תוספות רבי עקיבא איגר/בכורות/ו

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בכורות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות כב] תוס' חדשים ד"ה נקבה מלא כרשינה. מסקינן בש"ס. לא מצאתי כן בסוגיא אלא דרבי אושעיא בעי' זה מר"ה רביה אם כרשינה הנכנסת ויוצאת. או כרשינה העומדת. וא"ל זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי כו' ואפשר דבמה דאמר כיוצא בה שמעתי היינו כי היכי דאמרי' התם גבי מלא מקדח דהוא וחיסורו שנינו. שיהיה נכנס ויוצא ה"נ כרשינה הנכנסת ויוצאת. והיינו דהתם גופיה דייקינן לה מלישנא דמלא מקדח. וה"נ דייקינן מלישנא דמלא כרשינה. ואולם הרמב"ם (פ"י מה' ביאת מקדש) ניקב ככרשינה כו' וצריך עיון:

ג

[אות כג] בהרע"ב סד"ה אכל יבש כו'. ושוחטין עליו. ומ"מ הוי ספק אם למפרע הוי מום או מכאן ולהבא הוי מום ונ"מ בפסולי המוקדשין כה"ג אם תוך זמן בדיקה זו הפריש פדיונה אם הנהנה מפדיון חייב מעילה. גמרא. וברש"י שהפריש מיד פדיונם וכו' וקודם שתכלה זמן בדיקתו נהנה מן הפדיון. ולא ידעתי למאי דייק רש"י שנהנה תוך זמן בדיקתו הלא גם בנהנה (אחר זמן בדיקתו אי מיכן ולהבא הוי מומא)לא מעל כיון דלא עלה הפדיון ולא נתפס המעות בקדושה. ובהרמב"ם איתא ונהנה מהפדיון אחר שנתייאשו מרפואתו. ובזה גם כן קשה אמאי נקט דוקא הכי הלא הנ"מ בין נהנה תוך הזמן בדיקה בין נהנה אח"כ. וגם בעיקרא דמלתא אמאי לא נקט הסוגיא הנ"מ בפשוטו אם עלה אותו הפדיון או דלא עלה וצריך לפדותו מחדש. וצ"ע:

ה

[אות כד] בהרע"ב ד"ה הזובן. אבל ניטל. ומ"מ נפגם הוי מום קבוע לשחוט עליו במדינה אף דיש לו תקנה ליטלו כולו. מ"מ כיון דמעצמו אינו מתרפא כ"א ע"י מעשה מקרי מום קבוע. או די"ל דכי נפגם תחלה אין לו תקנה אף אם יטלנו אח"כ. תוס' (דף ל"ח ע"ב ד"ה וסימנך ברקא):

ט

[אות כה] בהרע"ב ד"ה ואם אינה עצם אחד. אינו נראה כל כך. וכ"כ רש"י וקשה לי הא מבואר (דף ל"ט) דלכ"ע ג' כליות הוי פסול דיתר כנטול דמי והוי כחסר כוליא דחסרון בפנים שמיה חסרון. הרי דיתר בפנים ממש דאינו נראה כלל פסול לאקרוביה דממעטינן מן תמים יהיה עיין שם ואולי באמת דקתני דכפול ואינה עצם אחד אינו מום היינו דלא הוי מאבראי לשחוט בחוץ אבל באמת פסול לאקרוביה. וצ"ע:

י

[אות כו] תוי"ט ד"ה עינו אחת גדולה. אבל אחת גדולה ואחת קטנה. בפשוטו נראה דעינו אחת גדולה והשנייה כדרכו. או אחת קטנה והשנייה כדרכו הוי מום דמחמת ברייתה או כחישתה היה ראוי שיהיה שניהם שווים. וכן נראה מלשון רש"י בריש מסכתין (דף ג' ע"ב) דכתב או אחת גדולה כשל עגל או אחת קטנה כשל אווז. ואולם מלשון הרמב"ם בפירושו. ובחבורו. ובטור שתהא עינו א' גדולה כשל עגל והשנייה קטנה כשל אווז. מבואר דס"ל דמתני' לאו או או קתני אלא דדוקא בשינוי בשתיהן שהאחת גדולה והאחת קטנה:

יב

[אות כז] בהרע"ב ד"ה יבלת. בלובן העין. זהו דלא כפירש"י בסוגיא (דף מ' ע"ב) דמפורש דהכא בלובן ויש בה שיער אבל אין בה שיער שוחטין עליה במקדש דאין מום בלבן אפי' לפסול. ומתני' דלעיל דחשיב מומין לשחוט עליו במדינה מיירי בשחור. ובאמת לפירוש הרע"ב לכאורה תמוה דהא ממה דפריך הש"ס והא אין מומין בלבן מוכח דפשיטא ליה להש"ס דהיינו אפי' לפסול וא"כ איך יתורץ זה במה דמשני הש"ס אידי ואידי בלבן הא דלית בה שיער והיינו מתני' דהכא לפי' הרע"ב. הא הדרא קושיא לדוכתיה דאין מומין בלבן. אחר כך ראיתי שתמה כן הלח"מ על הרמב"ם בפסקים (בפ"ב מהלכות איסורי מזבח) שהם גם כן כשיטת הרע"ב:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.