פירוש המשנה לרמב"ם/בכורות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש המשנה לרמב"ם ‏ בכורות ו

א

על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה כו': נפגמה ר"ל חסרה כגון שנחתך ממנה מגוף הסחוס לא מן הקצה העליון שהוא דומה לעור ונקרא בשם הסחוס: מלא כרשינה שיעור גרגר כרשינה ואפי' היה הנקב לאורך או על איזה צורה שיהיה שמצטרף ממנו כשיעור כרשינה הרי זה מום: נפרכת בין האצבעות ונעשית פתיתין ואין הלכה כר' יוסי:

ב

ריס של עין שנקב שנפגם שנסדק הרי בעיניו כו': ריס העין שם העפעף האחד משני עפעפי העין ושם הלבן לובן העין: ודק פירושו רושם וכבר נתבאר שכל מה שאירע בלבן לבדו אינו מום ולפיכך אם היה הרושם הזה תבלול לבן בשחור העין והיתה גומא בעין שהיא נראת שפלה הרי הוא כשר ואינו מום ואם היתה בולטת על שטח העין הרי הוא מום ואם היתה כמו גרגר שחור בולט בשחור העין הרי זה ג"כ נקרא דק אבל אינו מום ואם נעשית גומא כל שהוא בשחור העין הרי זה מום: וחלזון נחש שני שמות נגררים על ענין אחד הוא שיצמח בעין בשר מותר וימשך עד שחופה קצת משחור העין ושמו המפורסם אצל הרופאים בלשון ערב טפרא (אמר המעתיק וכן קורין לצפורן האצבע טפרא בלשון ערבי): ותבלול הוא הערבוב ונגזר מן בלול והוא שיתערב הלבן עם השחור ויש לו שר דינים והוא שאם נראה כאילו מן הלבן נכנס שום דבר בשחור העין הרי הוא מום והוא מה שאמר לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור ואם צמח בשחור שום דבר במה שנראה לעין ונמשך בלבן אינו מום והוא ענין מה שאמר נמשך בשחור ונכנס בלבן אינו מום: וסירא הוא שפת הלבן לפי שקרומי העין כוללין כל העין ומקיפין אותם זולתי הלבן שהוא מקיף לקרום הקרניים מכל צדדין סביב לשחור העין ר"ל סביבות המקום הנראה מן העין שמתהפך למראה השחרות או התכלת ואינו מקיף כל העין ואיני בא להגיד סיבות מאורעות התחלואין האלו ולא מקום החולי בצמצום באיזה קרום יהיה ואיזה מהן ראוי ליקרא חולי על האמת ומה הוא הנגרר אחרי החולי לפי שאין כוונתי להודיע אלא הדבר שכשרואים אותו אומרים עליו זה הוא מום וזו היא הכוונה בכאן לא לרפאות אלו התחלואים עד שנצטרך לדעת סיבותם ומקומותם ואיזה מהן חולי:

ג

חורור והמים הקבועים איזה חורור הקבוע כל כו': חורור הוא שיעור שיטרד הראות מהעצבים האלו וידוע זה כשאירע פתאום: והמים הם המים היורדים בעין המפורסם אצל בני אדם ומה שאמר הקבועים הוא שב אל המים והחורור לפעמים יתמסמס הסתום ויסורו המים ויתפזרו ולא יעמדו ולפעמים תהיה הראיה נעדרת מחמת סיבות אחרות ויבריא אחרי כן ולפיכך אמר שצריך לדעת שהחורור קבוע כשיתקיים שמונים יום שלא יראה וא"ר חנינא שצריך לבדוק אותה בכל ששה ועשרים יום ושלשים יום משעה שאנו מרגישים בו נמצא שהוא רואה וחזר שאינו רואה ממחרת יום הבדיקה דרך משל מונין לו פ' יום אחריו משעת העדר הראיה ובודקין אותו בכל שלישית מהזמן הזה ג"כ ויודע שהמים קבועים ג"כ אם עמדו זמן אחר כן הודיע הזמן ההוא והודיע שהוא הזמן ידוע מפרקי השנה ואינו כמו השמונים יום שזכרנו שהוא מנין זמן באיזו פרק מפרקי השנה שיהיה ולפיכך אמר אם אכל העשב הלח והיבש בזמן הקור ולא הבריא או אכל העשב הלח והיבש שצומח בארצות הציה ולא הבריא או אכל העשב היבש שבזמן הקיץ ואח"כ אכל העשב הלח שצומח אח"כ בתחלת החום ולא הבריא הרי הוא לא יהא בעל מום עם כל זה לפי שלא נקבע המום עדיין ואפשר שיבריא ואם אכל עשב לח החם עד אדר וניסן ועמד בענין זה שלא ראה ואכל אחר כן יתר העשב שיבש בארץ בזמן החורף אלול וחצי תשרי ולא הבריא הרי אלו מים קבועים וישחט על המום הזה ולפחות שמאכילים אותו מהן כגרוגרות וכל שמוסיפין ה"ז משובח מפני שיש להן תועלת ר"ל לעשבים האלו הלחים והיבשים בחולי זה וצריך להאכילו מן העשבים האלו בזמן הזה כגרוגרת או יותר בכל סעודה וסעודה וקודם סעודה ואחר שתיה יהיה מותר ר"ל שלא יהא כפות בשעה שיאכל הגרוגרת הזאת ויהיה עם חבירו ויהיה בשדה ולא בעיר וכשעושין כן כל הזמן הנזכר ולא הבריא הרי הן מים קבועים והלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס:

ד

חוטמו שנקב שנפגם שנסדק שפתו שנקבה כו': חוטיו החיצונות שנפגמו או שנגממו והפנימיות כו': וכן אם ניקב הבשר המפסיק האף לשני נקבים עד שיהא עובר בין שני הנקבים אם היה לו בחלק הנראה על פני האדמה הרי הוא מום ואם היה תחת העור ר"ל לצד העליון מן האף אינו מום: וחוטיו החיצונות הן שני החוטים הבולטים בגופו של חיך קרוב לשיפוע כובע והן נראין לעין בשעה שפותח בעל חיים את פיו וחוטיו הפנימיות הן הפיקות והן הנה שקורא ר' חנינא מתאימות מפני שהן מזדווגות ויש אומרים חוטיו שיניו וחוטיו הפנימיות הטוחנות: וכבר ידעת שהפגימה היא חסרון וסדיקת בקע: ונגממו הוא שרזו ונימקו עד שלא נשאר בהן אלא רושם מעט ואינן בולטות כמו שהיו והכל מודים שמן הפיקה ולפנים אל הגוף אין חוששין לחסרון ולא יהיה שם מום אמרו מום כלל פסח או עור פרט כל מום רע חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינן חוזרים אף כל מומין שבגלוי ואינם חוזרים לפיכך אין אנו קורין למה שאירע בפנים מבית הבליעה ובני המעים מום והמחלוקת הוא בפיקות עצמן שהחכמים אומרים אם נעקרו מעיקרן הרי הוא מום ור' חנינא אומר שהן עצמן כלפנים ואין הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס:

ה

נפגם הזובן או עריה של נקבה במוקדשין כו': זובן הוא העור התלוי בזכרות הבהמה שהגיד מתקשה משם ואם נחתך הכיס מעיקרו אינו מום ואם נפגם הגיד עצמו אינו מום לפי שאינו בולט בבהמה כמו שאמרנו ועל כן אין חוששין לחסרונו: ועריה כלי הנקבות הבולט ממנו על שטח הגוף נפגם: ומה שאמר במוקדשים לפי שהבכור לא יהיה אלא זכר והתועלת שיש כשנודע המום ממיוחד בנקבה הוא לשאר קדשים. מפציל עצם שיהא קצה של זנב כשתי זנבות ובכל אחד משתיהן עצם או שיהיו החוליות רחוקות זו מזו כמו שאמר:

ו

אין לו ביצים אין לו אלא ביצה אחת ר' ישמעאל כו': סדר המשנה הזאת כך היא אין לו ביצים בשני כיסים אלא שתי ביצים בכיס א' או שתי כיסים וביצה אחת הרי הוא בעל מום והרגיזו הוא סוף חליות השדרה ויש מי שקורא עכוזו והביא המעשה הזה ללמדך שכל זמן שמעך ולא יצאת אע"פ שמצאנו אותו בפנים הרי הוא בעל מום ומותר לאוכלו וכן הלכה:

ז

בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש כו': התוספת הזו או המגרעת שאמר עליו שהוא בעל מום ויאכל עליו הוא כשהיה התוספת או המגרעת לצד הראש אבל אם יש לו רגל א' או ג' רגלים הרי היא טריפה גם כן: והכסול נגזר מן כסלים אמרו כסול זה שרגלו אחד בתוך הכסל (ע"ג כסל כצ"ל תוי"ט ע"ש. הגהות הגרי"פ) ומה שאמר קלוטות ר"ל עגולות כדמות רגל החמור ואפי' היתה סדוקה:

ח

נשבר עצם ידו ועצם רגלו אע"פ שאינו כו': אע"פ שאינו ניכר ר"ל אינו ניכר כשהוא עומד אלא כשהוא מהלך אבל כל זמן שלא יהיה ניכר אפי' בשעת הילוכו אינו מום והלכה כב"ד של אחריהם:

ט

מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון כו': אוזן הגדי שהיתה כפולה אמרו חכמים בזמן כו': ענין עצם (יעב"ץ: אחד) הוא גוף אחד וגולם אחד כמו שנטל גולם רך וכפלו גזור ממה שנאמר וכעצם השמים לטוהר. ומה שאמר ושאין לו שלשה חוליות חוזר על זנב של טלה אבל אם היתה של גדי חוליא אחת מום שתים אינו מום והוא דברי הכל והלכה כר' חנינא בן גמליאל.

י

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת כו': יבלת ידוע וכל זמן שתהא יבלת אפי' בלובן העין ויהיה בו שער הרי זה מום לדברי הכל ולדעת חכמים אפי' אזנו אחד כפולה כשר וכל זמן שתהא עינו אחת גדולה כשל עגל והשניה קטנה כשל אווז אז יהיה מום והלכה כחכמים בלבד:

יא

זנב העגל שאינה מגעת לערקוב אמרו חכמים כו': על אלו מומין שוחטין את הבכור כו': מה שכפל הלשון ואמר על אלו מומין שוחטין את הבכור אע"פ שאמר בתחלת הפרק על אלו מומין היה כדי לכלול עם המומין שלשה שהוסיפו. ומה שאמרו חכמים ז"ל כל מרבית עגלים כן אמת ואינו מום לפי שגדלים לאחר מכאן:

יב

אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא כו': אין שוחטין במקדש דבר שיש בו שום ענין מכל אלו לפי שהוא חסר ואין מקריבין אלא שלם בתכלית השלמות וכן לא ישחט עליהן במדינה לפי שאין מומין קבועים: ומה שאמר בעל גרב ר"ל הגרב הלח אבל היבש הרי הוא מום ועל היבש אמרה התורה או גרב: ויבלת ידועה וע"מ שיהא בהם עצם ואם אין בהם עצם הרי הן נקראים דלדולים. ומה שאמרו חכמים אינו ברור הוא על האנדרוגינוס אבל טומטום לדברי הכל הוא קדוש מספיקא ויאכל במומו לבעליו לפי שהמוציא מחבירו עליו הראייה ואין הכהן יכול להוציא מיד בעליו: ומה שאמר שנעבדה בו עבירה ושהמית את האדם זהו בעד אחד או ע"פ הבעלים אבל בשני עדים בני מות הן: ומזוהם הוא שריחו רע ואין הלכה כר' ישמעאל:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.