תוספות הרי"ד/כתובות/ב/ד

תוספות הרי"ד כתובות ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האיך עבידא הי' אחד מכיר כ"י וכ"י ש"ח כו' חבירו מהו שיצטרף כו' הדא הוא דמר ר"ז ר"ה בשם רב אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני לא צורכה דלא כשהיו שנים אחד הכל מכירין כ"י כו' אם אתה אומר כן נמצאת כל העדות מתקיים בעד אחד א"ר יודן ויאות כו'. לפי' המפרשים ז"ל דשיטת הירושלמי הכא בסוגיא ובמס' ר"ה דאפילו כ"י ניכר במקום אחר מ"מ אם יעיד על כ"י חבירו נפיק נכי ריבעא דממונא אפומי' דחד סהדי וזהו שלא כדברי הש"ס דילן דמסקינן ואי ליכא תרי אלא חד מאי אמר אביי נכתוב ח"י אחספא וכו' הרי מפורש דאם לא צריך איהו לאסהודי אח"י דידי' יכול להעיד על ח"י תבירו עי' בדף כ"א ע"א ופלא גדולה בעיני א"כ ישאר קושית התוס' ז"ל במס' גיטין דף י' ע"ב דגרסינן שם כגון דחתם ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוי לא הוי מיחתם לי' מקמי' והק' בתוס' ז"ל א"כ נפיק נכי ריבעא דממונא אפומי' דחד סהדא ומתרצין ז"ל דשאני הכא דכותים גרי אמת הם מדאורייתא ורק מדרבנן לא הוי עדות עי"ש וא"כ קשה הא בירושלמי במס' גיטין מוקי נמי כה"ג בשחתם ישראל לבסוף כה"ג דבבבלי א"כ יקשה מאד הא נפיק בכי ריבעא דממונא אפומי' דחד סהדי ולא שייך תירוצא דהתוס' ז"ל כיון דלא צריך סהדותא דישראל עליו אלא מדרבנן לא שייך נפיק נכי ריבעא דממונא הא הכא נמי קיים שטרות הוא מדרבנן אף לשיטת הירושלמי כדאיתא בכ"מ ועוד הק' בש"ך ז"ל מהדא סוסיתא הכל מכירין אותו שהוא ישראל וכו' הא בש"ס דילן מוכח מפורש דהא דאחד מכשיר לחבירו מצטרף להעיד עמו דכן מפורש בדף כ"א ע"ב גבי שלשה שישבו לקיים השטר ויצא עירעור על אחד מהן עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם הרי מפורש דבאופן זה לא שייך נפיק נכי ריבעא דממונא עי"ש ולכאורה צ"ב ועוד קשה לי דלמה נקט הדין גבי ג' שישבו לקיים את השטר עד שלא חתמו מעידין עליו הו"ל למימר ג' שישבו לדין וכו' עד שלא חתמו מעידין עליו מאי שייכות הוא לדין קיום שטרות אכן נראה לפענ"ד דלכאורה קשה להבין קושית התוס' ז"ל הנ"ל דגיטין דאמאי חשוב נפיק נכי ריבעא דממונא הלא במס' כתובות דף כ"א מבואר דדווקא בדצריך הוא סהדותא על ח"י ועל כן כשמסהיד עם אחר על ח"י השני נפיק נכי ריבעא דממונא אבל כשהוא א"צ סהדותא על ח"י או יכול הוא ואחר לאסהודי אח"י השני. וא"כ הרי מפורש דלא חשוב נפיק נכי ריבעא דממונא דהא נפיק פלגי' אפומי' על מנה שבשטר ואידך הרי מעיד שיש לסמוך על ח"י חבירו דלא נימא מזויף הוא ח"י חבירו ולא חתם כלל וע"כ לפי עדותו סמכינן על חתימת חבירו ומ"מ לא חשוב נכי ריבעא דממונא כיון דלא צריך סהדותא דידי' על שיסמכו על חתימתו דדווקא במקום דצריך סהדותא דידי' לענין שיסמכו על חתימתו אבל במקום דלא צריך סהדותא דידי' לענין שיסמכו על חתימתו יכול להעיד שיש לסמוך על החתימה השני דלא הוי מזויף ולא חשוב נפיק נכי ריבעא דממונא א"כ ה"נ הרי הישראל שחתם לבסוף א"צ סהדותא דיש לסמוך על ח"י וע"כ מהני עדותו לענין שיש לסמוך על ח"י חבירו ולא חשוב נפיק נכי ריבעא דממונא ומאי נ"מ בין שמעיד שיש לסמוך על ח"י חבירו דלא נימא דהוי מזויף דלא חתם אדם כלל רק הוא בעצמו זייף ובאמת לא חתם שום אדם כלל אפילו רשע ג"כ לא חתם או שמעיד שיש לסמוך על ח"י חבירו שלא נימא דחתם ע"א רשע ואין לסמוך עליו ומעיד דחבר הוא ויש לסמוך עליו ומ"ש הכא דחשוב נפיק נכי ריבעא דממונא יותר מהתם ואלא ע"כ הוא משום דלהמסקנא לתירוץ התוס' ז"ל ניחא שפיר כיון דהוא מדרבנן דמדאורייתא גירי אמת הם וה"נ קיום שטרות מדרבנן ונמצא למידין אנחנו משיטת התוס' ז"ל הדרך הנכון בכל הסוגיא. וממילא יתבאר שיטת הירושלמי דלא מחולק עם הבבלי דהנה לכאורה צ"ב מאי דתירצו התוס' ז"ל כיון דמדרבנן הוא לא שייך נפיק נכי ריבעא דממונא הלא מדרבנן נמי אמרינן בכי ריבעא דממונא דהא בשצריך לאסהודי אח"י ומעיד עם אחר גם אח"י חבירו חשוב נכי ריבעא דממונא ואף דקיום שטרות הוא מדרבבן ורק כשא"צ לאסהודי אח"י או לא חשוב נכי ריבעא דממונא א"כ מנ"ל להתוס' ז"ל לחלק בין דאורייתא לדרבנן הלא בפשיטות ניחא במקום שצריך לאסהודי אח"י דידי' הוי בכי ריבעא דממונא ובמקום דלא צריך לאסהודי אח"י דידי' לא חשוב נכי ריבעא דממונא ונראה לפענ"ד דשפיר ניחא דהנה מצינו מחלוקת ומבוכה רבה בדברי האחרונים בענין אם מדרבנן נעשה דאורייתא כגון אם ע"י דרבנן יהי' קרבן מעילה ובשני' דרבנן פטור מהעשה דלו תהי' לאשה וכהנה רבות אם אמרינן כיון דמדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי לא נתבטל המ"ע או לא כיון דמדרבנן לא חזי נתבטל המ"ע מדאורייתא ויש בזה מבוכה רבה ועצומה ונראה לפענ"ד דבר חדש דאפילו לפי המ"ד דנתבטל הדאורייתא מ"מ לא חשבינן הדאורייתא ודדרבנן לענין אחד אלא לב' ענינים הן חשובין כמו קיום שטרות דרבנן אף דנתבטל כל השטר מדרבנן כ"ז שלא נתקיים מ"מ עדי הקיום לא נחשב לענין אחד עם עדי השטר דאורייתא ואם סי' הקיום מדאורייתא הי' נחשב עדי קיום ענין אחד עם עדי השטר דכ"ז שלא נתקיים אין שום ממשות בעידי שטר אבל מכיון דהקיום הוא רק מדרבנן ועדי שטר מדאורייתא אף דצריך קיום מ"מ לא הוי ענין אחד אלא נחשב ב' ענינים ודוגמא לזה ולא ראי' אלא לדוגמא דגרסינן במס' ב"מ דף נ"ג גבי ההיא דחזקי' מע"ש שאין בו ש"פ וניתי מעשר דא"ל [פי' רש"י ז"ל מעשר בחצי פרוטה] ונחלל עליהם ומשני דאורייתא ודרבנן לא מצטרפין פי' רש"י ז"ל דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ליתפוס בקדושה פרוטה זו דכתיב כו' הילכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן הילכך אין מצטרף עם זה לתפוס פדיונו נמצא חצי שו"פ שהביא נאכל בלא חילול עכ"ל עיי"ש ולכאורה קשה הא קי"ל דיש יכולת ביד רבנן לעקור דבר מן התורה בשב וא"ת כדגרסינן במס' יבמות דף נ' ע"ב דיכולת ביד רבנן לבטל מ"ע בשב וא"ת ע"י מדרבנן כדגרסינן שם גבי הזאה ואזמל דנדחה המילה משום דצריך להוציא האיזמל בכרמלית דרבנן אלמא כיון דרבנן אסרו הוצאה בכרמלית נדחה עי"ז מילה דאורייתא בשמיני ונעקר מצות שמיני בשוא"ת וכן במוצא חמץ ביו"ט עיי"ש בתוס' ז"ל במס' כתובות דף ז' ובמג"א ז"ל סי' תמ"ז וגרסינן במס' מכות דף י"ט ע"ב אמר ר"א א"ר יוחנן אין לוקין חוץ לחומה אלא על מע"ש שנכנס לירושלים ויצא דלא קרינן לא תוכל לאכול בשעריך רק במקום דקרינן לפני ה' אלקי' תאכלנו עיי"ש והק' בתוס' ז"ל א"כ למה צריך כלל פדי' מע"ש בריחוק מקום הא לא קרינן בי' לא תוכל לאכול בשעריך ומתרצין הא דאסור לאכול לאו משום הל"ת דלא תוכל לאכול אלא משום מ"ע דוצרת הכסף דצריך פדיון וע"כ האוכל בלא פדיון עובר בעשה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מע"ש ה"ז ועיין בכ"מ ז"ל ומצינו בעשה דלעולם בהם תעבודו ומשחרר עבדו עובר בעשה כתב הטו"א ז"ל דהאיך כופין ומשום מילתא דאיסורא או ביטול פו"ר גבי ח"מ וחב"ח כקושית התוס' ז"ל דהא עובר בעשה ע"ז תירץ הטו"א ז"ל דהא כל עיקר דאסור לשחררו הוא משום דלעולם בהם תעבודו אבל כיון דח"ע וחב"ח נפקע השעבוד מתק"ח דהא יכולת ביד רבנן לעקור דבר מן התורה בשוא"ת כדאיתא במס' יבמות הנ"ל וא"כ רבנן הפקיעו ממנו השיעבוד דהוא בשוא"ת וזה יכולת בידם משום תקנתא וא"כ ממילא לאחר כך שמשחררו בג"ש בקום ועשה אינו עובר בעשה דהא כל עיקר דאסור לשחררו הוא משום השיעבוד והשיעבוד כבר נפקע בשוא"ת ע"י דרבנן עיי"ש דמבואר כן בפשיטות וא"כ קשה אמאי החצי פרוטה מדאורייתא לא נתפס עלה הפדיון ונאכל בלא חילול דאין בכח החצי פרוטה מע"ש דרבנן שיותפס על ידו הפדיון בפרוטה הא כיון דמדרבנן הוי מע"ש א"כ יכולת ביד רבנן שיהי' בין שניהם פרוטה ויחול החילול דהא יכולת ביד רבנן לבטל מדבריהם מ"ע בשוא"ת וא"כ הכא ע"י מע"ש דדבריהם יתבטל המ"ע של פדיון המע"ש דחצי פרוטה דמדאורייתא דהוא בשוא"ת וע"כ ממילא כשאוכל אח"כ לא עבר כלל דהא כל עיקר דאסור לאכול בלא חילול הוא משום מ"ע דפדיון וכיון דנפקע ממנו תחלה ע"י מע"ש דדבריהם המ"ע של פדיון ממילא מותר לאכול אח"כ בקום ועשה בשלמא אם הי' האיסור אכילה דמע"ש מהל"ת דלא תוכל לאכול א"כ אין כח במע"ש דדבריהם להפקיע האיסור דלא תוכל לאכול ממע"ש דאורייתא בקום ועשה אבל מכיון דאין עלה איסור אכילה מקרא דלא תוכל לאכול רק משום מ"ע דפדיון א"כ הרי היכולת במע"ש דדבריהם לפטור אותו ממ"ע הזה בשוא"ת ממילא מותר אח"כ לאכול בקום ועשה בשלמא הא דאמרינן בעלמא דטבל מדרבנן אינו מתקן לטבל דאורייתא וכן לא אתא גברא מדרבנן ומתקן טבלי' דאורייתא התם אין בכח דדבריהם לעקור האיסור טבל דאורייתא בקום ועשה משא"כ בשוא"ת פשיטא דיש כח בדבריהם לתקן הדאורייתא בשוא"ת וזהו קושיא עצומה אלא ע"כ דדאורייתא ודרבנן לא מצטרפין ואימתי פוטר הדרבנן מ"ע דאוריית' בשוא"ת הנ"מ שלא בדרך צירוף אבל בדרך צירוף לא מצטרף דאורייתא ודרבנן דהכא אינו יכול המע"ש דדבריהם לפטור המע"ש דאורייתא אם לא כשנצרף שניהם יחד ולעשות משניהם דבר אחד וזה אי אפשר לצרף מדאורייתא ומדרבנן לעשותן דבר אחד רק היכולת בדבריהם להפקיע הדאורייתא בשוא"ת שלא בדרך צירוף אבל אם בדרך צירוף דרבנן ודאורייתא לא מצטרף ואין דבריהם עוקרין ד"ת בדרך צירוף משום דאורייתא ודרבנן ב' ענינים הן ותדע דהכי הוא דאל"כ הול"ל כמו דאמרינן בעלמא לא אתא מע"ש דרבנן ומפקיע איסור מע"ש דאורייתא ולמה נקט לא מצטרפין משמע דעיקר הוי הצירוף ועכשיו דהוכחנו דאינו מצטרף דאורייתא ודרבנן להיות דבר אחד ואין בדרך הזה יכולת בדרבנן לבטל מ"ע דאורייתא אף בשוא"ת דבכ"מ יכולת בידם ומ"מ בדרך צירוף אי איפשר שיהא מצורף שניהם שיהי' משניהם דבר שלם וע"כ עולה לפ"ז שיטת הירושלמי כפתור ופרח לא צורכי' דלא כשהיו שנים הכל מכירין כ"י כו' אם אומר את כן נמצאת כו' מכירין אותו שהוא ישראל כו' אם אומר את כן לא נמצאת כל העדות מתקיימת בע"א וכא נמצאת כל העדות מתקיימת בע"א ויש לדקדק מדוע גבי הכל מכירין אותו שהוא ישראל גרסינן לא נמצאת כל העדות כו' וגבי הכל מכירין כ"י מסיק נמצאת כל העדות כו' אבל לפי דברינו ניחא שפיר וה"פ הכל מכירין כ"י ואחד אין אדם מכירו חבירו מכירו חבירו מהו שיעשה כע"א מן השוק להעיד עליו ומסיק אם אומר את כן נמצאת כל העדות מתקיימת בע"א וק' מדוע גבי עדות שהוא ישראל גרסי' לא נמצאת וגבי עדות דכ"י גרסי' נמצאת אלא ע"כ דגם הירוש' ס"ל כש"ס דילן אי יכתוב ח"י אחספא אז לא חשיב נכי ריבעא דממונא והוא מטעם דקיום שטרות דרבנן ומנה שבשטר הוא מדאורייתא ודאורייתא ודרבנן לא הוי ענין אחד ולא חשוב דבר חד ולא חשוב חד סהדותא וע"כ כשמסיק נמצאת כל העדות מתקיימת בע"א ע"ז פריך ר' יודן א"ר יודן ויאות בתמי' וכן הוא כמה פעמים בירושלמי בלשון בתמי' אילו שנים שיצאו מעיר כו' כגון הדא סוסיתאי כו' אם אומר את כן לא נמצאת כל העדות מתקיים בע"א בתמי' האם לא נמצאת כל העדות מתקיים בע"א וכא נמצאת כל העדות מתקיימת בע"א בתמי' וכמו דהתם בתמי' האם לא נמצאת כל העדות מתקיים בע"א כמו כן הכא האם נמצאת כל העדו' מתקיים בע"א בתמי' והיא החילוק בפשיטות בין הכרה דכ"י להכרה דישראל דשנים שיצאו מעיר סוסיתא דהתם עדות הכרה הוא מדאוריית' שפיר הוי נפיק נכי ריבעא דממונא דעל מנה שבשטר גופי' מהני עדותו לג' חלקים דבלא סהדיתא דידי' לא הי' מנה שבשטר כלל מדאורייתא ע"כ הוי בחד סהדותא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומי' אבל גבי הכרה דכ"י דהוא מדרבנן חשוב תרי סהדותא מנה שבשטר והכרה דכ"י דהוי ב' ענינים וע"כ לפי המסקנא בכותים דגירי אמת הם מדאורייתא הכרה דכותי חבר לא חשיב נכי ריבעא דממונא ע"כ שפיר ס"ל להירושלמי בחתם ישראל לבסוף דכשר וע"כ שיטת התוס' ז"ל הנ"ל הוא כהירושלמי הזה דמחלקין בין אם גירי אמת הם מדאורייתא צריך עדות עליו מדרבנן או אם הי' צריך מדאורייתא עדות ע"כ מוכרח בע"כ דלא דמי עדותא דכותי חבר לעדות דכ"י חבירו הוא אם הי' ח"י בחספא בב"ד דהא מפורש בירושלמי הכא דגבי סוסיתא כל העדות מתקיימת בע"א והמנה שבשטר והגדה על כשרות חבירו חשיב נכי ריבעא דממונא ולפ"ז שפיר שני התלמודים אזלי בחד שיטה וע"כ לא קשה קושית הש"ך ז"ל הנ"ל מהא דג' שישבו לקיים את השטר דמהני עדותן להכשיר השלישי ולא חשיב נכי ריבעא דממונא אפומי' דב' דיינים ז"א דהא התם מיירי בקיום שטרות דהוא דרבנן וסהדותא לאכשורי גברא לעדות דלאו גזלנא הוא כשעבד תשובה כדמסיק שם הוא מדאורייתא א"כ דאורייתא ודרבנן לא חשיב חד סהדותא ואם הי' מכשירו מפסול דרבנן אין ה"נ דלא מהני דהוי חשיב נכי ריבעא דממונא וכמו כן אם הי' דיינין על ענין דאורייתא וג"כ לא הי' מהני כהדא סוסיתא וכההיא דהתוס' ז"ל בגיטין דף י' הנ"ל אבל כיון דהוי דרבנן ודאורייתא לא חשיב נכי ריבעא דממונא ודוק:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף