שפת אמת/חנוכה/תרלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת חנוכה תרלא

תרל"א

ב"ה

(ליל א)

אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר מה שמברכין שעשה נסים על ראיית נר חנוכה. כי הארת הנסים הם בהנרות. ובאמת כ' הנרות הללו קודש הם. ונראה כי מאחר שהיה הדלקת המנורה בימים אלו עפ"י נס אף שלא הי' שמן לבנ"י להדליק. א"כ גם עתה אף שאין לנו מנורה ושמן טהור. ג"כ שייך ההדלקה עפ"י הנס. מאחר שנס זה נשאר לדורות. רק הכלי להדלקה הזו הוא מצות הדלקת נר חנוכה דכתיב נר מצוה ותורה אור. הפי' נר הוא כלי לקבל שמן ופתילה ואור. כן המצות נגד רמ"ח איברים ויראה ואהבה גי' נר כ"כ בתיקונים. והוא שהמצות הם במעשה. ואור התורה נתלה בהם. שהרי המצות כתובים בתורה ועי"ז יתוקן המעשה ג"כ. והוא תיקון גוף איברי האדם. והתורה להביא דעת וחכמה לאדם. וגם לשון נר חנוכה שתיקנו חז"ל בברכת המצוה ג"כ כנ"ל דלא כ' להדליק נר בחנוכה. רק שיש נר חנוכה. ועל ידי קיום המצוה מדליקין זה הנר הידוע. ובאמת הלא המשכן נגנז וכן המנורה וא"כ בימים האלו שהי' ההדלקה אז עפ"י נס גם עתה היא דולקת. וכעין זה אמר אא"ז מו"ר זצלה"ה על נר מערבי כיון שדולק בנס. דולק גם עתה במקום שנגנז כנ"ל. ורק לעורר ולהדליק זה ע"י מצות נר חנוכה שתקנו חז"ל. שע"י המצוה נזכר הארת הנס. [וכן הלשון בטור להזכיר הנס ולא לזכור ע"ש סי' תרע"ט] וכל אלו הענינים משכן ומנורה הם נמצאים ברמז בכל איש מישראל שזה מה שיש לכל אחד מישראל חלק בתורה [והארת המנורה שגנוזים כמו כן באדם ובימים הללו יכולין לעורר ההארות הנ"ל שהם בחי' המדות]:

בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה ממש עתה שיש בכל שנה הארה מהנסים שהי' אז ע"ש. אך מ"מ להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע. וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות יכולין להרגיש. כי נס הוא למעלה מהטבע. ומ"מ ע"י המצוה נ"ח להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע. שזה עיקר בחי' המצות לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע. אף שעושה עניני עוה"ז מ"מ יוכל להיות נדבק ע"י אור המצות שהם בבחי' עשי' גשמיות כנ"ל. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר קבעום ימים טובים בהלל והודאה. שתקנו שע"י הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו. וכן פירש זכר עשה לנפלאותיו להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם עכ"ד ז"ל:

(ליל ב)

כתיב נר ה' נשמת אדם חופש כו' חדרי בטן. ובגמ' חיפוש מנרות. נר מנר. אחפש ירושלים בנרות כו' ע"ש. כי ענין המשכן וביהמ"ק נמצא בכל איש ישראל ג"כ כענין ושכנתי בתוכם. וכפי מה שמברר האדם אצלו כי כל החיות מהנשמה שאומרים כל יום נשמה שנתת בי טהורה כו'. והיינו שיש נקודה א' טהורה בכל איש ישראל רק שהיא נסתרת וגנוזה באמת. ובזמן שהיה ביהמ"ק קיים הי' זה נגלה כי כל החיות מהשי"ת. וזה ענין השראת השכינה עדות הוא שהשי"ת שורה בישראל. ועתה שהמשכן נגנז. מ"מ יכול להיות נמצא ע"י חיפוש בנרות כנ"ל. ופי' נרות המצות כמ"ש לעיל והיינו כשמחפשין בכל לב ונפש לעשות המצוה בכל החיות. שנר הוא נפש רוח וג"כ רמ"ח איברים העושין המצוה בדחילו ורחימו שגי' נר כנ"ל. אז הוא הכנה וכח למצוא ע"י בחי' המשכן שהוא לבוא לנקודה הגנוזה כנ"ל. ומכש"כ בימים הללו שנעשה נסים שיהי' להדליק הנרות עפ"י נס אף שגם בחי' הנרות הי' חסר לבנ"י אז. ממילא ההארה גם עתה למצוא סיוע ע"י מצות נר חנוכה למצוא ע"י הנרות בחי' הנגנז. ועיקר גניזה הוא בחושך שצריכין נרות לחפש ולמצוא כנ"ל. ובספר קדושת לוי פי' חנוכה בחי' כה כי משה נתנבא בזה הדבר והיא הארה המבוררת. ונביאים בכה אף שנסתר הוא אספקלריא דלא נהרא. ובחנוכה יש הארה גם לבחי' כה להיות מנוחה גם במקום החושך וההסתר כנ"ל. ועכ"פ מאחר דכתיב אחפש כו' בנרות. מבואר כי יש למצוא גם עתה בחי' ביהמ"ק וירושלים ע"י החיפוש. וכ"כ דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. והוא ע"י כח המצות שאדם עושה בכל החיות נתעורר החיות הפנימיות שהיא נקודה הטהורה ועליה נאמר חופש כל חדרי בטן שיוכל למצוא בכח הפנימיות הארה הגנוזה בכל חדרי בטן כנ"ל. [וזה ענין כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. וכשאדם מתקן עצמו כן. נאמר ועשו לי כו' ושכנתי בתוכם ממש כנ"ל]:

(ליל ג)

נר חנוכה משמאל מזוזה מימין. דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. פירוש שמאל מה שאיננו עיקר רק טפל להימין שהוא עיקר. ולכך עוה"ז נקרא שמאל ועוה"ב ימין. כי עיקר בריאת עוה"ז והבליו הוא רק כדי לדחותם ולהכניעם להיות טפלים להימין שהוא חיות הקדושה. [שיש גם בעוה"ז מעין עוה"ב רק שנסתר ובשבת נתגלה] ולאשר כי העיקר הרצון בעוה"ז הוא לדחותם נקרא שמאל כנ"ל. ומזוזה בימין כי כל מצוה צריך להיות בימין שהוא עיקר החשיבות. ולכך חד מ"ד סובר שגם נ"ח בימין. אבל הלכתא נר חנוכה משמאל כי עיקר ענין נר חנוכה הוא להיות גם האור בחושך ולדחות ההסתר ועי"ז מכניעים השמאל. וכ' ימינך ה' נאדרי כו' ופרש"י כשעושה נקמה ברשעים גם השמאל נעשה ימין. והוא כנ"ל שכשמבערין החיצונים ומכניעים השמאל א"כ נעשה משמאל ימין. ואדרבה זה תוספות כבוד. ולכן נר חנוכה בשמאל כי ע"י נ"ח נעשה גם בשמאל ימין כנ"ל. ובמזוזה כתיב למען ירבו ימיכם שהוא אורך ימים בימינה כנ"ל. ובנר חנוכה עושר וכבוד משמאלה שהוא להכניע השמאל כנ"ל. וזה נקרא עושר כי מה שהשי"ת נותן אינו בחי' עושר וכ' איזה עשיר השמח בחלקו ופי' מהר"ל בד"ח כי מה שאדם מרויח ע"י פעולותיו נקרא עשירות כדכתיב יגיע כפיך כו' שהעשירות הוא תוספות כבוד מההכרח. ולכך חיים שהשי"ת נותן שוה לכל. אבל להיות בחי' עושר וכבוד זהו לבני ישראל ע"י שבמעשיהם הטובים מרויחים ומכניעים ההסתר ודביקין בו ית' זה בחי' דחיות השמאל. שזה ניתן לאדם לתקן [כדכתיב הארץ נתן לבני אדם. ארציות. וגם הארץ בחי' תורה שבע"פ כנודע] בעוה"ז לדחות החיצוניות כמ"ש במשנה שנברא העולם בעשרה מאמרות כדי ליתן שכר כו' ולכך בימים הללו שהי' בחי' ניצוח שהכניעו הקמים עליהם נקרא שמאל ג"כ ימין כנ"ל. והוא בחי' עושר וכבוד [ובמ"א הארכנו]:

ענין הלל והודאה. ולכאורה אחד הוא. ומאא"ז מו"ר זצלה"ה שמעתי קיצורי דברים כי הם נגד יהודה ויוסף. והוסיף לי ביאור כי הלל הוא באור נגלה ובהיר. ולא שמעתי יותר. ויראה לפרש כי לשון הודאה הוא על מה שהי' נראה לא טוב והאדם מודה שהוא טוב וחסד [שהרי גם על וידוי חטא נק' הודאה]. והנה כ' אודה ה' בכל לבב פי' בשני יצריך א"כ נראה כי הודיה הוא אחר התיקון שהאדם גבר על היצה"ר ולא נדבק בעוה"ז אף שהי' לו כמה נסיונות. ואז מודה גם על הנסיון שהיה צר לו אז מודה עתה. כענין אודך כי עניתני שרואה למפרע שזה הי' חסד עליון. אבל הלל הוא מי שמופרש מעוה"ז. ומשבח ע"י שרואה גבורת ה' ונפלאותיו [וזה ענין יהודה ויוסף כמובן] ומודים מכלל דפליגי. שמה שהי' נראה שאינו חסד ועתה נתברר. שייך לשון הודאה כנ"ל. וכן בנס דחנוכה שגברו על היונים יש הלל על גוף הנס וההצלה וגם נס הנרות שכ"ז חסד נגלה. והודאה הוא על כל הגלות יון שאחר שגברו והרויחו עי"ז נתגלה שכל הגלות הי' לטובה כדי לדחות בחי' מלכות יון לגמרי להיות תיקון הכולל לדחות ד' מלכיות לברר כי לה' המלוכה כנ"ל. וזהו הלל והודאה כנ"ל:

(ליל ד)

אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' טמאו השמנים שבהיכל רמז על המחשבות שבמוח. וי"ל ז"ש ופרצו חומות מגדלי וטמאו כו' כי עיקר שמירת המחשבה ע"י שמאמר השי"ת אצל האדם כחומה כדכתיב אני חומה כו'. וע"י שהאמונה קבועה בישראל עי"ז חוקות השי"ת כחומה להם. וביונים נאמר שביקשו להעבירם מעל חוקי רצונך והיינו שלא יהי' האמונה קבוע רק לעשות עפ"י רצון האדם וכ"כ המהר"ל באו"ח כי ענין יון הוא נגד החכמה [והפי' שעיקר החכמה הוא הביטול והחכמה מאין תמצא. והוא לבטל חכמתו ושכלו. זה עיקר החכמה באמת] אבל יון הי' חכם להרע דהיינו לילך רק אחר חכמתו וע"י שקלקלו האמונה נטמאו המחשבות. וכשגברו. העיקר האמונה. ואפשר זה שם חנוכה שבחי' כה היא אמונה. כלומר כה תעשו ולא בשום שינוי. רק להיות נמשך אחר השי"ת אף מה שאינו מובן בשכל [והמשכיל יבין שהוא בחי' תושבע"פ שהוא אמונה] וז"ש ז"ל בפסיקתא ובמדרש ילמדנו מותר השמן כו' א"ת איני מקיים מצות זקנים כו'. שעיקר ענין חנוכה אמונת חכמים להאמין שיש בכל דבר נקודה חיות מלמעלה מהטבע. וממילא יש בכח חכמים שדביקים בשורש לתלות מעשה תחתונים בלמעלה מהטבע. ולכן אסור להשתמש בנר חנוכה שהיא קודש כנ"ל. וי"ל ג"כ שם חנוכה כמו חנוך לנער עפ"י דרכו והיינו להאמין לחכמים כענין שאל אביך ויגדך לשמוע דבריהם אף במה שאין משיגים עפ"י השכל:

(ליל ה)

אא"ז מו"ר זצלה"ה פי' הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל וכן פי' שתכלה רגל. דכליא רגלא דתרמודאי. שהוא ג"כ להסיר ההרגל והטבע. וכ"פ נר לרגלי דבריך. טובל בשמן רגלו. ודפח"ח. ועפ"י זה נראה לפרש שם חנוכה ג"כ על ההתחדשות כי היו תחת יד מלכות יון בגלות וכל ד' מלכיות הם בהטבע וגשמיות. וכתיב אין כל חדש תחת השמש. אבל בנס שהוא למעלה מן הטבע ממילא בא התחדשות וזה חינוך והתחדשות כנ"ל. ובאמת כל גלות הוא רק כדי להיות תמיד ההתחדשות וכן פי' בזוה"ק וישב ילד מסכן שהיצ"ט ע"י שהוא תמיד בסכנה שהיצה"ר עושה תמיד תחבולות להפיל האדם. ע"י זה יש לו התחדשות תמיד ונקרא ילד נער כו' ע"ש. אבל כשאין מורא מביא הרגל. ולכך יצה"ר נקרא מלך זקן ע"ש. וכל הגלות תמיד רק כדי שיהי' אח"כ התחדשות כנ"ל. ולכך אחר שיצאו ממלכות יון נתחדש אצלם מלכות שמים מחדש ויצאו מן הרגילות והטבע כנ"ל. והנס מסייע בימי חנוכה להביא הארה ממה שלמעלה כנ"ל. וחז"ל כתבו טעם ההלל בחנוכה הללו עבדי ה' ולא עבדי יון ע"ש במגילה. והפי' לברר שאלו הד' מלכיות אין להם שורש ויסוד רק כדי להביא התחדשות ולהיות אח"כ הגאולה ביותר תוקף ועוז. וכ' רבת את ריבם כו'. ונראה שהיו בנ"י אז במדריגה שפלה עד שסבלו הטבע ולא יצאו לריב כלל עם היונים. בפרט לנקום לא הי' להם כח כלל. לכך נקראו חלשים. ואעפ"כ רב ה' ריבם ע"י שגלוי לפניו ית' שכ"ז ע"י שנתן אותנו בגלות ותחת יד מלכות יון. אבל בל"ז היו דביקים במלכותו ית' כמקודם. ולכך רבת את ריבם. ונמצא עי"ז נתברר שהם מיוחדים למלכות שמים ולא למלכות אחרת כלל. שאף שנתן אותם בגלות ת"י. מ"מ זה רק מטעמים הכמוסים ולהביא התחדשות ונ"ר כנ"ל. אבל כאשר שולטים בכל תוקף על בני ישראל. אז דוקא. בני ישראל יוצאין מרשותם לגמרי כנ"ל. ולכך הללו עבדי ה'. כי כל זמן שהיו תחת יד מלכות יון היו כמו עבדים שא"י לקבל מלכות שמים כראוי כמ"ש בזוה"ק בהר. ועתה נעשו בנ"ח וקיבלו מלכות שמים מחדש. ומלכות שמים מביא התחדשות שדביקין בשורש חיות השי"ת ולא בהטבע. לכך נק' חנוכה. [וזה שאמרו ז"ל שחנוכה הוא ישועה לבנ"י בגלות כנ"ל. שמברר שהגלות הוא רק כדי להביא התחדשות כנ"ל. ובזה נ"ל לפרש מה ששמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה נכון לבו בטוח בה' סמוך ס"ת חנוכה. ונראה הפי' שבחנוכה מתחזקין בנ"י בגלות ובטוחים בהשי"ת שגם זה רק לטובה וסמוך לבם עד אשר יראו בצריהם שהיא הגאולה כנ"ל. וזהו ענין הודאה כמ"ש לעיל]:

זאת חנוכה

זאת חנוכה. אין מובן הפי' מה זאת. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה פי' המדרש אחרי בזאת יבוא אהרן בזאת אני בוטח כו'. כי מלכות שמים נק' זאת ע"ש כי היא הכל. ודפח"ח. כי הנקודה המחיה כל נק' זאת והיא החיות שיש בכל דבר. ובחנוכה ג"כ רק לברר זה כי הכל מהש"י. וכתיב ויעש כן אהרן ופרש"י שלא שינה. פי' כן. ג"כ כמו זאת. ורמז לדבר כנים אנחנו לא היינו מרגלים. פי' ההיפוך מהרגילות. והוא התחדשות ע"י שנדבק תמיד בנקודה הפנימיות וזהו כנים [מכונים] [מוכנים] לרצונו ית'. וע"ז מבקשים תמיד שמרה זאת ליצר מחשבות לבב עמך כו' [כענין שמרה נפשי]. ובאמת השי"ת שומר נקודה זו להיות נשאר בבני ישראל. וזה ג"כ החיזוק בגלות ע"י שיודעין שגם ההסתר רק מחיות השי"ת ושזה לטובה. וז"ס זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. ע"י שיודעין שגם זאת מהשי"ת כנ"ל. וזה ענין חנוכה. ורמז שא' אא"ז מו"ר זצלה"ה בפסוק נכון לבו בטוח בה' סמוך ס"ת חנוכה כמ"ש לעיל. וכן במזמור שיר חנוכת. כי דליתני הגיד אא"ז מו"ר זצלה"ה בשם הרב מפרשיסחא זלה"ה כי פי' דליתני הגבהתני וגם לשון שפלות והוא העלי' כמו שהוא בשפלות ודפח"ח. וכן סוף המזמור הפכת מספדי כו' פתחת שקי כו' שכל ההסתר רק מהופך כמ"ש במד' בחוקותי שקללות אינם סדר מסודר רק מהופך ע"ש. ופתחת שקי כשנוטל הקליפה וההסתר ומתגלה הפנימיות. תאזרני שמחה כי גם ההסתר רק קליפה ומחיצה כנ"ל. וזה ענין חנוכה ימי הנסים כשהיו בנ"י בשפלות מאוד ועזר להם השי"ת וזה לחיזוק לידע כי לפי גודל ההסתר גודל הטובה כי הכל מהשי"ת לטוב. וכפי שיודעין זה ובטוחין בו ית'. כן נתברר ומתגלה הפנימיות לטוב כנ"ל:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.