שפת אמת/פרשת מצורע/תרלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת מצורע תרלב

תרל"ב

במד' מצורע מוציא רע כו'. כי מה שנתן הש"י יצה"ר ג"כ לאדם כמו שהוא בכלל אינו מתנגד לעבודת הש"י כמ"ש בשני יצריך כו'. רק המוציאו מן הכלל. ואפשר שהשני צפרים חיות טהורות רומזים על ב' יצרים שכמו שנתנם הש"י הם טהורות כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה כו'. א"כ יש די טהרה תוך האדם ורק שלא יוציא שום דבר משורשו כנ"ל:

*

תרל"ב

ב"ה מצורע ושבת הגדול.

אא"ז מו"ר ז"ל אמר כי בשבת הזה מתאספין כל נ' שבתות השנה להביא גאולה כמ"ש אלו משמרין ב' שבתות כו' לכך נק' שבת הגדול כו' ע"ש. והנה מקחו בעשור שהי' בשבת מסתמא הי' המכוון להיות שבת סיוע לבנ"י. דהנה כתיב משכו וקחו משכו מעבודה זרה וקחו צאן של מצוה כו'. דהנה שבת הוא קבלת עול מלכות שמים. ואיתא בזוה"ק בהר כי אי אפשר לקבל עול מלכות שמים כראוי מאן דאיהו כפות באחרא היינו שמשועבד ברשות לבו ויצרו הרע. ואיתא ג"כ כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ כו'. ובזה נראה לפרש מ"ש ז"ל אלו משמרין ב' שבתות מיד נגאלין ופירש מו"ז ז"ל בשם הרב ר' שמעלקא ז"ל כי ע"י שבת אחד ששת ימי החול כראוי ועי"ז שבת הב' כראוי כו'. ולהנ"ל מובן בפשיטות דכתיב זכור ושמור. ובזכור נאמר כי ששת ימים כו' וינח ביום השביעי כו' ובשמור כתיב הוציאך ה' ממצרים ע"כ צוך כו'. ופי' שמירה הוא בימות החול לשמור עצמו שלא לקבל עול ושעבוד לדבר אחר שנק' ע"ז עבודה שהיא זרה לך כו'. והטעם שהוציאנו ה' ממצרים ויש בידינו כח להסיר כל השעבודים כמ"ש עבדי הם כו'. וזכור הוא קבלת עול מלכות שמים עדות שהשי"ת ברא הכל. ולכך ע"י שבת אחד כראוי ע"י קבלת עומ"ש מעבירין עול דברים אחרים. והשבוע כראוי. ועי"ז אינו כפות באחרא ושבת השני כראוי כנ"ל. וזה ג"כ בשבת הגדול שנאמר משכו כו' שהי' ניתן להם כח למשוך ידיהם שהוא התחלת החירות שלא להיות משועבדים לפרעה. עי"ז הי' שמירת שבת. והי' ביחד זכור ושמור כנ"ל ונקרא שבת הגדול: וגם בגלות אנו שומרין שבת קודש והוא בדרך אמונה וביטול. שאף שיש עלינו עול גלות מאמינים בהשי"ת ומבטלין הכל עבור רצונו. אבל בשבת זה שהוא זמן חירות הוא שבת הגדול. שרואין בעין שאין שום דבר רק השי"ת ורצונו: דהנה איתא בזוה"ק שבגלות מצרים הי' הדיבור בגלות כו'. ואמרו רז"ל כי עשרת הדיברות הי' תיקון עשרה מאמרות. פי' זה כי מאמר הוא כלל שבוודאי בכלל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא. אבל להיות ניכר כבוד ה' בכל דבר ודבר. הוא נקרא דיבור מלשון הנהנה כמו ידבר עמים כו' דבר מלך שלטון. זה הי' בגלות כי זה רק לבנ"י שהם מבררין זה. ובנ"י היו בגלות אז. ואיתא בגמ' יהי' ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא האידנא על בשורות רעות ברוך דיין אמת ולעתיד רק הטוב ומטיב כו'. כי בגלות נקרא רזא דשבת שהוא בסוד ואמונה להאמין כי השי"ת אחד אף שאין ניכר כבודו בגלות. אבל בשעת הגאולה נתברר כי אין עוד ונק' שבת הגדול:

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשבת הגדול ע"ש שמשבית גיאות וגדלות אשר לא לה' ע"ש. כי שבת מעלה כל דבר לשורשו ומנוחתו. וגיאות מקומו רק לה' מלך גאות לבש כו'. ולכך השבת מסייע לאדם שלא להתגאות. וגיאות אין לו שיעור שאמרו חז"ל המתגאה כאלו עע"ז. כי כ"ז שנמצא הרגשת עצמו בכל מעשה קטן וגדול שאינו זוכר שכח הפועל בו השי"ת כגרזן ביד החוצב כו' הרי מסיר עול מלכותו ית'. ושבת היפוך זה שמעידין כי לה' הארץ ומלואה כו'. ובטהרת מצורע ארז"ל עץ ארז ואזוב. שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כו'. ולמה לא נכתב בפירוש בכתוב שישפיל עצמו כאזוב. רק שאינו באפשרות להיות שפל באמת לאמיתו כאזוב כמו שצריך להיות באמת. ורק שיראה וירמוז שחפץ להכניע ליוצרו ית'. וידע נאמנה כי לא הגיע למעלות הכפלות. שאל"כ גאות הוא ביותר שסובר שהוא עניו:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.