תומים/חושן משפט/קו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט קו

(א) מגבין לו חובו. הג"ת בשער ט"ו הקשה דברי רמב"ם אהדדי דבזה פסק כהרי"ף דנפרעין שלא בפניוואלו בפ"ד מהלכות שכנים פסק בבית ועליה שנפל ושורת הדין דאם אין בעה"ב רוצה לבנות דכופין אותו כו' רק דהוא בעה"ב אינו כאן בזו כתב דבעל עליה בונה כו' וכ' המ"מ אע"ג דס"ל דכופי' לבעל הבית הרמב"ם ס"ל כירושלמי וכי נפרעין מאדם שלא בפניו והיינו דלא כרי"ף ז"ל ועיין בנ"י וב"י דפירשו ג"כ הטעם דרמב"ם דס"ל אין נפרעין מאדם שלא בפניו ותי' הג"ת דשם איירי בע"פ דיש לחוש דלמא פרע ודבר זה דחוק דסתם נאמר ועוד אי יש לחוש לכך אין זה תלוי כלל בדעת רמב"ן ורשב"א כי בזה לא נחלקו מעולם. ובאמת קושיא זו קשה ג"כ על רבינו מחבר דסתם כאן כרי"ף ולקמן סימן קס"ד העתיק דברי רמב"ם. וצ"ל דס"ל כיון דכל הטעם דנפרעין שלא בפניו הוא מכח תקנה שלא יטול אדם מעות חבירו וילך לו למד"ה ושם גבי בית לא שייך כלל דנפילה דבית לא שכיח וגם מהכ"ת ילך למד"ה ויפסיד ביתו ואיכא תקנה דהרי זה בונה ודר בו עד שיתן לו יציאתו ולכך ליכא בזה חשש הנ"ל והעמידו על ד"ת ולק"מ ופשוט:

(ב) חובו מיד. הרב ב"י הביא בשם הריב"ש דוקא כשהחוב נעשה במדינה זו ואח"כ הלך הלוה למרחוק בזו יורדין לנכסיו חבל אם המלוה היה עם הלוה במדינה אחרת ושם נעשה הלואה והמלוה שב למדינה זו וביקש לירד לנכסי הלוה אין נפרעין שלא בפניו והרב בית יוסף כתב דמסתימת דברי פוסקים לא משמע כן ואני לא הבנתי דהא הריטב"א במס' כתובות בהך שמעתתא כתב להדיא כן וא"כ יש לריב"ש על מי שיסמוך ומסתבר טעמא דהא הכל היה בשביל תקנה שלא יקח מעותיו וילך לו למד"ה וזהו לא שייך בנידון זו דהיה הלואה במקום ההוא והלוה לא הרחיק נדוד כלל ממקום שהיה בתחילה וא"כ בלא"ה רבים מחברים גאונים קדמונים דפסקו דלא כרי"ף דאין להפרע כלל שלא בפניו וא"כ הבו דלא לוסיף עלה בהך גוונא דלא שייך טעמא תקון עולם ולכן ברור דהדין עם הריב"ש וכן דעת המבי"ט והרש"ך:

(ג) לקיים שטר. בתשובת מבי"ט דעתו דאם הלוה מודה שהשטר בלתי מזויף גובה אף ממשעבדי וא"צ קיום ולא חיישינן לקנוניא והש"ך השיג עליו והאמת אתו דכן כתבו הרז"ה והראב"ד ורמב"ן בשמעתא שכ"מ שהקדיש נכסיו ב"ב. דאינו נחמן לגבי לקוחות לקיים שטר דחיישינן לקנוניא. וצריד לומר אע"ג דלא חיישינן לקנוניא אלא בנפל היינו בשטר מעליא דמהכ"ת יגרע כח שטר מעליא אבל בזה ע"ז אנו דנין אם הוא שטר מעליא. אלא דלכאורה קושיא מגמרא דב"מ פרק איזהו נשך דאמרינן להדיא מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וגובה מנכסים משעובדים והדבר מבואר כמבי"ט והש"ך ביקש לדחות דמיירי דגם לקוחות טוענין ומודים שהוא מקוים דחוק ואין לו פנים בהלכה. וסותרים ג"כ דברי התוס' שם כמ"ש הש"ך גופיה. ועיין באסיפת זקנים דיש רוצים לומר דמיירי מלקוחות שקנו אחרי הודאתו ע"ש. וגם זה דחוק וגם מדברי רש"י ריש ב"מ באחד אדוק בתופס ואחד בתורף דאמרינן כמה שוה שטר שיש בו זמן לשטר שאין בו זמן ופירש"י אבל משום חתימת עדים בטופס הא קי"ל לרשב"ג מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו והאי מודה הוא עכ"ל וקשה מה בכך כמו דיש עילוי בזמן לענין טריפת לקוחות דלענין ב"ח אינו נ"מ בזמן א"כ אף בחתימת עדים יש נ"מ לענין טריפות לקוחות דאף דמודה בשטר שכתבו א"י לגבות מלקוחות דיטענו מזויף משא"כ כשיש עליו עדים וא"כ מוכח דאף ללקוחות כשמודה שכתבו א"צ לקיימו. אמנם נראה דבהכי ניחא הגי' ישנה בב"מ מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וגובה מנכסים משעובדים ותוס' מחקו גי' זו אבל גי' רש"י ונוסחא עתיקי היא כמ"ש בס' א"ז ע"ש וא"כ חדא בחברתא מישך שייכי דלמ"ד א"צ לקיימו דס"ל דלאו מגו היא וטענה גרועה שבגרועה הוא ולא יתכן עליו מגו וא"כ. איך נטעון כן ללקוחות כיון שהיא כ"כ טענה גרועה שלא שייך עליו מגו אבל למ"ד צריך לקיימו דיש לו מגו ש"מ דהוי טענה מעליא וא"כ אף ללקוחת טענינן ולכך הואיל דס"ל א"צ לקיימו לכך גובה ממשעבדי וא"ש. והתוס' דמחקו גי' זו דהמה הולכים לשיטתן דס"ל אפילו אינו החייב מודה לא טענינן ללקוחת מזויף אבל לא קי"ל כתוס' וקי"ל צריך לקיימו אם כן אף ללקוחת טענינן מזויף ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.