פני משה/כתובות/ב/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
תוספות הרי"ד


פני משה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הרי אלו נאמנים. דהא איכא תרי סהדי על כל חתימה וחתימה:

צריכין שיצטרף עמהן אחר. שיכיר כתב ידי שניהן דתרי סהדי בעינן על כל כתב וכתב כדמפרש טעמא בגמרא דסבר רבי על כתב ידן הן מעידין והלכה כחכמים:

גמ' למה נצרכה. רישא דמתניתן:

לרבי. נצרכה דאי לרבנן אין צריך כל אחד להעיד על כתב חבירו כדקתני סיפא אלא אליבא דר' מיתניא דלא תימא דלעולם צריך לצרף עמהן אחר להעיד ואין נאמנין להעיד אחד על חבירו קמ"ל דאע"ג דר' אומר בסיפא צריך שיצטרף עמהן אחר מודה הוא ברישא שהן נאמנין דהוי כב' עדים על כל כתב:

תני בכתובות דבית רב. במס' כתובות שפירשו בבית מדרשו של רב דה"ט דפלוגתייהו דר' וחכמים. דברי רבי כמעיד על השטר גרסינן. כלומר דסבר כשמקיימין השטר בב"ד על כתב ידן הן מעידין ולפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב:

כמעיד על המלוה. אבל חכמים סברי דלהעיד על המלוה באו אנחנו ראינו שהלוה אותו הילכך בתרי סגי ולא צריך לכל א' שיעיד על חבירו:

כותב אדם עדותו. אם נמסרה לו עדות וירא שמא ישתכח ממנו כותבו על פנקסו ומעיד ע"פ אותו כתב אפילו לאחר כמה שנים:

והוא שיהא זכור עדותו. מעצמו אפי' בלא ראיית השטר נזכר קצת מאליו:

רבי יוחנן אמר אע"פ שאינו זכור עדותו. מעצמו כלל בלא השטר אלא לאחר שראה השטר נתן בלבו ונזכר הוי זכירה:

ואתייא דרב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן. כלומר דמפרש הא דפליגי ר' ורבנן במתני' אם העדות על כתב ידן הוא או על מנה שבשטר היינו דוקא כשזוכרין גם מעצמן המלוה ע"י ראיית השטר דאלו כשזוכרין המלוה אפי' בלא השטר אפי' לרבי אין צריך לצרף עמהן אחר דמתוך שהם באים להעיד על המלוה מעידין נמי על השטר ועיקר העדאתן על המלוה הוא וכשאין זוכרין המלוה אפי' ע"י ראיית השטר אפי' רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן אחר דהא ע"כ אינן מעידין אלא על כתב ידן וכי פליגי היכא שזוכרין המלוה ע"י ראיית השטר דלרבנן חשיב זכירה והוי כאלו מעידין על מנה שבשטר והיינו כר' יוחנן דמתוך השטר הוי זכירה ור' סבר זכירה מתוך השטר לא הוי זכירה וכרב הונא ואינן מעידין אלא על כתב ידן הילכך צריך לצרף עמהן אחר:

אין הוא ואחר. אין עד אחד מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימ' חבירו כדמפרש ואזיל:

היה אחד מכיר כתב ידו. כלומר שאין כאן מכיר כתב ידו אלא הוא בעצמו ומכיר נמי כתב יד חבירו:

ואחד אין אדם מכירו. חתימת העד השני אין אדם אחר מכירו אלא שזה חבירו המעיד על כתב יד עצמו הוא מכירו וזה עד האחר אינו בפנינו בהאי קאמר רב דאין הוא ואחר מצטרפין להעיד על חתימת חבירו וטעמא כיון דקי"ל כרבנן דעל מנה שבשטר הן מעידין וזה המעיד על כתב ידו נפיק פלגא דממונא אפומיה וכי הדר מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימת חבירו הרי דנפיק עוד ריבעא דממונא אפומי' ואישתכח דכולה ממונא נכי ריבעא נפיק אפומא דחד סהדא ואנן ע"פ שנים עדים בעינן חצי דבר ע"י זה וחצי דבר ע"י זה:

חבירו מהו שיצטרף כו'. וקס"ד דאין כאן מכירין אחרים לחתימת העד שבפנינו אלא הוא בעצמו מעיד על חתימתו והיינו דרב ולפיכך מתמה הש"ס הדא הוא דאמר ר"ז כו' ומאי קא מיבעיא ליה:

לא צורכה דלא כשהיו שנים כו'. כלומר לא צריכה למיבעיא לן אלא בכה"ג כגון שהיו שנים ואחד שהוא בפנינו הכל מכירין כתיבת ידו ואין אנו צריכין לעדות עצמו וזה שאינו בפנינו אין אדם מכירו אלא חבירו זה ובהא הוא דקמיבעיא לן חבירו מהו שיעשה כא' מן השוק כלומר שלא יעיד על כתב ידי עצמו כיון שהכל מכירין כ"י אלא יצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימת חבירו או דילמא לא כיון שהוא בפנינו ואין אנו צריכין לעדות אחרים על כתב ידו אכתי נפיק תלתא רבעי דממונא אפומי' דחד סהדא:

אם אתה אומר כן. ופשיט לה דאפי' בכה"ג נמי לא דהרי הוא בפנינו ואין אנו צריכין מה שמכירין אחרים חתימתו ואם אתה אומר שיצטרף נמצאת וכו' ולאו דוקא כל העדות אלא כלומר רוב העדות:

ויאות. דאפילו בכה"ג אין מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חבירו דמה אלו שנים שיצאו מעיר. שרובה עכומ"ז דאיכא לספוקי בהו אם ישראל הם:

כגון הדא סוסיתא. עיר שרובה עכומ"ז הוה:

אחד הכל מכירין וכו'. כלומר ה"ז דומה להא דאם אין אנו מכירין שחבירו ישראל אלא על פי זה אם גם בזה תאמר דיעשה כא' מן השוק להעיד עליו שהוא ישראל ותהא חתימתו כשר זה ודאי אינו דכל העדות תתקיים בעד א' וה"נ כן דמה לי אם מכירין שחבירו ישראל ואין מכירין חתימתו אלא ע"י עדות זה:

עד אחד בפה. שמעיד על הלואה ועד אחד בשטר מהו שיצטרפו לעשות כמלוה בשטר:

עד אחד בכתב כלום הוא. בתמיה דהא מפיהם ולא מפי כתבם בעינן דדוקא בשני עדים חתומין על השטר הוי כעדות דגלי לן קרא את ספר המקנה והעד עדים אבל עד אחד בכתב לאו כלום הוא ומהיכי תיתי להצטרף עם העד בע"פ:

לא כן צריכה. למיבעיא לן אלא כשהיו שנים חתומים על השטר ולא מצאו לקיים אלא חתימת האחד דאפשר כיון דחתימי תרי אף על פי שלא מצאו לקיים אלא חתימת יד א' מהן לא חיישינן לשני שיהא מזויף וכן בעא ר' מנא בכה"ג מהו שיהא עדות לזוקקו לשבועה דאפשר דגרע מעד א' בע"פ שזוקק לשבועה כיון שלא מצאו לקיים חתימת השני:

ופשיט ליה כהדא כו'. כלומר דתליא בפלוגתא דת"ק ור"י בן קרחה דפליגי בעלמא דלרבנן אפילו שנים בשטר אין מצטרפין עד שיראו שניהן כאחד ומכל שכן אחד בע"פ וא' בשטר דאין מצטרפין ולר"י בן קרחה מצטרפין:

אין מקבלין כו'. כל הסוגיא זו עד הלכה ה' ביארתי לעיל במס' סוטה סוף הלכה א' ושם כתבתי הגי' ברורה ונכונה וע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף