שפת אמת/מנחות/יח/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמת |
בגמ' כי אינם נבללין מאי הוי. הקשו בתוס' הא לכתחילה מצוה לבלול. וי"ל כונת הגמ' כיון דלא בלל כלל כשר א"כ הכא דעכ"פ בולל רק שא"א לבלול יפה ליתכשר גם לכתחילה:
שם והתנן לא בלל כשר. ותמוה דהא שפיר יש לפרש המשנה דלא בלל כשר היינו דלא בלל כהן אלא זר [כמו שהקשו התוס'] וא"צ לומר הא כדאיתא והא כדאיתא וא"כ מאי ראי' מביא הגמ' מן המשנה וגם תירוץ התוס' אין מספיק ע"ז. והי' אפשר לומר דלמאי דתני במשנה לא בלל כהן כשר דיעבד. משמע דלכתחילה יציקה ובלילה בכהן ואי נימא דזה מדאורייתא א"כ יש להוכיח דע"כ לא בלל כלל כשר דאי מעכב א"כ כיון דלמצוה צריך כהן וכשבלל ישראל א"א שוב לכהן לבלול והוי אינו ראוי לבילת כהן וליפסול אפי' בדיעבד. בשלמא בלא יצק כהן אלא זר אכתי ראוי שגם הכהן יצוק עוד שמן למ"ד ריבה שמנה לא מיפסל רק בב' לוגין אבל בלילה אחר בלילה ליכא. א"כ ע"כ הפי' לא בלל כלל כשר. מיהו דוחק לומר כן דא"כ יהי' באמת הדין דבלל זר פסול כיון דאינו ראוי לבילת כהן. ולא משמע הכי[1] וגם מאיזה טעם יהי' מצוה מדאורייתא בכהן כיון דמקמיצה ואילך מצות כהונה וצ"ע:
עוד י"ל לפי מה דאמרינן לקמן דמנחת נסכים דלא כתיב שם כהונה בקמיצה מנ"ל להכשיר זר ביציקה רק משום דיציקה לא כתיב במנחת נסכים רק דגמרינן משאר מנחות ולא עדיפא מינייהו. וא"כ הא בלילה מפורש גם במנחת נסכים א"כ אי לא בלל פסול יפסול גם בלל זר במנחת נסכים ומתני' דלא בלל כשר משמע גם בכל המנחות אפי' מנחת נסכים וע"כ הטעם משום דלא בלל כלל נמי כשר:
שם לימא מתני' דלא כר"ש כו'. קצת קשה די"ל דר"ש לכתחילה קאמר דצריך כהן בבלילה ומתני' רק כשר איתמר בדיעבד. ואולי לשון הברייתא משמע דליתא כלל בזר אפי' דיעבד או כמ"ש לעיל דס"ל להגמ' דרק מדרבנן בעי כהן לכתחילה במתניתין:
שם א"ר נחמן לא קשיא כאן במנחת כהן כו'. הקשה חתני מ' יעקב מאיר נ"י תינח בלילה פתיתה מאי איכא לשנויי הא ר"ש ס"ל לקמן (ע"ה.) דבמנחת כהן ליכא פתיתה כלל כל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה. והי' אפשר לומר דפתיתה דלא אידכר כלל בהאי פרשה דוהביאה וקמץ אה"נ דליתא בזר דרק יציקה ובלילה דכתיב בתר הכי והביאה וקמץ ממעטין דיציקה ובלילה כשרין בזר אבל פתיתה לא. ובמשנה לא פתת הפי' לא פתת כלל כדלעיל. מיהו הרמב"ם (פי"א מפסוהמ"ק) כתב לא פתתן כהן אלא זר כשר. ולכן נראה לומר דפתיתה כיון דבדיעבד לא מעכב כלל רק מצוה לכתחילה ולכתחילה מצוה נמי בכהן שייך שפיר לשון ר"ש דפתיתה בכהן היא אבל יציקה דמעכבת ואי בכהן לא מעכב לא הו"ל לר"ש לסתום דיציקה בכהן הוא כנ"ל:
תוס' ד"ה ור"ש וא"ת כו' וי"ל דבלל זר גרע דמיחל עבודה כו' א"נ כו'. תמהני על התוס' שנדחקו בזה והוצרכו לומר משום דזר מחלל גרע טפי. הא בפשיטות ניחא דודאי הא דלא בלל כשר הפי' שנתן כל השמן בתחילה ולא הניח שמן לבלול כדפרש"י במשנה ולהכי אין הבלילה מעכב. אבל בלל זר הפי' שנתן שמן של הבלילה ובללה. א"כ זה הנתינה של השמן ודאי מעכב ולכן אי בעי כהונה מיפסל בזר וה"ה בבללה חוץ לעזרה. אבל באמת מילתא דלא מעכב וכן מלח ודאי בנתן זר ג"כ כשר. וגם בלא זה איני מבין כלל שיטת התוס' דפשיטא להו דכל דבעי כהונה פסול אי לא נעשה כלל והרי הגשה ותנופה דלא מעכב ומ"מ מצריך ר"ש כהן. ופשט הסוגיא דקושי' הגמ' רק על יציקה כיון דמעכב בלא יצק כלל ממילא לר"ש בלא יצק כהן אלא זר נמי פסול דעבודת הזר כמאן דלא עבד כלל לר"ש:
- ↑ *) בחינוך (פ' קרח מצוה ש"צ) מבואר דיציקה ובלילה בכהן וגם בדיעבד פסולין בזר. ודבריו תמוהין שהם נגד גמ' מפורשת כאן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |