תוספות רבי עקיבא איגר/בכורות/ה

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בכורות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

[אות טז] הרע"ב ד"ה לא ימנה. אין ישראל לא. קשה לי דנימא ג"כ דבע"מ נאכל רק לב' ימים ולילה א' מהיקשא דחזה ושוק כמו דילפי' בתם לענין זה. עיין בהרע"ב (ספ"ה) דזבחים. גם לב"ה קשה דמה דלא יליף לאסור לזרים ולנכרים היינו מחמת היקישא דצבי ואיל אבל לענין זה נלמד דיהיה נאכל רק לב' ימים ולילה דלענין זמן האכילה לא שייך הלימוד כצבי ואיל דא"כ נימא גם כן דל"צ שיהיה תוך שנתו ונימא תאכלנו שנה בשנה קאי רק אתם וצ"ע:

[אות יז] תוי"ט ד"ה ואפילו נכרי. הא אמרינן בסוגיא דהכא. בסוגיי' לא מצרכי לכך רק לת"ק דברייתא דמתיר רק לזרים ולא לנכרים דלא דרשינן צבי ואיל להכי מש"ה הא דמותר לזר היינו מק"ו. אבל למתני' דמתיר אפי' לנכרי ומטעם דכצבי וכאיל ממילא מכ"ש לזרים ול"צ לק"ו. ואולי י"ל דאי לאו קל וחומר היינו מוקמינן לדרשא כצבי ואיל רק על זרים ולא להתיר אפי' לנכרי דמה שאפשר לקיים הקישא דכחזה ושוק מקיימים לזה דרשינן הק"ו ול"צ קרא לזר ומוכח דאתי להתיר לנכרי:

ג

[אות יח] בהרע"ב ד"ה היו תינוקות משחקים. וצריכא. קשה לי דלימא בפשוטו דאי אשמעי' נכרי הוא דמקילינן בפעם אחד כיון דאף במדעת ישראל ואף באומרו בפירוש לנכרי לעשות כן הוא רק מדרבנן מדין אמירה לנכרי שבות דקיל מגרמא וכמוכח מהרא"ש (פ"ז דב"מ סי' ו'). אבל בקטן דאסור מדאורייתא לומר לו לעשות דהא אין מאכילין לקטן איסור בידים אימא לא. ואי אשמעינן בקטן הוא דאסרי' בכורות האחרים דנתכוונו להתירו כיון דלדעת הגדול הוי דאורייתא משא"כ בנכרי כיון דבאומר לו בפירוש הוא מדרבנן לא נאסרו האחרות וצ"ע:

ובדברי הרא"ש בב"מ שם הוקשה לי דעל האיבעיא דשם בחסימה אם בכל לאוין הוי שבות באמירה לנכרי הביא דברי הראב"ד דכיון דלא אפשיטא אזלינן לקולא. וכתב הרא"ש עלה ואע"ג דמסקינן במטיל מום בקדשים ע"י נכרי אסור כדאיתא בבכורות פרק פסולי המוקדשים התם משום חומרא דקדשים הוא. ואיך תלה קושיא זו על פסקא דהראב"ד הא בלא"ה יקשה אמאי לא פשטינן שם האיבעי ממתניתין דהכא דמטיל מום ע"י נכרי אסור. וצריך עיון:

ד

[אות יט] בהרע"ב ד"ה רועים כהנים. וה"ה דכהן רועה א"נ. לשון הגמרא וה"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין. ועלה כתב רש"י כלומר ומסברא נפקא לן דרועה כהן אינו נאמן להעיד על הבכור של כהן אחר. וקשה לי דאיך שייך לומר ומסברא נפקא לן דחיישינן לגומלים ואלולי פירש"י היה נ"ל דהכי אמרינן דכיון דקתני רועה כהנים א"נ דרועים ישראל נאמן על רבם מי שיהיה כהן או ישראל ורועה כהנים א"נ היינו על רבם מי שיהיה והא ברבו כהן יהיה נאמן דל"ש דאמר לא שביק ליה רביה דהא רבו כהן יחזיקנו לעצמו וללגימה הא לא חיישינן. אע"כ דהטעם דחיישי' לגומלים וממילא ה"ה הכהן אחר. או דבאמת רק לרבו כיון דרועה קאי גביה וכמ"ש רש"י בסוף הסוגיא במה דאמרינן מאי דאיכא בין לר' מאיר ולרבנן וכמ"ש בתוי"ט (בסמוך ד"ה לא דנו) ונכון בעזה"י:

גם קשה לי אמאי נקט רש"י הכהן אחר ולא נקט דרועה כהן א"נ לרועה כהן אחר דגומלין זה לזה שרבו יתן לו הבכור:

ה

[אות כ] תוי"ט ד"ה נאמן הכהן. דלא שייך אשתמוטי. ומ"מ קשה אם דברי ר"י אמר רב בלא אמר פלוני איך אמרינן בתר הכי סיפא מסייע ליה מאיש פלוני נאמן מאי ראיה סתמא מדין איש פלוני דהא פשיטא דיש חילוק גדול בין פלוני דבקל עבידא לגלויי מבסתם. וצ"ע:

[אות כא] תוי"ט ד"ה בני הכנסת. הפרת נדרים בשלשה. לפנינו הגירסא שם התרת:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.