תוספות הרא"ש/קידושין/כ/ב

תוספות הרא"ש קידושין כ ב

ע"ע הנמכר לגוי נגאל לחצאין וכו' בנמכר לישראל לא קא מיבעיא ליה משום דלא כתיב ביה גאולתו כלל כשדה אחוזה הילכך מיבעיא ליה בנמכר לגוי ומיניה ניליף בנמכר לישראל מג"ש דשכיר והא דלא מיבעיא ליה בגואל אם לוה וגואל משום דפשי' ליה דאין לוה וגואל דהא כתי' בנמכר לגוי כמו בשדה אחוזה והשיגה ידו ואגב דלא נקט הכא לווה וגואל לא נקטיה. נמי לקמן גבי בתי ערי חומה מיהו כי פשיט ליה פשי' ליה תרווייהו:

גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמר. נר' לר"ת דלאו ג"ש גמורה היא אלא גלוי מילת' בעלמא הוא דעבדי, האי גאולתו כי האי דאי ג"ש מקובלת היא בין לקולא בין לחומרא אית לן למילף דאין ג"ש למחצה ועוד מדקאמר בסמוך גבי בתי ערי חומה או דילמא היכא דגלי גלי ואי ג"ש ממש לא שייך למימר היכא דלא גלי לא גלי ולקמן נמי דקאמר או דילמא [כי כתיב] גאולתו בחצאי' כתיב בקרובים לא כתיב ואי ג"ש ממש ליכא לפלוני בין חצאי' לקרובים אלא וודאי גלויי מילתא בעלמא הוא הילכך איכא למימר הכא לקולא דוקא אמרי' כיון דבדוכתא אחריתי אזלינן ביה לקולא ובבתי עדי חומה נמי דלא אשכחן ביה דאזלינן ביה לקולא איכא למימר היכא דלא גלי לא גלי גבי גאולת קרובים איכא למימר דגלויי מילתא הוא לעשות גאולה זו גאולה שלימה כמו גאולתו דשדה אחוזה אבל לא לענין גאולת קרובים:

א"ל ממדרשו של ר"ש נשמע שלווה וגואל וגואל לחצאין מוהשיגה ידו ומצא כדי גאולתו ממעטי' תלת מילי לגבי שדה אחוזה במס' ערכין כהשיגה ידו שאין לווה וגואל ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב. ברעה ויגאל ביפה. כדי גאולתו שאינו גואל לחצאין. והא דלא הזכיר הכא שמוכר ברחוק ויגאל בקרוב דכיון דאשמועי' שלווה וגואל כ"ש שמוכר כדי ליגאל אבל לקמן גבי שאין לווה וגואל לחצאין היה ראוי לומר כמו כן ואין מוכר ברחוק לגאול בקרוב ושמא אגב שלא הזכירו גבי לווה וגואל לא חש נמי להזכיר גבי אין לווה וגואל וכן בשדה אחוזה אמאי איצטריך למעוטי שאין לווה וגואל מכיון שמיעט שאינו מוכר ברחוק וגואל בקרוב כ"ש שאין לווה וי"ל משום דהוה מוקמי' מיעוטא דומצא לע"ע שאינו לוה וגואל אבל מוכר ברחוק וגואל בקרוב. ותמיהא לי מנא ליה הכא לרבויי כולהו כיון דליכא אלא חדא ייתורא ושמא משמע ליה אם גאל יגאל לרבות כל מיני גאולות שנתמעטו במקום אחר ועוד תמיה ליה אמאי חשיב רב ששת מדברי ר"ש דלית הלכתא הכי אמאי לא השיב לו מדברי חכמים דאמרי אין לוה וגואל לחצאין וי"ל דלפי סברתו השיבו דקאמר היכא דלא גלי לא גלי דמשמע ליה דאין להרע כחו כולי האי כיון דלא גלי ביה קרא והשיב דר"ש נמי אית ליה האי סברא ורבנן פליגי עליה וממילא ידעינן דהלכה כרבנן:

אר"ש מה טעם וכו'. תי' דהכא משמע דר"ש דריש כפילות ולא אמר דברה תורה כלשון בני אדם וכן בפ' אלו מציאות אית ליה דרשה דהשב תשיבם והקם תקים ובפ"ב דר"ה נמי דריש עשר תעשר וק' דבכתובות לא דריש העבט תעביטנו וי"ל שיש מקומות שנראה להם לומר דברה תורה כלשון בני אדם ויש מקומות שנראה להם לישנא דייתורא ודרשי' ליה לישנא דכפלות:

ל"ק הא ר"ש הא רבנן. תי' מאי ק' ליה אפי' כר"ש מצי אתיא דהא מדרשו אינו אלא משום דרבי לן קרא אם גאל יגאל אבל אם לא גאל יגאל הייתי דן ק"ו דברייתא והייתי או' נמי בבתי ערי חומה שאינו לוה וגואל לחצאין דהוה ילפינן גאולתו משדה אחוזה דאי לאו לר"ש אמאי אצטריך גאל יגאל ומשמע דר"ש גופיה דריש מה טעם וי"ל דמשמע ליה דכל הך ברייתא היא לפי האמת אף לבתר דכתיב נמי אם גאל יגאל דאי לאו הכי אמאי נקט כל שיטה זו שאינה קיימת לבתר דכתיב אם גאל יגאל למעבד ק"ו מעבד עברי שיפה כחו לצאת ביובל ובשש ואינו לוה וגואל לחצאין כדבסמוך דקאי אף לבתר דכתיב אם גאל יגאל אלא ודאי רבנן היא וקיימא הך שיטה אף לבתר דכתיב אם גאל יגאל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף