תוספות הרי"ד/נזיר/ב/ד

תוספות הרי"ד נזיר ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתניתא דר"מ דר"מ אומר צריך לכפול כו' מתניתא דר"מ ור"י בן תימא עד סוף הסוגיא. להבין ואת הסוגיא צריך לבארה היטב ויתורץ עי"ז קושית הגרע"א ז"ל דמקשה בבבלי דף י"א על התוס' ז"ל ד"ה דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה וז"ל דכשאמר הריני נזיר חייל עליו נזירות לכל מילי וכי אמר ע"מ מטיל התנאי על מה שכתוב בתורה ובטל התנאי וא"ת תיפוק ליה דנזירות אי אפשר לקיים ע"י שליח דאמרינן בהמדיר דף ע"ד דבעינן תנאי דומיא דבני גד ובני ראובן שנתקיים המעשה ע"י יהושע שהיה שליט משה והתם מהני תנאה לבטל המעשה ולא בעלמא עכ"ל ז"ל והק' הגרע"א ז"ל וז"ל לא ידעתי מאי אולמיה האי מהאי ואדרבה טעמא דא"א לקיים ע"י שליח לא ברירא דהא יש פלוגתא בזה מש"ה נקט יותר משום מתנה על מה שכתוב בתורה דזה לכו"ע וצ"ע עכ"ל אבל כשנבין בע"ה הסוגיא הזאת יתורץ היטב דהנה גרסינן במס' ב"מ דף צ"ד ע"א אמר רב טבלא אמר רב זו דברי ריב"ת אבל חכמים אומרים אעפ"י שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו כו' אמר רב נחמן אמר רב הלכה כריב"ת כו' ובתוס' ז"ל ד"ה אמר כתבו וז"ל דקאי ארישא דקתני כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בעל ויהיב טעמא משום דכל תנאי דאיפשר לקיימו בסופו דוקא הוי תנאו קיים אבל מתנה על מה שכתוב בתורה שאי איפשר לקיימו תנאו בטל עיי"ש דלמסקנא לא קאי ארישא עיי"ש והנה באמת בירושלמי במס' קידושין ה"ב מפורש דזהו פלוגתא מפורשת בין ר"מ וחכמים דגרסינן שם לאמה בלבד מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו ע"מ שלא יהא עליה יעודין דברי ר"ע וחכמים אומרים לא עשה כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בחורה תנאו בטל ול"ל לר"מ כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אית ליה תנאי איפשר לו לקיימו בסופו וזה איפשר לו לקיימו בסופו ול"ל לרבנן תנאי איפשר לו לקיימו בסופו אית לון תנאי ממון וזה תנאי גוף הוא ע"כ פי' דר"מ ס"ל דאימתי מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הני מילי במתנה ע"מ שלא תהא זקוקה ליבום אבל ביעוד דאם לא ייעד אותה לא יעבור על ד"ת תנאו קיים וחכמים ס"ל דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא אפילו בתנאי דאיפשר ליה לקיימו נמי תנאו בטל ובמס' גיטין דף ע"ה בתוס' ז"ל כתבו הא דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הוא דילפינן נמי מתנאי בני גד ובני ראובן דלא היה על דבר שכתוב בתורה וז"פ דע"כ אליבא דר"מ דס"ל דמתנה על מה שכתוב בתורה היכא דאיפשר לקיים מהני ורק לא מהני באי איפשר לקיימו ע"כ דלא יליף מתנאי בני גד ובני ראובן דאל"כ האיך מהני גבי איפשר נקיימו כיון דילפינן מבני גד ובני ראובן דלא היה בדבר שכתוב בתורה א"כ מה לן אם איפשר לקיים או לא וזהו טעמא דרבנן באמת אבל ר"מ ע"כ דס"ל דלאו דילפינן מבני גד ובני ראובן אלא משום דריב"ת דהוי תנאי שאי איפשר לקיימו והוי זה כל עיקר הטעם במתנה על מה שכתוב בתורה דלא מהני הוא רק מטעם דאי איפשר לקיימו כמו שכתבו בתוס' ז"ל במס' ב"מ דף צ"ד ע"א הנ"ל דכל הטעם דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא רק משום דהוי תנאי דאי איפשר לקיימו אבל רבנן פליגי על ריב"ת וס"ל דתנאי דאי אפשר לקיימו מהני תנאה אבל מתנה על מה שכתוב בתורה לא מהני אפילו באיפשר לקיים התנאי כמו ביעוד משום דגמרינן מבני גד ובני ראובן דלא הוי שם בדבר שכתוב בתורה [והא דמהני באי איפשר לקיים ולא ילפינן מבני גד ובני ראובן דהיה באיפשר לקיים הוא משום הטעם דאיתא בירושלמי בפרקין לעיל דעילה מצא דתלה בדבר שמי אפשר לקיימו ע"כ אינו רוצה המעשה כל עיקר דאי היה רוצה לא היה תולה בדבר שאי איפשר לקיימו עיי"ש] ועפ"ז מובן מאד קושית התוס' ז"ל דסמכו יסוד קושיתם על הקדמת דבריהם שהקדימו וכתבו דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה דכשאמר הריני נזיר חייל עליו נזירות לכל מילי וכי אמר ע"מ מטיל התנאי על מה שכתוב בתורה ובטל התנאי וא"ת תיפוק ליה דנזירות אי איפשר לקיים ע"י כו' וי"ל כו' מה סמיכות הוא הקושיא הזאת להקדמתם אבל ע"כ דברינו ניחא מאד דהנה הא דקאמר ריב"ל האי ע"מ כחוץ דמי והא דע"מ הוה הוא שאני מכל ע"מ דדמי לחוץ הוא כמו שמבואר בתוס' ז"ל דלא דמי לשאר כסות ועונה דהתם כיון שאמר הרי את מקודשת מקודשת וכי אמר חוץ משאר לא מידי קאמר כיון דנתפסו קידושין ממילא בטל השיור משא"כ בנזירות דצריך שיזיר מכולן ואם נדר מאחד מהן לא הוי נזיר א"כ לא חל כלל הנזירות דהא אמר בפירוש שיהא שותה יין ומטמא פי' דהתם התנאי דשאר הוא מילתא אחריתא ולא שייך לגוף הקידושין וכיון דגוף הקידושין ע"כ נתפסין ממילא לא הוי שיור משא"כ כאן דהוי בגוף הנזירות אפילו דהתנאי לא מהני מ"מ הא עכ"פ איהו לא נזר בכולן ואבל רבינא ס"ל דמ"מ כיון שאמר בלשון תנאי לא חשיב שוב שיור בנזירות ולכאורה קשה מאד על התוס' ז"ל במס' גיטין ר"פ המגרש קושית הש"ק ז"ל דמקשה מאי מקרו בתוס' ז"ל הנ"ל באומר ע"מ שלא תנשא ולא תבעלי לפלוני דהוי שיור אע"ג דאמר ע"מ בלשון תנאי מ"מ הא עכ"פ שייר בגט ואח"כ מסקו בשם ר"י ז"ל כיון דאמר בלשון תנאי לא חשיב שיור ומאי חקרו כלל הא סוגיא מפורשת היא במס' נזיר דף י"א דתניא כוותיה דרבינא דחשיב תנאי ולא שיור אע"ג דעכ"פ שייר בגוף נזירות ולא הזיר מכולן מ"מ כיון דאמר בלשון ע"מ לא חשיב שיור עיי' בש"ק ז"ל דהניח בצ"ע ולכאורה היא קושיא אלימתא ובאמת לפי הנ"ל לא קשה כלל דהא לר"מ ולר"י בן תימא הא דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הוא משום הטעם דהוי תנאי דאי אפשר לקיימו כנ"ל וטעמא דריב"ת הוא כיון דאי אפשר לקיימו אינו אלא כמפליגה בדברים ופי' רש"י ז"ל במס' ב"מ דף צ"ד דאין בלבו לתנאי כלל עיי"ש וא"כ לא קשה כלל מהאי סוגיא דלפיכך ס"ל לרבינא דלא הוי שיור כיון דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה והוי מפליג בדברים ואין בלבו כלל לתנאי ע"כ לא שייר כלל מן הנזירות [וטעמא דריב"ל משום דס"ל כרבנן דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא משום דילפינן מבני גד ובני ראובן כנ"ל ולא משום דאין אפשר להתקיים ובתנאי דאי אפשר לקיימו ס"ל כרבנן דריב"ת וא"כ מטעם זה גבי מתנה על מה שכתוב בתורה היה לן נמי למימר דעילה מצא ואינו חפץ בהמעשה כמו בתנאי דאי אפשר לקיימו אך משום דילפינן דתנאו בעל מבני גד ובני ראובן] ובזה ניחא הקדמת התוס' ז"ל לקושיתם דהקדימו לפרש הטעם דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל משום דכשאמר הריני נזיר חייל עליו נזירות לכל מילי וכי אמר ע"מ מטיל התנאי על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל א"כ הוי לא משום דמפליג בדברים ולא היה בלבו לתנאי אלא דקיבל עליו לכל מילי והתנאי הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל מגזה"כ דילפינן מבני גד ובני ראובן ע"כ הקשו לפ"ז וא"ת תיפוק ליה משום א"א לקיימו עיי"ש דכיון דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה הוא משום דילפינן מבני גד ובני ראובן א"כ קמ"ל רבינא דאפילו בששייר עכ"פ בגוף הנזירות כיון דאמר בלשון ע"מ לא חשיב שיור והתנאי בטל והמעשה קיים א"כ למה ליה לרבינא למימר משום מתנה על מה שכתוב בתורה ולא נוכל לאשמעינן זאת בעלמא כמו בגירושין דבמקום דהשיור הוא בלשון ע"מ לא חשיב שיור די"ל דשאני הכא בנזיר דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה וכר"מ וכריב"ת דלא שייר כלל דהוי רק מפליג בדברים משא"כ בגירושין משיב שיור אפילו דאמר בלשון ע"מ דלגבי גירושין לא שייך הא דריב"ת דהא אפשר לקיים שלא תנשא לפלוני ומכיון דמפרשינן לדברי רבינא דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה משום גזה"כ דבני גד ובני ראובן א"כ מוכח דס"ל דשיור בלשון ע"מ לא חשיב שיור א"כ ל"ל למימר משום מתנה על מה שכתוב בתורה דליכא לאשמעינן האי דינא דשיור בלשון ע"מ לא חשיב שיור דאיכא למימר משום הפלגת דברים ולא שייר כלל תיפוק ליה משום א"א לקיים עיי"ש וא"כ לאשמעינן ביה הלכתא חדתא דשיור בלשון על מנת לא חשיב שיור כיון דסוף סוף אתה מפרש הטעם דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא משום דילפינן מבני גד ובני ראובן ושמעינן דשיור בלשון ע"מ לא חשיב שיור א"כ למה ליה למימר משום מתנה על מה שכתוב בתורה דאיכא למטעי דהוא משום דחשוב הפלגת דברים לימא משום אי אפשר לקיים ע"ש והוי שמעינן שפיר ע"ז תירצו דלא שייך א"א לקיים עי"ש וע"כ ניחא הא דחקרו בתוס' ז"ל בפרק המגרש אם שיור בלשון ע"מ חשיב שיור או לא ולא הביאו ראיה מפורשת מסוגיא הזאת משום דא"ל דמתנה על מה שכתוב בתורה שאני דהוי הפלגת דברים כנ"ל משום דאי אפשר לקיימו דהא נזיר אסור ביין משא"כ שלא תבעלי לפלוני דאפשר שלא תבעול לו וע"כ בנזיר אין בדעתו על תנאי כלל ולא הוי שיור אך להמסקנא כתב ר"י ז"ל דלא חשיב שיור בלשון ע"מ וכמו הסוגיא הזאת לפי' התוס' ז"ל. ועפ"ז עולה שפיר כהוגן שיטת הירושלמי דהנה ברפ"ק גרסינן מה אנן קיימין כו' אלא כן אנן קיימין בשנזר מאחד מכל הלשונות הללו אם תופס אחד מהן נזירות כו' ואם לאו לא תחול נזירות אומרים לו שמור ושמעת פי' הגליון הש"ס דהוא כמו דאיתא במס' מנחות הרי טלי תודה בלא לחם אומרים לו שמור ושמעת שחזר הבא תודה ושמעת תביא לחם וע"ר אומרים לו שמור הדין דנזירות דקבלת עליך ושמעת אם הוא ע"פ דין נזירות אם הלשון הזה תופס נזירות ע"פ הדין או לא ועוד נראה לפענ"ד ע"פ הספרי ח"ב סי' פ' מעשה בר"א בן שמוע ור"י הסנדלר שהיו הולכים בנציבין אצל ר"י ב"ב ללמוד הימנו תורה והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה שמור ושמעת עד וישבת בארצם כן גי' הגר"א ז"ל חזרו ובאו להם למקומם אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה ע"כ פי' דאע"פ שהלכו ללמוד תורה ודרשו שמור אבל ושמעת אם הוא ע"פ דת התורה דהא מסיק הכתוב וישבת בארצם הוא מ"ע וא"כ שקולה כנגד כל מ"ע שבתורה אם יהיה סתירה לישיבת ארץ ישראל משום שמור ושמעת וה"נ ה"פ מתניתא דר"מ היא דר"מ אומר צריך לכפול וע"כ התנאי בטל משום דלא הוי תנאי כפול תמן אמרין בבבל אמרינן ד"ה היא אומרים לו שמור ושמעת פי' משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ואמרינן לו שמור הנזירות ושמעת אם הוא ע"פ הדין או לאו וע"כ כיון דאינו ע"פ הדין שיהא שותה יין ע"כ הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומפרש הגמ' דלעולם ד"ה היא דבדין מתנה על מה שכתוב בתורה ד"ה היא ולית מאן דפליג אבל מתניתא דהכא דר"מ וריב"ת היא כו' דהטעם מתנה על מה שכתוב בתורה הוא משום דהוי הפלגת דברים וע"כ לא הוי ע"מ הוה כחוץ ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף