תוספות הרא"ש/קידושין/יג/ב

תוספות הרא"ש קידושין יג ב

רב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות ואפי' מדרבנן כדמוכח בע' מי שמת בשמעתין דאקנ' קנה והוריש ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו גובה בין מן היורשים בין מן הלקוחות היינו מדאור' אבל מדרבנן אינו גובה אלא מן היורשים אבל מן הלקוחות לא גביא כדאי' בפ' גט פשוט:

מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא קרבנות ופדיון וחרמי' וערכי' מקריין מלוה הכתובה בתורה שאלמלא לא נכתבו בתורה בפי' לא היו מחויבים כלום אבל הלואה אע"ג דכתיב האיש אשר אתה נושה בו לא חשיב כתובה בתורה דאף אם לא נכתב ידוע היה שצריך לפרוע מה שלוה:

גובה מן היורשים שעבוד' דאורייתא ואינה גובה מן הלקוחות משום דלית ליה קלא. תי' דרב פפא גופיה סוף פ' גט פשוט קא' גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לווין אומ' ר"ת [* והרמ"ה תי' דאליבא דמאן דלית ליה שעבוד' דאוריית' איצטריך ליה דליכא למימר דכי קאמר הכא ש שעבודא דאורייתא כמלוה הכתובה בתור' דכמלוה בשטר דמיא מדפסק הלכתא בסתמא ש"מ בכל מלוה קאמר ועוד דא"כ מן הלקוחות אמאי לא גביא הא ודאי יולדת קלא אית ליה דהשתא במוכר שדהו בעדי' אמרינן דאית ליה קלא דכמלוה בשט' דמי כ"ש יולדת דילדה בקולי קולות דהוי כמו איכא דאמרי ויש הרבה בתלמוד כיוצא בזה ורי"ף פי' דה"ק התם משום שלא תנעול דלת בפני לווין אוקמוה אדאורייתא ולא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשים כמו שתקנו שלא יגבה מן הלקוחות והא דמלוה ע"פ גובה מן היורשים היינו דוקא היכא דידוע לן דלא פרע כגון שהודה בשעת מיתה או שמתוה ומית בשמתי' כדאיתא בפ' מי שמת ובפ' שום היתומים אבל היכא דמספקא לן אי פרע אי לא פרע כיון דאבוהון אי הוה קיים מצי למטען דפרע טענינן ליתמי כל מה דמצי' למיטען וכן מוכח בריש המוכר את הבית גבי שטר כיס היוצא על היתומים דפטירי בפלגא דפקדון אעפ"י שיש כאן שטר דדילמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעון ואמר פרעתי והיה נאמן אעפ"י שיש שטר במגו דאי בעי אמר נאנסו כ"ש כשאין שטר כלל ואפילו שבועת יורשין לא בעי דלא אשכחן שבועת יורשים אלא היכא שהיתומים באים להוציא כגון שיש שטר בידם והלוה אומר שהוא פרוע אז נשבעים שבועת יורשים ונוטלים אבל להחזיקן במה ש שבידם לא מצי' שתקנו חכמים שבועה לזה וכן כתב רב פלטוי גאון בתשובה אבל מחרימים בסתם אם שום אדם יודע שאביהם לא פרע:

אלא מיתת הבעל מנא לן תי' דבפ' ארבע מיתות ב"ד מצריכינן קרא באשת אב:

ובשאר עריות שאסורות בין מחיים בין לאחר מיתה ובפ' הבא על יבמתו מצרכינן קרא דיבמה שיש לה בנים אסורה לאחר מיתת הבעל והכא מצריכנן קרא להתיר אשת איש אחר מיתה וי"ל דהא דאיצטריך קרא בכל הני לאסור היינו משום דלא ניליף מאשת איש דשריא לאחר מיתה כדרשינן בשמעתי'. תי' אמאי לא ילפינן שתתיר אשה מיתה בק"ו מגט ומה גט שאין מתיר ליבם בשום ענין אפי' אין לה בנים מתיר לעלמא בכל ענין מיתה שמתרת ליבם כשאין לה בנים אינו דין שתתיר לעלמא ונ"ל מה לגט שמתיר בשפחה כנענית מה שאין כן במיתה:

לכ"ע בעשה. פרש"י משום דכתיב ויצתה מביתו והיתה לאיש אחר דוקא ע"י שילוח גט מותרת לאחר ולא ע"י מיתה ולא נהי' לי דהאי לאו עשה הוא אלא דגלי לן קרא דנשארה באיסור הראשון במיתה ובכרת הילכך גר' כפי' ר"י דאיכא עשה באשת איש בחיי הבעל דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו וע"י מיתת הבעל פקע בו איסור החמור ונשאר בו איסור עשה:

מידי דהוי אפיסולי המוקדשים וכו' נ"ל דלא דמי כולי האי דהתם איכא תרי גווני איסורי מעילה ואיסור גיזה ועבודה וע"י פדייה פקע איסור החמור ונשאר בו איסור גיזה ועבודה אבל באשת איש איסורא הוא דאיכא אלא דאית בה עונשי' הרבה ולא אשכחן דפקיעי מקצת עונשים ואשתייר ביה מקצת:

חדא דיבם לא איקרי אחר ובפ"ק דסוטה נמי דרשינן והיתה לאיש אחר ולא ליבם. ותי' דבכתובות פ' האשה שנפלו גבי כשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אמרי, דיבם נמי כאחר דמי וגבי שדה אחוזה נמי דכתיב ומכר את השדה לאיש אחר אמרי' דהוי אח בכלל אחר וי"ל דלא דמי דגבי יבום שבא להקים שם לאחיו לא שייך לקרותו אחר והא דכתובות לכשתנשא לאתר לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף