תוספות רבי עקיבא איגר/בכורות/ד

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בכורות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

[אות יא] במשנה. מה שעשה עשוי וישלם מביתו. בטיהר את הטמא מיירי ע"כ בעירבם עם פירותיו ובטלי ברוב ובכה"ג ל"ש ישלם מביתו אלא דלצדדין קתני אם ערבן ברוב היתר מה שעשה עשוי. ואם עירבן בתוך מיעוט פירות ישלם מביתו. ולר"מ דדאין דד"ג מיירי כשעירבן הבעלים ולרבנן מיירי שערבן החכם. תוס' (סנהדרין דל"ג ע"א ובב"ק ד"ק ע"א):

[אות יב] תוי"ט ד"ה וישלם מביתו. הוה ניחא טפי. דלא הוי מזיק ודאי דדלמא מה שרואים עתה המום נשתנה מחמת מיתה. ואם לא היה נשחט לא היה ניתר:

[אות יג] תוי"ט ד"ה מה שעשה עשוי. אע"פ שלא נשא ונתן ביד. ולמאי דמוקמינן מתני' כרבנן ובנשא ונתן ביד צ"ל דהכא הוי כמו מזיד דלמה היה לו לטמא אותה כדי להחזיק דבריו תוס' (בגיטין שם ובב"ק ד"ק) כתבו דכמו דמחייבינן התם בגיטין במזיד כדי שלא יהא כל או"א הולך ומטמא טהרות חבירו ה"נ הכא חייבוהו חכמים כדי שידקדק בדין יפה. ולפ"ז מ"ש התוי"ט דהכא סתם כר"מ דקנסינן שוגג אטו מזיד ובגיטין סתם כר"י אינו הכרח דהא הכא בכלל מזיד. ואף אי מוקים הכא כר"מ דדאין דינא דגרמי מ"מ יש לקיים הסברא דהוי בכלל מזיד אלא דתוס' בגיטין בקושי' נקטו דאי מוקמי' כר"מ ניחא דקנסו שוגג אטו מזיד אבל לפי תירוצם דהוי בכלל מזיד בכל ענין י"ל כן וסתמא דהכא כסתמא דגיטין. שוב ראיתי דלפי תירוצא דתוס' דגיטין הנ"ל נכונים דברי התוי"ט דתירוצא דלמה היה לו לטמאותם כדי להחזיק דבריו. זהו שייך בטימא בידים. ונגע בו שרץ. אבל למה דמוקמינן כר"מ דד"ג חייב ולא מוקמי לה בטימא ביד שפיר מוכח דקנסו שוגג אטו מזיד. אך לדברי התוס' בב"ק הנ"ל שפיר י"ל דאף אי מוקמינן כר"מ ומיירי בלא טימא ביד מ"מ הו"ל בכלל מזיד כדי שידקדק בדין יפה:

[אות יד] שם בד"ה פטור אתה. הוא דאפסיד אנפשיה. ודעת תוס' והרא"ש דזהו רק לרבנן דר"מ דלא דנין דד"ג בזה פטור היכי דאי הוי קמן מצי למיהדר ולא האכיל הדיין לכלבים והיכא דלא מצי למיהדר גם לרבנן חייב דבדיבורא הוי מזיק ממש. והא דמוקמינן לרבנן מתני' דהכא בנשא ונתן ביד אף בדעת (צ"ל בשקול הדעת) לא מצי למיהדר. היינו משום טיהר את הטמא דזהו בודאי אם איתא קמן היה אוסרו. אבל ר"מ אף היכא דאי איתא קמן מצי למיהדר ולא האכיל הדיין לכלבים מ"מ חייב מטעם גרמי. וראיה לזה דהרי לר"מ לא מוקמינן מתני' בנשא ונתן ביד והא בטיהר את הטמא מקרי מצי למיהדר:

י

[אות טו] הרע"ב ד"ה אין חשוד. ואין מעשרים מהן ודאי. וכן הוא לשון רש"י. ולא ידעתי אף בחשוד על המעשר אין מעשר מהן ודאי דהא מ"מ הוא ספק אם עישר זו (ואפשר דבחשוד הוי כמו ודאי דבזה לא אמרינן רוב ע"ה מעשרים הן ובעי ברכה. עי' שבת (דף כ"ג ע"א). ובדברי רבינו בדמאי (אות ל"ג) ובשביעית (אות כו):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.