מגדל עוז/מלווה ולווה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מלווה ולווה ג

א

אלמנה בין שהיא עניה וכו' עד שנאמר ולא תחבול בגד אלמנה: כתב הראב"ד ז"ל בשעת הלואה אין זה חובל עכ"ל: ואני אומר קושיא היא זאת לכאורה מן הסברא ולא ע"פ הגמרא ואי מסברא לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו נמי איכא למימר בשעת הלואתו אין זה חובל ואפילו הכי אשכחן פרק המקבל דמוקי ליה להדיא בין בשעת הלואתו בין שלא בשעת הלואתו ומתרגמינן למיסב משכוניה אלא מאי אית לך למימר דבלשון המקרא נקרא המשכון בלשון חבול ועבוט וכן הוא אומר לא תחבול רחים ורכב ועל כן נשנית המשנה ס"פ המקבל אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה כלשון ר"מ ז"ל ומתרגמינן לא תיסב משכונא כסות ארמלתא וכן בילמדנו פרשת אלה פקודי המשכן למה משכן משכן שנתמשכן פעמים שנים על ידיהן הוא שאנשי כנסת הגדולה אומרים חבול חבלנו שנתמשכן ב' פעמים ע"כ למדנו כי חבול ועבוט שייך במשכון ומינה דמתני' סתם בכל ענין נשנית ומ"ש עוד ולא ע"פ ב"ד הדין עמו דאי ס"ד שלא ע"פ ב"ד מאי שנא אלמנה משאר בעלי חובות הא בהו נמי כתיב לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו וכתיב בחוץ תעמוד ולא גרעה באלמנותה משאר בעלי חובות אלא ודאי אפילו ע"פ ב"ד וכלשון ר"מ ז"ל:

ב

וכן המלוה את חבירו עד כי נפש הוא חובל: כתב הראב"ד ז"ל לא נהיר עכ"ל: ואני אומר דעתו לומר בזה כמו שאמר על לשון האלמנה וכבר השבתי תשובה נצחת על זה ועל זה בחדא מחתא לקיים דברי ר"מ ז"ל ואינה צריכה לפנים והכל פרק המקבל:

ואם חבל מחזיר בעל כרחו עד לוקה: כתב הראב"ד ז"ל גם זה אינו במקצתן כי אותן שנתנו לחבול ביום או בלילה שקנה המשכון ונתחייב באונסיו אינו לוקה ומשלם עכ"ל: ואני אומר חס ושלום וכי פה קדוש רבינו הראב"ד ז"ל יאמר דבר זה הגע עצמך שמשכנו יום ראשון ולא החזירו לו אינו חייב מלקות מיד ודאי ולוקה תדע שהרי צריך התראה ואין מלקות בלא התראה ואם כן על כרחין מיירי דאיתיה למשכון בידיה בההיא שעתא ולא אהדר ומשום הכי לוקה ואם לא נגנב עד יום ששי ודאי משלם דהא קנייה מדרבי יצחק אלא ודאי אחד מן המעתיקים כתבו ותלאו בראב"ד ז"ל:

ג

חבל כלים הרבה של אוכל נפש כו' כשם שהרכב והרחיים וכו' עד לוקה שתים: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו עכ"ל: ואני אומר לא ירדתי לסוף דעתו אחד למה אינו והלא רחים ורכב כל כלי בפני עצמו הוא ואין אחד מהם עושה מלאכה אלא אם כן חבירו עמו ואעפ"כ חייב שתים וגם כן נמי צמד בקר שני בקרים ואע"פ שאין אחד מהם עושה מלאכה בלתי חבירו למה לא ילקה שתים ועיקר זאת ההלכה במציעא פרק המקבל:

ד

המלוה את חבירו אחד עני עד הלוה מדעתו. במציעא פרק המקבל ופרק קמא דנזיקין ובמכילתא:

עבר בעל חוב ונכנס עד כבוא השמש: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה אלא מפני שנתחייב באחריותו כדכתיבנא לעיל עכ"ל: ואני אומר גם אני השיבותי למעלה די והוא ודאי שלא נשתבש וכן כתב הר"מ ז"ל מקוצי. ועיקר ההלכה במציעא פרק המקבל:

ואם לא קיים העשה כו' עד מן השמות האלו. פרק המקבל:

ה

המלוה את חבירו אחד עני עד הלוה מדעתו. במציעא פרק המקבל ופרק קמא דנזיקין ובמכילתא:

עבר בעל חוב ונכנס עד כבוא השמש: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה אלא מפני שנתחייב באחריותו כדכתיבנא לעיל עכ"ל: ואני אומר גם אני השיבותי למעלה די והוא ודאי שלא נשתבש וכן כתב הר"מ ז"ל מקוצי. ועיקר ההלכה במציעא פרק המקבל:

ואם לא קיים העשה כו' עד מן השמות האלו. פרק המקבל:

ו

שליח ב"ד שבא למשכן וכו' וכל הנמצא בידו עד הלילה בלילה: כתב הראב"ד ז"ל אינו מחוור שהרי פסק למעלה וכו': ואני אומר מה ענין זה לזה מה שכתב למעלה הוא פרק שני ובסדר תקנת הגאונים ז"ל והסכמתו שלא יכנס הבעל חוב והשליח בית דין לבית הלוה אלא הלוה עצמו יוציא להם את העבוט שלא תקנו לעקור מגוף תורה דכתיב בחוץ תעמוד וכן הוא שכתב כאן שבא למשכן כו' רצה לומר כהלכתא שעמד בחוץ על פתח הלוה והאיש הנושה הוציא את העבוט אליו החוצה על הסדר הזה והנה הלשון לפניך בפרק השני עיין עליו וכך תמצאנו וזה פשוט ועיקר הדין הזה במציעא פרק המקבל ומייתי לה פרק אלו מציאות:

היו לפניו שני כלים עד שלשים יום: כתב הראב"ד ז"ל כמו שאמרו סתם הלואה שלשים יום עכ"ל: ואני אומר עיקר זאת ההלכה פרק המקבל ובספרי והטעם הזה מוטעם לחכמינו מזמן רבותינו הקדושים נ"ע ואע"פ שאינו מפורש בגמרא להדיא:

ומשלשים יום ולהלן מוכר המשכון עד משאת מאומה. פרק המקבל:

ז

שליח ב"ד שבא למשכן וכו' וכל הנמצא בידו עד הלילה בלילה: כתב הראב"ד ז"ל אינו מחוור שהרי פסק למעלה וכו': ואני אומר מה ענין זה לזה מה שכתב למעלה הוא פרק שני ובסדר תקנת הגאונים ז"ל והסכמתו שלא יכנס הבעל חוב והשליח בית דין לבית הלוה אלא הלוה עצמו יוציא להם את העבוט שלא תקנו לעקור מגוף תורה דכתיב בחוץ תעמוד וכן הוא שכתב כאן שבא למשכן כו' רצה לומר כהלכתא שעמד בחוץ על פתח הלוה והאיש הנושה הוציא את העבוט אליו החוצה על הסדר הזה והנה הלשון לפניך בפרק השני עיין עליו וכך תמצאנו וזה פשוט ועיקר הדין הזה במציעא פרק המקבל ומייתי לה פרק אלו מציאות:

היו לפניו שני כלים עד שלשים יום: כתב הראב"ד ז"ל כמו שאמרו סתם הלואה שלשים יום עכ"ל: ואני אומר עיקר זאת ההלכה פרק המקבל ובספרי והטעם הזה מוטעם לחכמינו מזמן רבותינו הקדושים נ"ע ואע"פ שאינו מפורש בגמרא להדיא:

ומשלשים יום ולהלן מוכר המשכון עד משאת מאומה. פרק המקבל:

ח

מי שהיה בידו משכונו כו' עד סוף הפרק. במציעא פרק השוכר את האומנין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.