תוספות הרא"ש/קידושין/כט/א

תוספות הרא"ש קידושין כט א

משכו במאתים ולא הספיק וכו' נותן מאתים מ"מ לא יהא כח הדיוט וכו' וא"ת תיפוק משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כדאשכחן בפ' יש נוחלין גבי בנו של רבי יוחנן לא תשיימיה את דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וי"ל דהתם בששם אותו בפחות משויו נתכוון לוותר להקדש וקנה הקדש באמירתו אבל הכא לא נתכוון כלל לוותר במה שמשכו במאתי' שכך היה שוה באותה שעה הילכך לא קנה הקדש אי לאו טעמא שלא יהא כח הדיוט וכו' ותי' דבפ' הזהב מ"ד לספק סלתות מד' ועמדו מג' מספק מד' ואמאי והא נתכוון לוותר וי"ל דהתם מיירי בשקבל מעות של הקדש כדמוכח התם הילכך כבר קנה הקדש ואפי' לא קבל נמי לפי שהשער רגיל להשתהות ואעפ"כ קבלו עליו:

פדאו במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים אין להקדש אלא מנה ותי' מ"ש מקבל עליה לספק סלתות מג' ועמדו מד' דלא אזלי' בתר נתינת מעות וי"ל דלא דמי דהכא בשעת נתינת מעות נתחלל ההקדש שהוא בעין ויצא לחולין מיד אבל התם הסלתות אינם בעין אלא שקבל עליו ליתן מג' של שעה שיצטר' ההקדש ולא נתחללו המעות של הקדש על הסלתות עדיין ומ"מ משתמש הוא במעות שיצאו לחולין ע"י לב ב"ד. א"ג מיירי במעות של חולין שמוכני' לקנות בהם סלתות ולא הוקדשו המעות אלא הסלתות שקונים בהם הקדש:

אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי חי' דבפ' הניזקין גבי יתומים הרי הן כהקדש אמרי' יהוב זוזי ליתמי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש ואמאי לא אמרינן אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי כי הכא וי"ל דהכא מדאורייתא הקדש קונה בכסף אלא מדרבנן חמור לא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש והיכא דבהדיוט קאי במי שפרע לא אמרי' אבל גבי יתומים שדינם כהדיוט מדאורייתא אלא שיפו חכמים כחם לעשותם כהקדש הילכך במקום שיש הפסד ליתומי' אוקמוה אדינם אע"ג דקאי הדיוט במי שפרע:

אותו ולא אותה וא"ת תיפוק לי דהויא מ"ע שהזמן גרמא שנימול בח' ללידתו וי"ל כיון דמשם ואילך אין הפסק לא חשיב ז"ג כמו פדיון הבן דאין זמנו אלא ל' וקרי ליה לקמן בפירקין מ"ע שלא הזמן גרמא וא"ת אכתי הויא מ"ע שהזמן גרמא שאין מוהלים אלא ביום כדאי' במגילה וי"ל דאיצטריך למ"ד בפ' הערל דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה:

כל שאין אחרים מצויים לפדותו אינו מצווה לפדות לעצמו הק' הר' אפרים דבבכורות פ' יש בכור תנן נתגיירה מעוברת בכור לכהן וההוא אין אחרים מצווים לפדותו. ועוד האמ' רבא התם דכהנת שנתעברה מגוי חייב הבן לפדות את עצמו וכן כהן שמת והניח בן חלל ומת האב בתוך ל' קאמר רב חסדא דחייב לפדות עצמו הבן לפי שלא זכה בפדיונו וי"ל דכל הני לא דמי לאשה שאין אחרים מצווים לפדותה בשום מקום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף