שרשי הים/מלווה ולווה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ מלווה ולווה ג

ח

שורש דין מי שיש בידו משכון של עני שמותר להשכירו מי שהיה בידו משכונו של עני אם היה שכרו יתר על פחתו כגון קרדום כו'. כתב הרב ראש יוסף בסי' ע"ב אות ב' וז"ל ואם נאבד המרא והפסל ביד השוכר פטור המלוה אפילו שהוא ש"ש דכיון דהוא ברשות השכירו ודאי שאינו לא בדין שומ' שמסר לשומר ולא בדין אין השוכר רשאי להשכיר יע"ש וכת' עוד וכן ברשות בעלים יכול להשכיר אפי' כלים שפחתן מרובה ואם הבעלים מוחין בפי' אפילו כלים שפחתן מועט אינו יכול להשכיר שם יע"ש:
ואני מסתפק במיחה הלוה שלא ישתמש המלוה בכלים שפחתן מועט אפילו בנכייתא ועבר המלוה ונשתמש אי מחייב משום שולח יד בפקדון מי נימא כיון שמיחה בו בפי' הלוה אין כאן מקום לומר משיב אבידה הוא כיון דאין משיבין אבידה בע"כ או דילמא מצי טעין המלוה אע"פ שהלוה מיחה כי בטלה דעתו אצל כל אדם ואנא מיהא למצוה אכווני וכעת צריך אצלי תלמוד:

הרי

זה מותר להשכירו. וכתב הטור בריש סימן ע"ב דדוקא לאחרים יכול להשכירם אבל לא לעצמו וכתב ע"ז מרן ב"י דזה מיירי בשלא התנה עמו מתחילה אבל התנה עם הלוה מתחילה שרי והביאו מור"ם במפה שם בסי' ע"ב ס"א וכתב הש"ך בסק"ד שכ"כ הרב ב"י והד"מ והב"ח ז"ל לפי פי' רש"י בפרק האומנים דפ"ב רע"ב גבי מ"ש הכא במלוה צריך למשכון קמפלגי אבל ז"א דרש"י לא מיירי בשהתנה עמו דא"כ הוי שוכר והוי ש"ש לכ"ע כו' אלא מיירי התם בשלא התנה עמו כו' ומ"מ ל"ק לדעת הטור דהתם לא מיירי משו' חשדא כו' ועי"ל דהטור ס"ל כפי' ר"ח ז"ל וכפ"ז דינו של הרב צ"ע עכ"ל ואין ספק דאשתמיט מיניה דברי הרשב"א ז"ל בחי' שם בפרק האומנים הובאו בשיטה מקובצת דקע"ז סע"ב דהוקשה לו להרשב"א על פי' רש"י כקושית הש"ך דא"כ הו"ל שוכר וחשיב ש"ש לכ"ע ותירץ בשם הרב אב ב"ד והראב"ד ז"ל דמיירי בשכלו ימי השכירות ואמר גמרתיו דמשום שוכר ליכא לחיובי מהשתא כי אם משום פרוט' דר"י יע"ש וסיים עוד הרשב"א שם וז"ל ולדידי ק"ל תו דהא מדמוקמינן פלוגתייהו במלוה צריך למשכון אלמ' לכלהו מותר להשתמש בו וכאבא שאול דאי לא גזלן הוי וחייב אפילו באונסין ואלו לת"ק דמתני' אסור להשתמש בו ואתייא מתני' דלא כר"ע ודלא כר"א ואפשר דמוקמינן למתני' בדפריש והתנה עם הלוה שישתמש בו כדי שיהא פוחת והולך מן החוב עכ"ל
הרי שהרשב"א הכריח הפך דבריו של הש"ך דמתני' וברייתא דקתני המלוה על המשכון ש"ש מוקמינן להו בדפריש והתנה עם הלוה שישתמש בו ובשכלו ימי השכירות דאלת"ה גזלן הוי לכ"ע וחייב אפילו באונסין ודוק:
ודע דלפי מ"ש הרב הנמקי בשם ס' הישר והביא מרן ז"ל בי"ד סימן קע"ב בדכ"ב דלא מהני נכיותא אלא במשכון מקרקעי דומיא דשדה אחוזה אבל במטלטלי לא דסגי פחתייהו וקא כליא קרנא יע"ש ע"כ ל"פ הך סוגיא דפרק האומנין כמו שפירש אותה ר"ח ז"ל וכמו שכתבו התוס' אי נמי אפשר לפרש במטלטלי כסף וזהב העשויים להתנאות בהם ולהתקשט דלא כלי קרנא וכן במרא וחצינא דזוטר פחתייהו ודוק. ולענין אם היה המשכון ספרים כתב מור"ם בספר המפה שם בסימן ע"ב ס"א בשם המרדכי וז"ל ואם למד בספרים שהלוה עליהם מקרי שולח יד כו' וכתבו עליו הסמ"ע והרב ש"ך דנ"מ דמשם ואילך אף אם נאנסו מידו חייב הוא באחריותן וגם אם אומר הממשכן שכך וכך נתקלקלו מחמת לימודו וזה שלמד מתוכו אומר שלא נתקלקלו אינו נאמן בשבועה לפטור נפשו אלא הממשכן נשבע על פחתותו ונוטל כו' יע"ש:
הנה אם דברי המרדכי ז"ל באו בדקדוק יפה הקשה החכם מצליח מורינו הי"ו דכיון דאין כאן טענת מודה מקצת אלא כופר בכל שהרי זה אומר נתקלקלו וזה אומר לא נתקלקלו ואין כאן אלא שבוע' דרבנן איך כתב המרדכי דכשנגדו נשבע ונוטל הא כלל גדול בדין דלא אמרו שכנגדו נשבע ונוטל אלא בשבוע' דאורייתא אבל בשבועה דרבנן נפטר החשוד בלא שבועה כמ"ש הטור ומרן בסי' פ"ז סי"ג ובסי' צ"ב סי"א וכעין זה תמה מרן החבי"ב ז"ל בה' מוסר סימן שפ"ח הגב"י אות י"ט ד"ה ורש"ל כו' עמ"ש רש"ל ומוהרשד"ם בתשו' גבי מוסר דלמ"ד דינא דגרמי דאורייתא אם הוא חשוד אע"פ שנתחייב שבועה דרבנן שכנגדו נשבע ונוטל יע"ש ודברי המרדכי הללו מסייע להו וכעת צריך ישוב:
שוב ראיתי דמה שהקשה החכם הנז' לק"מ דהכא אפי' אם הוא כופר בכל מ"מ כיון דמלוה על המשכון יש לו דין שומר שכר או שומר חינם חייב הוא לישבע שבועת השומרין שאחת מהן היא שבועה שלא פשע בה הילכך הכא בנדון המרדכי שזה טוען לו למלוה שפשע בו וטשטש ספרו חייב לישבע מן התורה שלא פשע וכיון שהוא חשוד נשבע שכנגדו והרי זה דומה למ"ש בש"ע סי' צ"ב ס"ח כיע"ש ומה שיש לתמוה מדברי המרדכי הללו למ"ש הש"ך לקמן בסי' זה ס"ק קט"ו וסי' צ"ב ס"ק י"ב דשבועת שומרים ליכא מן התורה בטוען בעל הפקדון טענת בריא עיין להרב דברי אמת בקונט' דל"ג ע"ד סד"ה והנה יע"ש ואפשר דכיון שהודה המלוה שקרא בו הרי הודה שחייב לו במקצת כיון שנהנה במשכונו וכיון שכן חייב שבועה דאוריית' כדין מודה במקצת ומ"ה מפכינן השבועה לשכנגדו ועיין בה' שאלה פ"ו ה"ד:
עוד כתב מור"ם במפה שם בסיום דברי המרדכי וז"ל ויש מחלקין משום דמצוה קעביד וכתב ע"ז הש"ך בסק"ז לא דק הע"ש במ"ש דיש מתירין ללמוד בהם משום דמצוה קעביד דליכא מאן דמתיר ללמוד בהם לכתחי' וכדאיתא בש"ס פ' אלו מציאות דפ"ט וכן פסקו כל הפוסקים סי' רצ"ב כו' יע"ש ולכאורה איכא למידק בדבריו ממ"ש הוא עצמו בסק"ו דמהרי"ל בתשו' סי' ל"ז והאגודה בפ' אז"ן ס"ל דאפי' לכתחילה שרי ללמוד משום מצוה ואמאי לא הקשה עליהם מההיא דפרק אלו מציאות והא ודאי בורכא היא דמהרי"ל והאגודה לא התירו ללמוד לכתחילה משום מצוה אלא ברשות הבעלים וס"ל דליכא למיחש לאיסור רבית מיהו בלא רשות הבעלים אף לדידהו איכא איסורא משום איסור גזל דשואל שלא מדעת גזלן הוי והיינו ההיא דפ' אלו מציאות וברור:
כתב הסמ"ע בס"ק ו' וז"ל עיין לקמן בס"ס רצ"ב דכתב מור"ם בהגה במפקיד ספרים דבהפקיד ביד ת"ח מותר לקרות ולהעתיק ממנו כו' ודוקא כשבא הספר לידו מדעת בעליו אבל לילך לבית חבירו ולקרות מתוך ספרו שלא מדעתו אסור אפי' לת"ח כו' וכתב הש"ך בסק"ח דהכי מוכח בש"ס פא"מ שם וכן הוא במרדכי שם מיהו היינו דוקא ספר דיש לחוש שיתקרע אבל טלית ותפילין מותר עכ"ל: וק"ט דלפי מ"ש הוא ז"ל בסי' רצ"ב ס"ק ל"ה בהבנת לשון המרדכי דפ' המפקיד מבואר דאפי' ספרי' שרי לת"ח לקרות בו שלא ברשות בעל הספר ואפי' יודע שבעל הספר מקפיד בדבר מטעם אל יבוזו לגנב כי יגנוב וכתב שזה ג"כ דעת מור"ם שהתיר להעתיק מספר מושאל אע"פ דודאי יקפיד בעל הספר שמתקלקל ספרו ומה"ט כתב דיכולים ב"ד לכוף לאחד להשאיל ספריו ותמה על הסמ"ע בזה שדחה דברי הע"ש יע"ש:
ואולי דמ"ש כאן דלילך לבית חברו ולקרות בו שלא מדעתו דאסור אפי' לת"ח היינו בשאפשר לו להודיעו ולקרות בו ברשותו ע"י שיפייסנו בדברים דאז ודאי לא שרינן ליה לילך לביתו ולקרות בו שלא ברצונו אבל אם הודיעו ולא הניחו לקרות כרצונו אז יכול לקרות בו בע"כ מטעמא דאל יבוזו לגנב כי יגנוב ועיין להרב מ"א בא"ח סי' י"ד שהביא דברי הש"ך בסי' רצ"ב וכתב דממ"ש הב"י שם בשם הפוסקים משמע דהוי שואל שלא מדעת יע"ש ואין מדברי הפוסקים הנז' ראיה לאסור ללמוד בספר שלא מדעת בעלים אלא למי שאינו ת"ח אבל הת"ח אפשר דשרי כמ"ש הש"ך בהבנת המרדכי: ולענין הלכה למעשה אם למד בספרים שהלוה עליהם כיון דפלוגתא דרבוות' היא אם מיקרי שולח יד בפקדון אף באונסים או לא יכול המוחזק לומר קים לי ואם תפס המלוה מיד הלוה שיעור חובו אין מוציאין מידו ונשבע שנאנסו וגובה חובו ממה שתפס וכמ"ש הש"ך לקמן סק"ט תוך ד"ה עוד כתב הרמב"ן כו' יע"ש. ואם משכון הספרים שוה יותר מהחוב למ"ד דמיקרי שולח יד דחייב באונסי' אם תפס הלוה מהמלוה כדי היתרון אין מוציאין מידו. והנכון לעשות פשרה ביניהם כיון דאיכא פלוגת' אי חייב באונסין משום שולח יד או לא ואם נתקלקלו הספרים ויש הפרש ביניהם שהלוה טוען שמחמת לימודו נתקלקלו והמלוה טוען שלא קלקלן כלל למ"ד דמיקרי שולח יד בפקדון כל שיש עדים שלמד בהם ישבע הלוה שקלקלן ונוטל שיעור הקלקול ואם אין עדים שלמד נאמן המלוה בשבועה שלא קלקל כמ"ש הסמ"ע והש"ך ס"ק יו"ד והחבי"ב הגב"י אות כ"ג בשם המרדכי ולפי מ"ש אנן יד עניי לעיל ד"ה כתב הסמ"ע כו' אף כי יש עדים שלמד נאמן המלוה בלא שבועה כיון דאין כאן טענת מודה מקצת לומר שכנגדו נשבע ונוטל ולמ"ד דלא מיקרי שולח יד בפקדון אפי' איכ' עדים שלמד בהן נשבע המלוה שלא קלקל ופטור ואם גילה דעתו בפי' הלוה שלא ילמוד המלוה בספרים נראה דלכ"ע אם עבר המלוה ולמד נקרא שולח יד בפקדון וחייב באונסים ואם התנו מתחילה שילמוד בהן המלוה בנכיתא שרי לכ"ע וכמ"ש מהרי"ל והאגודה כמ"ש הש"ך ס"ק יו"ד ומור"ם במפה בי"ד סי' קע"ב דאין כאן שולח יד בפקדון ומ"מ אם התנה בפי' ללמוד בלא נכייתא נר' דאסור משום חשש איסור רבית כפי דברי הרשב"א בתשו' שהביא מרן ב"י בסי' ע"ב מחודש י"א וזה נר' דעת מהרשד"ם בחלק ח"מ סי' ע"ט בפשיטות והרב ראש יוסף בסי' הנז' אות ע"ב ועיין להש"ך ס"ק ק"מ יע"ש אעפ"י שלפי מ"ש הרב מ"א בה' מלוה סימן כ"א בשם תשו' מהר"ם והש"ך בשם מהרי"ל והאגודה אין כאן איסור רבית פשוטה ולא אבק רבית מ"מ לכתחילה יש לחוש לדברי הרשב"א בתשו' והרשד"ם והרב ראש יוסף :
וכ"ת דכיון דבנכייתא שרי לכ"ע היכי משכחת לה שיהא חייב משום שולח יד כיון דכשאנו באים לחייבו באונסים מה שטעין אנא בנכיתא למדתי בהם ואעפ"י שלא התנתי עם הלוה כך היה דעתי הא ל"ק כלל דכיון דספרים הויא מידי דסגי פחתיהו אין לו רשות להשתמש בהן אפי' בנכיתא אם לא מדעת הלוה דכל שנשתמש בהן שלא ברשות הלוה נקרא שולח יד וחייב באונסים ודוק. ולענין שואל חפץ מחברו ונאנס אם חייב השואל באונסים כשאר דברים השאולים אכתוב לקמן בע"ה וכן בענין אם נפלה דליקה בעיר ונשרפו יע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.