תוספות הרי"ד/פסחים/ז/יג

תוספות הרי"ד פסחים ז יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתיב לא תוציאו מו הבית מן הבשר חוצה א"ל אלא חוץ לבית חוץ לחבורה מניין תלמוד לומר לא תוציא חוצה אר"י מכאן שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא מתחייב. משמע מר' יהודא דמחייב על יציאת חבורה לחוד דס"ל דמחייב מלקות על יציאת חבורה ע"ז מקשה ר"מ אמר קריא לא תוציא חוצה בתמי' פי' דאיתא בתוס' ז"ל במס' ב"מ דף קטו ע"ב ד"ה שנאמר גבי ריחיים ורכב וגבי חרצנים וזג וגבי מעשר מעשר דגנך תירושך ויצהרך דמנ"ל דחייב על כל חדא וחדא בין לר' יאשיה בין לר"י דילמא כיון דכתיב לאו אחד אתרווייהו לא מתחייב כשעשה שניהם אלא אחת כמו אבר מן החי וטריפה דאינו חייב אלא אחת ומתרצין כיוו שהאיסורין מפורשין קאי לאו על כל אחד ואחד דלא דמי לבשר בשדה טריפה דמשמע דליכא אלא חדא מילתא אע"ג דדרשינן מיניה תרי מילי כיון דכתיב בלשון איסור אחד אין חייב אלא אחת והא דמצריך קרא באלמנה וגרושה לכה"ג היינו משום דבגוף אחד אין לחייב שתים בלא פסוק ולכך צריך יתור לחייב שתים באשה אחת וכן הק' בתוס' ז"ל לר' יאשיה מנ"ל דחייב על כאו"א בפ"ע גבי ריחיים ורכב לר' יאשיה ומתרצין כיון דכתיב ורכב בוא"ו הוי כמו דכתיב או רכב ובחרצנים וזג מדכתיב עד ונא ומבושל משום דכתיב ממנו הא לא"ה אינו חייב על כל אחד ואחד ולפ"ז הכא גבי ל"ת מן הבית מהב"ח הוי בלאו אחד על הבית ועל החבורה כיון דכתיב בלשון איסור אחד ואך דדרשינן מיניה תרי מילי אינו חייב אלא אחת כיון דהאיסור אינו מפורש אלא בא מן דרש היתור לשון וכן אין לנו ראיה לחלק דיהא חייב על כל או"א בפ"ע וע"כ פריך ר"מ שפיר על ההיא דר' יהודא דס"ל שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא חייב מלקות. ע"כ פריך ר"מ אמאי חייב על יציאת חבורה בפ"ע האם כתיב לאו בפני עצמה לא תוציאו חוצה בתמיה הא הלאו דלא תוציאו נאמר לאו אחד על שתיהן והיינו דקפריך ר"מ על ההיא דר"י בלשון בתמיה אמר קרא לא תוציא חוצה בתמיה ר"ל לאו מיוחד לא תוציאו חוצה וכדי שלא תאמר דהקושיא רק למה חייב על יציאות חבורה בפ"ע ולא על יציאת בית בפ"ע ע"ז מסיק והאיך אנן אמרין אם חוץ לחבורה שהוא מתחייב לא כ"ש חוץ לבית ר"ל לפי דברי ר"י דס"ל דמחייב על יציאת חבורה בפ"ע אמרינן אנן הוספה על ר' יהודא דכ"ש דחייב על בית בפ"ע וקשה האם אמר הקרא לאו מיוחד על הוצאות החבורה בתמיה הא לא כתיב לאו מיוחד אלא לאו אחד על שתיהן וא"כ דילמא אינו חייב אלא בהוצאת שניהם כאחת וע"ז מוסיף ר' אימי למיבעיא הוציא מחבורה לחבורה ר"ל חבורה בבית זה וחבורה בבית זה ]א"נ דגרסינן מפורש בשני בתים כגי' הק"ע ז"ל[ חייב שתים משום לא תוציאו מן הבית ומשום ל"ת חוצה דילמא דמי לאבר מן החי וטריפה דאינו חייב אלא אחת ולכך איבעיא בב' זיתים דאפילו ב' זיתים דלא הוי כגוף אחד מ"מ מיבעיא לן אם חייב שתים או אלא אחת משום דנפקא לן מחד לאו וע"כ מוסיף ר' אימי למשאל על הא דר' יהודה דלפ"ז בעשה שתיהן בב"א צריך להיות חייב שתים בתמיה הא ליכא אלא חד לאו. א"נ דמיבעיא ליה לר' ירמיה הדין הזה כידוע שלשון בעי בירושלמי יש לו ב' משמעות או בלשון פירכא או בלשון איבעיא ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף