תוספות הרא"ש/קידושין/לה/א

תוספות הרא"ש קידושין לה א

ולר' יוחנן בן ברוקה להוו מורא ופריה ורביה שני כתובים הבאים כא' תי' אמאי לא פריך אפי' לרבנן דליהוו מורא ומזוזה ב' כתובים הבאים כא' ואע"ג דמזוזה ממילא נפקא מלמען ירבו ימיכם וליכא יתורא מ"מ לכתוב מזוזה ולא לכתוב מורא וי"ל דקושי' דר' יוחנן עדיפא ליה למצוא צריכותא לתרי קראי:

הא שלא הזמן גרמא נשים חייבות מדלא כתב לן רח' הקיש גבי מ"ע שלא הזמן גרמא שנשים פטורות כגון ת"ת ופדיון הבן:

אלא למ"ד תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא ניחא ליה דהוה ליה ת"ת ופדיון הבן ותפילין ג' כתובים הבאים כא' אבל מ"ע שהזמן גרמא ק' לוח דנילף מצה ושמחה והקהל ג' כתובי' הבאים כא' למ"ד ב' כתובים הבאים כא' מלמדי':

משום דהוי מצה והקהל ושמחה ב' כתובים הבאים כא' פירש"י דלא כאביי דאמר לעיל [אשה בעלה משמחה. ונר' דאביי משכח ג' כתובים אחרים:

קידוש היום דאמרי' בברכות פ' מי שמתו דנשים חייבות בו דבר תורה וכגון תוספת עינוי י"ה דמרבי' נשים מהאזרח בפ' וליכא לא עונש ולא הזהרה כדאי' התם והתלמוד לא חש להאריך. וא"ת אכתי לר' יהודא מ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות מנ"ל נילף מת"ת דפטרי וי"ל דר' יהודא לא ס"ל כר' יוחנן בן ברוקא והוו ת"ת ופדיון הבן ופריה ורביה ג' כתובים:

לכל עונשים שבתורה. מתוך פירש"י משמע דמיהך דרשא לחודה שמעי' לאו דמתני' שהרי פי' ולאוין דמתני' עונש מלקות הם וע"ל ההוא (דראב"י [דבי ר"א] פי' דלא מייתי ליה לפרושי מתני' וא"א לומר כן דהא ע"כ מקמיתא לא שמעי' לאוין דמתני' מדקאמר בתר הכי ואי אשמעי' קמייתא משום דכפרה חס רח' ונ"ל דמייתי כולהו לפרושי מתני' דכיון דאשכחן שהשוה הכתוב אשה לאיש בכל המקומות הללו סברא הוא דהאי קרא גופיה מוקמי' לכל עונשי' שבתורה דשייך בהו חטאת ודלא שייך בהו חטאת אתייא (מבנייא) [מבינייהו] או א"נ סברא הוא לאוקומי ריבוייא לכל עונשים מאחר שהשוה אשה לאיש בכל הני דוכתי:

השוה הכתוב אשה לאיש היינו דוקא היכא דגאמר' הפרשה בלשון זכר כי ההיא דבריש תמורה דפריך אמאי איצטריך ריבוי לענין תמורה לפי שנאמרה הפ' בלשון זכר הא השוה הכתוב אשה לאיש אבל היכא דכתיב בהדיא איש התם ודאי איצטריך ריבוייא כההוא דפ"ד מיתות דמקלל או"א דאמרי' אין לי אלא איש אשה מניין ובפ"ק ד דערכין אין לי אלא איש אשה שהערי' מניין:

אשר תשים לפניהם השוה הכתוב. אשה לאיש. ותי' והאי לפניהם לא איירי באשה אלא בכשרי' לדון כדאמרי' בפ' בתרא דגטין לפניהם ולא לפני גוים ולא לפני הדיוטו' ואשה פסולה לדון דהא תנן בפ' בא סי' כל הכשר לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד כדאיתא בפ' החובל ופ' שבועת העדות וי"ל דמתני' איירי באיש כלו' כל איש הכשר לדון כשר להעיד ואין להביא ראיה דאשה כשרה מדכתיב גבי דבורה היא שפטה את ישראל דשמא מלמדת הייתה דייני ישראל א"נ משום נבואה קבלו אותה עליהם ועי"ל דלפניהם קאי אדיינים ואנידונים ולענין נדונים מרבה נשים אע"ג דפסולים לדון וא"ת מ"ש בגיטין דדרשי' למעוטי הדיוטות וגוים והכא דרשי' לרבות אשה וי"ל דהתם דריש משום דלפניהם כתיב אטובא אלהים דכתיב בפרשה ומה ממעט הדיוט וגוים:

לכל מיתות שבתורה פי' אם הומתה האשה שחייבים עליה או מיתה או כופר כמו על האיש דבהכי כתיב קרא וכן משמע בתר הכי דקאמר ואי אשמעי' הא כיון דאיכ' איבוד נשמה חס רח' עליה אבל באשה שהמיתה תתחייב כמו איש לאו מהכא נפקא:

משום כפרה חס רחמנא וא"ת כ"ש אם לא נכתבו כלל דחס רח' עלה טפי שאין בה לא עונש ולא חטאת וי"ל דקרא איצטריך לעונשי' הכתובי' בהדיא בנשים כמו עריו' לאשמעי' דיש להם כפרה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף