גליוני הש"ס/קידושין/יג/ב

גליוני הש"ס קידושין יג ב

דף י"ג ע"ב

אלא מיתת הבעל מנ"ל. נ"ב בזכרוני משו"ת הרדב"ז דהקשה דלילף מדוד שנשא אלמנת נבל הכרמלי ואינו כעת לפני וכמו כן קשה מנעמי שאמרה כי זקנתי מהיות לאיש וגו' ומוכח דמיתת הבעל מתיר, עיין ספר נדפס מחדש שו"ת מי באר סי' ל"ט ומש"ש קושי' דנילף מאברהם שאמר והרגו אותי ואותך יחיו וכן מעמרם שנשא את יוכבד אחרי שנישאת לאליצפן ומת לק"מ דאין למידין מקודם מ"ת:

סברא הוא כו' והא עריות כו'. נ"ב עיין שאלתות פ' אחרי וז"ל וכל הני עריות דקריבה דידהו ע"י קידושין כו' לא שנא בחיים ול"ש לאחר מיתה אסורין כו' ואשת איש דאיסורה לאו משום קרובה היא לאחר מיתת בעלה או לאחר שנתגרשה שריא עכ"ל נ' כוונתו דקורבה כיון שהית' פעם אחת נשארת קיימת לעולם משא"כ א"א שהאיסור מפאת היותה אשת חבירו ע"כ כשפקע האישות שפיר מותרת ולפי"ז אין מובן קושית הגמ' כאן והא עריות כו' וצ"ל דסברת השאלתות לאו סברא פשוטה חיצונית היא רק דאחרי דיש קרא דמיתת הבעל מתיר הוא דדרשי' הכי טעמא דקרא ועיין אתוון דאוריתא כלל ח' דדנתי שם אם איסור הקרובות לאחר מיתה מפאת האישות שהי' כבר או שיש עדיין אישות מה גם לאחר מיתה שמחמתו אסורה לקרובים ע"ש בארוכה ועיין לקמן י"ח א' כגון שיעדה כו' מהו דתימא לא ליבטלי הילכתא מינה כו' ולכאורה ל"ל למיחשב מיתת אדון בבריתא דבזה הא לא שייך הך מהו דתימא כו' דהרי האמת כן הוא דיוצאת מפאת מיתת הבעל עכ"פ וצ"ל דיש נ"מ לעניין איסורה לקרובים דאם יציאתה מפאת מיתת הבעל יש עדיין אישות מה שמחמתו אסורה לקרובים משא"כ מפאת מיתת אדון אין שום עניין עבדות ושיעבוד בעבד אחרי צאתו לחירות וא"כ ה"א דתהי' מותרת לקרובים ודו"ק ואולם י"ל דהנ"מ לעניין שתיאסר לכ"ג דכיון דיוצאת מפאת מיתת אדון לא מפאת מיתת הבעל לאו אלמנה מיקריא ואינה אסורה לכ"ג ודו"ק היטיב וגם דהך דמיתת אדון איירי ביעדה לבנו דה"א דתצא במיתת האדון אבי הבן ודקאמר בגמ' כגון שיעדה ומשמע בעצמו היינו משום שנים ויובל אבל הך דמיתת אדון הנפקותא איעדה לבנו ושוב ראיתי שבס' בית מאיר לקמן י"ח א' עמד בזה דהא יוצאה במיתת הבעל ותי' כנ"ל דאיירי ביעדה לבנו ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף