תוספות הרא"ש/סוכה/ו/א
גפן כדי רביעית יין לנזיר. פרש"י כמ"ד דבשאר איסורי נזיר לולבין ועלין וחרצנים שיעורן ברביעית ונותנים אותו בכוס מלא יין לשער אם יצא ממנו רביעית ושיעורו גדול כשמשער בכוס מלא יין ממה שהיה משער בכוס מלא מים דיין עבה הוא ואינו ממהר לצאת אלא נגדש על פי הכוס יותר ממים, ובריש עירובין פרש"י גפן כדי רביעית יין לנזיר לחייבו מלקות אם שתה רביעית יין, ואין זה מענין האחרים דמשערין בהו מילתא אחריתא, וכמו שפירש כאן כן הוא עיקר, ובכה"ג תני' בתוספתא כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית אגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו פטור דברי רע"ק ר"א בן עזריה אומר אינו חייב עד שישתה רביעית יין, וסוגיין דהכא כר"א בן עזריה, ובנזיר פ' ג' מינין נמי פליגי [דתנן] ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית, משנה ראשונה עד שישתה רביעית, רע"ק אומר אפי' שרה פיתו ביין ויש בו לצרף כזית חייב ואמרינן בגמ' ת"ק מדמה איסורי נזיר לשתי', פי' משנה ראשונה מדמה אכילה לשתיה ואכילת עלין ולולבין נמי בעי רביעית כמו בשתי' ורע"ק כיון דאמר קרא וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל בכזית כלומר אף שתיה, וקצת קשה לגירסא זו דהיכא אשכח תנא דמצריך רביעית במידי דאכילה וצ"ל דמשמע לי' דכי קתני בענבים עד שיאכל כזית ה"ה דאפי' בשתי' וכי קתני עד שישתה ה"ה אכילה, והאי דנקט שתי' משום דיליף מיני' לענין אכילה, ור"ת גריס שם בנזיר ת"ק לא מדמה להו לכל איסורי נזיר לאכילה וכן מצא בספר הישן, ויש ספרים שכתוב בהם לא מדמי להו לאיסורי נזיר לשתיה והכל אחד, ולגיר' הויא אכילה בכזית לכ"ע, ובשמעתין גר' ר"ת כזית יין לנזיר ואתיא לכ"ע ובמידי דאכילה. וקשה לפיר"ת דמאי נ"מ דמשערי' לאותו זית בכוס מלא יין במקום שישימו הזית בין מים בין יין שם ישימו כמו כן החרצנים והזגים ויצא בזה כמו בזה, אבל לפרש"י דמשערין עלין ולולבין ברביעית ואין מכניסים כ"א פעם א' ביין יש חילוק בין יין למים:
כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים. בכלי עץ מיתניא במס' כלים אבל בכלי חרס תנן פ"ג דכלים העשוי לאוכלים שיעורן כזיתים העשוי למשקה שיעורו כמשקה. והא דאמרינן בסוף המצניע ה' מדות בכלי חרס ניקב כמוציא זית טהור מלקבל זיתים עדיין כלי הוא לקבל רמונים היינו אם יחדו לרמונים אבל סתמא כמוציא זית:
שיעורן כרמונים. במס' כלים פ' י"ז תנן הרמונים שאמרו שלשה אחוזים זה בזה ולא יהא צריך נקב גדול כל כך שיצאו שלשתן בבת אחת דהא בסוף המצניע לא קאמר אלא כמוציא רמון ולא קאמר כמוציא רמונים, ועוד בפ' אלו קשרים ובפ' עושין פסין בעי חזקיה ניקב כמוציא זית וסתמו חזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רמון מהו, הוה ליה למימר ניקב כמוציא רמון וסתמו וחזר וניקב כמוציא רמון וסתמו עד שהשלימו לג' רמונים ואין לפרש דלעולם בחד רמון משערים אלא רמון הגדל יחידי או שנים ביחד גדולים יותר מדאי והגדלים ד' ד' קטנים יותר מדאי להכי קאמר דבאותן של שלשה שלשה משערים דהא קתני באידך בבא דבתר הך דרמון שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני, ונר' לפרש ג' רמונים אחוזים זה בזה ומוציאים זה אחר זה ואין נוחים לצאת דרך נקב צר כמו שהי' יוצא כל א' בפני עצמו, ועוי"ל כשניקב במוציא רמון אכתי חזי לרמונים דכשהכלי מלא רמונים מתוך שדוחקים זה את זה אין נופלים ממנו אלא א"כ רחב כשלשה ונקט אחוזים משום דלא תימא בשלשה זה אצל זה דהיינו ארכו כג' רמונים ורחבו כרמון א', אלא כג' אחוזים דהיינו דקיימו כחצובה כשלשה רגלי הקנקן ובכל דוכתא דאינו מזכיר אלא רמון א' לפי שטעם הכשירו תלוי בזה שהרמון נופל מן הכלי, ומשום דלא מזכיר בכל דוכתא אלא מוציא רמון בלשון יחיד נקט חזקיה בבעיא שלו ניקב במוציא זית: