שרשי הים/יום טוב/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ יום טוב ח

יח

שורש איסור עשיית מלאכה בערב פסח

לפיכך יום י"ד בניסן אסור בעשיית מלאכה מד"ס ואינו אסור אלא מחצי היום ולמעלה שהוא זמן השחיטה כו'. ע"כ. הנה התוס' ז"ל בר"פ מקום שנהגו כתבו בשם ריב"א דמפרש בירושלמי הטעם דע"פ אחר חצות אסור מדאורייתא לעשות מלאכה משום הקרבת הקרבן פסח ואפילו בשאר ימות השנה יחיד המביא קרבן אסור בעשיית מלאכה וכתבו דפריך עלה בירו' א"כ בכל יום יהא אסור במלאכה משום קרבן התמיד ומשני שאני קרבן שהתורה הוציאו מן הכלל דכתיב ואספת דגנך ואם כל ישראל יושבין ובטלין מי יאסוף להם הדגן וכתבו עוד דנראה דאף בזמן הזה דליכא קרבן כיון שנאסר אז אסור לעולם עכ"ל.
וראיתי למוהר"ח אלפאנדארי שבס"ס מוצל מאש ח"ב סי' ג' שהוקשה לו בדברי הירושלמי הלז שהביא קרא דואספת דגנך ולא הביא קרא דששת ימים תעשה מלאכה הנאמרה בתורה קודם ועוד דהוה ליה לומר מדאסר רחמנא מלאכה ביום טוב שמע מינה דבחול שרי ולמה לי קרא דואספת דגנך יע"ש. ולע"ד הדבר מבואר דמהנהו ליכא שום ראיה דמאי דבעי מימר בירוש' דאיכא איסור עשיית מלאכה בחול משום הקרבת התמיד דודאי איסור עשיית מלאכה זו שאסרו בע"פ מטעם הקרבת הפסח אינו אלא מלאכה רבה כקצירה וטחינה וכיוצא הנעשות לימים הרבה וכאותם המלאכות האסורות בחולו של מועד אבל מלאכה כל דהיא לשעת' לא אסרו בה מטעם הקרבת הקרבן וכ"כ בהדייא רבינו ז"ל בדין זה וז"ל ולפיכך יום י"ד כו' כמו חולו של מועד והוא קל מחש"מ והכי משמע ודאי מהטעם שאמרו בירושלמי והביאו ה"ה וז"ל אינו בדין שיהא קרבנך קרב ואתה עסוק במלאכה וזה ודאי מסתבר בעוסק במלאכה הנעשית לימים הרבה אבל בעושה מלאכה לשעתה ליכא טעמא לאסור וכן מבואר בהדייא בירושלמי שהביאו התוס' בחגיגה די"ז ע"ב ד"ה אלא כו' יע"ש והירושלמי הוא במגילה פ"ק הלכה ו' על מה ששנינו אבל זמן עצי כהנים כו' ועיין בהרב שדה יאושע שם וכיון שכן ליכא שום ראיה מקרא דששת ימים תעשה מלאכה דאיכא למימר דלא התיר הכתוב בחול מלאכות האסורות בשבת ובי"ט דאפילו דליכא בהו טירחא ולימים הרבה אסו' בשבת וי"ט ובחול מותרות אבל כל דאיכא טירחא בעשייתן אסורות בחול מטעם הקרבת התמיד לזה הביאו מקרא דואספת דגניך דאפילו במלאכת אסיפת הדגן שהיא מלאכה רבה לימים הרבה התירו הכתו' בחול ודוק.
וע"פ האמור ניחא לי מאי דק"ל להרב מש"ל בפ"ו מה' כלי המקדש הל' יו"ד באותה ששנינו בפ"ב דחגיגה ומודים שאם חל עצרת בשבת שיום טבוח אחר שבת כו' ומותרים בהספד ובתענית וביאר הרב ז"ל משום דיום טבוח הוא יום שמביאין בו קרבנות ואסור בהספד ובתענית ומלאכה הוצרך תנא דמתני' להשמיענו דכשחל עצרת בשבת יום טבו' מותר בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר שבת. אלא דק"ל דאמאי לא תני במתני' נמי דמותר בעשיית מלאכה נמי כמו שמות' בהספד ובתענית ונדחק לתרץ דחכמים לא רצו לעקור יום טבוח מכל דיניו אלא הניחו קצת לעשות הכר ליום שהוא יום הקרבת קרבן והניחו אותו באיסור עשיית מלאכה והתירו בהספד ובתענית מפני הצדוקים עכ"ל ותירוץ זה אינו נח לי דא"כ טפי היה להם לחכמים להתירו במלאכה טפי מהספד ותענית דמלאכה שכיחא ומפרסמא מילתא ובזה נידחה קרו לה לסברת הצדוקים האומרים עצרת אחר שבת אבל בהספד ובתענית דלא שכיחא ולא מפרסמא מילתא אין סברת הצדוקים נדחית בזה.
אמנם ע"פ האמור דאיסור מלאכה זו דאסיר' ביום הקרבת הקרבן אינה אלא במלאכה האסורה בחש"מ שיש בה טירחא אין מקום לקושית הרב ז"ל דלמה להם לחכמים להתיר ביום טבוח שהוא יום הקרבת קרבן מלאכות של טירחא דאי לאפוקי סברת הצדוקים כיון שמותרים הן במלאכות האסורות בי"ט ממילא נידחית סברתם שאם היה עצרת ביום זה היה להם לאסור כל מלאכה כשם שאסורה בי"ט ודוק: ועל מ"ש עוד התוס' דאף בזמן הזה דליכא הקרבה כיון שנאסר אז אסור לעולם ראיתי למוהרח"א שם שהביא דברי הרא"ש דמייתי ראיה מההיא דפרק בכל מערבין שאמר ר"א בר צדוק אני מבני בניו של סנאב בן בנימין פעם א' חל ט"ב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה הרי דר"א בר צדוק היה אחר החרבן ומפני שאבותיו היו נוהגין בו י"ט נהג הוא ג"כ עכ"ל והביא ג"כ דברי הר"ש בשיטה כ"י שכת' וז"ל ובהכי מתיישב לריב"א הא דאמרי' אמר ר"א בר צדוק כו' אלמא אף בזמן שלא היה בה"מ קיים היו עושים י"ט ה"נ אין עושים מלאכה בערב פסח והא דמסקינן בפ"ק דר"ה קשייא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי דכולה מגילת תענית בטלה חוץ מחנוכה ופורים לק"מ לההיא דר"א בר צדוק דמשמע דלא בטלה וכההיא מסקנא אתייא דר' יוסי ס"ל התם דדוקא בזמן שב"ה קיים אסורים שלא בזמן בה"מ קיים מותרים ור"מ פליג עליה וס"ל דאף בזמן שאין בה"מ קיים אסורים ור"א בר צדוק כר"מ ודלא כר"י דלר"י לא קתני בזמן ט"ב מגילת תענית אע"ג דמתנייא התם כי היכי דלדידי' לא קתני ההיא דהתם דאתיי' בשורתא טבתא ליאודאי דלא יעדון מן אורייתא דהוייא לאחר החרבן כדאיתא התם מפי רבינו עכ"ל הר"ש ז"ל.
והנה לכאורה דברי הר"ש ז"ל הללו נראין כסותרין זה לזה בתוך כדי דיבור דמעיקרא הביא ראיה לסברת ריב"א דאיסור מלאכה בערב פסח נוהג אף בזמן הזה דליכא הקרבה מההיא דר"א בר צדוק שנהג י"ט לאחר החרבן וכשהוק' לו לההיא דר"א בר צדוק ממאי דמסקי' בפ"ק דר"ה דבטלה מגי' תענית כ' דההיא דראב"צ אתי כר"מ דס"ל דלא בטל' מגי' תענית וכיון שכן לדידן דקי"ל כר"י דבטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה ופורים מאי ראיה איכא מההיא דראב"צ ואדרבא מינה נשמע דלדידן ליכא איסור עשיית מלאכה בע"פ בזמן הזה כיון דקי"ל דבטלה מגילת תענית. ונראה דריב"א ז"ל משמע ליה דאסור לעשות מלאכה בע"פ בזמן הזה אפי' למ"ד בטלה מגילת תענית דדוקא בהני ימים טובים הכתובים במגילת תענית שקבלו עליהם ע"י מעשה שאירע להם וכן בההיא דר"א ב"צ שמפני שתקנו הנביאים זמן עצי הכהנים הוקבע להם י"ט באלו הימים יש כח בידם לבטלם למ"ד בטלה מגילת תענית אבל באיסור מלאכה בע"פ דמן התורה חיובא רמיא עלייהו להקריב בו קרבן וממילא אסורים במלאכה אין כח ביד ב"ד לבטל מהם איסו' זה דכל דמעיקרא חל עלייהו חיובא לעשות יום זה י"ט משום הקרבת קרבן חל על הדורות הבאים ואפי' היכ' דנתבטל הט' ואין כח ביד' לבטלו ולזה הביאו ראיה דכל דמעי' חל עלייהו חיובא משום הקרבת הקרבן חלה לדורות הבאים מההיא דראב"צ שביטל תקנת חכמים מלהתענות בט"ב דחוי משום מנהג אבותיו שהיו נוהגין בו י"ט דאי לא חל חיובא לדורות הבאים אפי' כשנתבטל הטעם לא היה מבטל ראב"ץ תקנת חכמים משום מנהג אבותיו. והשתא אע"ג דראב"ץ ס"ל דלא בטלה מגילת תענית ומה"ט נהג בו י"ט מ"מ שמעינן מיניה דכל דמעיקרא נהגו שום מנהג מחמת איזה טעם אף ע"פ שנתבטל הטעם לא נתבטל המנהג וחיובא רמייא על הדורות הבאים ובכן אע"ג דלמ"ד בטלה מגילת תענית בטלו כל הימים שקבלו עליהם כל הראשונים היינו דוקא בשאר י"ט שהם אמרו והם אמרו אבל בע"פ דמן התורה חיובא רמייא עלייהו אין כח בידם לעקור.
וע"פ האמור בכוונת דברי הר"ש ז"ל לא מצאתי מקום למ"ש עוד מוהרח"א ז"ל שם שהתו' ז"ל לא הביאו ראיה זו דראב"צ משום דאזלי לשיטתייהו שכתבו בפ"ק דתענית די"ב גבי ההיא דאמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה דמייתי תלמודא דראב"צ וז"ל דאף עג"ב דאמרינן משחרב בה"מ בטלה מגילת תענית והאי עובדא דראב"צ היה לאחר החרבן האי תנא סבר דלא בטלה מגילת תענית עכ"ל. ולא זכיתי להבין אמרי קדוש שהרי אף הר"ש כת' בהדייא כדברי התוס' דפ"ק דתענית דההיא דראב"צ אתיא כמ"ד לא בטלה מגילת תענית ואעפ"כ הביא ראיה מינ' לומר דאסור לעשות מלאכה בע"פ אף בזמן הזה ואין ס' שכיוון למה שכתבנו ולדידיה תיקשי ליה דברי הר"ש ז"ל דסותרים זה לזה בתכ"ד ועיין במה שיישב עוד הרב ז"ל שם ע"פ דברי התוס' דפ"ק דתענית דברי הרב המאור שכתב שבזמן הזה שאין קרבן דין ע"פ כשאר ערב י"ט דס"ל דההיא דראב"צ אתייא כמ"ד לא בטלה מגילת תענית וע"פ דבריו יש ליישב מה שהק' הרב מש"ל בפ"ו מה' כלי המקדש ה"י לדברי הרז"ה מההיא דחגיגה דח"י דאסר ר' טרפון ההספד ביום טבוח אף ע"ג דר"ט לא היה אלא לאחר החרבן ולפי מה שכתב מוהרח"א ז"ל י"ל דר"ט ס"ל דלא בטלה מגילת תענית מיהו לפי מה שכתבנו לעי' בכוונת דברי הר"ש אין לזה מקום ישוב.
ומ"מ קשה למה לא הביאו התוס' והר"ש והרא"ש ז"ל ראיה לדברי ריב"א מאותה שאמרו בפרק קמא דביצה דף ה' דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפי' היכא דנתבטל הטעם שבעבורו גזרו הגזרה ומוכחינן לה מההיא דכרם רבעי וכמ"ש הר"ן בפרק מקום שנהגו וה"ה בפ"ח מה' י"ט. ואולי אפשר דמהתם ליכא ראיה כ"ך דאיכא למימר דאיסור מלאכה ביום הקרבת קרבן לא הושיבו חכמים עליה לאסור אלא מעצמם נהגו איסור בדבר מהטעם שאמרו בירו' שאינו בדין שיהא קרבנך קרב ואתה עסוק במלאכה וכעין זה כ' הר"ן בפ' אין מעמדין דשס"ב בשם הרמב"ן לענין איסור גילוח יע"ש.
ובעמדי בענין זה ראיתי להרב מש"ל בפ"ו מה' כלי המקדש ה"י הק' עמ"ש מרן ז"ל בא"ח סימן תצ"ד דאסור להתענות במוצאי חג השבועות דלמה לא ביאר שאם חל עצרת בשבת שיום ראשון מותר בהספד ובתענית כמו ששנינו בפרק שני דחגיגה די"ז ומודים שאם חל עצרת בשבת שיום טבוח לאחר השבת ומותר בהספד ובתענית יע"ש ובס' מלכי בקדש שם בסימן הנז' הקשה ע"ש מרן מלכא מוהר"ח אבועאלפיא בר דוד נר"ו דנראה דאישתמיטתיה מהרב מש"ל כלל גדול שבידינו לא בגה"ז עצרת ומהאי טעמא לא ביאר דין זה דכיון דבזמן הזה לא יחול עצרת בשבת והניחה בצ"ע יע"ש.
ולדידי אין ספק דלא נעלם מהרב מש"ל ז"ל כלל זה מיהו עיקר קושייתו היתה למה זה לא הביא מרן דין זה דנפקא מינה לדידן דהיכא דנפל עצרת ביום ה"ו דיום טבוח שלו גם כן הוא ביום א' ומתני' דקתני ומותר בהספד ובתענית ביום טבוח לאו דוקא כשחל עצרת בשבת שיום טבוח שלו לאחר השבת דה"ה נמי כשחל ביום ה"ו נמי דיום טבוח שלו הוא לאחר השבת דמותר בהספד ובתענית דכיון דעיקר טעמא אינו אלא לאפוקי מסברת הצדוקים האומרים עצרת לאחר השבת מה לי כשחל עצרת בשבת מה לי כשחל קודם השבת וכ"כ הר' יד אהרן שם בסי' תצ"ד ע"ש הרב גן המלך. וכבר כתבתי פתקא אחת למרן מוהרח"א הנז' באייר בשנת התקכ"ה על דנא פתגם והוכשר הדבר בעיניו ועיין בזה בתשובת הרמ"ע מפאנו סי' י"ב מ"ש בזה.
והנה מדברי התוס' ז"ל בריש פ' מקום שנהגו שכתבו בשם ריב"א מבואר דסבירא ליה לריב"א דאיסור מלאכה בע"פ אחר חצות הוא דאוריי' כמו שדקדק מדברי הירוש' אמנם הר"ן ז"ל כתב שהוא אסמכתא והוא דרבנן וראיתי להרב פר"ח בריש סי' תס"ח הכריח כשיטת הר"ן דאיסור זה הוא מדרבנן דגרסינן בריש פרקין מאמתי י"ד אסור בעשיי' מלאכה ראב"י אומר משעת האור רי"א משעת הנץ החמה א"ל ראב"י לר"י וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור בעשיית מלאכה ומקצתו מותר א"ל הוא עצמו יוכיח שמקצתו מותר באכילת חמץ ומקצתו אסור כו' ופרכינן שפיר קאמר ליה ראב"י לר"י ומשנינן ה"ק לי' ר"א אמינא לך מלאכה דרבנן ואת אמרת לי חמץ דאורייתא ואידך שעות דרבנן ואידך הרחקה הוא דעבוד רבנן ע"כ מוכח בהדייא דאיסור מלאכה בע"פ אינו אלא דרבנן עכ"ל וכוונת ראייתו סתומה שהרי אף התוספות ז"ל אזלי ומודו דעד חצות מיהא לא אסירא מדאורייתא וכדמוכח מדברי הירושלמי דמייתו ועיקר ראיית' אינה אלא מחצות ואילך דאיכא ק"פ ואם כן שפיר קאמר תלמודא בריש פרקין דמלאכת ע"פ דהיינו מהאור או מהנץ החמה שהוא מדרבנן.
אמנם אחר העיון כונת הרב ז"ל היא דאם איתא דמחצות ואילך היא מדאורייתא אם כן כי היכי דבחמץ שהיא מדאורייתא אמרי הרחקה הוא דעבוד רבנן הכא נמי נימא הרחקה הוא דעבוד רבנן במלאכה ואם זו היתה כונתו איכא למישדי ביה נרגא טובא דהכא ודאי אם אית' דמשום הרחקה נגעו בה הו"ל לגזור מה' או מו' שעות כי היכי דגזרו גבי חמץ ולא מהנץ החמה אלא ודאי דלא מטעם הרחקה נגעו בה אלא משום עיקר הגזרה וא"כ שפיר קדחי תלמוד' וכי היכן מצינו כו' כיון דמלאכה משום עיקר גזירה אתו עלה ושנייא משעות דחמץ דמשום הרחקה הוא דעבוד רבנן.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.