דוקא דה"ה מהאחים או שאר יורשים. הר"ן:

[אות נא] תוי"ט ד"ה אין נפרעים מנכסים משועבדים. אפילו ממשעבדי בבינונית. כשהנכסים ב"ח הם זבורית אבל אם גם הב"ח הם בינונית בלא התקנה נמי א"י לגבות ממשעבדי כיון דהלוה עצמו היה יכול לדחותו לזו השדה ממילא אינו יכול לגבות מהלוקח משום מה מכר ראשון לשני כו'. ובהר"ן פ' מי שהיה נשוי (עלה קי"ד ב') כ' דאם לוי לקח מראובן הלוקח ושייר אצלו זבורית דא"י לדחותו על לוקח הראשון לזבורית דל"ש בזה תק"ח דאין נפרעים כיון דאין הזיבורית ב"ח. ומ"מ בשבק אצלו בינונית דכותה צריך הבע"ח לגבות מלוקח ראשון משום מה מכר כו'. וע"כ תמה אני עמ"ש הר"ן שם לקמן (עלה קי"ז ב') בשם הרשב"א במי שמכר לשנים לא' פירש בשטר בכ"ה בניסן ולשני בניסן סתמא דאין כל אחד יכול לדחות לבע"ח לומר הנחתי כו' ויהיב טעמא דמלתא משום דשדות שניהם משתעבדים לבע"ח אלא דהתקינו חז"ל דאין נפרעים כו' במקום שיש נכסים ב"ח. א"כ על הלוקח לברר. ולא אבין אחרי כונתו הקדושה. איך סתם דמשום תקנה הוא דהא בקרקעות שוים מדינא א"י לגבות מהשני משום מה מכר. וד' יחנני. ויאיר עיני:

[אות נב] שם ד"ה אין נפרעים מנכסי יתומים. אוקמוה אדאורייתא. וק"ל דבסוגייא מ"ט ע"ב אמר רבא ת"ש רמ"א כתובת אשה בבינונית ואי מיתמי לית ליה לר"מ הא דתניא אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בזיבורית. והא רבא לשיטתו (דבנזקין) דמדאורייתא בעדיות גם מיתומים לא הפקיעו דיניה א"כ בכתובה לר"מ דס"ל כתובה דאורייתא מדאורייתא בעדית אלא דהפקיעו דינה מעדית לבינונית. דשמא תקניטנו. והובא בתי"ט במתני' הקודם ד"ה וכתובת אשה. וא"כ הא דמיתומים אינו גובה מעדיות דהא בזה ל"ש שמא תקניטנו. צ"ל דל"ש לחייב יתומים יותר ממה שהיה אביהן חייב. וא"כ עכ"פ בינונית דהיה חייב אביהן. גם מיתומים ראוי לגבות מבינונית דהא מדינא מגיע לה אפילו עדית וא"כ לענין הבינונית הוי כמו (נזקין) דלא מגרעי' כחן בבאי' לגבות מיתומים. וצלע"ג (מ"ש רבינו נזקים. היינו אם הם מדאורייתא בעדית. וה"ה שטר שכתוב שבח כי בזה איירי הגמר' ד"נ):

ג

[אות נג] בהרע"ב ד"ה והמוצא מציאה. שלא החזיר כולה. היכי דתובעו בברי ע"י הודאתו של זה שמצא א'. מדינא נאמן מכח מגו. ואם תובעו בברי שראהו מגביה ב' זהו הוי כשארי תביעות דעלמא ולא תיקנו בזה. אלא דהכא מיירי בתבעו ראיתיך בראש גג דמצאת כיס שלי וממילא מסתמא היה ב' כיון דהיה ב' קשורים. וכיסים לא מנתחי מהדדי ומקרי טענת ברי ומדינא היה נשבע. בזה תקנו דלא ישבע. הרשב"א. וכן פסקי' בש"ע חוה"מ (ססי' רס"ז) עיי"ש ובסמ"ע וכן הסכים היש"ש:

ד

[אות נד] במשנה המטמא. עמ"ש במתני' ((פ"ו) [פ"ז] מ"ה דכלאים (אות כ"ג)):

[אות נה] שם במשנה בשוגג פטור. ואם נתכוון לטמא טהרות של זה וטימא את של זה ע' בשיטה מקובצת בב"ק (ד"ה ע"א) דדייק מדברי תוס' דשם ד"ה המטמא דזהו בכלל בשוגג דפטור:

[אות נו] שם במשנה במזיד חייב. ואם מת א"צ יורשים לשלם דלדידיה קנסו לבריה לא קנסו. ע' בהרע"ב (פ"ה מ"ג) דבכורות:

[אות נז] בהרע"ב ד"ה מזידים. ואי נמי נדבה. ומה"ט נקט במתני' שפגלו שהקרבן נפסל בכך ולא נקט במחשבת שלא לשמה דהקרבן כשר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וחייב לשלם כיון דהבעלים צריכים להביא אחרת. היינו דנקט מלתא דפסיקא דשייך ג"כ בנדבה דבזה בשלא לשמה כיון דהקרבן כשר. וא"צ להביא אחרת אף דאינו ממובחר מ"מ א"צ לשלם. דהרי גדולה מזו אמרי' בב"ק (דע"ח) דהאומר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו דמצי פטר נפשיה בשה אף דשור מצוה מן המובחר. אבל בפיגול דהקרבן פסול גם בנדבה צריך לשלם. ובאמת בכלל שפגלו היינו מחשבת חוץ לזמנו וכן מחשבת חוץ למקומו. והרא"ש בנדרים (דף ל"ה ב') נקט תרווייהו. משנה למלך:

[אות נח] תוי"ט ד"ה במזיד חייב. לגבי הנך כו' תוס' (לעיל דמ"א). כפי"מ דנקט הרע"ב לעיל דשחררו רבו הראשון ופליגי רשב"ג ורבנן במזיק שעבודו והתי"ט נקט הכא ג"כ במזיק שעבודו. בזה כ' תוס' שם דמדלא קאמר בהיזק שאינו ניכר פליגי היינו דהוי ניכר כיון דהשחרור מהני מדין. והיינו כיון דהפקיע שעבודו לגמרי מקרי ניכר. אלא דלאוקימתא דעולא דמיירי בשחררו שני דמדין אינו משועבד אלא כיון דיצא עליו שם ב"ח כופין לרבו ראשון לשחררו ופליגי בהיזק שאינו ניכר ועלה כ' תוס' כיון דהלכה כרשב"ג צ"ל דהתם אף דקרי ליה להיזק שאינו ניכר מכל מקום מקרי ניכר לגבי הנך דהכא:

ה

[אות נט] הרע"ב ד"ה שהיא מכפרת. וא"צ להביא אחרת. מדסתם הרע"ב נראה דדעתו דאף קודם יאוש מכפרת. אף דבסוגיא אמרינן דבר תורה בין נודע בין לא נודע אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני. היינו דאפילו בתר יאוש דבר תורה אינה מכפרת אבל מצד התקנה מכפר אפילו קודם יאוש וכ"כ הרשב"א בחי' בשם איכא מאן דמפרש. אבל מדעת תוס' ד"ה מ"ט וכו' נראה דדעתם דדוקא לאחר יאוש הוא דתקנו דמכפרת עיי"ש:

[אות ס] תוי"ט ד"ה שהיא מכפרת. דלאו מעקר הוא. ולפ"ז הוא דוקא אם הכהנים כבר אכלו הבשר והקטירו האמורים. אבל אם נודע מקודם אין כח ביד חכמים לומר שיקריבו חולין בעזרה וכן מבואר להדיא בלשון רש"י ז"ל. וכ"כ המהר"ם שיף בדעת רש"י. אבל דעת הרשב"א בחי' אף בנודע מקודם רשאים להקריבו דהפקר ב"ד הפקר ואוקמי ברשותיה ולא הוי חולין בעזרה. (ומ"ש בתוספת חדשים דלמסקנא אפילו לרש"י מטעם הפקר. אינו כן דרש"י כתב דקנסוהו רבנן ועי' בתוס' ד"ה כי היכי):

ו

[אות סא] הרע"ב ד"ה בשעת הרוגי. תלוהו וזבין כו'. וכן לשון רש"י ז"ל. והוא תמוה דמאי שייטה דתלו' וזבין הכא דהא הך מתני' מוקמי' בלא יהיב זוזי דאילו יהיב זוזי גם מהרוגי מלחמה ואילך קנה. אבל הרשב"א בחי' כתב טעמא דמתני' כיון שהמלך הפקירן להריגה ואינו מקוה עוד לשוב לנחלתו גמר ומקני. אבל מהרוגי מלחמה ואילך אמר האידנא לשקול ומחר תבענא ליה לדינא כדאיתא בסוגיי' והכל בלא יהיב דמי:

[אות סב] תוי"ט ד"ה לקח. וכ"ש שאר נכסים. ומ"מ מתני' דקתני בטל דמשמע דמיד בטל היינו בג' שדות דאילו בשאר נכסים אין המכר בטל מיד אלא כשהגיע זמן הגביי' תטרוף. וכ"כ רש"י אלא דמ"מ לענין נחת רוח הוא כ"ש דאמרינן נחת רוח ויכולה לטרוף כתובתה מהם. ובתוס' ב"ב (ד"נ ד"ה אילימא) כ' ומיהו קשה להרשב"א הא מקמי דמוקי הכא בג' שדות היה ס"ד דמיירי בשאר נכסים ואע"ג דקתני מקחו בטל עכ"ל. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דהיכן מצינו דלס"ד מיירי מתני' בשאר נכסים הא י"ל בפשוטו דלס"ד מיירי מתני' בין בג' שדות ובין בנכסי מלוג דאמרינן נחת רוח ומכ"ש בשאר נכסים לענין טענת נחת רוח אבל מתני' לא מיירי בשאר נכסים מדקתני לשון בטל. ולבתר הכי מסקינן דמיירי רק בג' שדות ולא בנכסי מלוג דבנכסי מלוג לא אמרינן נחת רוח. וצע"ג:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.